מכירים את האנשים שתמיד יש להם בתיק עט ודף, למקרה שירצו פתאום לצייר?
אז אצלי זה ככה, רק במוגזם.
(מה את אומרת, מוגזם... לזה לא ציפינו)
בכל מקרה, אני לוקחת הכל. הכל. לא רוצה להיתקע!
לא רוצה להעמיד את עצמי על הגבול המטורף הזה של 'רוצה לצייר ואין לי עם מה', כי אני ממש לא רוצה להיות הבן אדם הזה שרוצה לצייר ואין לו עם מה, ואני גם מרחמת על הסביבה של הבן אדם הזה. פשוט, לוקחת איתי הכל לכל מקום.
כי מה, לכו תדעו אם אני פתאום ארגיש דחף ממש חזק לצבוע בסט 24 עטי מרקר באמצע התור שלי בביטוח לאומי?
לא יודעת מה אתכם, אבל אני טיפוס זהיר. לא לוקחת סיכונים.
אממה, השבוע גיליתי שיש לזה גם חסרונות.
מה קרה?
שכחתי את הקלמר הענק והגדוש- במקום אחר!
מקום שאליו אני לא אגיע עד מחר!
ואין לי בבית שום כלי ציור, כי הכל, כולל הכל, נמצא בקלמר נורא ההוד ההוא!
אני לא מאחלת לשונאים הכי גדולים שלי את תחושת החידלון הנוראית שחוויתי בימים האחרונים. מסתובבת בבית כארי בסוגר, מגרדת קירות בציפורניים מכורסמות. מתהלכת סתורת שיער כמו רוח רפאים עם תסביך נקמה. פשוט לא יודעת מה לעשות.
אתמול שמתי לזה סוף.
הלכתי לתיקה של נערת הסמינר הקרובה ביותר, שלפתי ממנו קלמר, והתיישבתי לצייר עם מה שיש בתוכו.
נו מה יש בתוכו, אתם שואלים. כאילו לא הייתם נער/ה בת עשרה עם קלמר ג'ינס מהוה עמוס במחזיקי מפתחות וגושי טישו משומשים בכיסים שלו. מה יש? עפרון שפיצים, עט מצועצע להחריד, מחק רגיל.
ובזה השתמשתי.
אגב, שמחה לבשר שהניסוי יצא די מוצלח! העט- מסתבר- נחמד מאד. לא נחמד כמו הנחמדים ששכחתי לקחת איתי הביתה, אבל נחמד, אתם יודעים. מפתיע לטובה.
העיפרון מעצבן. השפיץ נשבר פעם בכמה שניות, עף לתוך האישון שלי. מעוור אותי חלקית לכמה דקות. אבל- גם, עושה את העבודה.
אגב, דפים דווקא היו לי טובים, מהסוג של צבעי מים. קניתי אותם פעם באיזה מרכול נידח באלפים, נחשו למה... כן, נתקעתי בלי כלי ציור.
בכל מקרה, היה נחמד! הרגשתי מאותגרת כמו שלא הייתי מאותגרת מאז ימי התיכון וה'חוצים'. אומרים שזה טוב לצאת מאזור הנוחות ולנסות דברים חדשים, במקרה שלי הלכתי על הסגנון שהכי קל לי לצייר... אבל העובדה שהכלים היו שונים עבורי, הייתה מעניינת.
נסו גם אתם בבית, ואל תשכחו להחזיר את הקלמר לתיק של נערת התיכון או ילדת הבית ספר, מנסיון.
שבוע מוצלח לכולם!
הציור הראשון, ממש מה שיצא לי מהעט בלי לחשוב יותר מדי...
(יש סרטון תהליך למי שמעוניין)
ציירתי תמונה של שתי קרובות משפחה שלי מאחת השמחות האחרונות, אבל באינק וסגנון קרטוני יותר:
והנה הסרטון:
אז אצלי זה ככה, רק במוגזם.
(מה את אומרת, מוגזם... לזה לא ציפינו)
בכל מקרה, אני לוקחת הכל. הכל. לא רוצה להיתקע!
לא רוצה להעמיד את עצמי על הגבול המטורף הזה של 'רוצה לצייר ואין לי עם מה', כי אני ממש לא רוצה להיות הבן אדם הזה שרוצה לצייר ואין לו עם מה, ואני גם מרחמת על הסביבה של הבן אדם הזה. פשוט, לוקחת איתי הכל לכל מקום.
כי מה, לכו תדעו אם אני פתאום ארגיש דחף ממש חזק לצבוע בסט 24 עטי מרקר באמצע התור שלי בביטוח לאומי?
לא יודעת מה אתכם, אבל אני טיפוס זהיר. לא לוקחת סיכונים.
אממה, השבוע גיליתי שיש לזה גם חסרונות.
מה קרה?
שכחתי את הקלמר הענק והגדוש- במקום אחר!
מקום שאליו אני לא אגיע עד מחר!
ואין לי בבית שום כלי ציור, כי הכל, כולל הכל, נמצא בקלמר נורא ההוד ההוא!
אני לא מאחלת לשונאים הכי גדולים שלי את תחושת החידלון הנוראית שחוויתי בימים האחרונים. מסתובבת בבית כארי בסוגר, מגרדת קירות בציפורניים מכורסמות. מתהלכת סתורת שיער כמו רוח רפאים עם תסביך נקמה. פשוט לא יודעת מה לעשות.
אתמול שמתי לזה סוף.
הלכתי לתיקה של נערת הסמינר הקרובה ביותר, שלפתי ממנו קלמר, והתיישבתי לצייר עם מה שיש בתוכו.
נו מה יש בתוכו, אתם שואלים. כאילו לא הייתם נער/ה בת עשרה עם קלמר ג'ינס מהוה עמוס במחזיקי מפתחות וגושי טישו משומשים בכיסים שלו. מה יש? עפרון שפיצים, עט מצועצע להחריד, מחק רגיל.
ובזה השתמשתי.
אגב, שמחה לבשר שהניסוי יצא די מוצלח! העט- מסתבר- נחמד מאד. לא נחמד כמו הנחמדים ששכחתי לקחת איתי הביתה, אבל נחמד, אתם יודעים. מפתיע לטובה.
העיפרון מעצבן. השפיץ נשבר פעם בכמה שניות, עף לתוך האישון שלי. מעוור אותי חלקית לכמה דקות. אבל- גם, עושה את העבודה.
אגב, דפים דווקא היו לי טובים, מהסוג של צבעי מים. קניתי אותם פעם באיזה מרכול נידח באלפים, נחשו למה... כן, נתקעתי בלי כלי ציור.
בכל מקרה, היה נחמד! הרגשתי מאותגרת כמו שלא הייתי מאותגרת מאז ימי התיכון וה'חוצים'. אומרים שזה טוב לצאת מאזור הנוחות ולנסות דברים חדשים, במקרה שלי הלכתי על הסגנון שהכי קל לי לצייר... אבל העובדה שהכלים היו שונים עבורי, הייתה מעניינת.
נסו גם אתם בבית, ואל תשכחו להחזיר את הקלמר לתיק של נערת התיכון או ילדת הבית ספר, מנסיון.
שבוע מוצלח לכולם!
הציור הראשון, ממש מה שיצא לי מהעט בלי לחשוב יותר מדי...
(יש סרטון תהליך למי שמעוניין)
ציירתי תמונה של שתי קרובות משפחה שלי מאחת השמחות האחרונות, אבל באינק וסגנון קרטוני יותר:
והנה הסרטון: