הפוסט הזה הכי לא 'מודרני אבר'. הוא חשוך כזה, לא שייך אלינו, אבל מישהו חייב לכתוב על זה.
האמת שתמיד נתקלתי בזה ובזמן האחרון במיוחד, נעים להכיר או אולי לא ממש נעים.

ק נ א ה.

יוצא לי לראות לא פעם אנשי עסקים מכובדים, כן כן עם עניבות, חפתים, בגדים ממותגים מכף רגל עד אוזן וכל הברדק הזה,
שטוענים שהן כלומניקים. הם לא נולדו כמו ההוא שאלוקים כל בוקר מכוון את קרני השמש במיוחד אליו, והם לא נולדו למשפחה הנכונה, והם לא בחרו את המקצוע המתאים, איך כל מי שמסביבם- יש לו מגע זהב וטון לקוחות, ולהם- נאדה. פשוט כלום.
לא לקוחות, לא כסף, לא הילה ולא הצלחה מטאורית.

פשוט א ו מ ל ל ו ת.

כשהם מדברים על הלוזריות שלהם מול אחרים, הקנאה חונקת את גרונם, מרחיבה להם את הסרעפת, העיניים שלהם רושפות, ורמת האיי-קיו שלהם צונחת אל מתחת האפס.

עידן הרשתות החברתיות טומן בחובו הרבה ערמה. הוא מתעתע ומצייר את כולן סופר מצליחים, סופר יכולים, נראים טוב ותמיד ממוקדים במרכז ה'נייעס'.

בעלי עסקים (ולא רק, אלא שאלו סביבי הרבה בזמן האחרון). עסוקים בראיית האחר כל הזמן, ובקנאה. כל הפעולות שלהם מזויפות, כבדות, נעדרות חן, כי הם לא הם, הם תמיד ינסו להיות מישהו שהם לא.

ורואים את זה ביג טיים, וזה מגוחך ומשפיל לפעמים.
הם יכולים להתנהג כמו תינוקות, לנכס לעצמם גינונים ושפה כמו ההוא, וההוא. לא אותנטיות. כי זה לדידם- הכי 'אייטיז'.

אז מה, אסור לקנא? זה מה שאת אומרת, יא משביתת שמחות מעצבנת.

אגלה לכם סוד, אימצתי אותו לחיקי כבר שנים: מאז שאני בביזנעס, הקנאה אצלי היא המנוע צמיחה הכי גדול שהיה לי, כי כשאני רואה בעל עסק מצליח וממש בא לי לקנא, באופן טהור.

shutterstock_1205876800 (Large).jpg



כי הוא מצליח ממני, חכם ממני, סופר מליונים ממני והצליח להגיע לטופ 5- אני מתבוננת ומחשבת מהם הפעולות שעליי לעשות בכדי להגיע לשם, הרי לא ייתכן שבן תמותה הצליח להגיע למשהו שהוא אינו בר השגה!!!!

ואז מה?

במוח אני משננת ועובדת על התת מודע שלי ומספרת לו שאני סופר מוכשרת ואני יכולה להגיע לאן שבא לי, ואין עליי בעולם.
במעשים- אני פועלת ועושה במקום לשבת ולקנא עד מוות ולצקצק על כך שהעולם לא פייר.
וככה הופכת לי את החיים לתותים. כי זה רק עניין של זמן- ואני שם. לא שווה לי לבדוק את זה, לפחות?