האוטובוס צעק וגנח, גלגליו נאחזים בקושי באספלט הרותח. ההר המטפס בקלילות אל השמש, נראה מתענג על גלידת עננים קרירה. מחייך חיוך בזלת, כמו שמח לאידו של המטייל בתקופה זו של השנה.
הגענו למעלה, מקום בו האויר צוחק צחוק פסגות, מביט מתנשא באנשים הקטנים הרוחשים אי שם בלהט העמק.
קופסת המתכת העייפה חנתה בצווחת מדחס, פתחה את הדלתות לשאוף מעט אויר ולהריק מתוכה זאטוטים סמוקים לצד אבות נרגנים.
מדריך צעיר אשר תלתליו שמחים עם כל משב, עם זיק בעיניים שיש רק למי שתרם את גופו לטבע, נעמד על כתפיו של סלע איתן, מרצה גיבובי מילים המתערבלות ברוח ונופלות כשלכת על אדמת הטרשים.
זימר הוא על קדושת הארץ וההיסטוריה, על ייחוסם של צמחים ובעיקר על טיבו של המסלול רב הזרועות הגולש במהירות אלי מדרון, כמו מתחרה במים הרצים על ידו. על גבו עתידים אנו להידרדר עם רגלינו הביתיות.
התחלנו לרדת כלהקת פינגווינים. זה אחר זה השתלשלנו בשבילים נחשיים כשלצידנו הנוף מתפרקד עד קו האופק, יופי פראי שאינך יכול להביט בו פן תצעד פסיעה יתירה, אז תושלך כשעיר לעזאזל בינות לסלעים ההמומים, שהמוות זועק מעיניהם וטעם הפסגה עדיין בין שיניהם.
ירדנו בסולמות מאולתרים מחזיקים בשערותיו של ההר לבל יירק אותנו לקערת העשב שתחתיו. הגענו אל הנחל.
נראה שהעצים שמעו עץ מפי עץ את פכפוך המים ונקבצו יחדיו לשכשך רגליהם עמנו במים הקרירים. קרני השמש מנסות לפלס דרך נטולת צמרות.
כשקרן שמש נופלת אל המים צוהל הנחל לקראתה בעיניים נוצצות וחיש אץ אל החושך כאומר בוש אני בבגדי הזרדים ועטיפות הממתקים שעלי.
כך ישבנו שם רוחצים רגלינו להנאתנו, אזוב זה, כך נראה, מעולם לא ראה פטריות בשלהי הקיץ. אכלנו שם ארוחת צהרים, מותירים את קליפות הכריכים לצוף על שמיכת הבדולח ושתלנו מאכלים בינות לחלוקי הנחל.
לא אתפלא אם בקיץ הבא ישנה הנחל החביב את מסלולו. הוא לא יספר על כך לאיש.
גם לא לקק"ל.
הגענו למעלה, מקום בו האויר צוחק צחוק פסגות, מביט מתנשא באנשים הקטנים הרוחשים אי שם בלהט העמק.
קופסת המתכת העייפה חנתה בצווחת מדחס, פתחה את הדלתות לשאוף מעט אויר ולהריק מתוכה זאטוטים סמוקים לצד אבות נרגנים.
מדריך צעיר אשר תלתליו שמחים עם כל משב, עם זיק בעיניים שיש רק למי שתרם את גופו לטבע, נעמד על כתפיו של סלע איתן, מרצה גיבובי מילים המתערבלות ברוח ונופלות כשלכת על אדמת הטרשים.
זימר הוא על קדושת הארץ וההיסטוריה, על ייחוסם של צמחים ובעיקר על טיבו של המסלול רב הזרועות הגולש במהירות אלי מדרון, כמו מתחרה במים הרצים על ידו. על גבו עתידים אנו להידרדר עם רגלינו הביתיות.
התחלנו לרדת כלהקת פינגווינים. זה אחר זה השתלשלנו בשבילים נחשיים כשלצידנו הנוף מתפרקד עד קו האופק, יופי פראי שאינך יכול להביט בו פן תצעד פסיעה יתירה, אז תושלך כשעיר לעזאזל בינות לסלעים ההמומים, שהמוות זועק מעיניהם וטעם הפסגה עדיין בין שיניהם.
ירדנו בסולמות מאולתרים מחזיקים בשערותיו של ההר לבל יירק אותנו לקערת העשב שתחתיו. הגענו אל הנחל.
נראה שהעצים שמעו עץ מפי עץ את פכפוך המים ונקבצו יחדיו לשכשך רגליהם עמנו במים הקרירים. קרני השמש מנסות לפלס דרך נטולת צמרות.
כשקרן שמש נופלת אל המים צוהל הנחל לקראתה בעיניים נוצצות וחיש אץ אל החושך כאומר בוש אני בבגדי הזרדים ועטיפות הממתקים שעלי.
כך ישבנו שם רוחצים רגלינו להנאתנו, אזוב זה, כך נראה, מעולם לא ראה פטריות בשלהי הקיץ. אכלנו שם ארוחת צהרים, מותירים את קליפות הכריכים לצוף על שמיכת הבדולח ושתלנו מאכלים בינות לחלוקי הנחל.
לא אתפלא אם בקיץ הבא ישנה הנחל החביב את מסלולו. הוא לא יספר על כך לאיש.
גם לא לקק"ל.
נערך לאחרונה ב: