אלקסתימיה ולאהוב...

palm

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
מקווה שהסיפור לא יישדר באופן כה טיפוסי לספרות חרדית שלא מפרקים את החבילה על רקע של בעיות תקשורת.
בית מפורק- הלך עליו, הלך עליה, עליהם, על ההורים, משפחה, חברים ואפשר להרחיב עוד את המעגל. לרוב זה לא הביא את ההצלחה, ומי שבסוף כן הצליח זה בד"כ בגלל שהוא עבר משהו, הוא למד והסיק משהו לחיים, ולא שווה לו שוב לפשל. אז תפסיקו לעודד פיצוצים ותתמקדו במטרה
תקשורת אפשר לשפר ולהיטיב עד לדרגות כמעט בלתי נתפסות
עבודה? מאמץ? קושי? כן, נכון. נו, אז...
אנשים רגילים לומר שהחיים הם לא פיקניק, ואני תמיד אומרת לילדיי; החיים הם כן פיקניק!
צריך להכין מנגל, בשר, תבלינים, גחלים
צריך להעלות אש, ל-נ-פ-נ-ף, להזיע, להסריח[לנגב זיעה עם קצה השרוול כי הידיים עסוקות]
חם, חם, חחחחחחחחחחחם. נו, שיהיה כבר מוכן...
והכל היה שווה בשביל לשבת אח"כ עם המשפחה בצוותא. והגריל היה רק תירוץ!!!
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
אז תפסיקו לעודד פיצוצים ותתמקדו במטרה
מתנצלת מראש על הבוטות:

כאילו שמישהו מפרק את ביתו, כי עודדו פיצוצים.

בד"כ, כשמתפרק זה כתוצאה מהפיצוצים פנימה...

ומנגל, אגב, זה דבר נפלא, כל עוד לא נצלים בתוכו אנשים.
 
נערך לאחרונה ב:

shira bira

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
אכן, היהדות היא הנאיבית שבאמונות והדתות
אבל כמה נאיבית, כך גאונית, ואמיתית
בדיוק אותה אחת שבתורתה כתוב גם על גט.
(להבדיל אלף אלפי הבדלות מהנצרות הקתולית).
 

שרה מגן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
עימוד ספרים
עריכה תורנית
בית מפורק- הלך עליו, הלך עליה, עליהם, על ההורים, משפחה, חברים ואפשר להרחיב עוד את המעגל. לרוב זה לא הביא את ההצלחה, ומי שבסוף כן הצליח זה בד"כ בגלל שהוא עבר משהו, הוא למד והסיק משהו לחיים, ולא שווה לו שוב לפשל. אז תפסיקו לעודד פיצוצים ותתמקדו במטרה
תקשורת אפשר לשפר ולהיטיב עד לדרגות כמעט בלתי נתפסות
עבודה? מאמץ? קושי? כן, נכון. נו, אז...
אנשים רגילים לומר שהחיים הם לא פיקניק, ואני תמיד אומרת לילדיי; החיים הם כן פיקניק!
צריך להכין מנגל, בשר, תבלינים, גחלים
צריך להעלות אש, ל-נ-פ-נ-ף, להזיע, להסריח[לנגב זיעה עם קצה השרוול כי הידיים עסוקות]
חם, חם, חחחחחחחחחחחם. נו, שיהיה כבר מוכן...
והכל היה שווה בשביל לשבת אח"כ עם המשפחה בצוותא. והגריל היה רק תירוץ!!!


כל מילה.

אבל זה דומה להרצאה על חשיבות התזונה הבריאה במחלקת אונקולוגיה.
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
ומנגד תקשורת זה דבר בסיסי בכל זוגיות. השאלה מה מחכה לה אם תתגרש. אם באמת תקבל את מה שחולמת שהיא זכאית לזה. ואחרי תגלה שרק החליפה פרה בחמור עם מכלול המציאות שהיא גרושה !

מה יותר גרוע לחיות עם ולהרגיש בלי או לחיות בלי ולהרגיש בלי?
 

מנוחהלה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
הדמיות בתלת מימד
בית מפורק- הלך עליו, הלך עליה, עליהם, על ההורים, משפחה, חברים ואפשר להרחיב עוד את המעגל. לרוב זה לא הביא את ההצלחה, ומי שבסוף כן הצליח זה בד"כ בגלל שהוא עבר משהו, הוא למד והסיק משהו לחיים, ולא שווה לו שוב לפשל. אז תפסיקו לעודד פיצוצים ותתמקדו במטרה
ואולי בית קיים, עם בן זוג בעייתי, הלך עליה (או עליו), הלך על הילדים, הלך על כל הדורות הבאים...
בעוד שאם היו מפרקים אותו, היו לו\ה סיכויים טובים להמשיך לשמור על שפיות, לגדל את הילדים מתוך בריאות הנפש למרות הסטיגמות והקושי.
תקשורת אפשר לשפר ולהיטיב עד לדרגות כמעט בלתי נתפסות
כל עוד מדובר בבני אדם רגילים.
אנשים עם בעיות תקשורת, לא תמיד יכולים להשתנות.
והאנרגיות והמאמץ שמשקיעים בניסיון לשפר זוגיות שכזו, משאירים לפעמים את הצד השני ממוטטים נפשית ורגשית.
עבודה? מאמץ? קושי? כן, נכון. נו, אז...
לפעמים העבודה, המאמץ והקושי הם דווקא בלפרק את החבילה ולהתמודד לבד עם גידול ילדים, עם פרנסת הבית, עם מבטים מאשימים מהסביבה וסטיגמות שלא נגמרות...

לפעמים כך ולפעמים אחרת.
תמיד צריך להתייעץ עם דעת תורה ועם מי שמבין היטב בתחום.
אבל לקבוע בוודאות ש'מי שפרק את החבילה זה רק כי הוא רצה חיים קלים' זאת החטאת האמת.
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
ואולי בית קיים, עם בן זוג בעייתי, הלך עליה (או עליו), הלך על הילדים, הלך על כל הדורות הבאים...
בעוד שאם היו מפרקים אותו, היו לו\ה סיכויים טובים להמשיך לשמור על שפיות, לגדל את הילדים מתוך בריאות הנפש למרות הסטיגמות והקושי.

כל עוד מדובר בבני אדם רגילים.
אנשים עם בעיות תקשורת, לא תמיד יכולים להשתנות.
והאנרגיות והמאמץ שמשקיעים בניסיון לשפר זוגיות שכזו, משאירים לפעמים את הצד השני ממוטטים נפשית ורגשית.

לפעמים העבודה, המאמץ והקושי הם דווקא בלפרק את החבילה ולהתמודד לבד עם גידול ילדים, עם פרנסת הבית, עם מבטים מאשימים מהסביבה וסטיגמות שלא נגמרות...

לפעמים כך ולפעמים אחרת.
תמיד צריך להתייעץ עם דעת תורה ועם מי שמבין היטב בתחום.
אבל לקבוע בוודאות ש'מי שפרק את החבילה זה רק כי הוא רצה חיים קלים' זאת החטאת האמת.

אלף צלצולי תודה!!
או אולי יותר!!
 

מריומה~

מהמשתמשים המובילים!
מה יותר גרוע לחיות עם ולהרגיש בלי או לחיות בלי ולהרגיש בלי?
אני מניחה שאחרי גירושין זה כמו כאילו לא היה נישואין.
גירושין תמיד צריכים להיות אופציה אחרונה, גירושין פותר בעיה אחת אבל מוסיף אחרות ומשאיר חור גדול.
זה לא כזה פשוט לאמר התגרשנו ופתרנו את הענין.
כתוב בגמרא שאשה כורתת ברית לבעל הראשון. שזה אומר שיש לה משהו בלב אליו תמיד גם אם לא תתחתן וגם אם תתחתן שוב!
לפרק ולהרוס זה קל מאד. לבנות שוב קשה האתגר! וגם לבנות למרות שנראה בלתי אפשרי.

בהחלט נשמע שיש כאן בשורה מסוימת שקשה מאד לעיכול, עצם ההתנגדות מלמדת שיש לה ביקוש והתענינות.
נחכה ונראה
 
פרק כ'

