אתם החרדים, פתח נהג המונית את פיו ואת המונה, יש משהו מוזר אתכם, יושבים שעה שעתיים עם המשודכת, ו...אופס, 'הוקוס פוקוס' כמו שאומר תומר שלי, אתם יודעים שזה זה.
לא נוח לנו מאחורה, אני אשתי ושני ילדינו והעיניים מהמראה הקדמית.
תשמע, אמרתי לו, אספר לך סיפור ואולי תבין.
היה מלך אחד שיועצו החכם סייע לממלכה רבות, עד שהחליט לגמול לו ביד נדיבה, שלח המלך את משרתיו לזמנו אליו, ואמר לו שברצונו להעניק לו רכוש רב.
כנס לבית האוצרות, אמר המלך בחיוך, צעד במסדרון וקח בידך את התכשיט הכי יקר שאתה רואה, אך דבר אחד אתה צריך לזכור, אינך יכול לחזור על עקבותיך.
נכנס היועץ אל בית האוצרות והחל לצעוד במסדרון, גביע זהב קרץ לו מהמדף, כמעט לקח אותו בידו אך אמר בלבו מן הסתם בהמשך יש תכשיטי יהלומים יקרים לאין ערוך, ואכן תכשיטים יקרי ערך עטרו את הקירות בהמשך אך גם שם לא נגע, באומרו, הרי באוצרות המלך ישנם לבני זהב ולא היה רוצה לוותר עליהם וכך גם את הלבנים לא לקח ולא את כיסא היהלומים עד שהגיע לסוף המסדרון ופגש בפקיד האוצרות שגרר אותו החוצה בידיים ריקות.
חזר היועץ אל המלך חפוי ראש, וסיפר את מה שקרה עמו בחדר האוצר. המלך בטוב ליבו, פנה אליו ואמר- יועצי היקר, נותן אני לך הזדמנות נוספת ואחרונה, באותם התנאים, וכמובן במסדרון אחר.
בחדר האוצרות הכניסוהו למסדרון השני, שם פסע היועץ בצעדים בטוחים, ראה תכשיט יקר, ענד אותו על צווארו ויצא מחדר האוצרות, מאושר ושמח.
מה ההבדל בין הפעם הראשונה לפעם השנייה? שאלתי את העיניים שבמראה.
הוא הבין שאם לא ייקח תכשיט בגלל הדמיון אולי יהיה משהו יקר יותר, הוא עלול להפסיד הכל, אמר הנהג בעיניים מבינות.
נכון מאד, בדיוק זה ההבדל בין ה"שידוכים" שלכם לשלנו, אנחנו יודעים שאם יש משהו טוב אין מה להלאות את המחשבה, אולי יהיה טוב יותר או אולי אם נתבגר נהיה חכמים יותר , שאז לעתים מפסידים הכל.
וואלה לא חשבתי על זה ככה, העיניים במראה חולמניות.
גם אני לא, אמרתי, הבנתי את זה בזכותך.
לא נוח לנו מאחורה, אני אשתי ושני ילדינו והעיניים מהמראה הקדמית.
תשמע, אמרתי לו, אספר לך סיפור ואולי תבין.
היה מלך אחד שיועצו החכם סייע לממלכה רבות, עד שהחליט לגמול לו ביד נדיבה, שלח המלך את משרתיו לזמנו אליו, ואמר לו שברצונו להעניק לו רכוש רב.
כנס לבית האוצרות, אמר המלך בחיוך, צעד במסדרון וקח בידך את התכשיט הכי יקר שאתה רואה, אך דבר אחד אתה צריך לזכור, אינך יכול לחזור על עקבותיך.
נכנס היועץ אל בית האוצרות והחל לצעוד במסדרון, גביע זהב קרץ לו מהמדף, כמעט לקח אותו בידו אך אמר בלבו מן הסתם בהמשך יש תכשיטי יהלומים יקרים לאין ערוך, ואכן תכשיטים יקרי ערך עטרו את הקירות בהמשך אך גם שם לא נגע, באומרו, הרי באוצרות המלך ישנם לבני זהב ולא היה רוצה לוותר עליהם וכך גם את הלבנים לא לקח ולא את כיסא היהלומים עד שהגיע לסוף המסדרון ופגש בפקיד האוצרות שגרר אותו החוצה בידיים ריקות.
חזר היועץ אל המלך חפוי ראש, וסיפר את מה שקרה עמו בחדר האוצר. המלך בטוב ליבו, פנה אליו ואמר- יועצי היקר, נותן אני לך הזדמנות נוספת ואחרונה, באותם התנאים, וכמובן במסדרון אחר.
בחדר האוצרות הכניסוהו למסדרון השני, שם פסע היועץ בצעדים בטוחים, ראה תכשיט יקר, ענד אותו על צווארו ויצא מחדר האוצרות, מאושר ושמח.
מה ההבדל בין הפעם הראשונה לפעם השנייה? שאלתי את העיניים שבמראה.
הוא הבין שאם לא ייקח תכשיט בגלל הדמיון אולי יהיה משהו יקר יותר, הוא עלול להפסיד הכל, אמר הנהג בעיניים מבינות.
נכון מאד, בדיוק זה ההבדל בין ה"שידוכים" שלכם לשלנו, אנחנו יודעים שאם יש משהו טוב אין מה להלאות את המחשבה, אולי יהיה טוב יותר או אולי אם נתבגר נהיה חכמים יותר , שאז לעתים מפסידים הכל.
וואלה לא חשבתי על זה ככה, העיניים במראה חולמניות.
גם אני לא, אמרתי, הבנתי את זה בזכותך.