באתי לשפוט, ומצאתי את עצמי בקונפליקט רציני. איך שופטים כזה אתגר?
כשהעליתי את האתגר, עמדה למול עיניי יצירת מופת של כותב מופת בשם
@יואל ארלנגר שזכתה להיקרא בשם בשר מספר חמש
https://www.prog.co.il/threads/בשר-מספר-חמש.422751/
עבורי זו היתה חוויה מאלפת.
אתה קורא את הסיפור, וכקורא ותיק ולמוד תסכולים אתה מחפש את דבר הכותב, האמור להיות מונח כמו ילד טוב בתוך כפית של זהב בדרך לפיך הפעור.
ואתה לא מוצא.
לא את המסר, לא את הגיגי הכותב, לא את השקפת עולמו ולא את דעתו.
והכפית? איפה היא? אתה מחפש על השולחן וגם בכיור, אבל על השולחן יש רק כלים מפורצלן, ובכיור את אלו המלוכלכים שגולדה תדיח מחר בבוקר.
אתה עומד מול הסיפור ההזוי הזה, מול הסיטואציה שניצבת כמו תמונה מול עיניך,
ואתה
חייב לחשוב לבד.
אתה מוכרח להתבונן בסיפור הזה,
ולהרגיש מה עולה בך מול הדבר הזה. כי הכותב היה כאן רק כדי להציע את דבריו. הוא רק ערך אותם יפה על השולחן וקישט בעלה פטרוזיליה מלמעלה.
זו, בעיניי, יצירת מופת, ומאד רציתי לעודד התנסות בכיוון הזה.
כי אתם יודעים, אנחנו כ"כ הרבה מדברים על מסרים שעטופים בסיפור בצורה מאביסה, על מסרים שמנסים להתחבא בסיפור, ונותרים חשופים לעין כל, אבל תכל'ס קשה מאד להגיש לקוראים חומר, ולסמוך על החשיבה, חוש הביקורת, והאינטלגנציה שלהם, שיעשו את העבודה. אה, וגם להמר על זה שאולי לא יבינו אותך נכון.
אז נכון שלא כל אחד יכול
מיד, אבל אני בטוחה שנסיון או צעד בכיוון, יביאו תועלת ענקית. והאמת, היה לי חבל שלא יכולתי להשתתף בעצמי. (אני מתכוונת לנסות בקרוב)
אם כך, הקונפליקט היה איך שופטים אתגר כשקנה המידה שהוביל אותי היה גבוה פלוס, הנקודות שהעליתי כשיקולים לניקוד לא ממצות, הסיפורים-אחד אחד, מספרם-עשרים ואחת, והזמן שלי- כלומר ה
אין זמן שלי...
טוב, לא לכל קונפליקט יש פתרון. יש כאלו שצריך פשוט- לנהל אותם
לכן השיפוט יהיה לפי הנקודות שנתתי בפתיחה, עם התכווננות לכיוון גבוה ומקצועי, גם אם לא כולנו תמיד שם.
כולכם כותבים נהדר. באמת. אז אנא אל תקחו ללב אם לא עמדתם בכללים שהוד כבודי הנעלה החליטה
תסלחו לי שחלק ממהציטוטים אינם נראים כך. עם כל ה "שגיאה 503" הייתי יכולה לפרסם את זה בעוד שבועיים
1. @טלח -דב והביטוח לאומי- מקום שלישי!
הקונפליקט:
איזה יופי!
כמה אנרגיה פורצת מדב! ואיזה עסיסי הדוד יעקב! ויעל והבוסית המצוננת- אפשר למשש את האוירה ביניהן, ולהכיר את יחסי העובד-מעביד דרך הטלפון.
נפלא!
המקום והתחושה של שתי הדמויות, מובעים מצוין!
הקונפליקט עולה מתוך הסיטואציה היטב. וזו כנראה רק ההתחלה:
ליעל יש דמעות בעין. רגע. יכול להיות שהיא מאמינה???
יעל מוחה דמעות. ופתאום קופאת על מקומה. העט נשמט לה מהיד. יכול להיות שהוא פשוט משקר????
אהבתי במיוחד:
"תן לי עשיריה, אני משיג לך מישהו"
"וואווו" אוף ברח לה. מתלהבני מידי
אותנטיות וכנות:
לגמרי. גם דב וגם יעל מתוארים ומדברים באמת ובלי משחקים.
תיאור חי:
מעולה. אפשר לשמוע את דב ואת השקיקה לפגישה, ואת הקפיצות של יעל מהתרגשות על הקידום!
סוגיות מורכבות באמת:
אכן. נכות ו/או כנות של בן הזוג לעתיד, הן סוגיות מורכבות באמת.
2. @עבדקן -ועד הבית
הקונפליקט:
הפתיחה והסיום נהדרים! כמו סגירת מעגל, שאומרת- מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש.
דבריהן של הדמויות מונחים מוצקים וברורים, ונותנים את התחושה שכל אחד פה התכונן טוב טוב לאסיפת הועד.
אהבתי את הרעיונות המגוונים לתקיפת בעיית המעלית:
כמו כל הוצאות הבניין, גם המחיר של התקנת ואחזקת המעלית יתחלק באופן שווה בין כל הדיירים.
שמתי לב שהמדרגות הרבה יותר נקיות מאז שיש את המעלית.
ההיגיון אומר שכל אחד צריך לשלם לפי הקומה שבה הוא גר.
יותר בריא לעלות ברגל, אני תמיד עולה ברגל.
מכיוון שאנחנו גרים פה בשכירות ועוד חודשיים עוברים בעז"ה לדירה שלנו
אנחנו זוג צעיר, סך הכל שני אנשים. אין סיבה בעולם שנשלם אותו סכום שמשלמים זילברשטיין עם 14 ילדים כן ירבו.
אותנטיות וכנות:
כל שכן שם מדבר מהרהורי הלב. הכיס והלב קרובים, אחרי הכל.
תיאור חי:
טענות הצדדים נראו יותר כמו לקוחות מתוך פרוטוקול או מתוך פירוט מקרה בדיני ממונות.
איפה הלהט של כל טוען? איפה האש? אף אחד לא פורץ לדברי השני? לא מעקם פרצוף?
סוגיות מורכבות באמת:
ובכן, מעלית היא מורכבת, יחסי שכנים מורכבים פלוס, דיוני וועד בית בכלל, וכסוגיה בדיני ממונות- ובכן, כן.
3. @אורית חזן - חיסונים
הקונפליקט:
כמה חום פורץ מהסיפור הזה!
לכל הכיוונים!
הכל נעשה בלהט. אהבת הילדים, הדאגה לגיסה ולילדיה הקטנים והלא מחוסנים, הכעס עליה, והאהבה למרות זאת, קשרי המשפחה החמים.
אפשר להרגיש טוב טוב את החמימות המשפחתית על אף חילוקי הדעות.
אותנטי על כל סעיפיו, מלא תיאורים חיים, והסוגיה אכן מורכבת. אבל....
איפה השמירה על נייטרליות?
איפה הצד השני?
או שפיספסתי משהו?
הכתיבה יפה ומעניינת, מספרת יופי את האירועים, אבל אין כאן בעיה לזהות עם מי הכותב, או זה שהוא כותב בשמו, מסכים.
אהבתי במיוחד את אלו:
אחותי שרואה את כל האדמומיות שמבצבצת לי בלחיים
"עלתה קילו וחצי תוך חודשיים החביזה*"
"יש לה מזל שהיא לא שכנה שלי, ושאני לא נושאת נשק."
4. @RACHELIZ מוישי איטי ואמא
הקונפליקט:
כתיבה מקסימה. אמיתית וישרה בלי ברבורים. והקונפליקט מדבר את עצמו. התיאורים לא דרמטיים, ולא בשמים, ודווקא זה מה שנותן תחושה של קריעה. כאילו אמרו- המצב התולש הזה הפך לחלק מהיום שלו. בשגרה.
אהבתי את הכתיבה הבלתי מתחכמת. ואת:
מוישי מדלג על המדרגות. עולה שתיים שתיים - מנהג שעליו הוא לא מוותר מאז היותו ילד.
עיניה אמרו לו שחבל על המאמץ.
אותנטיות וכנות:
בהחלט. הדמויות משחקות היטב את תפקידיהן.
