כשראיתי את פרוייקט הוידויים הנדיר של אתר פרוג, קול פנימי ממעמקים לחש לי שזוהי העת לספר על שני מקרים שאני נושאת בליבי מאז תפקידי (שזמנו תם כבר לפני מספר שנים). אף על פי, שאת הסוף הטוב ראינו באופן חלקי.

שמי סופיה. בשנת 1996 עם הגיע גילו של בני הרביעי דניאל לגיל שנתיים, נרתמתי להתנדב בעמותת זהב"י (זכויות המשפחות ברוכות ילדים) בסניף הרצליה. עמותה שמטרתה להעניק הנחות והטבות למשפחות שלהן 4 ילדים ויותר.

לאחר שנה נבחרתי לשמש כיו"ר הסניף ומיד עם כניסתי לתפקיד, פתחנו בסיוע מנכ"ל העמותה ועיריית הרצליה, מרכז למידה לשיעורים פרטיים לתלמידים, מכל הגילאים והשכבות.

העיקרון היה שיינתנו שיעורים במחיר מוזל כדי שכל תלמיד יוכל ללמוד במחיר סביר. ילדי משפחות ברוכות ילדים שבמצוקה כלכלית - במחיר סמלי או חינם.

נרתמנו לנושא במלוא המרץ וגייסנו מורים בשכר נמוך ומורים מתנדבים. ובאופן הזה ניתנו בממוצע כ 300 שיעורים בחודש.

עם הזמן מוניתי לסגנית יו"ר העמותה ומשם התגלו לצוות שלנו בעיות כספיות שלא ניתן היה לעבור איתן לסדר היום. בשיתוף עם וועדת ביקורת והתכתבות עם רשם העמותות במשרד המשפטים - קבלנו את אישור בית המשפט לנהל את העמותה בצרוף דרישה להבראת העמותה.

רואת חשבון שמונתה ע"י רשם העמותות בדקה והודיעה שמחובתנו למכור נכסים שברשותנו (בניין משרדים בחיפה ודירה בירושלים). סייע לנו עו"ד נבחר שהיה רשם העמותות לשעבר וליווה אותנו לאורך כל ההתנהלות.

הבניין בחיפה, אותו היינו חייבים למכור, היה באזור שגרים בו ערבים ועמד על אדמה ששוקעת... כך שהיה שיפוע חד של כחצי מטר בבניין - הריהוט במשרדים עמדו באלכסון וללא יציבות.

לאורך שנה שלימה, ניסה מנכ"ל העמותה למכור את הבניין בכל דרך אפשרית וכמובן שמאמציו עלו בתוהו.

הגענו ללחץ אדיר מאחר וכספי העמותה אזלו והגופים שתרמו בעבר, בלמו את הסיוע לעמותה והיה צורך דחוף להביא להכנסה כספית.

בשלב זה קיבלנו הצעה מתושב המקום שאינו יהודי, לרכוש את המבנה בסכום ממש לא גבוה ואנו ביאושנו - החלטנו לקבל את הצעתו. התקבלה החלטה למכור לו את הנכס ובמיידי מאחר ולא נמצא אדם או גוף המוכן לרכוש ולהתמודד עם בעיית הנטייה של האדמה.

באותם ימים - חשנו תחושת רווחה והקלה גדולה במכירת הנכס, מאחר והיה ביכולתנו להמשיך להזרים כספים לכ-15 סניפים בפעילותם הענפה. כולל משכורות וסיוע למרכזי למידה לפרויקטים בכל הארץ כגון: סבסוד השיעורים במרכזי הלמידה, חלוקת ילקוטים לילדים העולים לכיתה א' סבסוד טיולים ושי לבני מצוות, ומארזים לחיילים לפני גיוסם ועוד.

במקביל נעשו מצידנו מאמצים גדולים בפגישות עם חברי כנסת וגופים ממשלתיים להביא לחקיקה בכנסת - להקל בנטל המשפחות ברוכות הילדים בארץ ולהביא להכנסות בעמותה.


shutterstock_147712748 (Large).jpg



עם הזמן נאלצנו למכור גם את הנכס בירושלים ולאחר מכן, התקבלה החלטה לסגור את העמותה ולמכור את המשרדים בתל אביב.

העברנו החלטה שכספי העמותה שנותרו, והוערכו כמיליון שקלים, יועברו לאגודה הישראלית להלוואות בירושלים, וישמרו לפעילות שוטפת על שם העמותה "קרן זהב"י". (בארגון זה, ניתנים הלוואות ללא ריבית והצמדה לאזרחי המדינה לכל דורש ולכל מטרה.)

כמו כן התקבלה החלטה שסניפים אשר מעוניינים להמשיך את פעילותם יוכלו להמשיך ולפעול באופן עצמאי ברמה העירונית.

אנו בסניף ההרצלייני שעייפנו מבלימת כספי וועדת התמיכות שיועדו לנו - החלטנו לסגור את הסניף בהרצליה וחבריי להנהלה הציעו לסגור את... מרכז הלמידה שהיה בן טיפוחיי.

כמובן שהמצפון האישי לא אפשר לי להעלות על הדעת לסגור מרכז למידה כל כך מצליח.

משכך נפגשתי עם סגנית ראש העירייה, במטרה להעביר את המרכז לניהול העירייה.

ה' הטוב רצה לשמח אותי, ובדרכי אליה פגשתי בחורה יתומה אשר למדה במרכז הלמידה שלנו וסיפרה לי שבדיוק קיבלה תואר בחינוך וזקפה לזכותנו את הצלחתה על העידוד והתמיכה הלימודית אותם קיבלה לאורך שנים.

מאידך, ליוותה אותי תחושת כישלון של 'סוף הדרך בשיא'... כי אין אפשרות להמשיך מפעל מבורך כזה כמתנדבים - ללא גוף תומך.

כשדמעות זולגות על לחיי התיישבתי במשרד הסגנית והודעתי לה על העברת מרכז הלמידה לידי העירייה... את ההצעה היא קיבלה בשמחה רבה, ובנוכחותי קבעה פגישה מיידית עם מנהלת המתנ"ס לקבל ממני את ניהול מרכז הלמידה אותו הקמתי.

בשנת 2010 נסגרה העמותה.

15 שנים של התנדבות מלאה.

שביעות הרצון וסיפוק בהצלחה הגדולה בהדחת גורמים אשר את גזלו כספי העמותה למרות הדיונים בבתי משפט.

ובכל זאת שתי החמצות ונקיפות מצפון הציקו לי עם השנים...

האחת - שמכרנו מתוך אילוץ את הנכס ללא יהודי. (למרות שהאזור כולו מהאוכלוסייה שלו).

השנייה - על מרכז הלמידה המבורך שנמסר לעירייה ולצערי - נסגר לאחר כשנתיים.

לאחרונה נודע לי כי עיריית הרצליה פתחה מרכז למידה במרכז העיר. שמחתי מאוד על ההתחדשות וציפור קטנה לחשה לי, כי הקמתו מחדש של מרכז למידה זה, שכמובן מקבל תקציבים ותמיכה מבוססים, התחילה להירקם אי שם, בימים ששנתי נדדה ודמעות זלגו מעייני על סגירתו של מרכז הלמידה שטיפחתי כל כך.

הסתבר, כי עם סגירת המרכז ההתנדבותי שלנו, נותרו המוני ילדים ללא שום תמיכה לימודית. ומצד בתי הספר ואנשים פרטיים, הגיעו עוד ועוד דרישות לעירייה להקים מרכז שיתמוך וישפר את תפקודם הלימודי של ילדים למשפחות ברוכות ילדים.

במקרה זה - יצא מתוק מעז. וממרכז למידה שהיה צריך לפעול בקשיים ללא תקציבים - נולד מרכז פורה ומבוסס.

תפילתי, שגם אם איננו רואים תמיד את הסוף הטוב, הוא יקרה אי שם, מתחת לפני השטח, ויצמיח ישועות.