שגיאות ניקוד בסידורים

[אפכא מסתברא]

שגיאות ניקוד בסידורים
בשלב ראשון אתיחס לשתי שגיאות שמצאתי בחלק גדול מאוד (אם לא מכריע) של הסידורים:
1. בפסוקי דזמרה של שב"ק: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב - וזו כמובן שגיאה, צ"ל וּמִפַּז, שלא כמו בשה"ש (ה,יא): רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז (בהפסק - אתחנתא - התנועה מתארכת)
2. בנוסח ההבדלה: הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל - מה הקשר בין הקודש לבין החול אשר על שפת הים? כמובן, צריך להבדיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בחולם חסר.
יש עוד, אבל די בזה לע"ע. המשך יבוא.
אשמח אם המתעסקים בניקוד סידורים יקחו לתשומת לבם.

 

[שלום053]

טוב, כדי להגדיל קצת את הבלגן אפתח כאן נושא חדש:
שגיאות ניקוד בסידורים
בשלב ראשון אתיחס לשתי שגיאות שמצאתי בחלק גדול מאוד (אם לא מכריע) של הסידורים:
1. בפסוקי דזמרה של שב"ק: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב - וזו כמובן שגיאה, צ"ל וּמִפַּז, שלא כמו בשה"ש (ה,יא): רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז (בהפסק - אתחנתא - התנועה מתארכת)
2. בנוסח ההבדלה: הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל - מה הקשר בין הקודש לבין החול אשר על שפת הים? כמובן, צריך להבדיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בחולם חסר.
יש עוד, אבל די בזה לע"ע. המשך יבוא.
אשמח אם המתעסקים בניקוד סידורים יקחו לתשומת לבם.

א. למה להגדיל הבלגן?
ולא "להגדיל תורה ולהאדירה"?
ב. אכן ישנם סידורים מתוקנים ששם הניקוד הוא נכון.
ג. נקוה שבאמת "המשך יבוא". לתועלת הכלל. וכנ"ל.
ד. יישר כוח!

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

א. בכל הסידורים האשכנזיים שראיתי (וגם ב"תניא" של אברהם פריד) כתוב וְיָגֹלּוּ רחמיך על מדותיך. צ"ל וְיִגֹּלּוּ. יָגולו בגזרת הכפולים הוא פעיל, כמו "וַיָּסֹבּוּ את העיר" (יהושע ו יד), ולעומתו יִגולו הוא סביל, כמו "ולא תִסֹּב נחלה ממטה למטה" (במדבר לו ט), וכאן הרחמים סבילים.
ב. ב"והוא רחום" אומרים "ה' הקשיבה ועשה, אל תאחר". ברוב הסידורים מפוסק ככה: "ה' שמעה, ה' סלחה, ה' הקשיבה, ועשה אל תאחר". צריך להזיז את הפסיק לאחרי 'ועשה', כי כך עפ"י הטעמים (דניאל ט יט) ה֛' הַקְשִׁ֥יבָה וַֽעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר. וגם "ועשה אל תאחר" זה לא משפט כ"כ תקין.

 

[קדיתא]

בעזהי"ת

א. בכל הסידורים האשכנזיים שראיתי (וגם ב"תניא" של אברהם פריד) כתוב וְיָגֹלּוּ רחמיך על מדותיך. צ"ל וְיִגֹּלּוּ. יָגולו בגזרת הכפולים הוא פעיל, כמו "וַיָּסֹבּוּ את העיר" (יהושע ו יד), ולעומתו יִגולו הוא סביל, כמו "ולא תִסֹּב נחלה ממטה למטה" (במדבר לו ט), וכאן הרחמים סבילים.
ב. ב"והוא רחום" אומרים "ה' הקשיבה ועשה, אל תאחר". ברוב הסידורים מפוסק ככה: "ה' שמעה, ה' סלחה, ה' הקשיבה, ועשה אל תאחר". צריך להזיז את הפסיק לאחרי 'ועשה', כי כך עפ"י הטעמים (דניאל ט יט) ה֛' הַקְשִׁ֥יבָה וַֽעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר. וגם "ועשה אל תאחר" זה לא משפט כ"כ תקין.

יפה מאוד! תודה.

