דִּסְקַסְתִּי מקודם עם אימא שלי שתחי' ושאלתי אם היא זוכרת משהו מהיונים -
מי הכינה אותם בפועל היא לא יודעת,
סבתא גרה בקטמון הישנה ואנחנו לחוף הים התיכון..
את המאמץ שעשתה הסבתא היא דווקא כן זוכרת - זה הלך כך :
סבתא ביום החתונה שלנו בבוקר לקחה את הסל פלסטיק שלה ונסעה בקו 15 לשוק
ככל הנראה זה היה מחנה יהודה, וככל הנראה שם היה ממוקם הדוכן של מוכר היונים,
סבתא בחרה צמד יונים, ובטוח הם היו צמד יונים שמנות ועבות בשר -
לא, לא בשביל שיהיה לנו מה לאכול בחדר ייחוד אחרי יום צום..
שמן אצל סבתא סימל | בריאות | שפע | מזל טוב | וכמובן שלום ואחווה אצל הזוג הצעיר.
מהשוק היא נסעה לשוייחט, מי זה היה והיכן הייתה המשחטה, אין כבר את מי לשאול..
השוייחט ארז לה את היונים השחוטות בנייר עיתון (ככל הנראה כי כך ארזו פעם את העופות)
ומשם באוטובוס נוסף ל - - לוחשת ליונים..
אימא שלי יודעת שהיא הייתה גרה במאה שערים, איפה ? אין לה שמץ
הגברת הזאת מרטה את הנוצות, הכשירה ושטפה (כך אני מאוד מקווה..)
רוקנה את הקרביים של היונים ומלאה שם כל מיני שקדים וצימוקים - לי היה נראה שהיה שם גם רחת לקום..
את כל הכבודה הזאת היא הכניסה לסיר והתפללה, מה התפילה אין לי כבר לאף אחד מושג
אבל בטוח שאלו מסוג התפילות שלא חוזרות ריקם..
"כשהתבשיל" היה מוכן היא הניחה את הזוג במרכז צלחת לבנה והגישה לסבתא -
סבתא לקחה את הצלחת (בטוח שהייתה מכוסה בנייר עיתון ישן..) ונסעה בחזרה בקו 15 לקטמון הישנה.
שם היא הכינה את עצמה לחתונה - לא בדקתי עכשיו בתמונות אבל בטוח זה היה עם טורבן שחור וסינר לבן מעומלן עם סיומת דנטאל..
עם הצלחת ביד היא נסעה לתחנה מרכזית - משם לתחנה מרכזית בתל אביב ומשם עוד אוטובוס עד לאולם - זה היה באולמי "היכל הפאר" המפוארים ז"ל ברח' המסגר..
בגלל הכרותה רבת השנים עם בני המשפחה היא העריכה את ההתנגדות שיהיה לחלקם בכל מה שקשור ליונים,
לכן היא הסתירה אותם והמתינה לרגע של כושר כשכולם עלו לחופה היא התגנבה לחדר ייחוד והניחה את הצלחת במרכז השולחן...
אולי עכשיו תנסו לתאר לעצמכם את התגובה של הצד השני...
ולמי ששאלה - היונים מוגשות בצלחת לא פילה ולא סטייק -
היונים מבושלות שלמות...רגליים ציפורניים מקור וגם...עיניים -
מה סבתא לא עשתה בשביל שהחיים שלנו יהיו חיים של - זוג יונים, ב"ה.