קליניקה.jpg


מי הם המטפלים הרגשיים הנכונים? כיצד מכשירים אותם לתפקיד?
בתחום הטיפול הרגשי - יש משמעות להיותינו יהודים חרדיים? האם מקצוענות רחבה היא קריטית?
האם ה'מקום האמיתי' הוא לימודי אקדמיה - או דווקא להיפך?


גולשי פרוג שאלו בלי כפפות, ושמחה צישינסקי כאן במענה חד כתער >>




רוצים לדעת עוד? הכנסו לכאן




א. אודות הרב צישינסקי:

1. היכן למד? מהי רמת ההכשרה שעבר? האם סיים תואר קליני כלשהו בהצלחה ובצורה מסודרת?


ייעוץ חינוכי תואר שני. לימודי תעודה ב'מגיד', לימודי המשך של האונ' העברית, פסיכותרפיה אינטגרטיבית עם התמחות בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

בנוסף, כתב וערך את המהדורה העברית של רב המכר 'בוחרים להרגיש טוב' (Feeling Good) מאת ד"ר דייויד ברנס, על הגישה הקוגניטיבית.


2. מה הנסיון שלו כמטפל רגשי?

כשלושים שנה.

3. כמה שנים עוסק בהכשרת מטפלים?

כעשרים שנה. למדו עד כעת ב'קיויתי' למעלה מאלף תלמידים ותלמידות בארץ, ארה"ב ואירופה. חשוב לציין שקונספט הלמידה הנוכחי מפותח ורחב בהרבה מאשר הקורסים שהיו בתחילת הדרך.

4. מהיכן האומץ שהוא מסנן את החומרים וקובע מה נחוץ ומה לא רלוונטי?

אין כאן סינון אלא בירור.

במהלך שלושים שנות הפעילות ועשרות אלפי שעות הטיפול, נעשה בירור מתוך חתירה מתמדת להבין בכל שיטה מדוע היא פועלת והיכן היא נוגעת בנפש, ובמקביל, אין ספור תהליכי ניסוי וטעיה, ניתוח ההצלחות והתוצאות, עם למידה מתמדת.

התוצאה איננה 'סלקציה' כראות עיניי, אלא 'מבנה' של תוצאות התהליך. התוצר הסופי מכיל את מה שנבדק והוכח כנכון אמיתי ויעיל, עם תוספת מהותית של חידוש ופיתוח.

5. הרב צישינסקי, התעוזה 'ליצור שיטה', מהיכן היא?

אכן לא הייתה כאן כל תעוזה. לא קמתי בבוקר והחלטתי שיש לי רעיון כובש עולם. חלפו שנים רבות בהן הגישה התגבשה והועברה לתלמידים רבים, עד שקלטתי שבעצם נוצרה כאן 'שיטה'.

היו כאן הרבה מאוד שנים של עבודה קלינית, בדיקה עצמית, התנסות, חשיבה, העמקה, שהובילו בס"ד למודל מחודש ויצירתי, וכעת אכן ההגדרה היא 'שיטה'.


ב. השיטה:

1. האם CBT הוא כלי מקיף או רק חלק משיטת טיפול?

תלוי את מי תשאלו.

הסיביטיסטים ילחמו על כך שהכיוון הטיפולי הנכון זה 'כאן ועכשיו', 'ממוקד בשינוי ובתוצאה', עם התייחסות סבירה לשורש הבעיה, אך בלי לחפור זמן רב וללא תהליכים 'עמוקים', ובנוסף הטיפול איננו 'לדבר על זה ולעבד את זה', אלא להתמקד בתהליכי שינוי. גם למערכת היחסים בין המטפל למטופל יש משמעות עניינית בלבד.

הדינאמיים, לעומת זאת, יגדירו 'טיפול' רק בהגעה לשורשים פנימיים וכמוסים, כי מה התועלת לגזום עשבים שוטים – אם לא שינינו את השורש? ובנוסף, עצם הכניסה לעומק, והדיבור והעיבוד ויחסי הגומלין בין המטפל למטופל – הם ליבת הטיפול.

מדובר במלחמת-עולם בין הגישות הנמשכת כבר שנים רבות. מי צודק? כולם. ברור שצריך להגיע לשורש, וגם ברור שהחתירה לשינוי ולהכרעה היא קריטית. בדיוק בנקודה זו ממוקד הרציונל של 'סיביטי של צישינסקי'. טיפול מעשי ומוגדר - אבל רחב היקף וחותר לשורשים.


2. צישינסקי יצר שיטה חדשה? מהי השיטה עצמה?

שאלה טובה... אך אי אפשר לתמצת את המענה בכמה מילים, והמעוניין מופנה לסילבוס המצ''ב ולחומרים הנוספים.

בכל אופן - ככותרת חלקית:

הנפש שלנו יוצרת, אצל כל אחד, כל העת, את המציאות הפנימית שלו. רגשות הם תמיד תוצאה של מציאות זו. אם אכן אני לא שווה כלום ברור שההרגשה תהיה נחיתות; אם המטוס עומד ליפול, ברור שארגיש חרדה. להתמקד בשינוי ההרגשה זו טעות גדולה, ולא משנה באיזו שיטה. המטרה היא לקלוט כיצד נוצרת המציאות השגויה, ולתפוס היכן מקום הבחירה החופשית במנגנון הזה, ואז ללמוד כיצד לבחור ולייצר מציאות תקינה. התוצאה היא - 'רגשות תקינים'. ורגשות תקינים הם המעניקים את ההרגשה הטובה מכל.

עיקרון זה, ויתר העקרונות המרכיבים את השיטה, עוברים לשפה קלינית דרך פרוטוקולים טיפוליים למגוון הפרעות רגשיות. מחרדות וכפייתיות ועד טיפול רגשי כללי, התמכרויות, ואף הצד הרגשי של הפרעות קשב. זו לא שיטת קסמים והיא לא עוזרת 'לכל דבר'. למשל, הפרעות אכילה, טראומות קשות של התעללות וכד', הפרעות אישיות, ובעיות נוספות – הן מחוץ לתחום. אבל מדובר בהחלט בשפה קלינית שהיא שורשית מאוד, ולכן היא יכולה להתפצל ולתת מענה לרוב רובן של הבעיות המצויות. ברור שתמיד יהיו כאלו שתתאים להם שיטה אחרת, וב'קיויתי' אכן מפנים בעת הצורך וכמעשה שיגרה לשיטות אחרות, מטיפולים דינאמיים לסוגיהם - ועד רכיבה טיפולית.


3. הרב צישינסקי מלמד CBT בשיטתו האישית 'תרפיית הבחירה', מה ההבדל בין השתיים מבחינה מקצועית?

נלקחו מCBT שני עקרונות חשובים:

א. קיים מסלול מוגדר כיצד נוצרים הרגשות כעת, ושם המקום של הטיפול.

ב. יש משמעות מרכזית בטיפול - לשינויי תפיסה ושינויי התנהגות.

מעבר לכך 'תרפיית הבחירה' היא רחבה בהרבה, וגם את הטכניקות שלCBT היא מפעילה באופן שונה לחלוטין. יחד עם זאת, הלימודים כוללים גם CBT בצורתו הרגילה, כהכנה להמשך הלמידה.


4. נעשו תצפיות, מבדקים ומעקב אחר מטופלים ומטפלים בשיטה. אם כן עד כמה?
5. האם נעשה מחקר בלתי תלוי אודות השיטה ויישומה? האם הוא משוחרר לציבור וניתן לקרוא אותו?


חשוב לזכור שהבסיס ל'תרפיית הבחירה' הן השיטות המקובלות בכל העולם הטיפולי ונחקרו רבות. וחשוב גם להבין ש'תרפיית הבחירה', התפתחה רק בזכות בדיקה נוקבת ואיסוף נתונים מהשטח במשך עשרות שנים. אחת הדוגמאות לכך הוא השיפור המשמעותי בתוצאות הטיפול ב-OCD (כפייתיות).

בנימה אישית, התחום הזה הציק לי לאורך שנים עקב התוצאות הלא מספקות של הטיפולים הקיימים לOCD. נכון שCBT נותן מענה גבוה יחסית, אבל אלו שלא הצליחו לקבל מענה מספק היו רבים מדי. כל העת ניסינו ב'קיויתי' תפיסות חדשות ושילובים נוספים, ובארבע השנים האחרונות ב"ה הסטטיסטיקה אצלנו מוכיחה תוצאות מצוינות, הרבה יותר מהסיביטי הרגיל – וגם מהסיביטי ה'מועשר'.

נכון, זה לא מחקר קביל מדעית, אבל השוליים רחבים מאוד. יש נתונים רבים ואף ברורים, והם אומרים את שלהם ומעידים על אפקטיביות 'תרפיית הבחירה'. אנחנו 'עסוקים' בצד ה'מחקרי' מהרגע הראשון ועד כעת, בכנות, ללא משוא פנים, ומתוך תחושת שליחות.


6. האם יש עמיתים שמטפלים בנפש שאינם בקשרים עסקיים עם מרכז 'קיויתי' שבחנו את השיטה, המטפלים והתוצאות? ואם כן מי הם?

בוודאי. רבים בחנו והביעו אהדה רבה.

נזכיר מדגם מייצג: פרופ' אבי וייצמן, ד"ר רפאל שטרייכר, ד"ר גבי הרצנו, ד"ר סורין מגד, ד"ר טלי וישנא, ד"ר פנינה אברמוביץ, ויש עוד רבים. אם להפנות אליהם לטיפול נקרא קשר עיסקי – אז לא יודע... אבל הם כל כך עמוסים שהם ממש לא ממתינים להפניות.

בנוסף, קיימים אנשי מקצוע וגורמי הפניה רבים ברחבי הארץ שאינם מוכרים ל'מרכז קיויתי' כלל, אך הם מפנים דווקא לבוגרי 'קיויתי', מתוך הכרה בייחודיות ובהצלחת הטיפול בגישה, וגם באיכות היועצים.

ניתן גם לראות בנספח (2) את התייחסותו של ד"ר דורון תודר (MD – PhD). עם ד"ר תודר אכן קיים קשר הדוק, אבל קשר זה מתבטא בדיוק בנקודה זו של פיתוח מתודות טיפוליות, אז כנראה שכן שווה לקרוא.


7. האם מספיק לטיפול נפשי רק את השיטה CBT או שזה חלק מהמכלול שמטפל צריך?

ברור שרק חלק. CBT היא טכניקה טיפולית מכובדת ומוכחת, ויש בה הרבה יותר עומק מאשר מעניקים לה המתנגדים, אך עדיין זו 'טכניקה' בלבד, ולהכיר טכניקה טיפולית זה לא להיות מטפל.

חשוב מאוד לדעת: הדברים נכונים כלפי כל שיטה, כולל טיפולים דינאמיים וכולל כמובן 'תרפיית הבחירה'. כדי להיות מטפל ראוי, יש צורך ברכישת גישה אישית, משהו שהוא הרבה יותר חזק ויסודי. הDNA שלך צריך להשתנות ועליך לרכוש 'נפש של מטפל'. הלימודים אמורים לשנות לך משהו מאוד מהותי בפנימיות ומתוך כך להצמיח לך יכולות. ב'קיויתי', מעבר ללמידה המקיפה מאוד של פרוטוקולים מעשיים וכלים, שמים דגש מרכזי על נקודה מהותית זו.



ג. בין 'קיויתי' לאקדמיה:

1. האם יש מעלה באקדמיה (מקצוענות ופיקוח) או דווקא חסרון (כפירה וסגידה, ועוד...)?


כל התשובות נכונות.

הסטנדרטים האקדמאיים לבניית מסלולי לימוד, הם חשובים ביותר וראוי ללמוד מהם.

לגבי התכנים: קיימות בעיות מובנות, גם באווירה (למרות שנניח הלימודים בהפרדה) וגם במסרים המוסווים והגלויים. שימו לב - לגבי עולם הנפש והרגש, הבעייתיות גדולה פי כמה. חשוב לזכור שפסיכולוגים רואים את עצמם כמורי דרך לחיים: לסיפוק, לאושר, למימוש עצמי, להתמודדות עם חיבוטי נפש, לערך עצמי, ולא נגזים כלל אם נוסיף לרשימה גם את 'משמעות החיים'.

נכון שבהפרעות 'טכניות' כגון חרדה וכפייתיות, העיקר הוא להגיע לפתרון הבעיה, ויחד עם זאת, גם שם יש משמעות לתכנים, לקודים, ולמיקוד הטיפול. אבל כאשר עוברים לעולם הרחב של 'טיפול רגשי', הרי שהתכנים המזינים את הטיפול הופכים להיות קריטיים שבקריטיים.

באקדמיה לומדים המון, אך כמובן כלום, אפס, על גישה מקצועית מתוך מקום תורני. נתון זה פוגע לא רק בערכיות של הטיפול - והוא אכן פוגע מהותית, אלא גם במקצועיות של הטיפול, כי אין התאמה בין התכנים הטיפוליים לבין מבנה הנפש של המטופל, וזו בעיה אמיתית ורצינית ביותר שאין להקל בה ראש.

בנימה אישית, כאשר פניתי ללימודי פסיכותרפיה בהכוונת רבותיי, היה לי כבר קשר מקצועי עם הנהלת מקום הלימודים, ויכולתי להציב תנאים (הם היו מעוניינים שאלמד שם מסיבותיהם שלהם). הייתה שמורה לי הזכות לצאת מהכיתה במידה וזיהיתי שהתוכן לא מתאים עבורי וכמובן לא להיבחן על כך, והייתה לי גם האפשרות להיות נוכח אבל 'בצד', בהקפדה על כללים ככל שחפצתי וקיבלתי על כך הכוונה. אין ספק שללא זאת לא הייתי פונה לשם, ובוודאי שבמערך היחסים הנוכחי בין האקדמיה לציבור החרדי, זה לא היה עולה כלל על הפרק.

בסיום הלימודים הופעל עלי לחץ רב מהפרופ' שניהל את התוכנית - להצטרף לסגל ההוראה כמרצה מן השורה. הוא היה חובש כיפה סרוגה, וניסה לשדל אותי לכך בתוקף, מתוך טענה שחוסר הסכמה שלי תגרום ל'חילול השם'... כי - אם אצטרף, אשנה לחילונים רבים את התפיסה כלפי איש מקצוע חרדי וכלפי חרדים בכלל וכו'. אולם הלחצים לא עברו את הסף, מסיבה פשוטה, שכמרצה לא אוכל לשמור על הסייגים ששמרתי כתלמיד.


2. האם יש הבדל בין הלמידה באקדמיה לבין קורסים אחרים מבחינת החומר?

בוודאי. באקדמיה, בפרט בלימודי תואר – ופחות בלימודי תעודה, קיים 'תג מחיר' של לימודים כלליים שאינם קשורים ישירות למקצוע. כך שיש חומר רב שאיננו רלוונטי וכל מטרתו היא לייצר 'השכלה כללית'. לעומת זאת ברור שיש גם חומר רב חשוב ביותר, ובעיקר יש את ההקפדה על סטנדרטים הכרחיים כולל פרקטיקום הדרכה והנחיה. קורס פרטי מתרכז בחומר הרלוונטי בלבד, כך שכל שעת לימוד היא 'נטו'. אולם מצד שני בקלות הוא עלול להיות דל וחלקי, ופעמים רבות אין כל קשר בין כותרת הקורס לבין מה שהוא מעניק.

נפוצים קורסים פרטיים המעניקים ידע בטכניקה טיפולית אחת או שתיים, במשך 15-20-30 מפגשים, ומעניקים תעודות של 'מטפל רגשי' ואף 'מטפל רגשי בכיר' (!), וזאת בלי לדעת מאומה על היסודות הכי בסיסיים של גישה לנפש, ומי מדבר על DSM ועל יכולת זיהוי בסיסית היכן אסור לו לגעת, והיכן עליו להפנות מיידית לפסיכיאטר, והיכן – עם כל הכבוד – הנושא הזה 'גדול עליו'. ויש עוד נושאים חשובים לא פחות: כיצד יוצרים קשר טיפולי, איך מתכננים טיפול, איך מנהלים אותו, כיצד מזהים קשיים שונים בתהליך וכיצד מתמודדים איתם, והרשימה ארוכה.

לעומת זאת, ב'קיויתי' למרות כל ההיקף וההשקעה, מעניקים תעודה של 'יועץ רגשי' ולא 'מטפל רגשי' (ניתן לראות בנספח (3) את הקטע הרלוונטי מחוזה הלימודים). וזאת בכוונה תחילה כדי להגדיר במדוייק את התפקיד, את רמת האחריות הנדרשת, ואת כלל הברזל של היוועצות צמודה עם אנשי מקצוע בכירים בכל מצב של ספק.

האם עקב כך התלמידים מיומנים פחות? ממש לא, להיפך. אבל הם יודעים היטב כיצד לפעול באחריות ומתוך ראיה רחבה. פעמים רבות הם יתמודדו עם טיפולים מורכבים ומצבים מסובכים באופן מעורר השתאות, אך במצב כזה יהיה איש מקצוע בכיר בתמונה. ובמציאות בשטח, אנשי מקצוע בכירים סומכים על היועצים בעיניים עצומות.


3. מהם ההבדלים בין 'קיויתי' ל'אקדמיה' ומהי רמת ההכשרה ש'קיויתי' מסוגל לתת ביחס לרמת ההכשרה שהאקדמיה מסוגלת לתת?

שאלה חזקה, וטוב מאוד שנשאלה.

ראשית, והכי חשוב: כפי שכבר הוזכר, אין אפשרות להבין היטב את 'הנפש החרדית' דרך לימודי האקדמיה.

המושג 'נפש חרדית' בא לידי ביטוי כמעט בכל כולו של העולם הרגשי והנפשי. כן, אנחנו בנויים אחרת ואף גאים לומר זאת. יש לנו מניעים אחרים לגמרי והגדרות פנימיות שונות לסיפוק, לאושר, למיצוי, ובעצם – למה לא... ברור שיש חשיבות עצומה ללמידת מתודות קליניות על צורת פעילות הנפש ועל הדרך להוביל טיפול רגשי, אולם כאשר הן מנותקות לחלוטין מכל ערך יהודי, יש בכך פגיעה מהותית ביכולת המקצועית.

כך, שהלימודים ב'קיויתי' מותאמים ונכונים לנפש שלנו בהתאמה מלאה, מה שממש לא ניתן לומר על ההכשרה האקדמית.

לגבי שאר התהליכים הנכונים שיש באקדמיה: תהליך קבלה ראוי, סינון מועמדים ופיקוח, הכשרה מקיפה וארוכה, פרקטיקום וסופרויז'ן -

כל העקרונות האלו נחוצים וחשובים וב'קיויתי' אכן נצמדים אליהם.

כך גם כלפי איכות הלמידה. חושב להדגיש שחומר הלימודים ב'קיויתי' הוא מקיף ויסודי ברמה גבוהה ביותר. 'תרפיית הבחירה' אכן עוברת בלימודים כ'ציר מרכזי', אולם ממש לא מדובר על "שיטה אחת" שמישהו "המציא"... הרכיבים כולם הם מתודות קליניות מתוך כלל השיטות הקלאסיות הידועות והנחקרות, והדגש הוא על הבנה יסודית יותר על הצד הנכון שבכל שיטה, וכיצד הוא משתלב בתהליך הטיפולי - באופן יעיל ויסודי יותר.

במקביל, יש דגש עצום על ליווי הדרכה פרקטיקום ותרגול. מדובר על השקעה בלתי נתפסת של מאות שעות באמצעות עשרות אנשי צוות ומדריכים, וזאת מתוך גישה שבאגף זה ראוי להשקיע את מירב המאמצים, וכך אכן יצמחו מטפלים ראויים לשמם.

כעת ניתן להתקדם ולהבין עוד נקודה מהותית ביותר, כלפי ההילה האקדמית:

הממסד האקדמי בארץ שם דגש רב על שלל תהליכים ועקרונות, שללא ספק יש בהם בבסיס צדק רב וחשיבות רבה, אבל הם נלקחו 'כמה צעדים יותר מדי קדימה'.

בפועל, גם ללא הקפדה על כל הסטנדרטים האלו, ניתן בהחלט לבנות מנגנון שיהיה טוב דיו, וגם יהיה ריאלי בהתאמה למציאות בשטח, ואף יהיה מקצועי כראוי.

כיון שנושא זה הוא ככל הנראה מהחשובים ביותר בדיון הנערך כאן, צירפנו מסמך המתאר בהרחבה את הדרישות האקדמיות בארה"ב לקבלת תואר שני בעבודה סוציאלית כולל רישיון לביצוע טיפולים רגשיים. המסמך מבוסס על ראיונות עם שני עוסי"ם חרדיים מניו-יורק שעברו בעצמם את המסלול. יש במסמך כמה הפתעות מעניינות ביותר, המייצגות גישה אקדמית שונה לחלוטין, ועוזרות להבין שיש צד נוסף כיצד לבנות מסלולי הכשרה לטיפול רגשי.

יהיה מרתק לראות שאין מונופול על הכללים האקדמיים. לא כל חומרה שבחומרה ולא כל תצוגת יוקרה, הופכות ל'יהרג ואל יעבור'... במקומות אחרים קיימת התייחסות אקדמית הרבה יותר עניינית ומעשית, והיא בהחלט יעילה ומקצועית. בנוסף, מדהים לראות את ההתייחסות המכבדת והמעריכה המוענקת להשכלה תורנית. להלן המסמך המרתק:

נספח: מה נדרש ללימודי עבודה סוציאלית בארה"ב


ד. מטפלים וטיפולים רגשיים:

כללי:

1. מהי ההגדרה של 'מטפל/ת רגשי/ת'?


אדם בעל ידע מקצועי על התנהלות הנפש והרגשות, על דרך היווצרות הקשיים השונים ועל הדרך לפתור אותם דרך תהליך מוסמך ומהימן, שהוברר כמתאים לנעזר הספציפי ולבעייתו הספציפית. ואם מדובר בנעזר חרדי/דתי – על המטפל להכיר את התוכן התורני השורשי שיש לכל הכותרות שהוזכרו כאן.

