שמעתי שמועה ממש מוזרה,
לא הגיונית, מפחידה נורא.
אז שאלתי את אבא, רציתי שיסביר
הוא נהיה קצת אדום, ואז הוא החוויר.
ובמקום לענות לי מה התשובה,
התחיל בחקירה צולבת בתגובה:
"מי זה אמר לך את אלו הדברים?
אסור להתחבר עם כאלה חברים".


עניתי לאבא והסברתי בהרחבה,
אבל על השאלה שלי לא קיבלתי תשובה.
אז שאלתי שוב, אם אפשר הסברים,
כי אני עדיין סקרן והדברים לא ברורים.
הוא גמגם ונבוך, די נבהל מן הסתם.
"כשתגדל תבין" לבסוף הוא חתם.

אולי הוא חשב לעצמו בתמימות,
שאני אמשיך לחכות עד אז בסבלנות.
שהנושא יפסיק להטריד אותי בין רגע,
כי אם אבין כשאגדל, מה זה משנה כרגע.
אבל אותי הנושא לא הפסיק לסקרן,
ורק הפך יותר מושך ומעניין.
הרי עכשיו זה כבר לא סתם חיפוש מידע,
אלא נושא אפוף סוד, מסתורין וחידה.

את התשובות אני אמשיך לבד לחפש,
משוכנע שאמצא אותן בלי להיתפס.
אבל דבר אחד כבר למדתי להבא
אם יש לי שאלות, הכתובת היא לא אבא.