החוקר הדגול ר"ש אשכנזי ערך מחקר רציני ביותר ולהפתעתי הוא אכן מעלה שהתואר 'כביכול' נועד רק כלפי שמיא. מצ"ב שי לרגל חופשת הקיץ. נשקול פרס למי שיקרא את הכל מילה במילה...
יש כאן 16 עמודים, שמתוכם בשניים הוא עוסק במשמעות המילה, וב-14 האחרים הוא מביא ציטוטים מהעיתונות החרדית שלשיטתו היא טועה.
לגופו של עניין, הוא מביא שלושה פירושים מהראשונים למילה 'כביכול': רש"י, ר' אליהו בחור והכוזרי.
נראה לי שדברי
הכוזרי די ברורים: "על דרך מה שהם אומרים כביכול, ר"ל,
אם היה יכול להיות כך, היה כך וכך". איך מכאן הוא מביא ראיה לדבריו?..
ורש"י מביא שני פירושים על הגמרא: "ומה תלמוד לומר 'קח לך'? כביכול, משלך אני רוצה יותר משלהם". פירש: "כביכול - אני שמעתי:
אם היה ציבור יכול להתכפר בשל יחיד - הייתי רוצה. ואני אומר: לפי שדבר קשה הוא לומר שהקב"ה קץ בישראל, אומר 'כביכול', כלומר:
על כרחינו יאמר כן, כאילו (אי) אפשר לומר כן. וכן כל כביכול שבהש"ס". בפירוש הראשון ודאי 'כביכול' לא מופנה כלפי הקב"ה. והפירוש השני, לכאורה זה בדיוק הפירוש היום.
ור' אליהו בחור כתב: "כְּבַיָּכוֹל, הכף בשוא והבית בפתח. רוצה לומר, התורה דברה כלפי מעלה כמו בַּיָּכוֹל.
כמו במי שיכול לקבל המאמר ההוא". גם לפי פירוש זה, האם אסור לפרש את זה על כל אחד שלא יכול לקבל המאמר ההוא? והרי גם הגמרא אמרה את זה על חיות הקודש (חגיגה יג: ): "כביכול שנתמעטו כנפי החיות".
אני מודה שאף פעם לא שמתי לב שבמקורות זה תמיד מוסב על ישות רוחנית. אבל קודם כל לא תמיד על הקב"ה כמו שראינו. ודבר שני, לפי פירוש המילה ניתן ללכת.
אגב, ר"ש אשכנזי שאיני מכירו, מנקד כמה פעמים במאמר הנ"ל כַּבְיָכוֹל, ניקוד שלא ייתכן. ואף בתוך דברי ר' אליהו בחור עשה כן, שכתב בפירוש איך הוא מנקד: "הכף בשוא והבית בפתח". כאשר יש שתי תחיליות או יותר, רק האחרונה יכולה לקבל פתח הידיעה.
עצם העובדה שמילה זו מופיעה בחז"ל עשרות פעמים, ותמיד, אבל תמיד, היא מופיעה אך ורק בהקשר "כביכול הקב"ה אמר" וכיוצ"ב, מוכח שמשמעותה היא קודש.
אדרבה, מהמשפט "כביכול הקב"ה אמר" מוכח שכביכול זה לא הקב"ה.