במקביל, וחשוב לא פחות: אדם עם יכולות אישיותיות ועם 'גישה' כיצד להתחבר נכון לנעזר, להעניק לו את ליבו, לכבד אותו בכל מאודו, להיות נאמן לו ולהלכה וההשקפה היהודית, ומתוך כל זה להוביל את התהליך במקצועיות ובענווה.


2. מהו היקף הלימודים שמטפל אמור להגיע אליו מבחינה קלינית?

כהמשך לתשובה הקודמת, היקף ותוכן הלימודים אמורים להביא את המטפל ליכולות שנמנו לעיל.


3. האם ישנם שלבים / בעיות מסוימות שהוא אמור להעביר למטפלים אחרים? פסיכיאטרים וכד'?

חד משמעית כן. כל איש מקצוע אמיתי יודע שהוא לא יוכל לתת תמיד מענה לכל הבעיות כולן. יש נושאים שכלל לא קשורים אליו, יש כאלו שהוא אינו מומחה בהם, ויש מצבים בהם הוא יתן רק מענה חלקי הזקוק להשלמה על ידי איש מקצוע נוסף. ובנוסף, גם בנושאים בהם הוא מתמחה, יהיו מצבים שהוא לא האיש המתאים לאופי ולמצב המסויים של הנעזר, וכשהוא מבחין בכך עליו להעביר את הטיפול לאחר (בנקודה האחרונה בפרט, מדובר בניסיון לא קל הדורש מוסריות גבוהה).

הדברים נכונים גם כלפי אנשי מקצוע בכירים מכל אסכולה. כל מי שעוסק בתחום, אמור להכיר היטב את מקומו ומשם לפעול במקצועיות ורגישות. היועצים ב'קיויתי' מונחים לכיוון זה בכל מהלך הלמידה וההדרכה.



ה. CBT של צישינסקי:

1. מהו הטמפרמנט האישיותי הנדרש כדי להתקבל ללימודים אצלך? ומהם הקריטריונים לסינון נרשמים? איך מוודאים שהמעוניין להתקבל ללימודים ב'קיוויתי' אכן מתאים לעסוק בתחום?


כל מועמד עובר ריאיון בהם נבדקים כמה פרמטרים מרכזיים:

א. התאמה אישיותית. המבנה הכללי והרמה של האדם מבחינה אישית ורגשית, וגם עד כמה יש לו באמת זיקה פנימית לתחום. כמו כן, אלו הפונים רק כדי לרכוש מקצוע מפרנס – ללא קשר אמיתי לתחום הרגשות, אינם מתאימים.

ב. רמת אינטליגנציה ויכולת למידה. נתון זה נמדד גם לפי לימודיו או עיסוקיו הקודמים של המועמד, כאשר יכולת תורנית נלקחת בחשבון בכבוד רב.

ג. מוטיבציה. הפונים מקבלים הסבר שלא מדובר כאן בקורס אינסטנט, אלא בתהליך יסודי ומושקע, ויחד עם זאת מתגמל בהתאם. מעבר ללמידה עוברים גם מסע אישי עמוק המיועד לפיתוח האישיות ו'נפש מטפל', וגם כאן התמורה היא ענקית, אך חשוב לדעת על הכל מראש, ולרצות זאת.

במצבים מסויימים מופנים המעומדים למבחנים תעסוקתיים ו/או לאבחונים נוספים.


2. ואכן יש סינון? או כל אחד יכול להיות מטפל?

האם כל אויל מחריש לחכם מטפל יחשב - ובלבד שיש לו הממון לשלם על הקורס?

ייאמר ברורות: לא כולם מתקבלים! ממש לא.

למרות שאין כאן את הכיסים הרחבים והתקציבים שיש למוסדות אקדמיים, תמיד יש כאלו שאינם מתקבלים להכשרה ומונחים בעדינות לבחירת מסלול אחר בחייהם. תנאי הסף מקבילים בצורתם הכללית לגישה האקדמית בארה"ב.

זה מרתק בכל פעם מחדש לראות כיצד מגיעים מועמדים המעוניינים להתקבל לתהליך ולא לשם הכשרתם כמטפלים, אלא עבור תהליך אישי של צמיחה ומודעות. אך גם אותם מועמדים עוברים את תהליך הקבלה על כל חלקיו, ובמצבים בהם מצהיר המועמד מראש שאין לו כל כוונה לעסוק בטיפול נחתם חוזה ספציפי על כך שהוא אכן לא יעסוק בטיפול.

ולאחר כל הפירוט, חשוב להדגיש שגם תהליכי סינון קשוחים ביותר, וגם קבלה מראש של מספר מועמדים מצומצם כדי לשמור על יוקרה, לא ימנע באופן הרמטי כניסה של מועמדים שאינם ראויים. זה לא שחור לבן. יש פסיכיאטרים (הנחשבים כסמכות העליונה בכל הליך רגשי, והכשרתם כוללת כ - 50% פסיכותרפיה, ופסיכיאטרים לנוער וילדים – אף יותר), פסיכולוגים קליניים, ואנשי מקצוע נוספים, שלא ממש יותירו רושם חיובי או מקצועי במיוחד על הנעזרים. ויש יועצים שלא היו עוברים את הרף הקשוח, והם נפלאים ומעניקים את הטוב ביותר - במשבצת שלהם.



3. ה-DSM מלא בבעיות, הפרעות, תופעות ולקויות נוספות. האם המטפלים בשיטה ידעו לאבחן מטופל שיש לו משהו שונה מה-5-6 נושאים המוזכרים בסילבוס, ולהפנות אותו הלאה?

מושקע בכך רבות שאכן כך יהיה. ואגב, הלימודים כוללים קצת יותר מ5-6 נושאים. מפנה שוב לסילבוס


4 התלמידים מרגישים שהם יכולים לטפל בכל דבר בגלל השיטה הייחודית שלך?

ממש לא. מדובר על כך רבות במהלך הלימודים וכמובן בהדרכה. אך עדיין, ברוב רובן של הבעיות הנפוצות הם רוכשים מיומנות ברמה הגבוהה ביותר, ובהתאמה יחודית למבנה החרדי-תורני, מה שממקם את בוגרי 'קיויתי' בשורה הראשונה בעולם הטיפול החרדי.


5. האם אתה מכשיר אותם ע"מ שמחר יפתחו קליניקה?

הם בהחלט עוברים הכשרה עבור סיוע בשוק הפרטי, במשבצת שלהם. חשוב לציין שעיקר הפניות לייעוץ רגשי הן בשוק הפרטי, ושם יש לבוגרי 'קיויתי' עדיפות גדולה.


6. האם יש פיקוח על התלמידים שלו?

לאחר הליך הקבלה יש צורך לעמוד במבחנים ובתנאי סף נוספים כדי לקבל הסמכה, כולל עבודה תחת הדרכה ואישור מהמדריך על כשירות ויכולת. התלמידים יודעים זאת מראש וחתומים על כך. לגבי פיקוח לאחר סיום התהליך, כל תלמיד חותם על מחוייבות לכללי האתיקה ההלכתית והמקצועית של המרכז, כולל אופציה של שלילת תעודה. מצורפים הסעיפים הרלוונטיים - נספח (5)



7. מה ההשוואה בין הדרכה של טיפול ב10 תיקים. לעומת סטאז' ארוך והדרכה אינסופית בלימודי פסיכולוגיה / עו"ס קלינית?

התשובה בהרחבה בנספח 'עו"ס' - 4

בנוסף, קיימת הרחבה נוספת להלן תחת הכותרת 'ההכשרה בפועל' סעיף 2 העוסק במסלולים של איט"ה.

