לפני שלוש שנים+ הגיע אלי לקוח,
חלום חיי, :)
פרויקט חדש שנפתח, סוג של בנק חדשני,
רצו למתג אותם ובהמשך לפרסם,
הבשורה ייחודית למגזר החרדי, היה להם תקציב בהתאם...
רק כדי לסבר את האוזן,
הפגישות נערכו במגדל רב קומות..
בקמה 48 עם נוף שקשה לתאר,
נכנסים, מרגישים בגובה המטוס,
וכל הכבישים הקטנים והרכבים שנוסעים למטה. - - -
גם עוצר נשימה, וגם בהחלט מכניס חוויה וריגוש בלב.
בקיצור, פרויקט פרויקט, אמרתי, חלום חיי. :)



סגרנו על עסקה התחלתית של מעל 100 אלף,
כמובן החבילה הייתה מקיפה ומלאה,
וזה היה רק ההקדמה,
כבר אז הבנו שבחודש חודשיים הבאים,
מגיע תקציב נוסף לפרסום והם הקציבו ת-ק-צ-י-ב,

תכלס, יצאנו לדרך מאתגרת וכיפית
ההתלהבות בקומה 48,
התהליך היה ברור לי,
בניית אסטרטגיה מותגית,
זיהוי הDNA אפיון המוצר,
מיפוי המיזם,
המלצתי על עוד איש מקצוע,
עד כאן הכל עבד יפה ולפי הספר.



כבר בשלב השני,
לכשהתחלנו בעבודה מעשית,
של עיצוב הלוגו והשפה העיצובית,
מצאנו את עצמנו, לאחר חודשיים וחצי,
נמצאים באיזה נקודה,
נקודה שממנה לא באמת התקדמנו,
זאת אומרת, עבדנו בלי סוף,
אך זה היה יותר כמו להסתובב סביב הזנב של עצמנו.
עוד סקיצה,
עוד דיוק
עוד פגישה,
ואז אחד השותפים מבקש שנחזור אחורה
לא ברור לו שזה DNA שנבחר - הערך המרכזי הוא אכן המזוקק
אולי זה משהו אחר, ולכן הלוגו והתוצרים לא יושבים ומתכתבים טוב.
בקיצור, תקר :(

בגלל שמדובר בכזה פרויקט,
התקר התחיל להרגיש כמו פאנטשער חסר תקנה.. :(



בעיקרון במהלך שנות ניסיוני,
גיליתי שיש גבול לכמות סקיצות שניתן להגיש,
זאת אומרת, כשמגישים סקיצה אחת, שתיים, זה בסדר גמור,
מהסקיצה השלישית, זה מתחיל לחרוג,
ולפעמים זה בדיוק הסיבה לפיצוץ העסקה,
כי בעצם, הסיבה לעוד סקיצה ולעוד דיוק,
זה לא בעיה בעיצוב,
זאת בעיה באמון וסמכות - - -
אכן היה שם גם פחד מהלקוח, השותפים, הם היו גדולים, עם כיסים עמוקים - - -,



לא, לא הבנתי בכלל שזאת בעיית אמון
ומה אני אמורה לעשות בכדי להעלות את האמון.
והיום אני יודעת שזה לא קשור לפערים בינינו
הגיל או חשבון הבנק או כל סיבה אחרת.
כדי לבנות אמון וסמכות, צריך פשוט לעבוד נכון



בסופו של דבר,
נפגשנו לפגישה (אחרונה) מעונבת מכובדת,
תיאמנו ציפיות, הבנו עמדות
בפגישה הזאת, בבום,
הבנתי שהבעיה לא היתה הסקיצות,
ולא הסבבים,
היא היתה בעיה בהתנהלות,
אז עוד לא הבנתי שזה אמון, כן הבנתי שזה משהו בהתנהלות.



את הפגישה הזאת סגרנו בטוב,
זאת אומרת, נפרדנו כמו גדולים,
בידידות,
הלקוח נשאר חבר, השארנו דלת פתוחה לעתיד,
אך את הפרויקט הזה הפסדנו,
הלקוח שילם לנו על העבודה עד לנקודה שבו עצרנו,
הפרויקט התקדם בלעדינו,
והאמת שכמה כואב, היועץ שהכנסנו, המשיך איתם,
אך איתנו זה נעצר. הם לקחו חברה אחרת למיתוג ופרסום.



איך אומרים?
לפעמים הצמיחה הכי גדולה
קוראת מתוך כאב מתוך כמה קשה!

הלימוד היה כואב, חותך,
הפרויקט הזה היה משמעותי בתקציב העסקי והמשפחתי שלנו,
כבר בנינו עליו 48 תוכניות וחלומות,
לקח לי כמה חודשים להתאושש באמת,
כל הזמן הרצתי מחשבות


- בצעד הראשון - (לא נעים)
האשמתי את היועץ שהכנסנו, שלא שמר לנו אמונים.

-בצעד השני - (לחקתי אחריות)
ניסיתי להבין איפה היו נקודות השבר,
ואיך הייתי אמורה להתנהל כדי שזה לא יקרה.

- בצעד השלישי (חקרתי ולמדתי)
ניסיתי לדייק ולזקק מה הייתי צריכה לעשות בנקודת השבר הראשונה, והשניה,
ואיך הייתי מצליחה להפוך את הגלגל אחורה בזמן שזה היה לא אל חזור.

- בצעד הרביעי - (הלימוד ארוך)
אח״כ חיפשתי להבין מה היה המכנה המשותף לנקודות השבר,
ואז הבנתי שהעניין היה, שבר באמון והסמכות של הלקוח.



כך היו הרבה צעדים,
יותר מ 48... בביה״ס של החיים

כי היום ברור לי שהאמון נפגה בדרך
אילו רק הייתי נוהגת אחרת - - -
הם סגרו את העסקה כי האמינו,
אך הלקוחות כידוע, ממשיכים לבחון אותנו ולבדוק האמון האמון מצדיק,
וכאן עשיתי את הטעויות שלי.
ואת זה אני רוצה למנוע ממך



כעת - - -
אחרי 48 חודשים
ביום רביעי - עוד יומיים
אני הולכת למסור הרצאה בנושא
בניית אמון וסמכות מול לקוח

כאן הפרטים על ההרצאה,


עם תובנות של מה בדיוק צריך לעשות כדי לבנות אמון,
מה צריך לעשות במצב שהאמון נפגע, איך מתקנים ואיך מתמודדים נכון,


יש לכם שאלות, זה בדיוק הזמן לשאול כעת
איפה אתם נתקלים באתגר של בניית אמון וסמכות מול לקוח?

כאן הפרטים על ההרצאה,

להתראות
פערי
  • low-angle-shot-blue-high-rise-buildings (Medium).jpg
    low-angle-shot-blue-high-rise-buildings (Medium).jpg
    KB 260.4 · צפיות: 9,067