ice-cream-2934210_1920.jpg


אדם מלא וגדוש (מילים יפות של שמן... כן?) נכנס אל גלידריה מפורסמת.

"במה אתה מעוניין?" שאל אותו הגלידריאן (ככה קוראים למי ששם את הגלידה?) התשובה – כמה לא מפתיע הייתה: "בגלידה" אבל התוספת הייתה מעניינת – "והמון".

שבעה כדורים! לא פחות ולא יותר לקח בעל הכרס וכשהגלידה נוטפת בידיו של המוכר דחוסה ועתירת קלוריות הוא שואל מבעד לערמות הגלידה: "להוסיף דובדבן מלמעלה?"

"מה פתאום!!!!" נחרד הלקוח ה'מצומק' והסביר מידית בטון מחנך "אני בדיאטה!!!"



אנשים חכמים זה אנשים שיודעים לעשות את ה'דיאטה' שלהם במקומות הנכונים, ואם אנחנו מבינים שהמושג 'דיאטה' הוא מושאל נבין גם שהרגלי אכילה הם לא רק מזון אלא כלכלה וחישוב נכון.

מי לא רוצה להיות עסק גדול מפורסם ופורח? לא מכירה מישהו כזה. גם אתם לא, וגם אם נדמה לכם שאתם מכירים – אתם פשוט לא מכירים לעומק, ולמה?

כי לולא החזון להיות עסק ענק ומצליח – אף אחד לא היה מקים עסק. אף תמונה הישרדותית מטושטשת לא מפעילה לעמל הרב וההשקעה הנדרשים בשביל ל ה ק י ם עסק, רק תמונת חזון חלומית ומתוקה של מיליונים נשפכים, ואם אפשר גם שקט נפשי, משרד ממוזג וצוות עובדים.

חולמים? צודקים. הקמתם עסק? שאפו! התקדמתם? זה בכלל וואו.

אני לא רוצה להעליב מגדר זה או אחר, לכן אני אפנה באופן כללי ביותר (למרות שלמחקים המגדריים גם יש כמה מילים לומר על 'מי נוטה יותר לקמצנות'? לכן אני אכליל ומי שלא מוצא את עצמו שם – שישייך את זה למגדר השונה ממנו, אבל בעל/ת עסק נוטה להיות קמצנ/ית גדול/ה!

לכו תתווכחו על זה, תנופפו דגלים, תורידו כתרים, תפזרו סיפורים, לא צריך להכיר בעלי (בסדר, ובעלות) עסקים בשביל לראות עד כמה התזה הזו נכונה, לא רק נכונה – זועקת.

אני לא אנקוב בשמות (מילא לנקוב, מתכוונת לא ארמוז, אבל מי שיבין – לא באחריותי!) הן מבחינה מוסרית והן מפחד תביעות דיה ודומיו, אבל אם תפתחו עיתונים, מקומונים ומגזינים ותחבשו אך לרגע את הכובע השופט, המעמיק, תביטו בפרסומות ממבט אחר – תתפלאו להגיע למסקנות מדהימות.

את המודעות הפירסומיות אפשר לחלק לשתיים, כלומר אפשר לחלק אותם לשלושים (שתי יהודים ושלוש דעות...) אבל אני אחלק בצורה גסה לשתיים בלבד: פרסומות מושקעות ופרסומות אמ... במחילה על המילה – דביליות. (שימו לב, WORD לא סימן לי שגיאת כתיב על המילה אז כנראה היא תקינה שפתית גם אם לא יפה במשמעות...).

אני בכלל לא באה לדבר על עד כמה פרסומת משכנעת ומביאה לקוחות, אני בכלל לא באה לנאום ברגש על יתרונות הפרסומת ורום מעלתה (בכלל, אני חושבת שהפרסומת שהככככי עובדת זה ש: פרסומת בכלל לא עד כדי כך עובדת, וד"ל) עזבו פרסומת קראייטיב גרפיקה וקשקושים כאלה, תתמקדו במשהו אחר.

המודעה מושקעת? מישהו טרח לשבת עליה? להגיה אותה? לדאוג שיהיה לה מראה אסטטי? מילים נעימות? נגיעות של יוקרה ומיתוג? הרגשה של ליגה? (ולא מעניין אותי מי חתום על קרדיט הקופי או העיצוב של המודעה, אלא העיקר ש 'מ י ש ה ו ישב עליה באמת, עם לב, שכל, רגש ולוגיקה, מצידי שזה יהיה החתול של בעל העסק או הבן המוכשר שלו בן החמש עשרה, אבל שיקדיש לזה זמן ותשומת לב...)

או

שרואים שהמודעה נשלחה ברגע שאחרי האחרון בתשע חמישים וחמש ביום חמישי בלילה, השפה זולה או 'שפת שוק', הגרפיקה לקוחה מאיזה תבנית של אופיס 1850 והמוטיב העיקרי שחוק ונדוש עד אימה.

במחילה – אתם מקימים עסקים? רוצים שהם יצליחו?

אל תזלזלו באינטלגנציה של הלקוחות שלכם!!!!!

לפני שאתם משקיעים אנרגיה באנשי מכירות תותחים, חנות מהוקצעת ושם מותגי – תראו לקהל בבקשה שאתם לא 'מוכרים אותו בלוקש' אלא מכבדים אותו, נותנים לו חרך הצצה אליכם בצורה מתאימה, נקייה ונעימה ולא באיזה פיברוק עממי ש'העיקר תהיו בעיתון'. אל תעשו את ה'דיאטה שלכם' בדיוק במקום הכל כך אנושי ורגיש הזה, תורידו כדור גלידה, אבל קחו את הדובדבן שבקצפת.

כי בסופו של דבר, הלקוח, אולי לא תמיד צודק, אבל יש לו שכל, ולפעמים (לפעמים לפעמים לפעמים...) הרבה שכל והתבוננות, אז מגיע לו שתכבדו את עצמכם בעיניו.