ובנוסף ניתן לצפות כאן, למעוניינים, בחומרי הפרקטיקום המלווים את הלמידה, בנוסף לפרקטיקום ולהדרכה האישיים והקבוצתיים, ובנוסף לעבודה תחת הדרכה. מאגר זה יכול לתת מושג, על היקף ההשקעה בפיתוח הידע המעשי של התלמידים. אינדקס פרקטיקום

חשוב לזכור שהמופיע כאן הוא נכון לרגע זה, כאשר כל העת מתווספים חומרים חדשים. בין היתר אנו כעת בעיצומו של פרוייקט העלאת 200 שעות מוסרטות של טיפולים חיים.

8. האם הלומדים בקורס מחוייבים לעבור טיפול בעצמם?

מומלץ בחום, כולל אופציה לסבסוד ניכר, אך לא חובה.

9. בזמן הלימודים: היה ותלמיד התקבל ללימודים, אך במהלכם נוכח הצוות לראות כי עדיין אין לו הבשלות או המיומנות הנדרשות להפכו למטפל, האם יש דרך למנוע ממנו לפתוח קליניקה ולקבל אנשים לטיפול?

בוודאי. התלמידים מתקבלים ללימודים על דעת כן, ומוחתמים על כך. סעיפים רלוונטיים בחוזה – הובאו לעיל.

10. אחר ההשמה: מה קורה במקרה ומתגלה חניך של השיטה ומטפל בשמה ובעצם פועל באופן שגוי ופוגעני, יש דרך למנוע ממנו לטפל או להשתמש בשם?

כנ"ל שאלה 6 יש פיקוח ואפשרות לשלילת התעודה.

11. האם יש לך תלמידה עם הפרעה פסיכיאטרית שמסתובבת במרפאות?

חסר משפט להשלמת השאלה: "... והיא בעלת קליניקה משגשגת". ובכן, שמעתי על כך לראשונה כאן בפורום... בדיקת נתונים פשוטה מעלה שאין לכך כל היתכנות מבחינת לוחות הזמנים, וגם לא כל קשר לתלמידות הבודדות שרכשו ידע ב'קיויתי' לפני תחילת המסלול המוסדר. (מעבר לכך, יפעיל כל אחד את תבונתו האם אכן אחת עם הפרעה פסיכיאטרית מוכחת ופעילה - עשויה למלא ולהפעיל 'קליניקה משגשגת'...)

אם 'ניכנס לראש' של מפריחי שמועה זו, אמנם לא נסכים עם הדרך בה נקטו, אך נוכל בהחלט להבין ולכבד את דאגתם ואף את חרדתם מכך שכל אחד יכול להכתיר את עצמו כ'מטפל רגשי' - ואנו באותו צד! לחלוטין!

ודווקא מתוך שאיפה עזה לשנות את המצב הזה במגזר החרדי, פיתחנו מערך הכשרה מקצועי עבור כל אדם חרדי המעוניין ללמוד ברצינות וברמה ראויה, ולמרות שאין לנו כל תקצוב או תמיכה – המערך מלווה במנגנון בקרה ופיקוח. ב"ה אנו גדושי סיפוק מהתוצאה הברוכה.


12. אף אחד משום מה לא שאל... אז אני אשאל:

האם אכן שורש הגישה הוא תורני? יש לך מקורות? ואיך זה יתכן בכלל שזה תורני, הרי הכל בסילבוס נראה רק פסיכולוגיה והכל בשפה קלינית מלאה?


התשובה היא חד משמעית כן, וברור שזהו נתון לא מובן מאליו כלל. כי לצטט מקורות ניתן על כל גישה ועל כל עניין, וזה עדיין לא אומר שהיסודות הם אכן תורניים וראויים. הנתונים נבדקו על ידי רבנים ומחנכים חשובים שנכחו בעצמם בלימודים, ואף על ידי גדולי תורה ממנהיגי הדור (ניתן לעיין במכתבו של הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א באתר 'קיויתי'). במקביל אכן כל השפה היא קלינית ומקצועית באופן מוחלט, ואין כלל סתירה אלא להיפך, והנושא מורחב בסילבוס.

בנוסף מצורפים ללמידה (לבחירה) שיעורים מיוחדים להבהרת המקורות התורניים של 'תרפיית הבחירה' (ואגב, שיעורים אלו פתוחים ללא תשלום לכלל הציבור, ניתן לבקש גישה במייל cbt66cbt @ gmail.com). מצורף אינדקס השיעורים נספח - אינדקס תורני


ה. תעודות והשמה:

1. האם התעודה של "קויתי" אפקטיבית? היא בעלת הכרה מצד ארגונים ועמותות הנדרשים לעובדים עם הכשרה ע"פ חוק (לא סיפורי הצלחה)?
מקבלים תעודה מוכרת? ואם לא, אז איך מתמודדים בהשמה?
האם צריך היום תעודה אקדמית או לא לעבודה בעמותות וארגונים?


התעודה מטעם 'קיויתי' היא פרטית, ואפקטיבית ביותר בכל שדרות המגזר החרדי, למרות היותה בלתי מוכרת ממשלתית.

רוב רובם של הפונים לסיוע הם מהסקטור הפרטי. שם הוא הלך הרוח האמיתי של הציבור, ובאגף הלקוחות הפרטיים גם נמצא תגמול כלכלי ראוי, כך שיש לתעודה של 'קיויתי' משמעות וערך רב.

רבים מאוד מהגורמים המפנים (אדמורי"ם ורבנים, אנשי חינוך, גורמי סיוע קהילתיים, וכדומה) וגם הקהל הרחב, מכיר באיכויות של מסיימי ההכשרה, ואיכות זו היא המעמידה את הבוגרים במקום מוערך ומבוקש. (קיימת תופעה של מנהלי סניפים בקופות חולים שונות המכירים בתעודה עבר העסקת הבוגרים להענקת סיוע רגשי, אולם זו איננה מדיניות גורפת, וכל אזור וכל סניף לגופו).

לגבי ההשמה, המרכז משקיע רבות בפרסום וקידום הבוגרים בכמה אגפים כמפורט בסילבוס.


2. מהם אחוזי ההשמה של תלמידים מסיימי הקורס? כמה אחוז השמה בנתונים מוחלטים יש לבוגרי השיטה? כמה מהם עובדים במשרות שאינן דורשות קליניקה עצמאית?

נתייחס למסיימים בשנה הקודמת שהוא המסלול הראשון בקונספט הנוכחי, וכולל לראשונה גם נשים: ממוצע של 40% מהמסיימים/מסיימות עובד תחת הדרכה, וכ10% בשלב זה התקדמו לעבודה באופן מלא. כ30% מהתלמידים באו לכתחילה עבור תהליכי מודעות וצמיחה אישיים בלבד, ועוד רבים הגיעו עבור רכישת ידע והשתלמות לתחום בו הם עוסקים, ביניהם: מורי הוראה, עוסי"ם, מטפלות באומנות ובפסיכודרמה, אנשי חינוך – כולל יועצים ויועצות, מנחי הורים ומשפחה, יועצים זוגיים, יועצים תעסוקתיים, ועוד כיוצא בזה.


3. למה לא לתת תעודה מטעם איט"ה?

איט"ה (האגודה הישראלית לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי) מגדירה כ'חבר' רק בעלי תואר ראשון במקצועות הטיפול והחינוך, שעברו השתלמויות בCBT לפי כללי האגודה. אנו לא פונים בהכרח לבעלי תואר ראשון, וגם לא מעוניינים להעניק את סגנון ההכשרה של איט"ה, מסיבות מקצועיות וערכיות כאחד.


