האיורים חינניים מאוד. תודה על השיתוף.
איני יודע מי הכותב. הטקסטים שהוא שם בפי הדמויות טובים מאוד, המונחים שהוא משתמש בהם מראים על הבנה מקצועית, ושמח שעבורכם זה היה מועיל.
אבל כל צורת ההגשה?
אממ..
נראה לי מוגזם מאוד.
אולי זו הדרך לכתוב לציירים מתחילים ממש שמוותרים על כל מלאכת הבימוי ורוצים לקבל הכול בכפית לפה (ועדיין זה מוגזם).
באופן כללי, החלוקה היא אחרת.
הכותב הוא התסריטאי. המאייר הוא הבמאי.
התסריטאי מביא את הסיפור, הבמאי המקצועי מחליט כיצד להראות אותו.
התסריטאי מקדים פרטים בסיסיים כמו: "לילה, חוץ", "יום, פנים", ובתסריט לקומיקס גם הרבה מעבר, אבל לא עד כדי כאן.
בספרי התסריטאות מזהירים מפני התערבות יתר של התסריטאי בבימוי, שזה לכאורה מה שקורה בדוגמא הזו.
החלטה על זווית, על מה בדיוק להראות ומה לא, על אור וצל (!)
כמו:
"לצייר את הציור כאילו 'צלם התמונה' בציור עמד מעל קטיה בתוך הבית. קטיה פתחה את הדלת אך מעט והיא חוסמת בגופה את הפתח. קטיה והדלת מוצללים, והשמש מצויר בצבעים מלאים ומואר מהשמש בחוץ"
ניתן גם לראות שיש פרטים רבים שלא נכנסו בסוף בציור.
יש פרטים רבים שלא היו יכולים להיכנס לציור.
למשל:
"ביתו של מר גאלדסקי: הבית מפואר מאוד, בניגוד לבתים/רחוב העיירה שמסביב לבית - בתי עץ פשוטים מטים ליפול. את הבית מקיפה חצר עם גדר מפוארת, הבית בגובה 2-3 קומות, מעוטר בעיטורי זהב (אולי אדני החלונות יכולים להיות מוזהבים). דלת הכניסה גבוהה מהרחוב, ומוביל אליה גרם מדרגות. על הדלת כתוב באותיות גדולות: מר גאלדסקי ובאותיות קטנות: נא לא להפריע למנוחת האדון".
כל זה היה אמור להיכנס במשבצת הראשונה!
מספיק רחוק כדי שיראו שהבתים האחרים פשוטים מעץ ומטים ליפול, אבל מספיק קרוב כדי לקרוא את האותיות הקטנות...
(יש שיטות טובות להתמודד עם זה).
יש פעמים שאפשר לכתוב 2 עמודי טקסט כהוראות על משבצת אחת, מסכים. אבל זה לא המקרה כאן. ההתרחשות היא די מינורית מבחינת תיאור, ואינה קודש קודשים דווקא בצורה הזו. היא יכולה להיות מוגשת על ידי הבמאי גם בצורות אחרות.
איני המקצוען הגדול בתחום, ובטח יהיו שיחלקו עליי. אבל כך נראה לעניות דעתי.
איני יודע מי הכותב. הטקסטים שהוא שם בפי הדמויות טובים מאוד, המונחים שהוא משתמש בהם מראים על הבנה מקצועית, ושמח שעבורכם זה היה מועיל.
אבל כל צורת ההגשה?
אממ..
נראה לי מוגזם מאוד.
אולי זו הדרך לכתוב לציירים מתחילים ממש שמוותרים על כל מלאכת הבימוי ורוצים לקבל הכול בכפית לפה (ועדיין זה מוגזם).
באופן כללי, החלוקה היא אחרת.
הכותב הוא התסריטאי. המאייר הוא הבמאי.
התסריטאי מביא את הסיפור, הבמאי המקצועי מחליט כיצד להראות אותו.
התסריטאי מקדים פרטים בסיסיים כמו: "לילה, חוץ", "יום, פנים", ובתסריט לקומיקס גם הרבה מעבר, אבל לא עד כדי כאן.
בספרי התסריטאות מזהירים מפני התערבות יתר של התסריטאי בבימוי, שזה לכאורה מה שקורה בדוגמא הזו.
החלטה על זווית, על מה בדיוק להראות ומה לא, על אור וצל (!)
כמו:
"לצייר את הציור כאילו 'צלם התמונה' בציור עמד מעל קטיה בתוך הבית. קטיה פתחה את הדלת אך מעט והיא חוסמת בגופה את הפתח. קטיה והדלת מוצללים, והשמש מצויר בצבעים מלאים ומואר מהשמש בחוץ"
ניתן גם לראות שיש פרטים רבים שלא נכנסו בסוף בציור.
יש פרטים רבים שלא היו יכולים להיכנס לציור.
למשל:
"ביתו של מר גאלדסקי: הבית מפואר מאוד, בניגוד לבתים/רחוב העיירה שמסביב לבית - בתי עץ פשוטים מטים ליפול. את הבית מקיפה חצר עם גדר מפוארת, הבית בגובה 2-3 קומות, מעוטר בעיטורי זהב (אולי אדני החלונות יכולים להיות מוזהבים). דלת הכניסה גבוהה מהרחוב, ומוביל אליה גרם מדרגות. על הדלת כתוב באותיות גדולות: מר גאלדסקי ובאותיות קטנות: נא לא להפריע למנוחת האדון".
כל זה היה אמור להיכנס במשבצת הראשונה!
מספיק רחוק כדי שיראו שהבתים האחרים פשוטים מעץ ומטים ליפול, אבל מספיק קרוב כדי לקרוא את האותיות הקטנות...
(יש שיטות טובות להתמודד עם זה).
יש פעמים שאפשר לכתוב 2 עמודי טקסט כהוראות על משבצת אחת, מסכים. אבל זה לא המקרה כאן. ההתרחשות היא די מינורית מבחינת תיאור, ואינה קודש קודשים דווקא בצורה הזו. היא יכולה להיות מוגשת על ידי הבמאי גם בצורות אחרות.
איני המקצוען הגדול בתחום, ובטח יהיו שיחלקו עליי. אבל כך נראה לעניות דעתי.