ב"ה.


איך אתם אוהבים את המשפט שלכם?


העולם מתחלק לשני חלקים… (השלם את החסר.) מכירים?

יש לי הצעה להשלמה חדשה:

אוכלוסיית העולם מתחלקת לשניים. אלו שמְפסקים בנקודות ואלו שמפסקים בסימני קריאה.

ממחקר ספונטני שערכתי, שכלל קריאת ספרים, בקבוקי קטשופ וכמובן את אתר פרוג, הגעתי למסקנה באפיון שתי הקבוצות הנ"ל.

(מיותר לציין שאלו דעות מכלילות שלא בהכרח נכונות. אפשר לומר שהן אפילו מגוחכות ומובן שיש יוצאים מן הכלל. אי לכך, קחו את המשך המאמר וההמלצות הכתובות בו כדעות שניתן אך לא חובה לאמצן.)


***


המפסקים בנקודות:

אלו אנשים שקולים המתנהלים בכובד ראש.

הם מודעים לכך שהנקודות נותנות קצב לקריאה ובעצם תוחמות את המשפטים. נקודות במקום הנכון תורמות לטקסט וגורמות לקריאה להיות זורמת ומהנה. משפט בלי נקודה בסופו לא רק בלתי תקני, אלא גם קשה לקליטה וכביכול נשאר תלוי במרחב המילולי בלי כוח משיכה שיקרקע אותו.

מצד שני, יש אנשים שמרבים להשתמש בנקודות. הם מכניסים אותן תמיד. אחרי כל ארבע מילים. לפעמים זה קצת מעמיס. לכן כדאי וצריך להיזהר. אז תנסו לא להגזים.


המפסקים בסימני קריאה:

אלו אנשים נלהבים ואנרגטיים, והטקסט שלהם מתלהב בהתאם.

כל דבר אצלם "מושלם!!!" ו"עזרה דחוף!!!" ו"אתם לא מבינים מה קרה!!!" לעיתים סימני הקריאה נדרשים ("אחרי משפט המביע [...] תמיהה, התרגשות ופאתוס[...]" כך לפי האקדמיה ללשון העברית). אך כאשר הם לא, השימוש המוגזם בהם יכול לגרום למשפט לשדר חוסר רצינות.

כוונתי בחוסר רצינות היא שריבוי סימני קריאה משדר אובר-התלהבות, ולפעמים זה קצת מחשיד. ("אני מוכרת את המצלמה הישנה שלי! פשוט מדהימה!!! אין אין היא מקצועית ברמות!!!!! משוכללת!! מוציאה תמונות מושלמות!!!!" אולי טבעה של הכותבת להתרגש מדברים שהיא אוהבת, יכול להיות. אך לדעתי יש משהו שלא מעורר הזדהות בכתיבה מוגזמת כזו.)


***


ומה תכל'ס?

האמת ששום דבר לא מחייב. רק בפעם הבאה שאתם כותבים סיפור, פוסט ארוך באא"ר, הדרכה לצילום או תגובה לשיתוף ("מהמם!!!" "מדהים!" "מקסים ביותר." "לא הבנתי."), המלצה קטנה לאור המסקנות הנ"ל:

שימו לב איזו נימה אתם רוצים לתת לטקסט והקפידו שסימני הפיסוק יהיו מתאימים לאווירה ולצורך.

הצלחות!