4. אם לצישינסקי יש תעודה אקדמאית למה לא מעניקים את אותה תעודה גם לתלמידים, בהנחה שהלימודים מאוד רציניים ומקצועיים?

תעודה אקדמית למרצה - לעולם לא תעניק תעודה מקבילה לתלמידי קורס פרטי שהוא עורך...


5. למה שהתלמידים/ות לא יוכלו להשתמש בתעודה במקומות נוספים והיא תהיה מוכרת גם לכלל המגזר? האם הבעיה נעוצה מבחינת התכנים ספציפית CBT, ללא תכנים של פסיכולוגיה ומדעי הרוח? יש דבר כזה תעודה אקדמית ללימודי CBT?

המוסדות הרשמיים מכירים רק בתעודה אקדמית. ניתן לקבל תעודה אקדמית ספציפית על CBT + תשתית כללית, אולם זאת רק לאחר תואר.


6. יש מוסדות שמלמדים את החומרים שאקדמיה דורשת ומקנים תעודה מטעם המל"ג. השאלה למה לא לדאוג לכך??

המל"ג לעולם לא תעניק תעודה בעלת משמעות, ללא תואר וללא הכתבת תכני הלימוד.


7. מספיקה גם תשובה "בערך": כמה תלמידים יש לקורסים שלו? האם השוק לא רווי כבר?

כרגע כמה מאות תלמידים ותלמידות ברחבי הארץ, בכמה שנתונים.

מרבית מאלו הפונים לשוק הפרטי - מבוקשים בהחלט, כי אמנם השוק רווי בבוגרי קורסים קצרים, או השתלמויות של טכניקות למיניהן, אולם לא רווי בכאלו עם 'כתפיים רחבות' שעברו מסלול הכשרה כה יסודי ומגיעים לתחום בגישה אחרת לחלוטין.

שוב ושוב אנו עדים לתופעה של בוגר/ת העמלים קשות על עבודה תחת הדרכה, ובאופן איטי ואחראי מבססים את צעדיהם הראשונים, וכנאמר: 'סוף הכבוד לבוא' הם בהחלט נעשים מוכרים ומבוקשים. ממש לא כולם, אבל הרבה - כן.

המציאות מוכיחה, כי הצורך במטפלים רגשיים איכותיים במגזר החרדי מתעצם משנה לשנה בקנה מידה משמעותי (ואגב, ללא ספק תקופת הקורונה תשאיר אחריה צורך אין-סופי לטיפולים רגשיים, אבל לא כאן המקום להרחיב). בפועל – מרבית האנשים מבררים מי הוא המטפל המקצועי והאחראי שיידע לטפל כראוי תוך התאמה ערכית ומקצועית להווי המגזר. חלק גדול מאוד מהלקוחות לא מתעניין בתעודה אקדמית או בתואר ראשון ומבחינתם זה חסר רלוונטיות לחלוטין. הם מתעניינים ובוחנים רק למי יש את המיומנות להבין ולסייע לפונה החרדי באופטימליות המקסימלית, ובהחלט מוצאים את הנדרש אצל בוגרי 'קיויתי'.


ו. ההכשרה בפועל:

1. כמה צריך ללמוד כדי להפוך למטפל?

האם תוך שלוש שנים אפשר ללמוד להיות מטפל בכל סוגי הבעיות עם קליניקה פרטית?


נושא זה כבר קיבל מענה מורחב. נדגיש רק שוב, שלא לומדים להיות "מטפלים בכל סוגי הבעיות". ההכשרה היא לקשיים הנפוצים (ניתן לעיין בסילבוס) כאשר אכן בפועל רוב הפונים לעזרה הם בטווח הקשיים האלו.

בעיות לא סטנדרטיות, מחלות נפש, ואף בעיות קלאסיות אבל מסובכות ומורכבות יותר, מופנות לאנשי מקצוע מתאימים. לעיתים ימשיך התהליך בשיתוף איתם ולעיתים יעבור אליהם לחלוטין.


2. אשמח להבין, כיצד אפשר ללמוד ובדגש על להפנים, את כל התכנים המובאים בסילבוס, שלרוב נלמדים על פני 5 שנות (לפחות) תואר ראשון ושני. כל זה בנוסף ללימודי CBT? אני שואלת בפרט לאור העובדה, שבCBT של איט"ה הלומדים מגיעים כבר עם חלק גדול מהחומר הנלמד בקורס של הרב צישינסקי, והלמידה מתרכזת בלימודי CBT עצמם...

כדי להתקבל כחבר באיט"ה יש צורך בתואר ראשון באחד מהתחומים דלהלן: עובד סוציאלי, יעוץ חינוכי, חינוך מיוחד, הפרעות בתקשורת, ריפוי בעיסוק, סיעוד, פסיכולוג מתמחה. (מתוך האתר הרשמי של איט"ה) לפחות בחלק מהתארים אין למידה מסיבית של מקצועות הטיפול, ומה שיש זה יותר לימודי רקע.

למעשה, סך שעות הלמידה הנדרשות על ידי איט"ה, החל מתחילת לימודי תואר ראשון הוא (לפי המופיע באתר): לפחות 150 שעות המתייחסות לתהליכים פסיכולוגיים בסיסיים ולפחות 250 שעות בנושאים הקשורים באופן ישיר לתחום ה- CBT, וזאת בלימודים המוכרים על ידי איט"ה ונמשכים 3 שנים.

חופף בקוים כלליים לתוכנית ב'קיויתי' (ואם נחשב את שעות הפרקטיקום ויתר התוספות, אנו עוברים ברווח סך של 600 שעות), אם כי כמובן סוג התכנים, בין הכלליים ובין בהתייחס לCBT, נקבעים על ידינו.


כך גם לעניין ההדרכה:
נדרשות לפחות 100 שעות הדרכה על מינימום 10 מקרים ועל מינימום של 200 שעות טיפול בCBT,
חלקן פרטניות וחלקן קבוצתיות (הכללים השתנו מתקופה לתקופה).

אנו בהחלט חופפים לסטנדרט הזה, לא בחיקוי מדוייק, אבל בהחלט ברמה גבוהה ומכובדת. הדרישה היא בין 10 ל15 מקרים, בכפוף לשיקול דעת המרכז, המגיעים בדרך כלל ל200 שעות טיפול, כאשר שעות ההדרכה מחולקות בין הדרכה קבוצתית לאישית וכוללות בממוצע כמאה שעות (מלבד התרגול השבועי, ומלבד הליווי האישי, ומלבד מפגשי הפרקטיקום הכלליים, ומלבד מאגר הפרקטיקום).


3. אם תרפיית הבחירה זה בעצם CBT , אז למה ללמוד אצלך 3 שנים. הרי תכנית הכשרה של CBT לוקחת פחות זמן...

'תרפיית הבחירה' היא הרבה יותר רחבה ויסודית מאשר CBT, וכאמור, לא מדובר כאן על לימודי 'שיטה' בלבד אלא על ידע מקיף מכל שדה הטיפול. בנוסף, 'תרפיית הבחירה' ממוקדת מאוד גם בלבנות 'נפש מטפל', ולא רק בהעברת ידע טיפולי.


4. איך יתכן ולמה בצישינסקי כל הקורס (3 שנים) מועבר על ידי מרצה בודד? איך יכול להיות שהוא הכי טוב בכל מקצועות הטיפול? המומחה הכי גדול בכל המתודות הקיימות בעולם הטיפול?

