ידידיה חבר
מהמשתמשים המובילים!
את המאמר הבא כתבתי ביום רביעי בבוקר, אלא שנמנעתי מלפרסם אותו עד עכשיו היות שרעייתי תליט"א העירה את תשומת ליבי שהוא נראה כמזלזל בכל נושא הבחירות המקומיות, בזמן שדעת רבותינו היא ש'הרבה גופי תורה תלויים בזה'.
לבסוף נמלכתי בדעתי שאולי טוב מאוחר מלא כלום, וכדאי להעלות את המאמר, עם הבהרה: אין באמור משום זלזול בחובת ההצבעה מחמת הפן הרוחני שבדבר, אלא אך ורק מהחלק האמוציונלי שבהם - שאיננו נובע מסיבות הקשורות לרוחניות כלל.
תם לו המונדיאל החרדי. תם אך לא נשלם.
תסלחו לי הקוראים על שאני משתמש במונח הלקוח הרחק ממחוזותינו, אבל הסכימו אתי שזו הגדרה נכונה.
שהרי בשונה מרוב הדברים בהם אנחנו שונים באורחותינו מהציבור הכללי - בנקודה זו ישנו קונצנזוס חרדי על המשגה החרדי: נטלנו מערכת בחירות שבמהותה הטבעית איננה אלא פקידותית - פרוצדוראלית, והפכנו אותה למרענן הרשמי של השנתיים שלפניה ולאחריה. מזעזע.
האם משום שהמיינסטרים החרדי סולד מכל תחרותיות שאיננה בבחינת 'קנאת סופרים', לקחנו גולם קטן של בחירות לגוף המוכר לנו בעיקר מהארנונה ומהביוב, והפכנו אותו לענק מדומה אבל בועט?! האם אנחנו עדים לריקנות כה רבה עד שאין לנו למלא את חלל רגשותינו בהבלים זניחים שכאלו?!
אינני יכול להימנע מלאזכר את ההגדרה הפסיכולוגית של התופעה: 'זהות קבוצתית'. המשמעות הבסיסית של המינוח, הוא שככל שחסר לאדם בזהותו העצמית, משום שהוא איננו חש אלמנטים בולטים להגדרתו העצמית - כך מוצא הוא את הזדהותו בהגדרה הקבוצתית. זהו למשל ההסבר לכך שככל שהרמה הסוציו אקונומית נמוכה - כך העיסוק בספורט התחרותי גובר, היות שבקהלים אלו ישנם פחות אלמנטים חיוביים המאפשרים הזדהות עצמית.
האם זה מלמד על הזהות העצמית הגבוהה של אותם הרוקדים לילה שלם לאור ניצחון מפלגתי קיקיוני למדי, אינני בוחר להכריע. רק אציין כי זהות עצמית איננה מותרות, היא המנוע הפנימי של אדם להצלחה, כמו שהיא הגורם העיקרי לזהירות מכישלון. לתשומת לבכם.
לבושתי, ככל שניסיתי מלדשדש בביצה הזו, הגיע השלב שגם אותי סחפו הגלים העכורים, וגם אני הקטן ישבתי עד שעה לא מוקדמת מחובר לאמצעי העדכון השונים. ובמהלך הלילה, שמתי לב לאנקדוטה שולית אולי - אבל מדהימה: בשעה כלשהי, כאשר ערוצי הרדיו החרדים השונים עסקו במרכזם של ניתוחים נרגשים, והרושם שהם נתנו הוא שהלילה עודנו צעיר ויפה, ב'כאן רשת ב' כבר עסקו משום מה בתוכנית מוסיקה משמימה. את המסקנות תסיקו לבד...
זה אמנם הגורם, ככל הנראה, אבל התוצאה עגומה לא פחות.
כמו במפולת מתוכננת מראש, נלוו אינספור אפקטים מעצימים לכל הסאגה המבישה הזו. תחילה היו אלו כלי התקשורת שכמו עלוקות צמאות דם, או ליתר דיוק כמו עיתונאים צמאי עיסוק ורייטינג - בחשו ורחשו והשתכשכו בקלחת הביב המאוסה הזו. כאפקט משני, היו אלו הרשתות החברתיות שנרתמו בשעות נוספות לטובת ה'ליגה' התמוהה הלזו, והאפקט האחרון והכואב ביותר - זו ההשפעה על השיח ברחוב, על החיים בעצמם.