כל החלומות התגשמו. בעצם למה חלומות, אני צריכה לומר אחרת, כל התכנונים או כל התיאורים שתיארתי לעצמי ולאחרים, התגשמו. נפלנו ישר לבין הזמנים. הוא קם בבוקר, כל בוקר בזמן יחסית. לוקח את הניילון הקשיח עם הרוכסן מלמעלה, הנרתיק שעכשיו הוא עוד מבריק, אבל די מהר יתעמעם ואחר כך יתחיל להיסדק בדפנות ואז נצטרך לקנות חדש. בינתיים, רואים מאוד ברור ויפה מבפנים את שתי האותיות הרקומות, נוצצות על הכחול הכהה והקטיפתי. הוא לא רצה שם מלא, אמר שהרוב לא רוצים שם מלא. אף אחד בבית הכנסת לא אמור לדעת איך קוראים לך, רק בגלל שהוא הציץ על תיק התפילין. אני כן מציצה, בעיניים די עצומות. מקשיבה ל'בוקר טוב' כזה שאפשר לשמוע ואפשר גם לא לשמוע אם לא מתאמצים, והוא יוצא לתפילה.

לא רוצה לקום, לא רוצה גם לישון, לא מתלבשת ואיפה התפילה שלי. הסידור נראה לי רחוק, מעבר לים של החיים. אני אמורה לעשות משהו? אוושה קלה מאחורי הדלת מאשרת שארוחת הבוקר הגיע. אבא שלי תיאר כנראה לעצמו, שהבת שלו לא הולכת להכין ארוחת בוקר בהתחלה. אז בלי לעשות עסק, הוא תיאם עם איזו שכנה שתיקח את האחריות והיא לקחה. אני באותה תנוחה כשהוא נכנס בחזרה, מכניס אתו שקית עם אוכל בריח טרי שרק קצת התקרר. השולחן ביחידונת, הוא יותר מדף מתקפל מרהיט, אבל מחזיק יפה את צלחות הפלסטיק שאני מניחה. מקפלת גם מפיונים מדוגמים, בכל זאת זוג צעיר. זוג שיושב כעת לאכול לחמניות וסלט חתוך וחביתה, וגבינה שמעורבת עם באדי ורוד ויוצרת מן מעדן בוקר, שהשכנה אמרה שעושים בבית החלמה. ושקט. שקט מעניין יושב אתנו ליד השולחן, מתמתח לצדדים.

אחרי זה הוא שוב קם ללכת, אני לבד, הוא הולך עוד פעם לבית הכנסת, ללמוד. מה אני אמורה לעשות כאן למען השם? פתאום אנחנו רבים. אני והשקט. אין הבנה בכלל, לא הכלה, לא שום הסכמה בתוכי. אני דוחפת אותו והוא לא זז מילימטר. צועקת עליו והוא מגיב בדממה. מאיימת עליו ולא מקבלת אפילו מצמוץ. הוא שם, כעובדה קיימת. בקושי שלושים מטר יש מקיר לקיר, כמה מקום זה כבר? ואת כל המקום הוא לוקח לעצמו, השקט. גומר לי את האויר. איפה אתן כל המילים שאמרתי לאנשים אחרים. איפה אתה הלב שחשב שאפשר להסתדר. איפה את ילדה קטנה וטיפשה שסיפרה לעצמה שהיא רוצה איש צדיק שלא יעניין אותו כלום, רק התורה. למה פתאום את רוצה עכשיו, שיעניין אותו עוד משהו. משהוא שהוא- את.

ואין, אין סיכוי שזה יקרה אי פעם.
זאת ההבנה שפתאום, מאוד מאוחר, זוחלת אל הלב.

ושום בת קול מהעתיד לא נדחקת בין השקט וביני, לתת לי כוח וגם ללחוש,שאני טועה.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
וואו.
מפעם לפעם נאלמות לי המילים ליותר זמן.

לא יודעת אם את מספרת סיפור שלך או של מישהו קרוב או לא, אבל את גיבורה.
הכתיבה שלך אמיצה וכנה, וחודרת עמוק ללב.

והבריאות שבה את מתייחסת לכל מה שעובר על האשכול הזה, ראויה להערכה.

לא רוצה לקום, לא רוצה גם לישון, לא מתלבשת ואיפה התפילה שלי. הסידור נראה לי רחוק, מעבר לים של החיים.

איי. בא לי לבכות.

ושום בת קול מהעתיד לא נדחקת בין השקט וביני, לתת לי כוח וגם ללחוש,שאני טועה.

הכתיבה שלך!!!
זה כשרון כתיבה, או יכולת נדירה להרגיש כלכך מדוייק ועד הסוף, ולגעת בזה?

כך או כך, בורכת.
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  5  פעמים

לוח מודעות

למעלה