רגעים קטנים של אשר

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
מצאתי את עצמי הערב מתבונן בטרקטור עם גלגלי המכבש שרק לפני כמה דקות סיים ללחוץ את הזפת הרותח על מצע החצץ. ואת רעהו הירוק זה שהולך קדימה, ושופך במתינות את השחור מעלה האדים לכל עבר.
סביבי עשרות ילדים ואני ככה מתרחק, ומתקרב.
הוא עושה לולילולילולי ברווערס כשהמנורות הלבנות האחריות שלו דלוקות, ולמעלה הפרוז'קטור לראות מה הוא לוחץ.
עמדתי איתם וקצת כאילו ממהר ללכת. אבל רוצה גם לראות איך שניהם יחד עולים אל סמטריילר אחד גדול, שכבר הוריד את הכבש לקלוט אותם.
מזווית העין אני רואה מבוגר או שניים שמציצים, ונמלטים כאילו מה. פאדיחות, מה אכפת לי. זה כבר לא מסקרן אותם? או שלא עים להם, אה?
האמת שגם אני לקחתי צעד אחורה, עמדתי קצת ממרחק. לא ממש עם אלו שנדחקו מאחור כשהוא צעק עליהם מלמעלה עם האפוד האדום. "תגיד לי מה אתה דפוק? אתה רוצה להיות חלק מהאספלט?"
המתנתי שם, עוד רגע או שתיים, ההשכבה בבית מסתיימת. ואני נזכר איך רק אתמול אמרתי לבן שלי שלא יתקע על חלומות באמצע הדרך, אחר כך הוא מאחר.
חיכיתי רק שהם יעלו למשאית, והתאפקתי לא לחכות עד שהאיש שלה ידחוף את היתד לחור ששומר על הכבש שלא יפתח שוב. רצתי הביתה.
 

רחשי הלב

משתמש מקצוען
מצאתי את עצמי הערב מתבונן בטרקטור עם גלגלי המכבש שרק לפני כמה דקות סיים ללחוץ את הזפת הרותח על מצע החצץ. ואת רעהו הירוק זה שהולך קדימה, ושופך במתינות את השחור מעלה האדים לכל עבר.
סביבי עשרות ילדים ואני ככה מתרחק, ומתקרב.
הוא עושה לולילולילולי ברווערס כשהמנורות הלבנות האחריות שלו דלוקות, ולמעלה הפרוז'קטור לראות מה הוא לוחץ.
עמדתי איתם וקצת כאילו ממהר ללכת. אבל רוצה גם לראות איך שניהם יחד עולים אל סמטריילר אחד גדול, שכבר הוריד את הכבש לקלוט אותם.
מזווית העין אני רואה מבוגר או שניים שמציצים, ונמלטים כאילו מה. פאדיחות, מה אכפת לי. זה כבר לא מסקרן אותם? או שלא עים להם, אה?
האמת שגם אני לקחתי צעד אחורה, עמדתי קצת ממרחק. לא ממש עם אלו שנדחקו מאחור כשהוא צעק עליהם מלמעלה עם האפוד האדום. "תגיד לי מה אתה דפוק? אתה רוצה להיות חלק מהאספלט?"
המתנתי שם, עוד רגע או שתיים, ההשכבה בבית מסתיימת. ואני נזכר איך רק אתמול אמרתי לבן שלי שלא יתקע על חלומות באמצע הדרך, אחר כך הוא מאחר.
חיכיתי רק שהם יעלו למשאית, והתאפקתי לא לחכות עד שהאיש שלה ידחוף את היתד לחור ששומר על הכבש שלא יפתח שוב. רצתי הביתה.
חזק אתה!!!
אוהב אנשים אמיתיים כאלו.
רק תגיד לי מי משוגע סולל כביש לפני כזו מכה של גשם?
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
הנמרחים/הייתי שם

אנחנו מגיעים לבית המארחים...


הגענו קצת אחרי הזמן שנקבע, רק בגלל שאנחנו מכירים את הסחורה..
הבעל כמובן עוד לא חזר מביה"כ. הילדים מתיישבים לשחק, עד שכולם מורעבים.

ואז כרוח סערה, מלא התנצלויות כרימון הוא מגיע, הנה, אנחנו חושבים. יבא הקידוש הגואל.