לא נראה לי שיש צורך להיות פילוסוף או הוגה דעות, כדי להבין שהדם הרע הזה אינו שווה כל מחיר אלקטוראלי, גבוה ככל שיהיה. ואם שילמנו את המחיר הזה, הרי שהדבר מחייב אותנו בחשבון נפש משמעותי.
העבר אַיִן, ההווה כהרף עין - אך העתיד לפנינו עדיין. אנחנו עומדים כיום ביום שלפני היום שאחרי הבחירות. כולנו עדיין טרוטי עיניים מליל המשדרים הארוך, וטרם התפנינו לאכול את הדייסה שאותה בישלנו. אבל אולי, אולי, אולי אולי - ישנה עדיין הזדמנות שניה.
כי הרי פוליטיקאים היו ופוליטיקאים יהיו - כל עוד ולא יתוקן פגם נחש הקדמוני, אבל הנזק העיקרי איננו במישור הפוליטי, כי אם במישור האישי. את הנזק העיקרי ספגנו אנחנו - האנשים הקטנים, אלו שה'בוקר טוב' שנקבל מהשכן יהיה מואר פחות, אלו שהשיחה עם המוכר בחנות תיהפך לפתע לעניינית להחריד.
אלא שכאן גם טמונה התקווה.
אם עיקר הנזק הוא למטה, גם התיקון יכול להתחיל מלמטה. אם נחליט כולנו שהיו לא תהיה, ואין לגבינו כל משמעות אישית למערכת הצחנה הזו, והשכנים הם אותם שכנים והחברים הם אותם חברים - זה יהיה הניצחון האמתי! אז נדע שדבר לא יכול לרוחנו האיתנה, ואנחנו לא עשויים משבשבת פלסטיק הנעה ברוח - אלא אנחנו אוהבים ומאוחדים! ואולי אולי, מלמטה זה יחלחל גם למעלה, והבוחשים בקדירה יבינו ש'רצון הבוחר' לפני ואחרי הכל - הוא שלום!!!
ועושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ונהיה שלום, וביתינו שלום, וכל אשר לנו שלום.
שלום!
לבסוף נמלכתי בדעתי שאולי טוב מאוחר מלא כלום, וכדאי להעלות את המאמר, עם הבהרה: אין באמור משום זלזול בחובת ההצבעה מחמת הפן הרוחני שבדבר, אלא אך ורק מהחלק האמוציונלי שבהם - שאיננו נובע מסיבות הקשורות לרוחניות כלל.
היום שלפני היום שאחרי
תם לו המונדיאל החרדי. תם אך לא נשלם.
תסלחו לי הקוראים על שאני משתמש במונח הלקוח הרחק ממחוזותינו, אבל הסכימו אתי שזו הגדרה נכונה.
שהרי בשונה מרוב הדברים בהם אנחנו שונים באורחותינו מהציבור הכללי - בנקודה זו ישנו קונצנזוס חרדי על המשגה החרדי: נטלנו מערכת בחירות שבמהותה הטבעית איננה אלא פקידותית - פרוצדוראלית, והפכנו אותה למרענן הרשמי של השנתיים שלפניה ולאחריה. מזעזע.
האם משום שהמיינסטרים החרדי סולד מכל תחרותיות שאיננה בבחינת 'קנאת סופרים', לקחנו גולם קטן של בחירות לגוף המוכר לנו בעיקר מהארנונה ומהביוב, והפכנו אותו לענק מדומה אבל בועט?! האם אנחנו עדים לריקנות כה רבה עד שאין לנו למלא את חלל רגשותינו בהבלים זניחים שכאלו?!
אינני יכול להימנע מלאזכר את ההגדרה הפסיכולוגית של התופעה: 'זהות קבוצתית'. המשמעות הבסיסית של המינוח, הוא שככל שחסר לאדם בזהותו העצמית, משום שהוא איננו חש אלמנטים בולטים להגדרתו העצמית - כך מוצא הוא את הזדהותו בהגדרה הקבוצתית. זהו למשל ההסבר לכך שככל שהרמה הסוציו אקונומית נמוכה - כך העיסוק בספורט התחרותי גובר, היות שבקהלים אלו ישנם פחות אלמנטים חיוביים המאפשרים הזדהות עצמית.
