הממממ....
הרבה סיבות היו פה. ת'אמת.
ולשכנע למה דווקא אני- זה בערך כמו למכור קרח לאסקמוסים מבחינת היצע מול ביקוש
ולמרות שאני חובבת צילום גדולה, נהנית לעיין בתמונות בכל זמן פנוי והכי אוהבת- לתעד ולהנציח,
עדיין זה לא בידול מספק
[פרסומאית או לא?] אל מול הסיבות המדהימות שהועלו כאן.
אבל יש גם סיבות נוספות:
על אלבום החתונה שלנו, איך לא. מונצחת החתימה של אינספאייר.
תמונות יפהפיות שמספרות על ליגה של צלם:
לצילומי החוץ, שנקבעו לשעה 3 בצהריים, הגעתי בשעה 5. חצי שעה לפני הזמן בו הייתי אמורה כבר להיות באולם.
ישבתי בבית לבושה [
בשמלת כלה!!], מטופטפת, מאופרת, מחכה במשך
שעתיים שלמות שיבואו לקחת אותי...
יהיה מי שיגיד- אחלה זמן לתפילות! מסכימה, אבל תודו שזה מבאס!!!!
אמנם- הצלם הוציא יופי של תמונות בחצי שעה!!! [תוסיפו על זה את העובדה שהיה עצבני עליי נוראות...
חיכה בחום, בשיא הקיץ, שעתיים! לגמרי
מגיע לו שאפו ענק וחבל שאני לא זוכרת את השם שלו]
אבל על אף כל זאת, עדיין אני מרגישה לפעמים מין צביטה קטנה בלב כשאני מדפדפת באלבום... חבל לי על התמונות המהירות והחוויה שהייתה אמורה להיות קצת יותר נינוחה ונעימה...
אבל רגע,
עברו חלפו השנים, התמונה המוגדלת שקבלנו מאינספאייר [במתנה!!] תלויה ועומדת על קיר חדר השינה ו... הגיע הזמן לעדכון. משהו עכשוי. משהו משפחתי
המצלמה שלנו לא כל כך מנסה לשתף פעולה, יותר עושה בעיות מאשר מצלמת, שכבר התייאשתי ממנה לגמרי וכמה שאני מנסה לתפוס תמונה בכל חתונה [
] אף פעם לא יוצא משהו שאפשר לפתח ולרוות ממנו נחת...
אז אולי באמת הגיע הזמן?
להצטלם בנחת, בכיף, עם צלם בליגה מבית אינספאייר...
תעשו לי חוויה מתקנת?