בשמחה\הניה רוזנבלום.


פעם,
ראו עליהם אבלות.

הרגישו את הצער באוויר.

לא היה צריך להסביר למה לא. זה היה ברור.

לא חפשו להקל באסור.

הם רצו להרגיש צער.

כל משפט כזה מכווצ'ץ' אותי יותר.

לקחו את המוזיקה, קשה.

סגרו את המים חמים, קשההה.

אל תקני שלושה שבועות, אוחחח קשה.

אל תצחקי ופשוט תשמחי פחות.

אל תפגשי ותתשתתפי במסיבות.

ואז שנגמר הרעש גיליתי כמה אני עצובה.

כמה אין בחיי כלום.

וכמה אתה חסר לי.

כמה רעש אני צריכה כדי לא לדעת את זה.

כמה שמחה הייתה פעם, וכמה קל היה להמעיט בה.

מה ניהיה מאיתנו?

דור עצוב כזה.

'אין לי מאיפה להוריד' אמר לי פעם סוחר שפשט רגל.

אין בי שמחה ואין לי מאיפה להוריד זו הסיבה שאני ממש רוצה לשמוע מוזיקה ורק מחכה לבין הזמנים.

בא תשמח אותנו אתה. כי שמחתנו תלויה בדברים אחרים.

בא תשמח אותנו אתה ולא תיהיה שמחתינו תלויה באחרים.