האם זה מלמד על הזהות העצמית הגבוהה של אותם הרוקדים לילה שלם לאור ניצחון מפלגתי קיקיוני למדי, אינני בוחר להכריע. רק אציין כי זהות עצמית איננה מותרות, היא המנוע הפנימי של אדם להצלחה, כמו שהיא הגורם העיקרי לזהירות מכישלון. לתשומת לבכם.
לבושתי, ככל שניסיתי מלדשדש בביצה הזו, הגיע השלב שגם אותי סחפו הגלים העכורים, וגם אני הקטן ישבתי עד שעה לא מוקדמת מחובר לאמצעי העדכון השונים. ובמהלך הלילה, שמתי לב לאנקדוטה שולית אולי - אבל מדהימה: בשעה כלשהי, כאשר ערוצי הרדיו החרדים השונים עסקו במרכזם של ניתוחים נרגשים, והרושם שהם נתנו הוא שהלילה עודנו צעיר ויפה, ב'כאן רשת ב' כבר עסקו משום מה בתוכנית מוסיקה משמימה. את המסקנות תסיקו לבד...
* * *
אבל לא זהו הנושא שלשמו נתכנסנו.זה אמנם הגורם, ככל הנראה, אבל התוצאה עגומה לא פחות.
כמו במפולת מתוכננת מראש, נלוו אינספור אפקטים מעצימים לכל הסאגה המבישה הזו. תחילה היו אלו כלי התקשורת שכמו עלוקות צמאות דם, או ליתר דיוק כמו עיתונאים צמאי עיסוק ורייטינג - בחשו ורחשו והשתכשכו בקלחת הביב המאוסה הזו. כאפקט משני, היו אלו הרשתות החברתיות שנרתמו בשעות נוספות לטובת ה'ליגה' התמוהה הלזו, והאפקט האחרון והכואב ביותר - זו ההשפעה על השיח ברחוב, על החיים בעצמם.
לא נראה לי שיש צורך להיות פילוסוף או הוגה דעות, כדי להבין שהדם הרע הזה אינו שווה כל מחיר אלקטוראלי, גבוה ככל שיהיה. ואם שילמנו את המחיר הזה, הרי שהדבר מחייב אותנו בחשבון נפש משמעותי.
העבר אַיִן, ההווה כהרף עין - אך העתיד לפנינו עדיין. אנחנו עומדים כיום ביום שלפני היום שאחרי הבחירות. כולנו עדיין טרוטי עיניים מליל המשדרים הארוך, וטרם התפנינו לאכול את הדייסה שאותה בישלנו. אבל אולי, אולי, אולי אולי - ישנה עדיין הזדמנות שניה.
כי הרי פוליטיקאים היו ופוליטיקאים יהיו - כל עוד ולא יתוקן פגם נחש הקדמוני, אבל הנזק העיקרי איננו במישור הפוליטי, כי אם במישור האישי. את הנזק העיקרי ספגנו אנחנו - האנשים הקטנים, אלו שה'בוקר טוב' שנקבל מהשכן יהיה מואר פחות, אלו שהשיחה עם המוכר בחנות תיהפך לפתע לעניינית להחריד.
אלא שכאן גם טמונה התקווה.
אם עיקר הנזק הוא למטה, גם התיקון יכול להתחיל מלמטה. אם נחליט כולנו שהיו לא תהיה, ואין לגבינו כל משמעות אישית למערכת הצחנה הזו, והשכנים הם אותם שכנים והחברים הם אותם חברים - זה יהיה הניצחון האמתי! אז נדע שדבר לא יכול לרוחנו האיתנה, ואנחנו לא עשויים משבשבת פלסטיק הנעה ברוח - אלא אנחנו אוהבים ומאוחדים! ואולי אולי, מלמטה זה יחלחל גם למעלה, והבוחשים בקדירה יבינו ש'רצון הבוחר' לפני ואחרי הכל - הוא שלום!!!
ועושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ונהיה שלום, וביתינו שלום, וכל אשר לנו שלום.
שלום!