אבל ברצינות, היה מעניין אותי לדעת,
@חלון הזדמנות כמה נשים התלוננו על הנושא. כי אני רואה התנהלות כה קלילה ונעימה בנושא בכל מקום בו יצא לי להתפלל במשך השנים שזה נשמע לי יוצא דופן הפגיעות ההדדית שנשמעת כאן באשכול.
על סמך מה אתם אומרים שההתנהלות קלילה? מי יודע מה מרגישה כל אחת בליבה?
כלפי חוץ האישה יכולה להיראות שליווה ורגועה ואפילו לחייך אם ומתי שיתפנה לה הכסא. את המלחמה הפנימית שהיתה לה ברבע שעה האחרונה האם נכון לוותר על המקום או שעליה לבקש, האם היא מסוגלת לתת באמת בלב שלם או שהיא בעצם כועסת- רק היא יודעת.
לגופו של עניין, יש פגיעות. בכמה אחוזים? איני יודע להגיד. באמת מעניין, זהו נושא למחקר.
אך לאור סיפורים ששמעתי והיכרות עם גבאים נוספים, התלונות הן לא מעטות כל כך כפי שמציירים כאן.
חשוב לציין שלא כל כך מהר אישה תרוץ להתלונן אם לא זה שהרגישה שבאמת נעשה איתה כאן עוול, כך שמספר התלונות לכאורה הרבה פחות ממספר האחוזים שהעניין מפריע להם והם אינם מתלוננים וממשיכים הלאה.
ברור לי שיש כאן מקום לצער רב.
ולכן, יהיה יעיל יותר במקום למצוא אשמים לעניין, פשוט מאד לגלות הבנה לעניין ולהבין את הצורך ברגישות ובמידת האפשר- בקבלת רשות מפורשת. (כן, גם אם העניין מורכב... לדעתי האישית זה שווה.)
אגב, קבלת רשות יכולה גם להיות במשפחות שקונות מספר מקומות ולא תמיד משתמשים בכולם.
כך שיש אפשרות את מי לשאול בבית הכנסת, והתשובה- ברורה מראש. אם הכסא אינו אמור להיות מאוייש ברגע זה ממש, מן הסתם יאפשרו את הישיבה בחיוך ובשמחה ממש.
ובכל מקרה אם אין אפשרות לקבל רשות, לגלות רגישות ולהיות ערניים שיודעים מיהו בעל המקום ולשים לב מתי הוא מגיע.
נראה לי שיהיה מעניין לפתוח אשכול של סקר, אם מישהו כאן מתנדב, ובו אפשר יהיה לבדוק את הנושא כמה מהקונים בפועל מתקשים להקים והיו מצפים שישאלו אותם מראש או שלפחות יגלו ערנות לבואם, וכמה מביניהם לא אכפת להם לאפשר שימוש חופשי במקומם.
האם באמת מדובר בתופעה שולית כפי שאתם מציינים, אך לגמרי לא נראה כאן באשכול, או האם מדובר בתופעה שקורית לא מעט כפי שאני התרשמתי.
עד כאן לגבי הנושא המצפוני, שאמנם לפי הערתה הנכונה של
@שרה מגן לא אמור להיות שיקול בהכרעת הלכה ואכן כן, זהו באמת לא שיקול הלכתי.
אבל לעניות דעתי, הרבה מאד אנשים ישמחו לדעת שלא פגעו באנשים גם אם הלכתית לא עברו על הלכה.
ולגבי הנושא ההלכתי, לכתכילה לא הייתי מעוניין להיכנס לכאן וכל אחד ישאל רבותיו, יש כאן דעות שונות.
התשובות שאני קיבלתי מרב באופן אישי מילה במילה בכתב (כולל ההדגשה במקור):
א. מכירת מקומות בבית הכנסת, היא מנהג ישראל ותיק, הנהוג עוד מימי רבותינו הראשונים.
ב. נחלקו הפוסקים אם המכירה מקנה לקונים בעלות גמורה על מקומותיהם למשך כל תקופת המכירה, או רק זכות השתמשות שם בזמני התפילות.
ג. מאחר והדבר מוטל בספק, אין אפשרות למנוע מאדם זר לישב על מקום קנוי -
ובתנאי שיהיה דרוך לשים לב לרגע שבו יופיע הקונה בבית הכנסת, ולפנות את המקום מיידית וללא כל פנייה מצד המופיע, באופן שלא יגזלו ממנו את זכות ההשתמשות אפילו לזמן קט. גם לסוברים שיש לקונה בעלות גמורה על המקום, "כופין על מידת סדום" להרשות לזר להתארח במקומו, משום ש"זה נהנה וזה לא חסר" - אך דוקא לאורח כזה שאפשר לסמוך שיהיה דרוך לפנותו מיידית עם הופעת הקונה כנ"ל, כי אחרת זהו "חסר" גמור.
ד. גם לסוברים שהמכירה אינה מקנה לקונים בעלות ממש על המקומות, ברור מדברי אותם פוסקים שמוקנית לכל הפחות זכות השתמשות שם בזמני התפילות, ולא רק זכות ישיבה. וממילא באפשרות הקונים להשתמש במקומותיהם לשם הנחת חפציהם שם, או על ידי נתינתם לאחרים.
ה. כל האמור לעיל, נאמר רק במכירת מקומות סתמית, שבה לא פירשו המוכרים את תנאי המכירה. אבל מבואר בספרי הפוסקים שיש כח בידי "טובי העיר" שהם הרב והגבאים הנבחרים, להחיל כל תנאי הנראה בעיניהם על המכירה. גם השאלה אם מותר להביא לבית הכנסת כסאות נוספים, תלויה אך ורק בהחלטת "טובי העיר".
כל אחד ישאל את רבותיו מה הוא מחוייב מצד ההלכה,
וכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו האם ובמידה והותר לו לשבת, היה רוצה שיהיה סיכוי שיהודי תמים ירגיש נפגע מאד על ידו כשעם מעט יותר רגישות לעניין הוא יכול ליהנות מבלי לפגוע.
ובעז"ה שנזכה כולנו לשנה טובה וכתיבה וחתימה טובה.