אחרי ימי הרחמים והסליחות שבהם חזרנו בתשובה ממעשינו בין האדם למקום ובין האדם לחברו, נראה לי שהגיע הזמן לחזור בתשובה גם מבחינה עיצובית, ובעיקר ביחס שלנו לאותיות ומילים - לטיפוגרפיה העברית ולעיצוב בכלל.

רוב המעצבים של היום הכירו את העיצוב הממוחשב דרך תוכנות האופיס השונות, ובעיקר דרך ה-WordArt של Office של מיקרוסופט, שהיתה בחלק ניכר מהתקופה התוכנה הנפוצה ביותר לעבודה במחשב, ולפני עידן האינטרנט גם התוכנה המעניינת ביותר, כמובן אם לא היה לך פריהנד או פוטשופ שהשאיר לך דוד שמבין במחשבים או אמא שעובדת בעיצוב.

wimage2les17_en.jpg

... דברנו דופי, העוינו, הרשענו, השתמשנו בוורדארט...

את החלון הזה הכיר כל מי שפתח Word, PowerPoint ותוכנות אופיס נוספות, עד שבשנים האחרונות הם החליפו אותו לחלון יותר נורמלי (שמכיל הרבה פחות טעויות עיצוב מהחלון שקדם לו). אבל טעויות העיצוב בחלון הזה ממשיכות איתנו עד היום לכל מקום: להודעת וועד הבית, למצגת של אנשי השיווק בעבודה ואפילו במודעות, בעיתונות ובמקומונים שכבר מזמן לא יוצאים בתוכנות הקשורות לOffice.

חשוב להבהיר: כל אחד מה- WordArt בפני עצמו אינו בהכרח רע. הם חלק מסגנונות עיצוב לגיטימיים, אלא שרוב המשתמשים בהם אינם מבינים את העיצוב, וגרוע מכך: משלבים מספר WordArt באותו עיצוב -בעוד שכמעט כולם מגיעים כל אחד מסגנון אחר.

דבר שני, חלון ה-WordArt נועד במקור להראות את ה"יכולות הגרפיות" המרשימות ש-Word הציע בשנת 93, 97 או 2003 לפשוטי העם. זה שמחשב יכול לבצע משהו גרפי מסוים, לא אומר שצריך להשתמש בו. אפילו להפך: העין מעדיפה דברים ברורים ונקיים לרוב, ולעצב באופן מבולגן דורש יותר כשרון אפילו מאשר מה שיש בדרך כלל למעצב הממוצע.

כמו כן - מספר הדברים שאני מציג פה כטעויות יכולים להיות לגיטימיים ואף להעביר מסר בצורה כזו או אחרת, רק שהם בדרך כלל פוגעים בעיצוב. זה לא אומר שלא להשתמש בהם בכלל, אלא להשתמש בהם במידה.

אז ריכזתי פה את 10 הטעויות הנפוצות ביותר שרובן קשורות לתפריט הזה, ומשום מה נשארו איתנו עד היום. תודה לאחי הבכור משה שהתקין את הWindows הראשון (3.11), וגם השיג Word 6 ודאג שהוא יעבוד עם עברית. מרבית התמונות נעשו במחשב שלו, ותמונות אחרות נעשו באמצעות האתר הנחמד Make Wordart, בו אתם יכולים ליצור וורדארטים מהרשימה המזעזעת ממש כמו פעם.

1.jpg

א. על חטא שחטאנו לפניך בהרחבת אותיות
עוד לפני שרובנו ידענו מה זה indesgin, עשינו כותרת עם word art במעבד התמלילים word. החסרון של הword art היה זה שניתן להצר והלרחיב אותו בתמונה. ככה כשביקשנו להדפיס דף (לא על חשבוננו. הדיו יקר) ולהוסיף לו צבע - פשוט מרחנו את wordart.

2.jpg

ב. על חטא שחחטאנו לפניך בדחיסת אותיות
כבר בתחילת עידן הדפוס נתקלו העיתונים בבעיה: כתבים מקבלים לכתוב 300 מילה וכותבים בפועל 293, 320 ו350 מילה. מה עושים? בעיתונים שסודרו ביד, היה ניתן להקטין את המרווח בין השורות ולפעמים גם את המרווח בין האותיות באופן ידני. בעידן הדיגיטלי, רצו לשמור על אחידות השורות כדי לשמור על דף מסודר. מה עושים? דוחסים טקסט.

בעוד שדחיסה של הטקסט ב3% או הרחבה של הטקסט בעד 5% לא תהיה מורגשת לעין, דחיסה או הרחבה של הטקסט ביותר מכך תקשה על הקריאות, תכער וממש תהרוס את חווית הקריאה. אם יש לכם פרויקט שבו שטח הטקסט קטן ביחס לכמות המלל, השתמשו מראש בעיצוב באות צרה, וככה מראש יכנס לכם יותר טקסט במסמך.

Untitled-4.jpg


ג. על חטא שחטאנו לפניך בריבוי אפקטים

ההבדל בין מעצב טוב למעצב לא טוב הוא שמעצב טוב בוחר מסל הכלים שלו את הכלים העדינים או לכל הפחות המתאימים ביותר. לא שמים הרבה מלח או הרבה סוכר, אל מסדרים את הדברים המתוקים ככה שיראו יפה אחד ליד השני.
5.jpg

אפקטים בWord 6. אז היו מוגבלים ל-16 צבעים בלבד, ובהמשך ל-256 צבעים יותר מזה המסך לא ידע להציג...

גם פה, הwordart נתן לנו המון אפקטים לשלב זה עם זה כאילו אף אחד לא אמור לקרוא את הטקסט. ככל שהטקסט רחוק יותר מהצורה המקורית ומועמסים עליו יותר אפקטים ככה העין יותר תתקשה לפענח אותו והמסר יהיה יותר חלש.
122.jpg

אפקטי ההטיה לפי צורות של WordArt: אם היום לא יום העצמאות, אל תשתמשו בזה. פשוט ככה.

אם ננסה לדרג את השימוש הכי גרוע באפקטים נאמר שצל לטקסט כהה על רקע כהה, או אור חיצוני על טקסט בהיר על רקע יחסית בהיר, הופכים את הטקסט ללא קריא בכלל.
גם צל לטקסט שחור מטשטש את גבולות הטקסט והופך אותו לפחות קריא.



6.jpg


ד. על חטא שחטאנו לפניך במשקל מודגש מדומה
אחת העוולות הגדולות שעשו ועושים לטקסטים בעברית היא קשורה, שוב, באופיס. בראשית ימי הדיגיטציה לרוב הפונטים למעט משפחת נרקיסים ועוד כמה בודדות לא היה יותר ממשקל אחד או שניים, בטח שלא שלושה. לכן בword המציאו נוסחה שמייצרת הדגשה לפונטים קיימים על בסיס המשקל הרגיל שלהם.

אם תרצו, אפשר לומר שמשקל מודגש שנוצר בידי תוכנה ולא בידי מעצב אנושי הוא בערך כמו שנוסיף לכל אחד מאיתנו משקל של 10 קילו על ידי מסכת פלסטיק שתכסה אותנו מכל הצדדים - זה פשוט יצא מכוער ויהרוס את הפינות, הזוויות והרעיון של הפונט. אל תנסו בבית. בתמונה: פונט פרנק ריהל עם "הדגשה" בוורד 6, שהורסת את הפונט.


133.jpg

ה. על חטא שחטאנו לפניך בקו תחתון
זה דווקא לא קשור לוורדארט בהכרח, אבל פה ושם עדיין נמצא אפילו בספרי קודש (בעיקר בספרי סיכומים בהלכה אבל גם במקומות אחרים) .בעוד שבכתב יד קו תחתון נראה די סביר, הרי שמאז המצאת המשקלים המודגשים קו תחתון אמור לשמש לדבר אחד: קישורים באינטרנט ותו לא. קו תחתון לא עובד טוב בספרים, עיתונים, וכל קובץ מודפס שהוא כמעט. עצוב שאפילו בעיתונות משתמשים בו עם רקע אדום מה שיוצר כתמים אדומים לבנים שאמורים לדווח על משהו מזעזע, אבל לא מאפשרים לנו להבין על מה הזעזוע.
לא קשור לוורד אמנם, אבל גם בעיתונים עדיין משתמשים בקו תחתון בכותרות. זה מזעזע.

7.jpg

ו. על חטא שחטאנו לפניך בצבעוניות מוגברת
מאז wordart הקשת בוורד יש לנו נטיה להשתמש בהמון צבעים לטקסט שלנו.
אז לא טקסט רץ אמור להיות בצבע כהה יחסית (הוקנטרס המומלץ: מעל 60% פער בבהירות הצבע) - שחור על גבי לבן; שחור על גבי צבעים בהירים כמקובל במסגרות העיתונים (צהוב, ורוד, כחול וירוק בהירים ממש).

אז איך נבדיל בין ורוד של בורדו לאדום לכתום בהיר? ההבדל הוא בהרכב הצבע באחוזים בודדים, ובאלמנט בורדו/אדום/כתום שתשימו ליד הרקע והוא יהפוך את הרקע לבורדו/אדום/כתום בהיר בהתאמה. נסו ותבדקו.
8.jpg

בכללי, הצבעוניות מפחיתה את הקריאות של הטקסט, ולא כדאי להשתמש בגרדיאנט (מעבר צבע, בעברית) לטקסט של יותר מ2 מילים, אלא אם הוא בין שני גוונים של אתו צבע, ועל רקע עם קונטרסט משמעותי בטקטסטים קצרים מאוד. כמובן שבמיקרוסופט נתנו גרדיאנטים בצבע קשת ואדום-לבן, כדי להקל עלינו את הקריאה...

upload_2019-10-25_15-0-37.png


ז. על חטא שחטאנו לפניך בצביעת משקלים דקים
בטקסט דק - משקל רגיל ומטה - אז בכלל לא רואים את הצבע שלכם. זה נקרא כמו שחור, אפור וצבעים אחרים.
צבע לטקסט שיראו אותו עושים ממשקל מדיום או דמיבולד ומעלה, או בכותרות ראשיות מ-מ-ש גדולות שבהם רואים גם איזה צבע בחרתם. למשל, הפסקה הזו כחולה בעוד שאר המאמר שחור. האם הרגשתם בהבדל?



ח. על חטא שחטאנו לפניך בשימוש בפונטי מסך למחשב ולהפך.
פונטים סריפיים (כמו פרנק ריהל) עובדים טוב יותר בהדפסה. פונטים סן-סריפים (כמו אריאל, טאהומה, אלמוני ואחרים) עובדים טוב יותר במחשב. כמו כן, פונטים של מסך הם לרוב בעלי קווים אופקיים ואנכיים ברוחב זהה, בעוד שפונטים לדפוס יכולים להיות גם בעלי רוחב שונה לקווים אופקיים ואנכיים (בדומה לכתב של ספרי התורה). פונט מסך דורש גם מרווח אותיות מדויקים למסכים, וישנם התאמות נוספות הנעשות לפונטים של מסך.
הסעיף הזה הכי קצר פה אבל הוא ראוי למאמר נפרד, וכמובן גם למאמרים השגרתיים שלנו על פונטים שיחזרו בקרוב, שם אנחנו גם מדרגים את הפונטים מבחינת התאמתם למסך.

11.jpg


ט. על חטא שחטאנו לפניך במצגות קלוקלות (או: קללת הפאוור פוינט)

בעוד שבוורד התקמצנו על כל פיקסל צבעוני, הרי שבפאוור פוינט רצינו להרשים את כל הקולגות שהילד שלנו הכי חכם במחשבים בכיתה ויודע לעשות אפקט כוכב נופל מהפינה השמאל עליונה לפינה הימנית תחתונה תוץ כדי דילוגים חיננים.
התוצאה: מצגות מושקעת אבל בלתי קריאות כי הטקסט לא היה בקונטרסט גבוה מספיק ביחס לרקע.
עוד קללה של הפאוור פוינט זה שאפקט כניסה של יותר משליש או חצי שניה מציק לעין: אף אחד לא רוצה לחכות לך שתטען את הטקסט או שהוא כבר יעלה. זה מעצבן.
זה כמובן גם נכון לאפקטים באתרי אינטרנט.
(בתמונה: ערכת צבעים איומה של Win 3.11, כי קללת הפאוור פוינט עדיין חיה ובועטת גם היום, ומי רוצה לראות אותה גם פה במאמר).

9.jpg

י. על חטא שחטאנו לפניך בקו חיצוני (Stroke)
אם היה לי שקל על כל פעם שראיתי שימוש באפקט המזעזע הזה לטקסט, הייתי מליונר מזמן. המקום היחידי שלגיטימי להשתמש בstroke בטקסט זה מודעות לקייטנה. אם הפונט שלכם לא מספיק בולט בלעדיו תקנו משקל כבד יותר או תעברו לפונט אם משקלים כבדים יותר. ובכלל, זה שאתם צריכים שהוכתרת תבלוט עם stroke זה בגלל קומפוזציה גרועה, טקסט גדול מדי ביחס לכותרת וריבוי אלמנטים ביחס לכותרת. נסו לעצב את המודעה מחדש.

אז אחרי שחזרנו בתשובה מהעוונות הגדולים, עכשיו הגיע הזמן להפסיק להתעלל במלל שאנחנו מעצבים כל הזמן ולא להשתמש בכל התוספות הללו.


נ.ב.
הערה כללית
חלק מהכללים נועדו שיפרו אותם. ייתכן מאוד שקו תחתי בכותרת בספר על כתיבת עבודות אקדמיות ישדר מה שצריך, שstroke בקייטנה יעשה עבודה טובה, אבל בשום פנים ואופן אל תפרו יותר מכלל אחד בכל עבודה, זה לא עובד לטובתכם, לא מקצועי ובטח שלא קריא.