כל אחד, מדי פעם, צריך להעביר חבילה ממקום למקום. יש שרות שליחים שעולה כסף, אך גם לנו יש דרכים להתנייד. בעולם כה מרובה מטלות, בין בבית ובין בעבודה, אנו נאלצים לא פעם, לקפץ ממשימה זו לאחרת, ולדחוף מטלות קלות בין לבין.

לפעמים, גם כאשר – באופן מפליא – יש לפתע מרווח נשימה, מיד המשבצת מתמלאת במשהו זוטר וקטן, אבל גם הוא לוקח את זמן שלו.

בין כל אלו אנו צריכים לעשות את ההחלטות. אם תמיד ניקח את כל המטלות ונידחס את הכל על הכתפיים שלנו, נסבול משחיקה מהירה. אך לכל מטלה שאנו מעבירים הלאה, הגם שאנו מרווחים זמן, יש מחיר. אם כלכלי, אם שיווקי, אם כך אם אחרת.

לפנינו הצעה מעניינת לחישוב מסלול מחדש, בהחלטות מסוג זה.

נושא התמחור – הן כלפי שכירים ובפרט לגבי עצמאים – הוא נושא חביב ביותר, שנדוש רבות בין כתלי הפורום. אבל ודאי שאחר "מיצוק העסק" (השלב בו העסק נהיה ליציב), לכל אחד יש מושג מתבהר וגבולות די ברורים (אמנם קצת רחבים בהתחלה), מה הוא עושה ובאיזה מחיר.

לשם הדגמה בלבד: נניח שמדובר בעבודה שנעשתה בתעריף קבלני שגולם לאחר שעות העבודה והקיזוזים, השיחות והתיקונים וכדו' ב-200 ₪ לשעה. נאמר שזה המחיר הסטנדרטי של עבודה זו, פלוס־מינוס, אצל אותו בעל מקצוע. וכעת, במהלך העבודה, נוצר מצב שצריכים לעבור על הקובץ ידני ולבצע בו תיקונים מסוימים אחד לאחד (יש גם מקרים כאלה, ל"ע).

לתקן את זה באופן ידני, ייקח שעתיים. וכרגע הקונפליקט הוא, האם להעביר את זה למשהו אחר שיעשה זאת בשכר, או לחלופין לשבת, להעלות באוב את הקבצים, ולעשות את זה בעצמנו.

יש המון שיקולים וכל מקרה לגופו של עניין. אך נתייחס כאן רק למימד הזמן והעבודה.

הנטייה שלנו היא לחשב רווח כלכלי מול רווח כלכלי. כלומר להוציא את זה החוצה עולה לי 150 ₪ - על דרך משל, ולי זה ייקח שעתיים ששוות 400 ₪. אם כך, כביכול הרווחתי פה 250 ₪ (איך מגלגלים את זה ללקוח, בצדק, זה כבר סיפור אחר).

מאידך, יש כאלה שכיוון מחשבתם יהיה: אם אני עושה את זה לבד, הרווחתי 150 ש"ח של להוציא את זה החוצה (למרות שיכולתי לעשות דברים אחרים בינתיים).

אבל, בין כך ובין כך, החישוב הזה מתבסס על כך שאני מרוויח רק אם אני הייתי עושה את זה עבור שעות עבודה, כלומר אם העבודה לא הייתה נעשית על ידו, היא הייתה נעשית על ידי, ולכן אני יוצא מרווח פה.

אבל אפשר גם אחרת: לא לחשב את הרווח הכלכלי שיוצא לי מזה, אלא גם את הרווחים שכמעט אינם מדידים.
את הרוגע, השלווה, את העצבים של לעשות משהו טכני שאני לא אוהב, בשעה שאני יכול לשבת ולצייר או לקרוא סיפור לילדים. במונחים מסוימים גם את זה אפשר לתרגם לשקלים. הרי כולנו לוקחים חופשה פה ושם, למרות שיכולנו לעבוד בזמן הזה. אם נמשיך הלאה בחישוב נגלה שגם שעת פנאי שלנו שווה כסף! לנו שווה לשלם – לא רק בשביל שנוכל לעשות כסף או להרוויח ממקום אחר, אלא סתם כדי שנוכל, לעשות דברים שאנחנו רוצים, אולי לשבת בשקט, ואפילו בחוסר מעש!

אך אם נמשיך בדרך הזו עד הסוף, נגלה שבאמת אנחנו יושבים בחוסר מעש או מרוויחים פחות, וגם כאן, כמו כל תחום בחיים, נצרך איזון.

בשביל לא לעמוד כל פעם מול ההתלבטויות, כדאי לקבוע טווח מסוים של מחיר, בדיוק כמו שאנחנו עושים כאשר אנחנו מתמחרים משהו ללקוח. כמה עולה לי שעת פנאי? כמה אני מוכן לשלם, או לא להרוויח, עבור שעה חופשית שבה אני אוכל לעשות ככל שליבי יחפץ, אך בכל זאת העבודה תיעשה וה"עסק ידפוק".

כל אחד יעשה זאת עם עצמו, ואין כל הזמנים שווים. כמו"כ לא בכל מצב כלכלי של עסק יש את הגמישות הזו. אבל לשם הדוגמה בלבד, נאמר שאותו בעל מקצוע מלעיל החליט ששעת פנאי שלו שווה 70 ₪, מאז הרבה יותר קל לו לקבל את ההחלטות האלה. הוא העדיף לשלם למישהו אחר 150 ₪ ולקבל שעתיים מתנה לעצמו. חבילות שלוקח לו פחות משעה הוא מעביר לבד, ויותר מזה הוא מעדיף לשלם לשליח כדי "לקנות" את הזמן הזה בחזרה.

וכמובן, זה רק כלי אחד בארגז הכלים של בית עסק, תחת המגרה של "ניהול זמן נכון". יש עוד המון שיקולים.

מודל זה קיים בכל תחום בחיים לא רק בעבודה, (כמו למשל, להביא מנקה פעם בשבוע בשביל להתפנות לבצע מטלות אחרות יותר באיכות, או לדוגמה, בישול איכותי ומזין יותר ולא סויה). והבשורות הטובות הן שהיישום שלנו משתפר עם הזמן והניסיון.

בהצלחה בבחירות החשובות!

נתנאל רותם מעמד ומתכנת.
  • coins-1523383_1920.jpg
    coins-1523383_1920.jpg
    KB 508.1 · צפיות: 72