1.png


שלום שלום.
תודה שחזרתם אלינו לפרק החמישי של "קליפע'ס".
בואו נקצר תהליכים אנד שורות אנד מילים.
במקום כל הברברת אנד הקשקשת הקבועה אנד הרגילה.
נעצור כאן.
ופשוט נעבור לפרק החמישי.
"איזו דרמה אינטרנטית יוצאת דופן המסרבת לשקוט על שמרייה. כבר מרגע הגיחו לאוויר העולם של הפרק הראשון ועד הלום, עת עומדים אנו בפתיחת הפרק החמישי העומד לטרוף את כל הקלפים ולהפוך לכם את כל מה שידעתם ולא ידעתם במוזיקה ה..."
(שרולצ'ה, זאת הפעם האחרונה שאתה מקבל את פתיחת הפרק, חפרת!!!)

2.png

לא שמערל, לא געצל, לא יענקל. "בערל". (בלי צ'ופצ'יק בין הרי"ש ללמ"ד).
קבלו במחיאות כפיים סוערות את הקליפ הבא:
"בערל - מוטי אילוביץ אנד אילאוויטש":
.



וואו וואו ועוד פעם וואו.
במאמר המוסגר:
יש איזה שהוא פחד קמאי שמשתלט עליך כשאתה בא לכתוב ביקורת על כזה קליפ.
אותו פחד שגרם לך לא לכתוב על "טוב לי" של לוי פלקוביץ, אותו פחד שגורם לך לא לכתוב על "בין קודש לחול" של אמיר דדון ושולי רנד.

קיצער זה מאותם הקליפים שכשאתה צופה בהם בפעם הראשונה, אתה מבין לראשונה את מותר האדם מן הבהמה.

אגב, התשובה לזה היא "אין", אם שאלתם, כי הכל הבל.

אבל מה?

מפחיד לכתוב על זה ביקורת. זה יותר מידי מושלם. אבל בדיוק בשביל זה נולדנו חוצפנים.
ואנחנו אכן נשתדל להתחצף. עד כמה שידינו מגעת כמובן.
(האגריד, בפעם הבאה שאתה כותב "במאמר המוסגר", תשים סוגריים. אחרת זה לא באמת "מוסגר")
(שרולצ'ה, אתה הרי יודע שעורכת התוכן איימה שעוד סוגר אחד בודד שאנחנו משחילים לפרויקט ללא קשר הכרחי, אנחנו טסים מפרוג על טיל בליסטי, האם אתה מעוניין לחזור לימים בהם כתבנו את הקליפע'ס עם עט ודף ותלינו בחדר המדרגות בשביל שהשכנים יעשו לנו לייקים במעלית? אז תרגיע עם הסוגריים שלך ותן לכתוב בשקט. אפילו עוד לא התחלנו לדבר על הקליפ!)

אז מה בעצם יש כאן בקליפ.


3.PNG


(אם שומעים ברקע את קריאות ההתלהבות שלנו, תתעלמו.)

פריטת מיתר אחת על בנג'ו, מתי ראיתם בנג'ו בקליפ חסידי?!

תיפוף קצבי על דרבוקה. קצב מזרחי שתכף מקפיץ לך את הרגל, מרעיד את הגו, ואז מרים אותך לריקוד
עליז בסתם צהריים של יום רגיל.

חליל צד נכנס למשוואה. היה לנו מיתר, הייתה לנו הקשה, כעת נשיפה. כלים משלושת הסוגים. מה יכול להיות יותר טוב מזה?!

לא מנסים למקד אותנו על לוקיישן מסוים, מטורף ומדהים ככל שיהיה. כאן המוזיקה היא המלך, היא הנסיך והיא הכתר.

ובינתיים היא גם היחידה שמדברת. לא ראינו פרצופים, לא ראינו פוזות, נופים, מקומות, ליווים. מוזיקה טהורה.


4.PNG


שמונה עשרה שניות של פתיח, הדבר האמיתי הולך ומתקרב, הנה הזמר מתארגן לקראת הסיפור, מפעיל מנוע, מכניס להילוך.

שחקן ראשי מגיע לנקודת הפתיחה, מזיז בעזרת רגלו משחק זרוק באמצע המסדרון. הנה רמז ראשון למשהו שעתיד להתחולל. ילד שעושה צרות.
(האגריד, זה לא חינוכי לכתוב על ילד "עושה צרות")
(דיי! דיי דיי! עד שהתחלנו לדבר על הקליפ אתה שוב תוקע באמצע את ההערות החכמות שלך? אתה לא יכול להתאפק??? אז תמשיך לבד עם הפרויקט הזה. אני לא אתן שאתה כל שבוע מחדש מוריד לו את הרמה, הופך את הבמה לזירת קרב של מריבות קטנוניות בינינו במקום להגיש לקוראים ביקורת טהורה ואיכותית? אז תחפש לך מישהו אחר לעשות את זה אתו. אני אמשיך לתלות פתקים בחדר מדרגות, וכן, אני אמשיך לקבל לייקים במעלית!!! לך תחפש לך האגריד חדש!).

(מי שמדבר על מריבות קטנוניות. תזכיר לי רגע, זה לא היית אתה עם הסוגריים שבתוך הסוגריים?)
(סתתאאם, צחקתי, מה אתה לוקח ללב? טוב בוא נמשיך).

(:D)

(לא סיכמנו שלא מכניסים אפילו אימוג'י אחד בתוך הפרויקט הזה??? אז לך ותחפ... סתתאאאם, שוב פעם צחקתי).

קיצער, עברנו את הפתיח בשלום, הכרנו את הזמר, את השחקן הראשי, קלטנו שהזמן הוא יום שישי בצהריים. אפילו הצלחנו להריח את הטשולענט (מי אמר שזה טשולענט?), וכמו שכל גבר עושה כשהוא נכנס למטבח ביום שישי בצהריים, דבר ראשון להוסיף מלח לטשולענט.

5.PNG


היי, אין מלח במלחייה, איזה פאדיחה של ההפקה! הא לא, בעצם זה בדיוק התרחיש כאן. נגמר המלח. אופס. תפסנו אתכם על חוסר ריכוז. מה לא שמתם לב שעל המלחייה כתוב "פלפל"? אז זו לא מלחייה, זו פלפליה.

תכל'ס, שיהיה מלח, שיהיה פלפל, שיהיה שאטה. צריך ללכת ולקנות חבילה חדשה. אבל מה? שישי בצהריים, אמא עסוקה בבישולים, והילד לא עוזב את הבית בלי מאמי. אבל מצד שני הרבה יותר מסוכן להשאיר אותו עם מאמי.

וכאן מגיע המידול אולי הכי יפה בקליפ הזה.

6.PNG


הזמר לא לוקח צד בסיפור, הוא פשוט צופה בו מהצד, בדיוק כמוני וכמוך. נותן את ההרגשה כאילו הוא יושב ביני לבין שרולצ'ה ופשוט צוחק איתנו ביחד על הקליפ.

שימו לב. אפילו לא רואים אותו שר את המילים בכל מהלך הקליפ עד, עד לרגע בו אנחנו שואלים את השאלה "איך, איך הוא מסוגל להישאר כל כך רגוע למול כל הבלאגן והבושות שהבן יקיר הזה עושה", וברגע בו אנחנו שואלים את השאלה הזאת, זה בדיוק הרגע בו הזמר פוצה את פיו ושואל את אותה השאלה.

הוא לא דוחף לנו בכוח מסרים, הוא לא מספר לנו סיפור עם השפה ולחוץ (הזהרה! משחק מילים מאחוריכם!) הוא פשוט נותן לנו את ההרגשה שהוא ואנחנו חווים ביחד את כל הסיפור הזה, כאילו נכנסנו לעיניים שלו והוא נכנס לעיניים שלנו (טוב נו, עם כאלו עיניים מי צריך פה בשביל לדבר? מבט אחד והכל מובן).

זה מדהים, זה ענק, וזה בוצע בצורה המוצלחת ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
אבל בואו נדבר רגע על העיניים.


7.PNG


העיניים הן, כידוע, 'חלונות הנפש'. ו'אדם מחפש תמיד את מה שחסר לו', גם זה ידוע. וכצמד חולי נפש אנו תמיד מנסים ללמוד את הזמר דרך העיניים שלו, פשוט זה מה שחסר לנו, החלונות, סליחה העיניים. מה הן מביעות, מה הן מספרות לנו שהזמר לא כל כך רצה שנדע, מה הוא מנסה להסתיר.

איך אמר אדם חכם? 'עינייו של השחקן הן הסאב-טקסט של כל יצירה קולנועית' (עבדנו עליכם, אף אדם חכם לא אמר את המשפט הזה, זו המצאה מטופשת של האגריד. (זה שאני המצאתי את זה, זוהי רק הוכחה נוספת לגבי החכם מבין שנינו)).

אז תתרכזו לרגע בעיניים של מוטי אילוביץ.
תודה.

אתם גם רואים בהן את מה שאנחנו ראינו?

טוהר, זוך, זוהר, תמימות, חן, חביבות, שנמשיך? חבל שנבזבז על זה את האלף וחמש מאות מילים המוקצבות לנו לפרק הזה. (איזו שטות, מי הקציב לנו מילים בכלל?).

אבל אתם יודעים מה אין בהן, בעיניים הללו?
נספר לכם.

בכל (אל תכליל), אוקיי ברוב (גם לא ברוב), אוקיי, הבנתי, סגור, תודה.

בהרבה קליפים חסידים אמריקאים, לא, זה לא נשמע טוב. קיצער, בכל הקליפים החסידיים האמריקאים, יש הרבה הרבה שמאלציות מנקרת עיניים.
ותבדקו אותנו לפי הסדר הזה: אוכל, רכבים, ושטריימלאך בגדלים בלתי הגיוניים.

סליחה, אבל זה כבר הגיע לרמה של גועל נפש. ונכון שזה הכל לכובעד שאבע'ס, או לכובעד האידישקייט. אבל עם כל הכובעד שיש לי, ויש לי לזמרים חסידים אמריקאים. אני רוצה לראות אתכם מתענגים על המצוות, מתרפקים על החגים, גם כשהשמאלץ לא נוטף מכל הכיוונים. או במילים אחרות, אני רוצה לראות אתכם גם כשהבן שלכם משגע אתכם ביום שישי בצהריים ועושה לכם בושות מול כל המי ומי ממשוטטי הצרכנייה.

ולא מעניין אותי אם מי שמימן לכם את הקליפ הוא שטריימל-מאכער שבשביל פרסומת יפה צריך לעטר את הזמר בשטריימעל אדיר מימדים עד שראשו של האומלל נוחת כלפי מטה בזווית מסוכנת במיוחד. כן. אפשר לעשות פרסומת למממן הקליפ גם בצורה יפה ומכובדת. רוצים דוגמא? שמעתם פעם על קליפ שנקרא "בערל"? כן, זה של מוטי אילוביץ. ההוא עם העיניים הטהורות הללו שעושה וואחאד פרסומת לצרכנייה ועדיין זה לא דוחה, זה לא מגעיל, זה לא שמאלצי עד להתפקע.

ומכיוון שחפרנו עם כל כך הרבה מילים, נהייה חייבים לדחוף כאן איזו שהיא תמונה. קבלו אותה:


8.PNG


עוד אחד מהרגעים הקולנועים המסקרנים ביותר בקליפ הזה. תחשבו על זה שנייה. בשניות בהם מתאספים הלקוחות סביב הדרמה המשתוללת על הרצפה. האב נבוך, המעגל הדוק מאד, שזה אמנם לא באמת כך במציאות, אך כך זה אכן נדמה בעיניו של האבא. כולם פותחים עליו עיניים גדולות, כביכול מאשימים אותו 'איזה מין אבא אתה'.

איפה אנחנו נמצאים בסצנה הזאת? כן כן, אני ואתה וכולנו, איפה אנחנו בסצנה הזאת? תדמיינו שנייה.
נכון.

אנחנו במעגל השני. רואים את הילד, את האבא, אבל גם את המעגל הראשון של האנשים שמביטים בו בעיניים חומלות.

ואיפה הזמר נמצא בסצנה הזאת?
גם נכון.

במעגל השני. בדיוק היכן שאנחנו. הוא רואה את הסצנה באותן העיניים שאנחנו רואים אותה. כבר דיברנו על זה. לא זוכרים? תחזרו כמה שורות אחורה.

עוד קטע מגניב בקליפ הזה:

כמה פעמים האבא אומר לילד "האלט זיך רוהעיג, בער'ל"? 3 פעמים. (לא באמת ספרתם, אתם פשוט מאמינים לנו. אולי אנחנו עובדים עליכם?)

לכאורה אנו אמורים לראות את האבא אומר את המשפט הזה. אבל לו וזה אכן היה כך, היינו מאבדים את הפאנצ'. כי דרכו של פאנצ' שהוא צריך להיות מושך, מסקרן ומסתורי. אבל מה שקורה זה:


9.PNG


בפעם הראשונה רואים את מוטי אילוביץ צופה בהם בהתעניינות דרך המראה הקדמית, עשירית חיוך של נחת וקורת רוח בקצה שפתיו.

10.PNG


בשנית רואים את הילד עוצר לרגע ממירוץ העגלות, עושה למצלמה תנועה של: 'מה אתם רוצים ממני, אני בסך הכל ילד עם קפיצים'.

11.PNG


ובשלישית מוטי כבר תופס עמדה. ארבעה קמטים במרכז המצח, גבות מתרוממות בהפתעה, עיניים נפערות בסקרנות, פה מתעקל אך במעט כלפי מטה. ואז עיניו עוזבות את האבא ויורדות אל הילד השרוע על הארץ.

אפשר שנייה עוד משהו קטן לפני שנעבור לסקור את הפאנצ'ליין?
תודה! (הרי לא באמת יכולתם לסרב)
האבא והבן כבר בדרך החוצה. כאשר לפתע הוא מרגיש טפיחה על השכם.


12.PNG


הוא מסתובב לאחור, ואז יש משפט האומר כך: "א-פרעמדאע מאענטש זאגט איהם" או כפי שמובא בתרגום: "יהודי זר אומר לו". אז נכון שבחיים אי אפשר לתרגם אפילו מילה אחת מיידיש לעברית וההבנה תהייה אותה הבנה, אבל עדיין תחשבו על זה רגע.

מה אנחנו באים לומר כאן?

שבעצם אנחנו מבקשים סליחה על כך שאנו חופרים עם העניין הזה כבר בפעם השלישית בפרק הזה. אבל כאשר הזמר אומר על עצמו "אדם זר", הוא בא שוב להביע כאן את המסר הזה. שבעצם הצופה לא רואה את ההתרחשות דרך מסך המחשב, אלא הוא רואה את זה בעיני רוחו בדיוק כמו שהזמר רואה את זה. ואת ההבנה הזאת הם הצליחו להעביר בקליפ בצורה המיטבית ביותר.

וסוף סוף הגענו לשיא כל השיאים של הקליפ הזה:

"מורי ורבותי, אתם מוזמנים להצטרף אלינו כעת בשידור חי היישר מסוף הקליפ: קבלו בתשואות את 'הפאנצ'-ליין'!!!".

או במילים אחרות, ובלי דרמות מיותרות - שורת המחץ.


13.PNG


לילד שלי קוראים חיים. לי קוראים בער'ל.
כעת צפו לניתוח מקצועי ומעמיק של עצמת הפאנצ' המעולה הזה.
אבל לא.
משתי סיבות.
הראשונה, כי אנחנו אוהבים לעצבן. כמובן, איך אפשר בלי.
והסיבה השנייה. כי זו היא בדיוק שורת מחץ. כזאת שלא אומרים ולא צריך לומר שום דבר אחריה. זהו. שקט. שששששששששש.

14.PNG


תראו את מוטי אילוביץ. הוא לא מרים את ידו, לא מנענע בראשו. כלום. תנועה קלה עם הראש, חיוך קטנטן, ובעיקר, עיניים מבינות. וזהו. הקליפ לא צריך ללכת מכאן לאף מקום, כאן הוא צריך להישאר, ככה בדיוק זה אמור להיכנס לכם לראש.

עד כדי כך שהזמר בעצם שוכח שהקליפ נגמר, לא שם לב שהשיר נדם, שעוד מעט שבת וצריך להזדרז. הוא פשוט נשאר קפוא באותה התנועה עד ש...

15.PNG


(כנראה שזה בדיוק המקבילה של הרוסי הזקן עם השפם והחותמת ביציאה מהסופרים כאן בארץ הקויידש).

וואו. אנחנו לא מאמינים שכתבנו ביקורת על כזה קליפ.

ונעבור לפינת פִּצְפּוּצֵי התִּירָס, תירס קלוי או תִּירְסָה - מאכל בצבע לבן העשוי מגרגירי תירס שחוממו עד להתפקעותם.
אתם מבינים למה אנחנו מתכוונים...

16.png


בואו חשבון:

בנג'ו = 2 נקודות. שמתקדם לגיטרה חשמלית+1, שמתקדם לגיטרה אקוסטית+1, +דרבוקה+1, שמתקדמת לדרבוקה גדולה+כלי הקשה+2, שמתקדמת למערכת תופים נייחת+1, חליל צד+1, בצבע כחול+1, קצב מזרחי+1, קיפול החליפה עוד לפני הקאט+1, הזזת צעצוע עם הרגל על רצפת המסדרון+1, הרחת התבשיל+1, קפיצה אל הרכב דרך החלון+1, תלישת כפתור הרדיו-דיסק+1, תפיסת העגלה+1, מצלמה בתוך העגלה+2, ביצה מרוחה על כובע+1, עצימת עין של הילד בזיהוי הממתקים+1, מכשיר קשר בכיסו של בעל הצרכנייה+1, עיניים כזוהר הרקיע+1, שמענדריק עם פחית וטלפון ביד+1, פאנצ'+5.
סך הכל = 29.
נו, פופקורן ענק, הבנתם.

והנה סוף סוף, לאחר כל הסחבת המניפסטית הארוכה הזאת, הגיע הזמן לפינת הפספוסים שלנו:

17.png


קליפ מושלם. אין בו פספוסים. אז השבוע נדלג על הפינה הזאת ונעבור ל... סתאאם, עבדנו עליכם (איך כל פעם אנחנו נהנים לעשות את זה מחדש, בכזאת ילדותיות, כאילו לא עשינו את זה לפני ארבע שורות).
משהו כן הצליח להתגנב אל תוך הקליפ הזה:

18.PNG


קודם כל ההרחה הגישמאקערית. הא, איזו ריח של שבת. תענוג. אבל מה? שימו לב טוב טוב מה יש בתוך הסיר. מים. מה לא הרחתם שזה מים? ועוד חסר בהם פלפל, נו ברור. זה רק סיר עם מים.

אבל לא נורא. הם הרי לא ישבו שעה וחצי ויכינו סיר טשולענט ענק רק בשביל ההרחה הרגעית הזאת.
קיבלנו.

אבל כשאנחנו כותבים ש'משהו' כן הצליח להתגנב אל תוך הקליפ הזה. אנחנו מתכוונים לתרנגולת. כן תרנגולת. פשוט אין לנו שום הסבר אחר איך... טוב תראו את זה לבד:

19.PNG


תסבירו לי בהיגיון של בן אנוש, איך תבנית ביצים נופלת על הרצפה, הביצים מתפזרים, ואחת נשארת שלימה. לי אין הסבר אחר חוץ מזה שעברה שם תרנגולת והטילה ביצה.

20.PNG


וואו. לא תרנגולת אחת. להקה שלמה עברה כאן בשניות הללו.

הלאה.
הילד משתולל על הרצפה, כולם מתאספים מסביב, אפילו מנהל החנות מגיע והוא משתחל אל תוך המעגל בין אברך עם חליפה ארוכה לבחור בחולצה לבנה כאשר מאחוריו עוד בחור צעיר בחליפה.

21.PNG


אך מה קורה כאשר המצלמה עוברת לצפות בחבורה מלמעלה?
כאן כנראה שהמנהל הנמרץ עבר לפוזיציה נוחה יותר. שוב. אין לנו סיבה אחרת מדוע הוא החליף מקום באמצע.

22.PNG


תוכלו לזהות אותו בצד ימין של המעגל לפי השלייקע'ס.

ועוד מילה לסיום:

ר' מוטי היקר.
אם אפשר לבקש דבר כזה,
תדאג, בשבילנו, שהעיניים שלך יישארו כאלו טהורות וזכות.
למה יצא לי לעקוב אחרי כמה זמרים צעירים שההצלחה סחררה אותם, ואיתם גם עיניהם הפכו לחלולות וריקות יותר.
אז אנא, בבקשה, פליז, קיצער לא נהוג לבקש דברים כאלו.
אבל ביקשנו, אז...
מחכים במתח לקליפ הבא שלך!

ותגובה אחת מן השבוע שעבר שבאמת נגעה לליבנו:

23.PNG


בטח תחשבו שאנחנו הולכים 'לרדת' עליו עכשיו?
אז לא.

יש לנו רק שלש מילים לומר לך.
אתה. באמת. צודק.
ולכן הביקורת של השבוע נראית כמו שהיא נראית.
ולכן הביקורות של הפרקים הבאים הולכות להיות מפרגנות.

ואם יהיה קליפ שיש לנו דברים רעים לכתוב עליו, לא נעשה שקר בעצמנו, אך פשוט לא נקדיש לו פרק.
יש מספיק קליפים טובים ששווים יותר מפרק אחד.
ועוד משהו קטן בעניין ה'דמי חסות', או 'פרוטקשן' בלע"ז.

נראה לך שישלמו לנו אם ניתן את האופציה?
וגם אם כן, יש מצב ש'נדרים פלוס' יסכימו להעביר את הכסף דרכם?
(סתם התייעצות בעניינים פנימיים, אפשר להתעלם ולהמשיך הלאה).

אגב, שמונת המשתמשים ששלחו תודה על התגובה הזאת דלעייל: אנחנו יודעים מי אתם וכדאי לכם לשמור על עצמכם!;)
(אמנם קיבלנו על עצמנו בלי אימוג'ים, אך היינו חייבים סמיילי קורץ).

אז אתם מוזמנים להגיב, כן, גם תגובות קשות ומעצבנות. לפעמים האמת מסתתרת דווקא שם.
חפשו אותנו בשלישי בבוקר גם בשבוע הבא.
ועד אז:
אתם מוזמנים לעקוב אחרי החומרים האחרים שלנו.
היו שלום.
ואל תשכחו לתת חיוך.
יש שם מישהו שצריך את זה.