הכל התחיל מאז שהחלטתי להשתדרג עם מצלמה מקצועית. ואם כבר עושים את זה - הולכים על הטופ שבטופ!

מאיפה מתחילים? השוואת דגמים.

קודם כל רציתי לדעת בדיוק-בדיוק מה אני רוצה לקנות. שוטטתי כאן בפורומים המקצועיים, חקרתי, בדקתי, עקבתי, שאלתי, פתחתי תיקיות עבודה של חברי הפורומים, שלחתי הודעות פרטיות... עד עד עד שהחלטתי לבסוף באיזה דגם ליבי חפץ.

ואז? אז מגיע השלב של השוואת המחירים.
אוי ווי איז מיר.
על איכות משלמים. אין מה לומר... רק שבדרך אצטרך לשבור קופת חיסכון או שתיים. למה לא?!...

ואז, בהיסוס ממש, התחלתי לפזול לאתרי יד שניה. לא הרגשה הכי מלבבת, אבל מה לא עושים בשביל מצלמה טובה.

לא אלאה אתכם בפירוט שיחות טלפון אינסופיות, מיילים, ברורים... ממש הרגשתי שדכנית...
עד שלבסוף מצאתי אותו.

קראו לו אריק (שם בדוי) צלם חובבן, גר בצפון תל אביב. דיבר קצרות, לא שכנע אותי יתר על המידה והבטיח שמדובר במוצר טוב, חדיש, תקין והכל בסדר.
תאמנו פגישה בבית שלו.

לא צריכה לספר לכם שנסיעה לשם כרוכה ביום חופש מהעבודה, אבל... מה לא עושים בשביל מצלמה?
אבל חשבתי שזה יקח שעה שעתיים לא יותר.

אז חשבתי.

וכאן מתחיל הסיפור:

הגענו לבית שלו. הוא הראה לי את המצלמה.
מה? בשביל זה באתי הנה?

מחזיקה בידי את מצלמת חלומותיי. בעצם, לא ככה ממש היא הייתה נראית בחלומות שלי.
"מה זה השריטות האלה בתחתית המצלמה?" העזתי לשאול. מרגישה חצופה מהשאלה.

"זה כי אני מצלם ובין צילום לצילום אין לי כרית לשים על זה את המצלמה, אז זה נשרט מהשולחן".

טוב. אז אולי ככה נראית מצלמה יד שניה?

המחיר היה טוב, באמת. גם זול יחסית לתמורה. "רק 90 אלף קליקים" הוא הבטיח "לא תמצאי בכזה מחיר בפחות מ 100 אלף קליקים"

מי אני שאתווכח?


equipment-768534_1280.jpg



אזרתי אומץ, שאפתי אויר ו... "אני רוצה לקחת את המצלמה למעבדה של יש שניה"

"למה?"

"כי... אני רוצה להיות רגועה בצעד שאני עושה. זה אמנם זול אבל... כמה אלפי שקלים".

אריק לא התרגש: "תראי, אני עובד עם מעבדת xxx (נקב בשמה של אחת ממעבדות הגדולות והנחשבות בארץ) שבוע שעבר הכנסתי אותה לתיקון קל אצלם. אם היה צורך כלשהו להחליף, לסדר או לתקן משהו- הם היו אומרים לי!"

נשמע הגיוני? נשמע הגיוני.

וכאן הגדיל לעשות והביא לי את "טופס השחרור" של המצלמה מהמעבדה.
נראה אמין? נראה אמין.

ואז הוסיף: "ולמה שאני ככה אשאיר את המצלמה שלי במעבדה ההיא שרצית? אני אפילו לא מכיר אותם!"

והוא אפילו הבטיח שאם תוך שלושה חודשים אני לא מרוצה, אוכל לחזור אליו.

טוב, נכנעתי.

אמרתי שניסע למעבדה xxx ואני רוצה לשמוע מפי המוכר שהמצלמה תקינה. בסליחה על חוסר האמון.
נסענו לשם, דרך של רבע שעה + מציאת חניה + חניה בתשלום :( ...

הגענו לשם. המוכר הסתכל על הטופס במחשב וקבע שאם היה צורך בתיקון היו אומרים לו את זה מידית.

יצאתי משם.

בדרכי להוציא כסף מהכספומט ליבי עצר אותי. הלוווו!!!!
מה את ממהרת???
את רוצה מצלמה טובה?
עניתי: כן.
את רוצה לשלם על משהו בטוח?
עניתי: כן.
את בטוחה בעצמך?
עניתי כן.

וככה חזרתי אליו ואמרתי: אני בכל אופן רוצה לנסוע למעבדה yyy שמתמחה בבדיקה לפני רכישת יד שניה.

*אנחה*

"טוב, נו. ניסע לשם" אריק היה קצת קצר רוח. היה נראה שנפגע מעט מחוסר האמון שלי. "למרות שזה ממש חבל" הוסיף.

כל הדרך (מעל 20 דק׳ נסיעה) ישבתי אני והמצלמה בידיי.

ניסיתי להתחבר אליה. לשפשופים הקטנים בתחתית, למסך שלא יושב בדיוק במקום, לגומי שקצת השתחרר.

לא. לא הצליח לי. אפילו כשניסיתי כאילו לצלם, הגעיל אותי אפילו לקרב את העין שלי לעינית
המצ׳וקמקת שהייתה שם...

אבל ככה זה יד שניה, לא?

ובמחיר של זה, מה רצית לקבל? מצלמה מנוליינת עם פצפצים?

"אם נדייק ונהיה ישרים לגמרי, המצלמה עשתה 94 אלף קליקים" אמר במהלך הדרך. יאוו הוא פשוט אמין בטירוף! "ישרים לגמרי"! הרגשתי הרבה יותר בטוחה. באמת.

הגענו לשם (שוב, חניה בתל אביב...)
השארנו שם את המצלמה. השעה הייתה 12 וחצי בצהריים. (הלך הבוקר:( )
בינתיים לא היה מה לעשות. באמת שלא.

אחרי מעל שעה מעייפת ו... כן, אפשר לומר מעצבנת--- קוראים לנו!
טוב, אז הלכתי קודם להוציא כסף מהכספומט.
ואז הגעתי למעבדה.

הנציג עבר איתנו על רשימה של נתונים. "תקין, תקין, תקין, תקין"

ואני אומרת לעצמי "למה? למה שילמתי את הכסף לבדיקה הזו???"

אבל אז... הופה!

"את הלקוחה?" הוא שואל.

"כן?"

"תקשיבי, המצלמה עשתה 127 אלף קליקים, נפלה כמה פעמים ונחבטה מסיבות לא ברורות. יש צורך בתיקון פנימי בשווי 1000 ש"ח"

מה???

לרגע הסתכלתי על אריק, ואחר כך על הטופס. בהלם.
"נראה לי שאני לא אקח את זה", סיכמתי קצרות.

אריק נראה היה מבולבל ועיניו האדימו "את לא רוצה את המצלמה? אז לא. יש מספיק לקוחות שירצו את זה!"

לאחר פרידת נימוס, הוא יצא לכיוון הרכב כשהמצלמה מתנדנדת על כתפו.
לאחר דקות ספורות - שיחת טלפון. אריק מסכים למכור את המצלמה בהנחה של 1000 ש״ח עבור התיקון.

אמרתי שאחשוב על זה.

האמת? הרגשתי נורא. הוא היה נראה מאוכזב מאוד וכל הזמן דיבר על פספוס יום העבודה.
לקח לי זמן להבין: הלו? את מרגישה נורא? מה, את לא הפסדת יום עבודה? את לא כמעט נתקעת עכשיו עם דפקט בשווי אלפי שקלים?

מיד התחלפו הרחמים להודיה גדולה להשי"ת! וכמעט שהתחלתי לבכות...



אז מה המסר שלי מכל זה?

בבקשה! אל תהיו אדישים בקניית ציוד מקצועי!

וברכישת יד שניה פקחו 7 עיניים!!! יש כ״כ הרבה נוכלים בשוק הזה!
תהיו חזקים בעצמכם ואל תיכנעו מהפעלת לחץ רגשי! לא הפסד עבודה ולא נעליים!
וכמובן, פרק תהילים לפני הרכישה. פרק תהילים בסיומה.

ומה קרה איתי בסוף, אתם שואלים?
קניתי בסוף יד שניה... :)

לאחר בדיקה מקיפה עוד באותו היום ולאחר הוספת סכום קטן, היו בה פחות מ-4 אלף קליקים...
הא, וגם חזרתי הביתה ב 5 וחצי בערב...


מילה לסיום?
תודה אריק, על שיעור מחכים ומעשיר.
תודה לכם, שגללתם וקראתם עד כאן. :)

המון הצלחה!