אף אחד לא מדבר גבוה או נמוך מדי.
תיאור חי:
פחות או יותר. הייתי רוצה להריח את ביה"ח או לחילופין את בית אמא, להרגיש את הצפיפות באוטובוס, וכו'.
סוגיות מורכבות באמת:
מכירים משהו מורכב יותר ממשולש בלתי אפשרי של אמאבןכלה?
5. @יאן -שייקה בא לשבת
הקונפליקט:
וואו.
התיאורים נוגעים עמוק בנקודות הכאובות. בלי הרבה מלל, עובר הכאב החותך והצער היוקד והחרדה האיומה על שאר הצאן.
גם הגבורה של האם מבוטאת יפה וזהיר.
נפלא!
אהבתי מאד:
בוקר טוב. כבר לפני חודשיים.
כדאי לצבוע את החדר אחר כך. ככה ר' חיים אומר לעשות כשקונים דירה מחילוני.
תיזה- , פתח אבא, והשתתק בלאות.
אותנטיות וכנות
כנות בכל מילה. אמא, אבא, ושי-קה.
תיאור חי:
יפה מאד. שומעים, רואים ומריחים.
סוגיות מורכבות באמת:
כמה צער. כמה קושי. כמה אהבה.
6. @נחמי פורתא - בחור שמחפש
הקונפליקט:
הסיפור כתוב נהדר. כיווני החשיבה של הדמויות מובאים בכבוד ובהבנה. היו חסרים לי תיאורים עכשיויים. הרגשתי שהסיפור מסופר קצת ממרחק. לא ממש נגעתי בדמויות.
אהבתי מאד את אלו:
↑
מה צמא? מתעלף!
↑
מרות שהקולות בתוכי השיגו תיקו,
↑
ז מה יש לנו כאן? ספרים שמסגירים את שמצאה נפשי,
אותנטיות וכנות:
יש ויש. תיאורים נפלאים על חיבוטי הנפש.
תיאור חי:
אמנם אין הרבה תיאורי פרטים, אבל בכל זאת מרגישים את האוירה.
סוגיות מורכבות באמת:
עולם רוחני שנבנה. נער שמחפש את דרכו. מורכב.
7. @א יודעלע - מורה ותלמידה
הקונפליקט:
תיאור עסיסי של כיתה שובבה, מורה אובדת עצות וילדה אובדת רצון...
הכתיבה זורמת וקפצת עם קצב האירועים. המקום של חנהלע הקטנה מובא בתמימות ובאהדה גדולה. של המורה קצת פחות. למרות ההבנה שמובעת לגבי קושי המשמעת שלה, משפט הסיום מאיר אותה באור לא מחמיא...
אהבתי את אלו-
↑
ואני מחייכת כדי לא להתחיל לבכות,
↑
המורה אני בודקת כמה עקום השולחן יכול להיות בלי שהספרים יפלו.
אותנטיות וכנות:
מעולה! כל הרגשות ללא כחל ושרק מופיעים כמו שהם.
תיאורים חיים:
היה לי חסר הרקע. הצבעים, הריחות, מיקומים וכו'
סוגיות מורכבות באמת:
אל תחטאו בילד, אבל מי יציל את המציל? מורכב.
8. @אפקטכתיב - זקן יוצא מכלל שימוש
הקונפליקט:
הידיים הרועדות על המנעול היו פתיחה מקסימה לקטע היפה הזה. אהבתי את השימוש בשפה המדוברת של הזקן ושל הצעיר. המקום של הקשיש מובא בצורה נהדרת. מכל הלב. וגם הצעיר! כמה אותנטי! שופך הכל ונשמע לגמרי מהחנות בשוק.
במהלך הסיפור יש קצת קפיצות לפה ולשם מבחינת המשלב הלשוני וסגנון הדיבור.
אהבתי מאד את אלו:
↑
הלוואי שתתייחס אלי לפחות כמו שאתה מתייחס אל המכשיר הזה. שתסתכל עלי כמו שאתה מסתכל עליו ,כל כמה דקות.
↑
אני זוכר איך לימדתי אותו ללכת צעד צעד בסבלנות, כמה הוא נפל ובכה ואני חיכיתי לו ולימדתי אותו, אחר כך כשגדל קצת, גם לנסוע באופניים לדווש לאט לאט לשמור על שיווי משקל.