הצחקתם, אז חשבנו, אחרי זמן מספיק ארוך להוציא לנו את המיץ (ואחרי רמזים לא נעימים מצידנו..) מגיע בעל הבית, כולו הוד והדר, הטלית על ראשו והוא מכריז בקול גדול, ובניגון הידוע,
'ו ש מ ר ו'...
הילדים מתקבצים למקומותיהם, אנחנו נושמים לרווחה
ו... רגע, הוא פונה לגברת
חלות...
טוף, ותקם ותבא חלות
ויקום הוא ויבא מלח
וישבו, ויסתודדו, ויקומו, ויביאו, חבילה עוד סלט שהיא חשבה שאין מספיק והוא אמר שהוא שם אתמול במדף מאחורה במקרר.
ויתלחששו, ויביאו שתיה, וישבו.
ויקומו לתינוק הצורח, וישב הוא, ותבא היא ויקום הוא לרגע אחד ודי.
וישב ויפצח ב' ו ש מ ר ו' בניגון הידוע, ויתבלבל מעט ב'וינפש'...
ויבא סידור ויחל שוב... ויקדש...
לא אלאה אתכם, אבל אח"כ נטילת ידים עם 'נו נו' כידוע...
בסוף זה נגמר.
איך היה, אתם תמהים.
כבר אמר המשורר הוא בסדר ואני גמור.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
אוף... כשאברומי הציע להזמין את שרבר לשבת, ידעתי שזה מה שיהיה.

אצל שרבר שעה זו שעה, זמן זה זמן. על הדקה.

איך שהם נכנסו, הרגשתי ת'מתח באויר.
אברומי עוד לא חזר. נו, מה לעשות? קם מאוחר מדי, אחרי שנת לילה קצרה מדי. כל הכבוד לו. כל השבוע הוא כ"כ עסוק, וחייב את שנת הלילה רצופה וארוכה, אבל בשבת- זה הלילה שלי. הוא לוקח על עצמו את כל מה שיבוא. הפעם זה היה השיניים של שלומי.
טוב, אז קם מאוחר, והרחיק למניין האחרון בשטיבלע'ך.

משבע בבוקר אני ערה, עם לאהל'ה הבובונת שלנו, ועם שלוימי שהצטרף בתשע. הספקנו להיות בגינה, ולחזור, ולהתפלל ביחד בדיוק כמו בגן, ולעשות קידוש ולאכול, ולשחק כמעט בכל משחק שיש בבית. ולצחוק, ולהנות ביחד כמו שאפשר רק בבוקר שבתי.

לא מוותרת על השבתות האלה. לעולם לא. מתי נהיה משפחה, אם לא בשבתות?

בין העבודה למעון לצהרון לארוחת הערב ולמקלחות, אני משתדלת להיות הכי אמא שאפשר, אבל זה לא מספיק לי.
רק בשבת יש לי זמן להריח מקרוב את לאהלונצ'ה הזו בתוך חיבוק אוהב וארוך ארוך ארוך, ולהתמוגג עם שלוימי המתגלגל בצחוק תינוקי מדבק כל כך. לשחק מחבואים על אמת, לחקות את כל החיות בקולות משונים (מה שרבר היו אומרים על זה?) ולהציג בדואט עם לאהל'ה מול קהל יחיד וייחודי. אהה! איזה יופי זה להיות אמא!

בערך רבע שעה לפני השעה שקבענו עם האורחים, הצלחתי להתחיל לארגן את הסלטים.

וכשהם הגיעו, זה היה פשוט לא נעים.

הנשימות שלהם דיברו במקומם, והמבטים תיבלו את האמירות באינטונציה מתאימה.

לא יכולתם להתארגן קודם?

אתם חיים מעל לזמן?

הזוי. הזוי. הזוי איתכם.

כשהתברר שחסרות חלות, הסמקתי. אוף. כשזה קורה בלי אורחים, אנחנו אפילו לא מרגישים את זה, אז מה? שכחנו, נביא עכשיו. וכשגיליתי שגם המלח איננו, רציתי להיעלם.

אבל אז הסתכלתי על אברומי, ואברומי הסתכל עלי, והעיניים שלו אמרו-
בלי לחץ. הכל בסדר. ככה אנחנו, וזה בסדר. זה טוב לנו. אל תקחי ללב. תזכרי מי שאנחנו, וכמה אנחנו אוהבים את החיים שלנו ככה.

זה היה טוב, וגם מרגיע, אבל כשהתמשכו הפשלות, והדבר היחיד שחסר לאוירה היה שהם יצעקו את כל מה שיש להם בבטן, החלטתי- זו פעם אחרונה שהם באים. לא מוכרת את השבת הרגועה שלי בעד שום אורחים שבעולם.
 
נערך לאחרונה ב:

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
אתם מתארים איך היא מרגישה לא נעים, לא למה טוב לה לחיות כך. שזה אומר בעצם שהיא מסכימה אם זה שהוא בעייתי, והם פישלו שהוא הגיע מאוחר. אבל זה מה יש. דפוק להם וזהו.
אני ציפיתי לתיאור שיגיד כמה כיף לחיות לא מסודר. נמרח.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
וואו!