אינני מתיימר כלל להיות 'הכי טוב' או 'הכי מומחה'. יש כאן רציונל העומד בבסיס חומר הלימודים: המטרה היא להכיר את השיטות המרכזיות לא סתם כלמידה סיזיפית של אגירת ידע תיאורטי, אלא להגיע לשורש ולהבין בכל שיטה מה נכון בה והיכן ה'פוינט' שלה, היכן החומר הפעיל. לאחר מכן מגיע השלב החשוב ביותר: גיבוש מבנה טיפולי המאחד את כל התובנות האלו - וממקד אותן לפרוטוקול טיפולי אחד. זהו בהחלט מסע עם קו פנימי אחיד העובר לכל אורך הלמידה, ולכן, כך הצורה הנכונה ללמידת שיטת הטיפול (בניגוד לשאר המקומות בהם כל שיטה היא טכניקה נפרדת).

בנוסף, כך גם בא לידי ביטוי הנסיון הקליני העשיר העומד בבסיס 'תרפיית הבחירה'.


5. בכל קורס אקדמי יש גיוון של מרצים. כל אחד מומחה יותר בתחום שלו ויחד הם מעבירים מכלול מקצועי .האם זה נכון שרק הרב צישינסקי – מייסד השיטה - מעביר את כל החומר?

בנוסף לתשובה הקודמת, נציין שיש תוספות והעשרות ידע המועברות על ידי מרצים שונים, וכגון, מתודות של מיינדפולנס נשימה והרפיה, NLP, פסיכודרמה, ועוד.

אולם בהתאמה לסגנון השאלה אכן נשיב שצישינסקי הוא מומחה בתחום שלו, והתחום הזה מקיף את לב הלמידה כולה. מדובר על גישה שורשית ההולכת ומתפצלת לפרוטוקולים טיפוליים שונים, כאשר הבסיס מזין את הכל. אם היינו מחלקים את הלמידה לכמה מרצים – איכותה הייתה נפגעת משמעותית.

אך אל דאגה... בשלב הפרקטיקום וההדרכה חווים התלמידים גוונים רבים של אנשי צוות ומדריכים, שלכל אחד יש את החותם המקורי שלו.

6. האם יש מבחן סיום כדי לסיים את הקורס בהצלחה? והאם היו כאלה ששילמו על הקורס ולא עברו את המבחן הסופי?

בוודאי. מתקיים מבחן מקיף לאחר כל נושא ונושא (בסגנון המבחן הסופי המתואר ב'עו"ס'), וכמו כן חובת כתיבת עבודות. ואכן יש כאלו שלא עברו את המבחנים. במצב כזה אנו מאפשרים לחזור שוב על החומר ולבצע מבחן משלים. אולם היו בודדים שהגיעו לשלב המבחנים ומרצונם העבירו את עצמם לתדר של 'לימודים לצמיחה עצמית' (והם בהחלט מרוצים), כי נוכחו לראות שהם לא מספיק ברמת ההשקעה הנדרשת.

7. אם אנשים פותחים קליניקה אחרי סדרת 15-30 מפגשים בתור מטפלים רגשיים בכירים - והשמועות אומרות עליהם שמדובר אכן במומחים בתחומם, אז מה העניין למתוח שיעורים על פני כמה שנים?? אם יש ביקוש לשירות הזה - אז למה ליצור עיכובים וסיבוכים?

בדיוק ה'שמועות' הללו מוכיחות לנו עד כמה מלאכתנו היא מלאכת קודש.

כדי להיות 'מומחים בתחומם' יש צורך אכן להתמחות בתחום, והפעלת טכניקות כאלו או אחרות, גם אם יש סיפורי הצלחה, וגם אם הם אמיתיים, לא יכולה להחשב ל'מומחיות'. המציאות בשטח בתחום עולם הרגש-נפש, מורכבת הרבה יותר, בין לגבי המושג 'הצלחה', ובין לגבי נעזרים רבים שיקבלו סיוע חלקי ואחרים שלא יקבלו סיוע כלל, וגם לא יגיעו לכתובת המתאימה.

8. האם התלמידים מודרכים לקבל הדרכה גם לאחר סיום תקופת ההכשרה? האם יש ל CBT של צישינסקי מערך הדרכה משלו, שמורכב מבוגרים שאינם בוגרי אקדמיה כלל?

לשני חלקי השאלה - התשובה היא כן.

אנחנו בהחלט מעודדים ומאפשרים לקבל הדרכה גם אחר קבלת התעודה. מלבד זאת, הבוגרים ממשיכים כל העת (ללא תשלום נוסף) להאזין ולצפות בחומרי פרקטיקום חדשים, כולל טיפולים חיים, העולים כל העת למערכת.

ואכן, קיים מערך הדרכה עצמאי שנבנה במהלך שנים ארוכות, וזו בהחלט סייעתא דשמיא מיוחדת. צוות ההדרכה מורכב ממטפלים בכירים ומנוסים ביותר, שאף עברו הכשרה מיוחדת עבור נתינת ההדרכה.

9. אם יש בוגרי השיטה שמצליחים מאד בעבודתם (הצלחה טיפולית וכלכלית) ואינם בוגרי אקדמיה אשמח לשמוע עליהם.

ניתן לפנות למרכז כדי לקבל נתונים לפי חוג/קהילה/אזור מגורים cbt66cbt @ gmail.com

10. השיעורים מצולמים מראש ומועברים בהסרטות ווידיאו. זה לא פוגע במקצועיות התלמידים שחסר להם את היכולת לשאול שאלות, או ווידוא של המרצה כי דבריו הובנו והופנמו בקרב התלמידים?

פוגע? ההפך הגמור לחלוטין...
המעבר ללמידת התיאוריה בוידיאו לפני כארבע שנים, הוא אבן דרך בהתפתחות איכות הלמידה ב'קיויתי'.

ראשית כל לעובדות: הלמידה היא 'חיה' ומרתקת, ורמת שביעות הרצון אצל מאות תלמידים ותלמידות הינה גבוהה ביותר.

בניגוד גמור לתדמית החיצונית של 'צפיה בווידיאו', הרי שהתגובות מהתלמידים הן מפתיעות ממש. בבדיקת עומק שערכנו עלו יתרונות רבות לאופן הנלמד בווידיאו. התלמידים מציינים כי הלמידה מאפשרת להם קשב מלא ללא הפרעות מתלמידים או הסחות דעת חיצונות הקיימות בשגרה בכיתת לימודים.

יצויין ויודגש: לא מדובר בצפיה בלבד, אלא קיים מערך אישי וצמוד של ליווי, מענה לשאלות ועידוד התלמידים להבנה והפנמה יסודית של החומר באופן פרונטלי. סכום השעות שמקבלים ב'קיויתי' בליווי ולמידה אנושית פרונטלית – היא עוד יותר מכמות הקורסים הנלמדים פרונטלית במקומות הכשרה שונים במגזר החרדי.

מלבד היתרונות הנ"ל, הקונספט הזה מאפשר להקדיש את מלוא משאבי הזמן והאנרגיה שלי ושל הצוות הבכיר וגם של מערך המדריכים, עבור פרקטיקום הדרכה וליווי, אישי וקבוצתי. קיימים כיום עשרות נושאי משרה ב'קיויתי' שתפקידם הוא להעניק ליווי והדרכה.



ז. שונות:

1. איך ולמה אתה מספר לתלמידך שבאמצעות קורס מזורז שמקיף רק את החלקים החשובים בעולם הטיפול הם הופכים לאנשי טיפול ללא סייגים?


זהו, שאני לא. זה לא "קורס מזורז" ואני גם לא מספר להם שהם "אנשי טיפול ללא סייגים", כל המידע כבר פורט בהרחבה.

2. למי מיועדות ההרצאות בקורס "מפת הנפש" שמגיע בנגן?