↑
והוא נהיה כל כך עקשן לאחרונה יותר עקשן מעקשן, תאמין לי מושיקו.
↑
ת'מציאות הוואחד קשה הזו !!!
אותנטיות וכנות:
ממש. כל המחשבות כמו זרם בלתי פוסק. אותנטי בלי פילטרים.
תיאורים חיים:
ככה ככה. מתחיל יופי, בהמשך זה חסר.
סוגיות מורכבות באמת:
וישן מפני חדש תוציאו?! אוי כמה מורכב.
9. @א. איזראעל - אתי ומאיר והכולל
הקונפליקט:
הקטע כתוב נפלא! כל אחד מהצדדים מובע בצורה נעימה, מכילה ומבינה. הקונפליקט לוקח אותם לתוך סערה, אבל הם עדיין מנסים לשלוט בגלים. יפה מאד מאד!
אהבתי את הלחוד בתיאורי הקושי למרות השמירה על הביחד בויכוח ובסערה. והסיום של כל אחד הצדדים, נפלא!
אהבתי במיוחד:
↑
לא תכנן סוכריות ופרחים, גם לא מתנות וחיוכי
↑
אתי לא ממש התכוונה לטרוק את הדלת.
↑
'לילה עכשיו, בבוקר הכל נראה אחרת, טוב יותר... אסביר לו, אין לי ספק שיבין.'
אותנטיות וכנות:
כמעט לגמרי. טיפה מרגיש מסונן, או מתוכנן, אבל אולי זו תחושה סובייקטיבית שלי.
תיאורים חיים:
אהבתי את האגרופים הנקמצים והכריות הנמעכות. אפשר בהחלט לקבל תמונה על מה שהולך שם.
סוגיות מורכבות באמת:
אין חיים בלי תורה אין תורה בלי חיים. כמה מורכב.
10. @yonatanr - דרש דירה ומשכנתא
הקונפליקט:
ובכן, הקונפליקט- קונפליקט. הסיפור מתחיל בתהייה של יצחק, פונה לאחור לתקופת השידוכים של כל אחד מהם, וחוזר אל ההודעה של צביה. איך הוא לא מתעלף? לא הבנתי. ואיך היא מודיעה בכזו שלווה, שכבר זמן רב רצתה לדבר על זה... אבל הקטע מבאר יפה את שני הצדדים, וגם נותן הרבה כבוד לשלום בית. כל הכבוד!
אהבתי במיוחד:
↑
למנוע מהם את הזכות לומר לכולם 'קיבלנו על הבן המיוחד שלנו דירה'.
↑
ה יכול להפוך לשיטה לא רעה, האבא מתחייב על סכום גדול עבור בתו, ואחרי החתונה הבת כבר תסדר את העניינים...
אותנטיות וכנות:
אממ... לא ממש הרגשתי את הדמויות מדברות. כאילו הן פוחדות להיות מדי בקונפליקט זה עם זו. לא עד הסוף. הייתי מצפה שסוגיה כזו תסעיר קצת יותר את אחד מהם או את שניהם גם יחד.
תיאורים חיים:
ככה ככה. הייתי רוצה לראות ולשמוע מה הולך שם כשכל זה עובר עליהם.
סוגיות מורכבות באמת:
מורכב מאד. מאד.
11. @מטריה - להשאיר ילדה מאחור
הקונפליקט:
כמה עצוב. ההצצה הזו לתוך מערבולת ההתלבטות, קורעת. קשה לחשוב על הסיטואציה בכלל. בכל זאת הם מדברים על זה סוף סוף, וזה יפה. בתחילה היה זר לי העניין שדווקא האם תצדד בהשארת התינוקת, אבל אח"כ שמתי לב שזה מנטרל הרבה שיפוטיות. יפה!
חסר לי קצת הרגשות החלשים האנושיים, כמו שהם. לא תחת כותרות של-נשמה גבוהה, אבא רחום וחנון וכד'.
אהבתי במיוחד:
↑
המשפט יצא לה בסוף כמעין יללה תוקפנית, אף על פי שהתאמנה עליו עשרות פעמים.