 

[סופריא - הוצאה לאור]

1. בפסוקי דזמרה של שב"ק: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב - וזו כמובן שגיאה, צ"ל וּמִפַּז, שלא כמו בשה"ש (ה,יא): רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז (בהפסק - אתחנתא - התנועה מתארכת)

וואו, כמה אומץ!

זה לא פסוקי דזמרה, זה תהלים. ויש מחלוקת עתיקה באופן הניקוד של מילה זו, בין המסורות המבוססות.

 

[יענקי R]

טעויות בשינון הילדים הרכים בתחילת התפילה:
'מודה אני... תורה תהיה אומנותי', ולא 'אמונתי' (מלשון אומנות ולא אמונה)
יש מצב שבכמה סידורים הטעות הזאת גם נמצאת. זכור לי שבסידורים החדשים זה מתוקן, לא עיינתי מספיק)

 

[אבק]

טעויות בשינון הילדים הרכים בתחילת התפילה:
'מודה אני... תורה תהיה אומנותי', ולא 'אמונתי' (מלשון אומנות ולא אמונה)
יש מצב שבכמה סידורים הטעות הזאת גם נמצאת. זכור לי שבסידורים החדשים זה מתוקן, לא עיינתי מספיק)

בסידור המפורש
תהא אומנותי נ"א אמונתי!

 

[אפכא מסתברא]

וואו, כמה אומץ!

זה לא פסוקי דזמרה, זה תהלים. ויש מחלוקת עתיקה באופן הניקוד של מילה זו, בין המסורות המבוססות.

פסוקי דזמרה זה תהלים - זה ברור. אבל בתהלים שלי (וכן בתנ"ך קורן) מנוקד בפתח.
אודה לך אם תפרט בעניין המסורות.

 

[סופריא - הוצאה לאור]

פסוקי דזמרה זה תהלים - זה ברור. אבל בתהלים שלי (וכן בתנ"ך קורן) מנוקד בפתח.
אודה לך אם תפרט בעניין המסורות.

ברוב התנ"כים שבדקתי, מנוקד בקמץ. ה'מנחת שי' מציין: ס"א הפ"א בפתח. כלומר, אינו מכריע כך, אלא מציין שיש גרסאות כאלו.

ואלו דברי דווקן תימני נודע: ומפז רב ברוב הספרים המדוייקים הפ"א בקמץ וכן משמע מדברי הרב מנחת שי שלא מצא אותה פתוחה אלא בספר אחד. ועל כן המנהג המפורסם לקרותה בקמץ עפ"י רוב הספרים, וכן ננקדה בכל מקום במקרא ואין לשנות.

ואמנם ראיתי מצטטים בשם הרד"ק שאומר כדבריך שצריך לנקד בפת"ח.


בכל אופן, בוודאי שאין כאן הכרעה ברורה. ועל אחת כמה וכמה, שאין להוציא קריאה מכאן לתקן זאת בכל הסידורים.

 

[חגי פאהן]

וכן משמע מדברי הרב מנחת שי שלא מצא אותה פתוחה אלא בספר אחד.

זה חידוש, שראשי תיבות ס"א הוא פתח ל-ספר אחד!

 

[סופריא - הוצאה לאור]

זה חידוש, שראשי תיבות ס"א הוא פתח ל-ספר אחד!

גם אני התפלאתי על כך. בכל אופן זה וודאי שהרב מנחת שי, ראה ביותר מספר אחד, שנקוד בקמץ.

 

[יהודה יעקב]

טעויות בסידורים
בהרבה סידורים כתוב בברכת השנים: כי קל טוב ומטיב אָתָּה ומברך השנים. וזה טעות וצ"ל "אַתָּה", ולכאורה הטעות השתרבבה מברכת סלח לנו "כי קל טוב וסלח אָתָּה" ששם צריך להיות קמץ דזה מפסיק.

 

[אברהם]

טעויות בסידורים
בהרבה סידורים כתוב בברכת השנים: כי קל טוב ומטיב אָתָּה ומברך השנים. וזה טעות וצ"ל "אַתָּה", ולכאורה הטעות השתרבבה מברכת סלח לנו "כי קל טוב וסלח אָתָּה" ששם צריך להיות קמץ דזה מפסיק.