מה אני יבין לאחר שאשמע את ההרצאות, יותר ממה שהבנתי קודם?

איפה זה יבוא לידי ביטוי אצלי? גם אני יוכל לטפל - נניח במקרים קלים?

האם יש תועלת לשמוע את ההרצאות והקורסים גם למי שהולך ללמוד את הקורס המרכזי?
הבנתי שהקורסים היו אצל ארגוני חונכים, זה משהו שקידם אותם לטיפול?


נגני 'מפת הנפש' מיועדים אך ורק עבור העשרה להורים ולמחנכים בדגש על הדרך למנוע בעיות רגשיות, וכלי זיהוי ותמיכה ביתיים, או בתהליכי חונכות, בדגש שאין בו כל הכשרה לרכישת יכולת טיפולית.

אין חולק על כך שכל מאזין מקבל ממנו תועלת עצומה, והמעוניין להרחיב את ידיעותיו על התכנים – מוזמן לאתר 'קיויתי'.

בכל מקרה, כל פונה לרכישה מוחתם על כך שהוא אינו מטפל/יועץ מכל סוג, ואף לא יהיה בעתיד (אנו מפסידים לפחות 50% מהפניות לרכישה, המגיעות מיועצים/מטפלים/או כאלו המעוניינים לרכוש ידע טיפולי).

3. מה הרמה של התלמידים? אולי בס"ה המדובר הוא בקורס של מע"ר ואנשים מסתובבים עם כרטיסי ביקור של פראמדיקים?

שאלה יפה, אך נכתבו כבר תשובות מלאות.


4. מעניין אותי לדעת אם בקורס של הרב צישינסקי יש התייחסות לפסיכולוגיה.

בעיקר בנושאים כמו קאונטר טראנספרנס, הזדהות השלכתית, רוורי וכדו'

בהחלט כן. מושגים פסיכודינאמיים אלו (בשמותיהם העבריים... העברה והעברה נגדית, הכלה) ועוד רבים, מוזכרים כחלק מההכרות עם התכנים השורשיים של השיטות המקובלות, אולם הם נלקחים הרבה מעבר ל'תיזכור', למקום של הבנה שורשית כיצד הם יכולים להוביל לתהליכים יעילים יותר מהמקובל.


5. 'בית חם' מפרסם גם על קורסים, שם מקבלים תעודה מוכרת? הם מקבלים להשמה מי שעובר את זה? (ואם לא, אז מה, הם עושים קורס והם עצמם לא מאמינים בו?)

ניתן להפנות שאלות אלו לגורמים הרלוונטיים, הן לא קשורות לדיון כאן.


6. כמטופל: איך אני אדע מה מתאים לטיפול דרך CBT ומה לא?

שאלה מצויינת. מקובל לחשוב שCBT מתאים בעיקר להפרעות חרדה, כפייתיות, דכאון ונגזריו כגון ערך עצמי (שהספר 'בוחרים להרגיש טוב' עוסק בו רבות), כעסים, חשיבה שלילית כללית, חוסר מוטיבציה, ועוד כמה. חסידי השיטה יטענו שטווח הפעולה שלה רחב בהרבה, וכמובן יהיו כאלו שיחלקו עליהם מרות. בכל מקרה, 'תרפיית הבחירה' היא רחבה בהרבה מהCBT הקלאסי בכמה וכמה היבטים, שאחד מהם הוא הגישה לטיפול רגשי עמוק ויסודי.

אם יש לך ספיקות בעניין, עליך למצוא רופא, גורם מפנה, או מאבחן, שאיננו 'נעול' על שיטה מסויימת דווקא, וגם לאחר ההפניה להיות קשוב לעצמך האם לתחושתך המקום שהגעת מתאים לך. אל תהסס לעצור ולחפש הלאה, אם לתחושתך (לאחר שנתת צ'אנס לתהליך) לא הגעת ליעד; לעולם אל תוותר על כך!


7. איך זה שיש פער כזה גדול בין הקורסים של 15 שיעורי וכו' - לבין אלו עם כמה שנות למידה ארוכות?

נוצר וואקום בתחום – שהזמין את הקורסים הקצרים. הסיבות רבות: חוסר רצון לפנות לאקדמיה, ההרגשה שאם יש לי גישה בסיסית – עלי רק 'לרכוש כלים', וכמובן הרצון האנושי כמו בדיאטה למשל, לגמור את המשימה מהר וחזק. בחלק מהקורסים הקצרים יש פיתוי של מחיר מופחת, אך בחלק מהם - גם זה לא קיים.


ח. על הסילבוס:

1. ראיתי שכן מביאים את התזות של הוגים ותאוריטיקנים רק בעילום שמם, זה לא פוגע בשיח המקצועי של הבוגרים עם עמיתים? (וממילא במקצועיותם)


העמיתים ללמידה הם מאותה אסכולה, ואילו שיח מקצועי בעת העבודה בשטח, עם פסיכיאטרים או גורמים מקצועיים אחרים – לא כולל בדרך כלל תיזכור של שמות מפתחי התיאוריות. כמובן שהשמות המרכזיים מוזכרים בעת הלימודים, והיועצים לעולם לא יתפסו כ'בורים' אלא כשולטים בתחום באופן מקצועי מלא, אך בכוונה תחילה נמנענו מיצירת אוירה של 'המורים הגדולים שמפיהם אנו חיים', כמוסבר בהרחבה בסילבוס.


2. אודה, הסילבוס מרשים מאוד. בכל אופן שואלת, עד כמה החומר הוא מהמקובל בעולם, וכמה ממנו הוא תוצר של הרב צישינסקי?

כפי שהוסבר, התשתיות כולן הן מהשיטות המקובלות והנחקרות, אולם בכל אחת מהן יש את הפיתוח הספציפי שלה להבנה יסודית של שורשי השיטה, ולאחר-מכן גיבוש הכל לשפה הקלינית של 'תרפיית הבחירה' שהיא בהחלט 'תוצר' וחידוש. התשובה היא אפוא פרדוקסלית: 100% מהחומר הוא מהמקובל בעולם, ו100% מהחומר הוא תוצר חדשני.


ט. בקרה:

1. שאלה למפתח השיטה - מי מפקח על תכני הקורס?


תוכנית הלימודים נבנתה במהלך עשרות שנות טיפול והוראה, מתוך גישה מסוימת שהוזכרה והוסברה בפורום הזה, ומורחבת בסילבוס. אין פיקוח חיצוני. כן יש התייחסות רצינית לתכנים הקלאסיים של תכניות הלימוד הנפוצות, ויש גם התייעצויות עם אנשי מקצוע בכירים, המומחים בתחום ההוראה.


2. מהי הביקורת החיצונית על תהליכי הלמידה והתקדמות התלמידים?

הביקורת היא פנימית והיא נבנתה לפי הכללים המקובלים והמחמירים בתחום, תוך התאמה אינדיבידואלית לרגישיות של המגזר החרדי.

לצד התוצאה הברוכה אליה זכינו בחסדי שמים, הביקורת הפנימית שלנו לא נגדעה. אנחנו כל הזמן מעצימים ומשדרגים את רמת המקצועיות ורואים בכך סייעתא דשמיא רבה. רוח הפעילות שלנו הוא מתוך הכרה בשליחות הגדולה, להעניק מסלול הכשרה שהינו מקצועי ותורני באחידות מלאה, ולהעמיד דמות של 'מטפל רגשי חרדי' שאכן מתאים לשמו ולהגדרתו.


רוצים לדעת עוד? הכנסו לכאן



__