↑
" אז הכסף יענה את הכל... ובשאר הזמן נוכל לשכוח ממנה..."
↑
אבל עכשיו, חיים מתכנס לתוך עצמו ומלכי מקפלת כביסה בנוקשות, ולשניהם אין אוויר.
אותנטיות וכנות:
כנות כן. אבל הרגשתי כאילו שניהם מביאים טיעונים הגיוניים. לא ממש מדברים על החלקים ה"אפלים" שמקשים עליהם.
תיאורים חיים:
יותר דיאלוג מתיאורים. נותן אוירה, אבל היו חסרים לי "צילומי מסך" מדי פעם.
סוגיות מורכבות באמת:
וואו. עד כמה! מורכב או יותר נכון מפורק וקורע.
12. @אשר שרבר -האלמנה וקרן הצדקה מקום ראשון!
הקונפליקט:
טוב. זה הדבר. איזה קונפליקט. יש כאן הבנה עמוקה, אבחנה דקה, המשפטים הפשוטים, המדברים במילים של יום יום, מביעים בצורה נהירה רגשות מורכבים, סותרים, מסובכים, בלי לקחת צד. אתה קורא את הקטע, וצולל לעומק המורכבות, שם אתה נשאר.
כאוב, מסובך, מבין, נקרע בין צדדי הספק. בלב הקונפליקט.
לא מעלה ציטוטים. הקטע ראוי לציטוט כולו.
אותנטיות וכנות:
לא יכולתי לחלום על יותר אותנטי מזה.
תיאורים חיים:
לפרטי פרטים. כיפת הלילה, הגרביים שאמורות להגיע לכביסה ושולחן הצדקה בכניסה.
סוגיות מורכבות באמת:
כאב, וכאב, וצער והגיון ושכל מול לב נשבר.
13. @יעקב1245 - אליהוא
הקונפליקט:
הרשימה הכאילו יבשה בפתיחה מקפיאה בלי יכולת להכיל את האירועים הנוראים. היא מוסיפה מימד שאומר- אי אפשר לקלוט את זה. ומכשירה את הקרקע לקראת הקונפליקט הנורא המובע בהמשך. לא יכולה לומר על זה יופי וכד'. ומובן למה. זו יצירה מיוחדת והתובנה שהיא מעלה, מדמיעה.
לא רציתי לצטט.
אותנטיות וכנות:
נורא. כל הכאב. מה שעבר עליו. בלי חכמות.
תיאורים חיים:
שמות הילדים וכל תמונות הרקע. היה לי קשה.
סוגיות מורכבות באמת:
מורכב זה????
מטורף ומטריף דעת.
14. @מ. ברא"י - עישון
הקונפליקט:
כתיבה קלילה ונעימה, יומיומית ומעלה קונפליקט אותנטי בין בעל לאשתו. הטיעונים המוכרים של שני הצדדים מקבלים טעם מעניין כשהם מובאים ככה. בלי נקיטת צד. הצלחת לשמור על ניטרליות, ולתת הצצה גם למעשנים המוקעים לעמוד הקלון...
אהבתי את:
בכלל- אנשים נפגעים יותר מתאונות דרכים מאשר מעישון.."
אותנטיות וכנות:
כן ולא. בשיח כן, במהלך העניינים, העובדה שהיא מרצה ברצף את טענותיה, אח"כ הוא עונה, מורידה מהאותנטיות. אולי היה כדאי לשלב את זה כמו ויכוח סוער
.
תיאורים חיים:
בהתחלה, ממש. אח"כ- קצת פחות. איך הם נראים שניהם, בשעת הויכוח הזה? מה הם עושים תוך כדי, או איך הם נשמעים?
סוגיות מורכבות באמת:
בהחלט. לא פשוט להפסיק לעשן, לא פשוט לעשן, לא פשוט לחיות לצד מעשן, כשאת לא סובלת את זה.
15. @palm -סדר עדיפויות
הקונפליקט:
הכתיבה של שני הקטעים בהתאמה, במשפטים מקבילים, נותנת הרגשה של הבנה של שני הצדדים, בלי נקיטת עמדה. אהבתי את הסגנון של סגירת המעגל בסוף כל אחד מהם. עם זאת, היה חסר לי העומק בקונפליקט עצמו, וברגשות שמלווים אותו.