גם בברכת השנים זה מתאים שיהיה שם טעם מפסיק
אל טוב ומטיב אתה, ו[גם] - מברך השנים
(ראה במדבר כז, יג; שמואל א טו יז)

 

[אפכא מסתברא]

גם אני התפלאתי על כך. בכל אופן זה וודאי שהרב מנחת שי, ראה ביותר מספר אחד, שנקוד בקמץ.

אשמח לדעת באיזה תנ"ך מוגה ומדויק ראית זאת בקמץ ומה טעם הדבר, שהלוא על פי הופעה אחרת של אותו שורש במקרא (וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו) ברור שהוא מן הכפולים, וכשאינו בהפסק צ"ל בפתח, כפי שמציין הרד"ק.

 

[סופריא - הוצאה לאור]

אשמח לדעת באיזה תנ"ך מוגה ומדויק ראית זאת בקמץ ומה טעם הדבר, שהלוא על פי הופעה אחרת של אותו שורש במקרא (וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו) ברור שהוא מן הכפולים, וכשאינו בהפסק צ"ל בפתח, כפי שמציין הרד"ק.

והרי מענה מאחד מגדולי הדווקנים בדורנו:

במדוייקים (כתר ארם צובה וכ"י לנינגרד) בפתח​

וגם הדקדוק נותן כך, כי פז שרשו פזז, וצריך להיות נטוי על משקל קש (משורש קש"ש) גל (גל"ל) וסל (סל"ל). לפיכך הדעת נוטה לזה.​

אך הנוסח הנפוץ ברבים מהמדוייקים הקדמונים, הוא בקמץ.​

 

[אפכא מסתברא]

והרי מענה מאחד מגדולי הדווקנים בדורנו:

​

א"כ אין הסבר להופעה של 'פז' בקמץ שלא בהפסק, ויש עדות קדומה (כתר ארם צובא) לפתח, ו'המדויקים הקדמונים' יש בו כלל בלי פרט...

 

[יהודה יעקב]

גם בברכת השנים זה מתאים שיהיה שם טעם מפסיק
אל טוב ומטיב אתה, ו[גם] - מברך השנים
(ראה במדבר כז, יג; שמואל א טו יז)

ו' החיבור של "ומברך" נראה דאינו מפסיק, ואינו קשה משמואל א טו יז דשם הוי ב' דברים נפרדים [עיין מצודת דוד שם].

 

[סופריא - הוצאה לאור]

א"כ אין הסבר להופעה של 'פז' בקמץ שלא בהפסק, ויש עדות קדומה (כתר ארם צובא) לפתח, ו'המדויקים הקדמונים' יש בו כלל בלי פרט...

יש הסבר אחד. שלא מצאנו בכל כ"ד קישוטי כלה, פז בפ"א פתוחה. כך מוסברת הגירסא הנפוצה.

 

[אפכא מסתברא]

יש הסבר אחד. שלא מצאנו בכל כ"ד קישוטי כלה, פז בפ"א פתוחה. כך מוסברת הגירסא הנפוצה.

כל המופעים האחרים של פז במקרא הם באתנחתא או בסוף פסוק, כך שאין קושיא.

 

[עיגול רבוע]

טעויות בסידורים
בהרבה סידורים כתוב בברכת השנים: כי קל טוב ומטיב אָתָּה ומברך השנים. וזה טעות וצ"ל "אַתָּה", ולכאורה הטעות השתרבבה מברכת סלח לנו "כי קל טוב וסלח אָתָּה" ששם צריך להיות קמץ דזה מפסיק.

לדעתי זה קרה בעקבות נוסח קדום שנגמר בתבות "כי קל טוב ומטיב אתה" ולכן הוא בקמץ, אלא שנוסחות מאוחרות יותר הוסיפו גם "ומברך השנים" כדי לסיים סמוך לחתימה מעין החתימה. ומה שלפני"כ לא חששו לכך, יש לומר שהוא מפני שבנוסח המקורי נגמרה הברכה במילים "וברך שנתינו כשנים הטובות [לברכה]", אלא שאח"כ הוסיפו "כי ....". כמובן שהדבר ניתן לכאורה לבדיקה בסידורים עתיקים, ואין עתי כשרה לבדיקה זו.