ואני הרגשתי שממש תיארתי כמה זה כיף!
זה לא סותר את זה שלא נעים להם מול האורחים, שמצפים שהכל ידפוק, אבל ניסיתי לתאר את האימהות הרגועה והמאושרת, ואיך היא מעריכה את זה שהוא נתן לה לישון בלילה, אפילו שאולי בגלל זה הוא קם מאוחר, וגם במבטים שלהם וכו'
ובכן... אוקי, איזה כישלון!

מעניין אם בקריאה שנייה תרגיש אחרת, ומה אומרים שאר הקוראים...
 
נערך לאחרונה ב:

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
למרות שקראתי את זה כמו הקריאה השנייה וכמו שאר הקוראים -

עדיין אפשר לומר שזה הצד השני באותה בעיה, כי גם המסקנה שלה היא שעדיף לא להזמין אותם בגלל המתח והקונפליקט הזה.

מעניין יהיה לקרוא את הצד השני (נגיד מצד הבעל. או אם ממש אי אפשר אז מצד הילד) עד כמה שהוא נהנה מהאורחים הנכבדים והכבודים שהוסיפו מכובדות לשולחן השבת המתכבד ונהנו מכל רגע.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מעניין אותי מאד להבין.
לדידכם, הצד השני של הקונפליקט חייב להציג דעה הפוכה?
אני חשבתי, וכך גם התכוונתי באתגר, ואולי לא הסברתי את עצמי כראוי, שאנחנו מנסים לחוות את אותה חוויה, אותה סיטואציה, מתוך דמות אחרת.

ניסיתי להתחבר לדמות המארחת, (גילוי נאות: לא היה לי קשה. חוויתי חוויה דומה לזה, מהצד המאחר-נמרח..) ולהעביר את התחושות והמחשבות שלה בתוך הסיטואציה. זה שבסוף גם היא לא נהנתה, נראה לי טבעי, כי הרגישה את המתח מצד האורחים. לא נראה לי שזה חייב להיות שהם בכוכב השלישי משמאל ובכלל לא אוחזים שמחכים להם, או לא נרמזים, הם שם, הם רואים ומרגישים, ובוחרים אחרת בגלל כל שאר הפרטים שהבאתי שם.

מה אומרים?
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
אולי בזכות זה יהיו עוד רגעים?
 

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
לדידכם, הצד השני של הקונפליקט חייב להציג דעה הפוכה?
אני חשבתי, וכך גם התכוונתי באתגר, ואולי לא הסברתי את עצמי כראוי, שאנחנו מנסים לחוות את אותה חוויה, אותה סיטואציה, מתוך דמות אחרת.

ממש לא. הצד שהצגת הוא בהחלט צד שני.
קראתי והבנתי אותי מלכתחילה בתור צד שני והפוך.
וכן גם באתגר הכל מוסבר ומבואר כראוי.

רק כתבתי שלמרות שזה צד שני, עדיין יש בעיה. גם בעיני הצד המארח.
ומעניין אותי להציג צד נוסף שלא רואה בסיטואציה הזו בכלל בעיה.
אולי אתפנה לנסות לכתוב אותו בעצמי.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מעניין יהיה לקרוא את הצד השני (נגיד מצד הבעל. או אם ממש אי אפשר אז מצד הילד) עד כמה שהוא נהנה מהאורחים הנכבדים והכבודים שהוסיפו מכובדות לשולחן השבת המתכבד ונהנו מכל רגע.

עכשיו אני חושבת, שהתפיסה של כל אחד מאיתנו את הקונפליקט, שונה.
תקנו אותי אם אני טועה:

לדעתכם, הקונפליקט הוא בעצם ההנאה או חוסר ההנאה של האורחים. כלומר, צריך להיות שאם צד אחד התבאס, הצד השני, יהנה.

אני תפסתי את הקונפליקט כעמוק בהרבה:

הצד האחד בז לנמרחות והרשלנות העולה מהסיטואציה, ולכן הצגתי צד שני, שחושב שזו לא בעיה אלא בחירה, מוערכת וראויה בעיניו.

כן? זה?

עריכה: הרגע ראיתי שהגיבו כאן, אז רגע...
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
אולי אתפנה לנסות לכתוב אותו בעצמי.
אז רק אל תשכח את זה:
אבל אז הסתכלתי על אברומי, ואברומי הסתכל עלי, והעיניים שלו אמרו-
בלי לחץ. הכל בסדר. ככה אנחנו, וזה בסדר. זה טוב לנו. אל תקחי ללב. תזכרי מי שאנחנו, וכמה אנחנו אוהבים את החיים שלנו ככה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכב

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:ז יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:ט לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
נקרא  18  פעמים

לוח מודעות

למעלה