אהבתי את:
היא תקרא לאסתר, בטח שתקרא, אבל יודעת כבר מעכשו, אסתר לא תבוא.
היא תקרא לשיפי, בטח שתקרא, אבל יודעת כבר מעכשו, שיפי לא תבוא.
וכל מקביליהם..
אותנטיות וכנות:
יש ויש. זרם המחשבות רץ-נשפך.
תיאורים חיים:
פחות או יותר. לא ממש הרגשתי שותפה לאקשן.
סוגיות מורכבות באמת:
אהםם... לא ממש.
16. @nechamizak - תינוקת ורודה ויציאה לעבודה מקום שני!
הקונפליקט:
טוב. נגעת בי עמוק. אחד הסיוטים של החיים שלי. אהבתי מאד את הרוך השופע והאמהות הנעימה, שלא נפגמת ולא נפגעת גם אם ההחלטה המעשית שלה שונה ממה שהיתה רוצה.
הקונפליקט שלה מוגש נהדר. נוגע מאד ללב, ומותיר את הרגשות ההומים עד לשורה האחרונה.
נפלא!
אהבתי מאד:
המכתב הרהוט והנחרץ נמוג ומתאייד, משאיר אחריו שובל דק בניחוח קלוש של ג'ונסונ'ס בייבי.
פתאום יש לה חשק עז לבכות. למה. למה היא צריכה למסור את האוצר שלה לידיים זרות. ידיים חמות, אכפתיות, אחראיות, אבל, עדיין, זרות.
יש לה כבר רזומה בג'אגלינג מרשים בין הבית לעבודה.
אותנטיות וכנות:
הכתיבה הזורמת מעבירה את החוויה כמות שהיא.
תיאורים חיים:
מריחים את התינוקת המתוקה הזו. ממששים את המגבת הורודה, ונושמים את אהבת האם.
סוגיות מורכבות באמת:
מי ילד אלה? ומי גידל? מאד מורכב.
17. @עיתונאות ועריכת תוכן- כאן שכנים!
הקונפליקט:
קטע נפלא! נכתב מצוין. התחושה של כל אחד מהשכנים מובאת יפה כלכך. תיאורי הרקע לפרטים מוסיפים מאד להכרת הדמות ותחושותיה.
המשפטים הקצרים והפשוטים תורמים לאותנטיות. בזרם המחשבות מופיעים פרטים רבים שמספרים בשתי מילים את המטען אתו מגיע כל אחד מהם.
אהבתי את:
QUOTE="עיתונאות ועריכת תוכן, post: 6524776, member: 40357"]הספרות שמונה, שלוש, אפס, זוהרות באור ירקרק מעל כפתורי המיקרוגל. אויש, אני חייב לרדת.[/QUOTE]
גם את הצעירצ'יק ההוא שמעביר ניגוב החליטו לפרנס, כאילו אי אפשר לעשות תורנות ניקיון.
אותנטיות וכנות:
המחשבות של שני הצדדים מועברות יפה וזורם. אמיתי וכן.
תיאורים חיים:
לגמרי. רקע, ריהוט, ספרות זוהרות וסודה לשתיה.
סוגיות מורכבות באמת:
אהם... ובכן, מה הסוגיה? אלו יותר שתי נקודות מבט. פחות קונפליקט.
18. @יואב ברק - מוקדן ולקוח
הקונפליקט:
טוב. זו היתה אחת השיחות הבודדות עם מוקדן, שלא התחשק לי לטרוק לו את הטלפון. האותנטיות חוגגת. ההןומור הדק מושחל בעדינות, והצדדים מובנים כלכך. מי לא יכול להתחבר לשעיההצוקרמן הממתין עד עולם, אבל הנה, מה יעשה המוקדן ולא יחטא? הוא מנסה. משתדל.
בשיחה הבאה שלי עם שירות לקוחות, נראה שאשמע גם את הלעיסות או המבוכה.
אהבתי את:
(מזכיר קצת את 'וספרתם וספרתם' העממי)
אין בעיה, זה פעם המאה שפתחתם לי תיקייה, אבל איך שאתה רוצה, ראסל.. אהה, עדנאן, סליחה.
