שירה לחרדים.

[ידידיה חבר]

לא. בוטות לא עוברת מסך.
מצטער, אך אגיב לתגובה מעודנת יותר, ללא הגדרות צולפניות והכללות חסרות בסיס.

אני מודה על הביקורת. גם אם היא צולפנית.

זו לא הכללה ידידי - זו הדגשה.
בשביל לחדד את הנקודה, צריך תמיד להעצים אותה. במיוחד אם היא נקודה שמנה למדי.
זאת זכותך המלאה לחלוק, אבל אני מניח שבהמשך תראה שאני לא דעת יחיד, ואפילו לא דעת מיעוט.

 

[מוישה]

אבל אל תוריד בפניהם את הכובע.
אצלם זה כמו בחור בישי"ק שנחנק מסיגריה בשביל שהוא יוכל להגיד אח"כ 'צ'מע, פרלמנט זה אחלה סיגריה', בלי להתייחס שה'אחלה סיגריה' הזו כמעט ועלתה לו בחייו הצעירים. בדיוק אותו דבר, יושב איזה שמאלני ברמת אביב, שגם אנחנו וגם הכלב שלו יודעים מה באמת יש לו בראש, ו'מתענג' על 'שירה עברית לירית וקסומה' כשהוא מחזיק חזק את העיניים בשביל לא לנחור.
אל תאמין להם. גם הם לא מאמינים לעצמם.

וואו מאיפה הבאת את זה ידידי היקר?! הגזמת לגמרי. רק היום ראיתי בחנות ספרים תנועתיות גדולה מאוד של ספרי שירה, על ידי צעירים וצעירות, קשישים וקשישות, שכנראה בחייהם לא חוו ואפילו לא ראו את דמות המתל"צ עליה אתה מספר כאן.
אני קופץ כעת לרישא של דבריך. היה מקום לומר כדבריך שב'חממה' אין מקום לשירה. ואולי אם ננסח את זה אחרת, החרדים צריכים תמיד תוכן, גם הספרות צריכה להיות אינפורמטיבית, ותמיד מחפשים את המסר, את התוכן הרוחני. אבל זו לא טענה, כי בשירה מגיעים למסר עמוק בהרבה, וביהדות הנושא של השירה היה תמיד דבר מאוד מפותח.
יש איזה כיוון בנושא, אבל זה קצת מורכב, אנסה בהמשך לנסח. בינתיים קראו קצת על העמדה החרדית בנוגע לשירה. לא הצלחתי לקרוא יותר מחצי. נראה שאצל חרדי שירה היא דבר תובעני מאוד... פלא שלא מתחברים אליה?!...

 

[ידידיה חבר]

וואו מאיפה הבאת את זה ידידי היקר?! הגזמת לגמרי. רק היום ראיתי בחנות ספרים תנועתיות גדולה מאוד של ספרי שירה, על ידי צעירים וצעירות, קשישים וקשישות, שכנראה בחייהם לא חוו ואפילו לא ראו את דמות המתל"צ עליה אתה מספר כאן.
אני קופץ כעת לרישא של דבריך. היה מקום לומר כדבריך שב'חממה' אין מקום לשירה. ואולי אם ננסח את זה אחרת, החרדים צריכים תמיד תוכן, גם הספרות צריכה להיות אינפורמטיבית, ותמיד מחפשים את המסר, את התוכן הרוחני. אבל זו לא טענה, כי בשירה מגיעים למסר עמוק בהרבה, וביהדות הנושא של השירה היה תמיד דבר מאוד מפותח.
יש איזה כיוון בנושא, אבל זה קצת מורכב, אנסה בהמשך לנסח. בינתיים קראו קצת על העמדה החרדית בנוגע לשירה. לא הצלחתי לקרוא יותר מחצי. נראה שאצל חרדי שירה היא דבר תובעני מאוד... פלא שלא מתחברים אליה?!...

האמן לי רעי היקר שלא באתי חלילה לזלזל במעלת השירה.
כתבתי הרבה שירה, ואני ממש חש מחובר לתחום (כפי שציינתי, אני גם כותב מדור שירה שבוע כאן בפרוג, רק ששם זו באמת יותר 'שירת נשים'...).
התגובות שלי לעיל, היו משום שהשיח שנוצר כאן סביב נושא מרומם זה נחת במפתיע ל'מצא את המשותף: תיירה - מגנום - שירה', אז גם התגובות היו באספקט הזה.
הנושא לכשלעצמו - קדוש ונורא הוא!

נ.ב. לרצינות כוונותי, אני מתכוון בל"נ בהמשך הערב לפתוח כאן אשכול שירה.

 

[מוישה]

האמן לי רעי היקר שלא באתי חלילה לזלזל במעלת השירה.
כתבתי הרבה שירה, ואני ממש חש מחובר לתחום (כפי שציינתי, אני גם כותב מדור שירה שבוע כאן בפרוג, רק ששם זו באמת יותר 'שירת נשים'...).
התגובות שלי לעיל, היו משום שהשיח שנוצר כאן סביב נושא מרומם זה נחת במפתיע ל'מצא את המשותף: תיירה - מגנום - שירה', אז גם התגובות היו באספקט הזה.
הנושא לכשלעצמו - קדוש ונורא הוא!

נ.ב. לרצינות כוונותי, אני מתכוון בל"נ בהמשך הערב לפתוח כאן אשכול שירה.

אני פשוט לא מבין כיצד תגובתך עולה על דבריי. כתבת שתי תאוריות; מחד, בחממה אין מקום לשירה. ופרכתי את זה שיש מקום לעוד דברים מלבד תורה, בפרט שיש המון רוחניות בשירה. מאידך, גם החילונים לא באמת מחוברים לשירה, אלא ב"כאילו". וגם על זה הגבתי שזה פשוט לא נכון, המון העם הפשוט ושאינו פשוט מחוברים לזה גם כשזה לא באפנה. יש לי חבר על גבול דת"ל על הגבול שיודע לצטט את אלתרמן בעל פה, וכי הוא עושה בזה פוזות?! גם אצלם הוא נתפס כעוף מוזר, כפי שהגדירו זאת לעיל. אי אפשר לבנות ספרייה שלמה של ספרי שירה על כלום.
אין לזה שום קשר למעלת השירה, הן שירת הקודש והן שירת החול, אלא בסך הכל דיון ענייני באשר לחיבור של העם לעניין.

 

[ידידיה חבר]

אני פשוט לא מבין כיצד תגובתך עולה על דבריי. כתבת שתי תאוריות; מחד, בחממה אין מקום לשירה. ופרכתי את זה שיש מקום לעוד דברים מלבד תורה, בפרט שיש המון רוחניות בשירה. מאידך, גם החילונים לא באמת מחוברים לשירה, אלא ב"כאילו". וגם על זה הגבתי שזה פשוט לא נכון, המון העם הפשוט ושאינו פשוט מחוברים לזה גם כשזה לא באפנה. יש לי חבר על גבול דת"ל על הגבול שיודע לצטט את אלתרמן בעל פה, וכי הוא עושה בזה פוזות?! גם אצלם הוא נתפס כעוף מוזר, כפי שהגדירו זאת לעיל. אי אפשר לבנות ספרייה שלמה של ספרי שירה על כלום.
אין לזה שום קשר למעלת השירה, הן שירת הקודש והן שירת החול, אלא בסך הכל דיון ענייני באשר לחיבור של העם לעניין.

ממש לא התכוונתי שאין מקום בחממה לשירה, ודאי שיש מקום, ז'תומרת באמת אין מקום, אבל לא כי זה לא מתאים ולא שייך - אלא כי הראש של כולם בעגבניות...

בנוגע לציבור הכללי, אולי אתה באמת צודק, אבל אתה בעצמך אומר שזה רק אצל העופות המוזרים.

ככלל, צריך לראות את הציבור הכללי באספקט שונה לחלוטין. לדוגמא, כמה ישראלים יש שמתעניינים בכדור-עף? יותר ממה שאתה חושב כנראה... אני מתכוון לומר, שבגלל שזה ציבור שגם מחפש יותר ריגושים ותעסוקה, וגם פתוח ונחשף יותר - לכן לכל סחורה כמעט יש שם ביקוש. עוד דוגמא? בבקשה - כמה מסעדות של אוכל אסייתי לחרדים יש? אחד חלקי כמה עשרות מהציבור הכללי, למרות שבדר"כ זה אוכל כשר פחות או יותר. בקיצור, זה לא שהציבור הכללי יותר מרומם - אלא פשוט יותר משועמם, וגם פתוח יותר. ואני מאמין שכפי שכתבתי גם רבים מהם זה למען הפוזה הטהורה, צא ולמד אצל צפוני ת"א...

 

[יואב ברק]

כבונוס, אביא בתגובה הבאה שיר של מישהו. תנו לו לחלחל אליכם, ותגידו אם זז בכם משהו.

זו שירה! אבל משהו בה לא כל כך אמין (לפחות אצלי)
היא נשמעת קצת כמו דרשה בחרוזים. עם מסר שנון.
אולי הטעות אצלי.

 

[יואב ברק]

לא הבנתי את העניין לכתוב או לקרוא שירה.

לפעמים אני כל כך מרושע שאני פשוט חייב להגחיך את הקשרי המילים שמתרוצצות אצלי עד שיוצאת תוצאה שנראית בערך ככה:

זבדה של שעה כמו ורד פוקסיה בין כתפי
משל נוכח הייתי בבוסתן, בוטנאי מתלמד.
זמורה של שואה, כמו זהרורים בין שותפי
נשל עורי בגלילה, דמה לחביצה בטון חומד.

גאות התכלת כסותה אדמתית
נסתרת מרועצים כותשי עץ וקסת
שפלות האוזלת דמותה ניגודית
נואלת קדרונית מקובלי חץ וקשת

 

[הגשש]

@יואב ברק חזזזק ביותר!!!

 

[מוישה]

אז למה 'חרדים' ו'שירה' לא הולך ביחד?​

לתועלת הציבור, ובהוקרה לידידנו @אבימי היקר, הקדשתי מעט זמן לנושא החשוב הזה. ובכן, דומני שישנן כמה סיבות שכולן תורמות איכשהו לסיפור הזה:

1. ראשית, כמו שהזכירו, קצת צפוף בחממה, זה לא שאין מקום בכלל, אבל אין הרבה מקום. כמו שכתבתי, גם כשמאפשרים ספרות, היא צריכה להיות אינפורמטיבית, משהו עם תוכן ומסר. אבל לא סתם ספרות לשמה. [לא אאריך בנושא ביטול תורה, בגדול ניתן לומר שגם כשהמשגיח זצ"ל היה מרשה "מיעוט שיחה", הוא רצה שזה יהיה ברובד הנמוך ביותר, כדי שלא ימשוך. המסגרת החינוכית תעדיף שיפטפטו נייעס שעתיים על פוליטיקה חרדית (=""השקפה"") מאשר שיתעסקו חצי שעה עם שירה או כל דבר רציני אחר, ושאני ___ דמשכא טפי, זה בערך כמו חזיר ולשון הרע, מה יותר חמור? ודוק]. אבל עדיין הרי יש שירה עם מסרים ועם תוכן עמוק -
2. אצל החרדים בכלל יש דחייה מאמנות, אותו ראש שרואה בכל יצירת מכחול "קשקוש גרוע יותר ממה שהילד שלי בגן מקשקש", ובהכללה גסה, לא יכול גם לקבל שירה ששטה על כנפי הרוח. אין הערכה כלפי אמנות, במיוחד כאשר אין בה כל תוכן אינפורמטיבי.
3. בנוסף, אין הרבה מקום לאינדיבידואליזם של השראה נפשית. יש מין 'פס יצור' אחיד לכולם. ואנחנו מגיבים מאוד בציניות כלפי כל מי שמרשה לברו להציג את התוכו בלי טרנספורמציה רצינית של נראות חברתית נאותה, ועדיף עם תוספת של פוזות... הכל בינרי וטכני. בשונה מסיפור, השירה אינה בהכרח מבטאת רצף של נתונים כמו בעלילה, אלא היא זורקת אוסף של אסוציאציות שאמור לחבר כל אדם מזווית הראייה שלו. מאחר והציבור שלנו הוא [משתדל להיות] ציבור של תכלס', אנחנו רוצים רצף מסודר וברור. מאחר ובכל זאת אנחנו אוהבים את הפרוזה, ומוטב גם שתכיל משחקי מלים או ניסוחים נוסטלגיים (כשאתה קורא עגנון או סבתו אתה פחות מתבאס על הביטול תיירה...), לכן החומרים הכתובים יכולים להיות מלווים במוטיבים אלו, אבל לא נוכל לקבל חומר שכל כולו באוויר בלי שנובל לחוף מבטחים עם סיכום מתמטי ברור בסוף - "מה היה לנו כאן".
4. עוד נקודה, שירה מיועדת בחלקה הגדול למי שאוהב את החיים ומוכן לשיר אותם. אצלנו כמעט שאסור לאהוב את החיים כשלעצמם, כי הם רק היכי תמצא להגיע ל - - -. האמת היא שהקב"ה ברא את החיים עצמם ואת העולם כדי לחיות בו, והוא רוצה שגם נכיר בו ונתפעל ממנו. הבריאה כולה אומרת שירה, וגם אנחנו חלק מהבריאה, יש הרבה על מה לשורר. מי שלא אוהב את החיים או מגיע לתחושה שהעולם הזה הוא רע ודוחה אפילו לדבר עליו, הוא בבעיה לא פשוטה.
5. נקודה אחרונה, טכנית יותר, שירה זקוקה ללמידה ותרגול. אדם לא יוצא מבטן אמו כמשורר וכסופר, הוא צריך ללמד את עצמו להיות כזה. מאחר וכאמור התרבות החרדית לא רואה בזה ערך, היא גם לא מלמדת שירה ולא יוצרת כר מספק להתמודדות על שירה. לך תתחיל ללמוד שירה בגיל עשרים או שלושים. [אגב, מטבע הדברים, ההיכרות שלנו העיקרית היא עם השירה של ימי הביניים, של הפייטנים הקדומים והראשונים, שלקחה מהאסלאם את המשקל והתנועה, ואנחנו כל הזמן יודעים למדוד שירה לפי השור והחמור של האב"ע או כמות משקלים ותנועות. למעשה, השירה המודרנית נטשה את הכללים האלו, וקשה לנו מאוד להתחבר אליה, ובוודאי לא ליצור בהתאם לכלליה.]

טרם יתעוררו הקנאים, אני רואה חובה להבהיר שאין בדבריי שום ביקורת עצמית על הציבור החרדי. הנתונים הנ"ל מותאמים מאוד למסגרת התורנית בה אנחנו רוצים להימצא, אנחנו צמודים לכללים ולחיובים רוחניים ולא מרשים לעצמנו להתקשקש ולשוטט. הצגתי רק את הצד האחר של מעלות אלו, והחכם יודע כיצד לשלב בלי לפגוע בעיקר ייעודנו בעולם.

המבינים אומרים שגם ספרות אין לנו, יש המון ספרים אבל לא ספרות. אני חושב שיש בזה משהו, אך בשנים האחרונות יש סופרים [בעצם בעיקר סופרות] שלמדו דבר או שניים על טכניקות ספרותיות והספרות החרדית מתחילה לפרוח. יש להניח שבאותה מידה תתפתח גם השירה. אנחנו כבר ציבור גדול מכדי לדלג על הז'אנר החשוב הזה.
בינתיים "משוגעים לשירה" יש רק בשולי הציבור. אנשים שמזוהים כ"חרדים חדשים" אפילו ארגנו ערב תרבות שנושאו היה שירה, אבל כדרכן של מהפכות, הן מחלחלות מלמטה למעלה, תוך זיקוק ושיפוץ על טהרת הקודש.
חשוב לי להבהיר, שההיכרות שלי עם שירה היא טכנית לגמרי ולא נפשית. ואני בטוח שהמבינים בשירה, יבואו אחר דבריי ויתקנו את הצריך תיקון.

 

[Natan Galant]

אז למה 'חרדים' ו'שירה' לא הולך ביחד?​

לתועלת הציבור, ובהוקרה לידידנו @אבימי היקר, הקדשתי מעט זמן לנושא החשוב הזה. ובכן, דומני שישנן כמה סיבות שכולן תורמות איכשהו לסיפור הזה:

1. ראשית, כמו שהזכירו, קצת צפוף בחממה, זה לא שאין מקום בכלל, אבל אין הרבה מקום. כמו שכתבתי, גם כשמאפשרים ספרות, היא צריכה להיות אינפורמטיבית, משהו עם תוכן ומסר. אבל לא סתם ספרות לשמה. [לא אאריך בנושא ביטול תורה, בגדול ניתן לומר שגם כשהמשגיח זצ"ל היה מרשה "מיעוט שיחה", הוא רצה שזה יהיה ברובד הנמוך ביותר, כדי שלא ימשוך. המסגרת החינוכית תעדיף שיפטפטו נייעס שעתיים על פוליטיקה חרדית (=""השקפה"") מאשר שיתעסקו חצי שעה עם שירה או כל דבר רציני אחר, ושאני ___ דמשכא טפי, זה בערך כמו חזיר ולשון הרע, מה יותר חמור? ודוק]. אבל עדיין הרי יש שירה עם מסרים ועם תוכן עמוק -
2. אצל החרדים בכלל יש דחייה מאמנות, אותו ראש שרואה בכל יצירת מכחול "קשקוש גרוע יותר ממה שהילד שלי בגן מקשקש", ובהכללה גסה, לא יכול גם לקבל שירה ששטה על כנפי הרוח. אין הערכה כלפי אמנות, במיוחד כאשר אין בה כל תוכן אינפורמטיבי.
3. בנוסף, אין הרבה מקום לאינדיבידואליזם של השראה נפשית. יש מין 'פס יצור' אחיד לכולם. ואנחנו מגיבים מאוד בציניות כלפי כל מי שמרשה לברו להציג את התוכו בלי טרנספורמציה רצינית של נראות חברתית נאותה, ועדיף עם תוספת של פוזות... הכל בינרי וטכני. בשונה מסיפור, השירה אינה בהכרח מבטאת רצף של נתונים כמו בעלילה, אלא היא זורקת אוסף של אסוציאציות שאמור לחבר כל אדם מזווית הראייה שלו. מאחר והציבור שלנו הוא [משתדל להיות] ציבור של תכלס', אנחנו רוצים רצף מסודר וברור. מאחר ובכל זאת אנחנו אוהבים את הפרוזה, ומוטב גם שתכיל משחקי מלים או ניסוחים נוסטלגיים (כשאתה קורא עגנון או סבתו אתה פחות מתבאס על הביטול תיירה...), לכן החומרים הכתובים יכולים להיות מלווים במוטיבים אלו, אבל לא נוכל לקבל חומר שכל כולו באוויר בלי שנובל לחוף מבטחים עם סיכום מתמטי ברור בסוף - "מה היה לנו כאן".
4. עוד נקודה, שירה מיועדת בחלקה הגדול למי שאוהב את החיים ומוכן לשיר אותם. אצלנו כמעט שאסור לאהוב את החיים כשלעצמם, כי הם רק היכי תמצא להגיע ל - - -. האמת היא שהקב"ה ברא את החיים עצמם ואת העולם כדי לחיות בו, והוא רוצה שגם נכיר בו ונתפעל ממנו. הבריאה כולה אומרת שירה, וגם אנחנו חלק מהבריאה, יש הרבה על מה לשורר. מי שלא אוהב את החיים או מגיע לתחושה שהעולם הזה הוא רע ודוחה אפילו לדבר עליו, הוא בבעיה לא פשוטה.
5. נקודה אחרונה, טכנית יותר, שירה זקוקה ללמידה ותרגול. אדם לא יוצא מבטן אמו כמשורר וכסופר, הוא צריך ללמד את עצמו להיות כזה. מאחר וכאמור התרבות החרדית לא רואה בזה ערך, היא גם לא מלמדת שירה ולא יוצרת כר מספק להתמודדות על שירה. לך תתחיל ללמוד שירה בגיל עשרים או שלושים. [אגב, מטבע הדברים, ההיכרות שלנו העיקרית היא עם השירה של ימי הביניים, של הפייטנים הקדומים והראשונים, שלקחה מהאסלאם את המשקל והתנועה, ואנחנו כל הזמן יודעים למדוד שירה לפי השור והחמור של האב"ע או כמות משקלים ותנועות. למעשה, השירה המודרנית נטשה את הכללים האלו, וקשה לנו מאוד להתחבר אליה, ובוודאי לא ליצור בהתאם לכלליה.]

טרם יתעוררו הקנאים, אני רואה חובה להבהיר שאין בדבריי שום ביקורת עצמית על הציבור החרדי. הנתונים הנ"ל מותאמים מאוד למסגרת התורנית בה אנחנו רוצים להימצא, אנחנו צמודים לכללים ולחיובים רוחניים ולא מרשים לעצמנו להתקשקש ולשוטט. הצגתי רק את הצד האחר של מעלות אלו, והחכם יודע כיצד לשלב בלי לפגוע בעיקר ייעודנו בעולם.

המבינים אומרים שגם ספרות אין לנו, יש המון ספרים אבל לא ספרות. אני חושב שיש בזה משהו, אך בשנים האחרונות יש סופרים [בעצם בעיקר סופרות] שלמדו דבר או שניים על טכניקות ספרותיות והספרות החרדית מתחילה לפרוח. יש להניח שבאותה מידה תתפתח גם השירה. אנחנו כבר ציבור גדול מכדי לדלג על הז'אנר החשוב הזה.
בינתיים "משוגעים לשירה" יש רק בשולי הציבור. אנשים שמזוהים כ"חרדים חדשים" אפילו ארגנו ערב תרבות שנושאו היה שירה, אבל כדרכן של מהפכות, הן מחלחלות מלמטה למעלה, תוך זיקוק ושיפוץ על טהרת הקודש.
חשוב לי להבהיר, שההיכרות שלי עם שירה היא טכנית לגמרי ולא נפשית. ואני בטוח שהמבינים בשירה, יבואו אחר דבריי ויתקנו את הצריך תיקון.

שפתיים יישק.
ברגע שתהיה הפנמה כי לאמנות יש השפעה מיטיבה על הנפש, וזה מסייע לעבודת השם - המבט, אולי, יהיה שונה.

 

[אשר שרבר]

חוזר ומדגיש, אני לא סובל שירה. יש רק יוצרים מסוימים או שירים מסוימים מאוד שכן באים לי טוב.

אהבתי את המשפט, ורק לזה אני מתחבר מכל המו"מ בענייני שירה והמסתעף
יש שירים (בפרט עם הם קצרים) שאני קורא, ושב. לא הרבה, ולא בכל זמן.
ובענין תגובתו של החבר ידידיה, נלע"ד שיש צדק בדבריו, אצלנו לא הפך עניין השירה לנושא אשר יתגאו בו, אשר יתצבצ'רו (מל' יציבצ'ער) איתו. יל"ע האם והכיצד ניתן להפוך את השירה לכזה.

 

[ידידיה חבר]

החבר ידידיה

צודק.
יש לי שורשים מובהקים במערב אירופה ('ייקים' בעברית).

אצלנו לא הפך עניין השירה לנושא אשר יתגאו בו, אשר יתצבצ'רו (מל' יציבצ'ער) איתו.

אחרי אמירה מפורשת שכזו מפיו של גדול הצ'יבצ'ערס דכאן ובכלל - האשכול מיותר. אפשר אף מזיק.
לנעול.

 

[אשר שרבר]

ה בערך כמו חזיר ולשון הרע, מה יותר חמור?

אמממ, מן הסתם לשון הרע דמשכא, אבל המשגיח היה מעדיף לשון הרע, כי חזיר זה פריצת גדר, ויל"ע.

אצל החרדים בכלל יש דחייה מאמנות,

אמת, ומשתנה אט אט, ב"ה.

אין הרבה מקום לאינדיבידואליזם של השראה נפשית.

כל מה שכתבת לפני כן, הוא בגדול תירוץ לפרובלמה הזאת של האינדבודאליות, והחרדה ממנה.

שירה מיועדת בחלקה הגדול למי שאוהב את החיים ומוכן לשיר אותם.

זה החיבור הכי עמוק לקב"ה.

טרם יתעוררו הקנאים, אני רואה חובה להבהיר

תכונה חרדתית חרדית, למה? כל כך למה.
מותר לבקר, ובעיקר לדון בנושא ברצינות.

 

[Natan Galant]

אמממ, מן הסתם לשון הרע דמשכא, אבל המשגיח היה מעדיף לשון הרע, כי חזיר זה פריצת גדר, ויל"ע.

אמת, ומשתנה אט אט, ב"ה.

כל מה שכתבת לפני כן, הוא בגדול תירוץ לפרובלמה הזאת של האינדבודאליות, והחרדה ממנה.

זה החיבור הכי עמוק לקב"ה.

תכונה חרדתית חרדית, למה? כל כך למה.
מותר לבקר, ובעיקר לדון בנושא ברצינות.

אוי, נו.

 

[אשר שרבר]

אוי, נו.

אהה

 

[יואב ברק]

אהה

טצצצייייוווו...בום!!!

 

[מוישה]

קיבלתי כמה תוספות מעניינות על הדברים שכתבתי לעיל.

הערה כללית חשובה, רוב הנתונים שהצגתי מתאימים לציבור הגברים, וממש לא לנשים. נשים מכירות תחומים נוספים, הן גם נמשכות יותר לאמנות, מחוברות יותר לרגש וגם לומדות לפחות את עיקרי נושאי השירה. [טוב, הפורום כיום גברי בלבד, אז לא ממש חטאתי.]

עוד אוסיף, שאולי דבריי הוצגו ככתב אישום חריף מדי כלפי עצמנו, חרף ההבהרה שבסוף, ולכן עלי להתנצל בפני מי שחש שלא בנוח לקרוא את צרור הטענות. התוצר שלנו עדיין מוצלח בהרבה מכל המתחרים...

לגבי סעיף 1 – הציבור לא כ"כ מכיר את התחום הזה, כי הוא פשוט לא נחשף כמעט לשירה. בכלל מקצועות החול לא מקובלים אצלנו, גם לא פיזיקה או ביולוגיה, אלא שבתחומים אלו יש קורלציה מסוימת למציאות ולכן יש שלב שנצרכים לתחומים אלו, אך בשירה אין דבר רלוונטי ולכן נדיר שמגיעים אליה.

לגבי סעיף 3 – לפני כמאתיים שנה התפתחה באירופה תנועת הרומנטיקה שדגלה ברגשות, אמנות ויופי, והיא כוונה בעיקר נגד תנועות הנאורות שדגלה רק בחשיבה רציונלית ומדעית. אך למעשה, הרומנטיקה במובן הרעיוני של המושג: העדפת הדרך על פני המטרה; הצורה על פני התוכן, הייתה מאז ומקדם. שירה הייתה תמיד מזוהה עם רומנטיקה. עוד אפלטון טען באוטופיה הרציונליסטית שלו, ספר "המדינה", שצריך לגרש את המשוררים מהעיר, כי הם מלמדים את האזרחים לדמיין ולחלום דברים לא רציונליים ולא ראליים. חלק מהרומנטיקה הוא האינדיבידואליות, וכפי שצוין זהו בסיס חשוב לשירה. בנוסף, שירה דורשת יכולת הנאה לשמה ולא לשם מטרה אחרת, קריאת שירה אינה אמצעי לרכישת ידע, אלא מטרה כשלעצמה. אצלנו מגבילים את הרומנטיקה והאינדיבידואליות רק לתחומי לימוד התורה, מן הסתם משום ששם עיקר החיים אך גם משום שכשהמקום תחום ומוגדר, אפשר להישמר מסחף.

לגבי סעיף 4 – יש לתקן ששירה אינה דווקא למי שאוהב את החיים, שהרי חלקה הגדול עוסק בסבלות החיים, ולכן ההגדרה המדויקת יותר היא ששירה שייכת למי שעושה עסק ממישור ההתרחשות האנושי.

לגבי הסוגריים בסעיף 5 – העיר לי מייבין בשירה שלא מדויק לומר שהשירה המודרנית נטשה את כלל השור והחמור לגמרי, ואצל גדולי המשוררים (כמו אלתרמן או גולדברג) אפשר למצוא את זה, אלא ששם זה לא באותו אופן כמו ימי הביניים מפני שהמשקל בחריזה עבר מהעין אל האוזן. כלומר אתה יכול גם לחרוז "בצל ברעדת שפתיים נשוכה" עם "בהיות ראשי גוסס על השולחן" (אלתרמן). בגלל ההטעמה הנו"ן הסופית של המילה "שולחן" כמעט נבלעת, ואתה נשאר עם הצמד שוכה-שולחה. המרווח הזה מפיק חרוזים הרבה יותר עשירים.
בנוסף, השיטה של המשקלים בימי הביניים הייתה השיטה הסילָבּית, ששמה דגש על מספר ההברות הקבוע בכל בית. בשיטה המודרנית יותר השיטה הסילָבּו-טונית, הדגש הוא בעיקר על סדר התנועות על מנת ליצור משקל קבוע של הברות מוטעמות ולא מוטעמות בשביל ליצור קצב אחיד.

ואחזור על דבריי שאישית איני מתחבר לשירה, ואני מבין יותר את המשפט העוקצני של ה"ד תורו: "איננו נהנים משירה, אלא אם כן אנו יודעים שזאת שירה".

 

[סופריא - הוצאה לאור]

אני ממש אחוז בושה. אני אוהב שירה.

 

[מוישה]

אני ממש אחוז בושה. אני אוהב שירה.

חלילה מלהתבייש בדבר נשגב זה. אני גאה בך. אדרבה, אנשים כמוך יכולים לשפר את מעמד השירה החרדית.

 

[ידידיה חבר]

אני ממש אחוז בושה. אני אוהב שירה.

אנחנו ממתינים בכליון עיניים לפואמה מפוארת פרי מקלדתך!