אני לא מאמין, נשמע האיש אומר למישהו על ידו, ואז צעק, אין קליטה אתה מבין? אין קליטה!
אותנטיות כנות:
לחלוטין אותנטי. עשה לי דה ז'ה וו עם כל מיני שיחות.
תיאורים חיים:
כולל כל הע' והח' של המוקדן ןהלעיסות.
סוגיות מורכבות באמת:
לא ממש. כלומר, איך אומרים? לא מזבוב פיל, אבל, אולי חתול?
19. @קנגסריט -שלושה דורות בבית אחד
הקונפליקט:
היה קשה לקלוט שמדובר בדמות אחת שהיא הבת-סבתא-אם. מה שהגביר את ההבנה לקושי ולקריעה שלה. קטע מצוין, נותן הצצה למורכבות ההזויה הזו שיכולה להיווצר בגיל המדובר. האותנטיות נשמרת לאורך כל הקטע, והתחושה הקשה מעמיקה.
אהבתי את:
רק היא המוז'ינקעלע, מפונקת אחת,
אוי טאטע מה???????????????
אותנטיות כנות:
כנה לגמרי ולא מנסה להיות אמא-סבתא-בת מושלמת.
תיאורים חיים:
חלקים יותר, וחלקים פחות. אבל האוירה עולה מהסיפור.
סוגיות מורכבות באמת:
אל תשליכנו לעת זקנה. אל תעזבנו.
20. @הפקות כתיבה - אמא אלמנה ואשה רוצה תודה
הקונפליקט:
כתיבה מעולה. הקונפליקט שעולה בין תפוחי האדמה לעוף הטרי, והבעל שנקרע בין אמו האלמנה לאשתו הראויה להערכה. אהבתי את תיאורי החנייה של המכונית בפעם הראשונה והשניה. אהבתי את השילוב בין התקדמות הארוחה להתקדמות השיחה, ואת השוק שהוא חוטף שם מאחורי הדלת. שני הצדדים מובאים נפלא. באותנטיות. באהדה ובכבוד.
אהבתי במיוחד:
זוג שעבר על פנינו הסתכל בענין על רחלי הדומעת ועלי הבוהה במזרקה הכחולה.
או שאנחנו בכלל נוסעים לצדיק מיבניאל. זה לא ממש משנה".
תמשיכו, תמשיכו לבוא ככה, מתחסדים, עם ארגזים של עופות ואורז, עוגת שוקולד ובקבוקי ספרינג. מעיפים אותי אל מחוץ למשחק, כלי שאין בו שימוש... אאברום, אם היית רואה...
אותנטיות וכנות:
מעולה. כנה וחד כמו שזה.
תיאורים חיים:
יש ויש. כולל המכונית שליד, וההליכה הנמרצת.
סוגיות מורכבות באמת:
מאד. מאד.
21. @שני זאת אני :) -איש אשה ואין ילד
הקונפליקט:
תיאור עצוב וכואב של כל המדקרות בלבה של חיה, והרצון הזה לברוח מהכל, ולא לעמוד מול זה שעה שעה, נוגע מאד.
אהבתי את הקונפליקט שעולה ביניהם עם חוסר ההסכמה, את התחושה ששני הצדדים לחלוטין רואים את התמונה באופון שונה, ואת זה שאחרי הכל, הם אוהבים ומרגישים טוב אחד את השני. מה שמעניין אותו זה ההרגשה שלה, ומיץ תפוזים בכוסות גבוהות מעביר את זה יפה.
אהבתי:
גם הוא כבר מרגיש משתגע לפעמים מהרצון לילד, לפחות ילד אחד משלו.
אותנטיות וכנות:
התיאורים אמיתיים וכנים. מחשבות לכאן ולכאן באין מפריע.
תיאורים חיים:
השמש יוקדת, והילדה שמושיטה יד. נהדר!
סוגיות מורכבות באמת:
הסיטואציה מורכבת. לגמרי.
סליחה על ההמתנה ותודה על הסבלנות!
(מי שלא היתה לו כזאת, יכול עכשיו לומר "על לא דבר" זה בסדר
)
הצלחות!
הנושאים החמים
הנושאים החמים
