אנחנו בעמדת היודעים, המבינים והתורמים
מבחינתנו, כשלקוח מגיע אלינו לתהליך עבודה משותפת,
או אפילו לרכישה מקומית
ברור לנו איך התהליך אמור להתנהל
מהם השלבים אותם נעבור
מהי נקודת ההתחלה
ומהו קו הסיום הצפוי.
גם אם יש הפתעות בדרך,
יש לנו שביל מוכר בו אנחנו צועדים
ומצעידים יחד איתנו את הלקוח אל מטרתו הרצויה.
אך מה קורה כאשר אנו נדרשים להסיר את הכובע
ולחבוש כובע אחר, כובע הלקוח?
לאחרונה, הגעתי למסקנה המתבקשת שיש צורך בהקמת אתר חדש עבורי
האתר הוותיק והאהוב שבק חיים
ובמקום להשקיע בניסיונות החייאה
החלטתי לפתוח דף חדש ולהתחיל מהתחלה
אממה,
ב"ה בנפתולי התכנון אני מוצאת את דרכי, כמו גם בעיצוב
אך מה לי ולקודים?
לשפה? לתוכנה? לאפיון?
התחלתי לברר והתחלתי להתבלבל
חושבת שטורקית/ סינית מדוברת אני מבינה טוב יותר.
ודווקא מתוך בלבול זה צמחה בי היכולת
להיכנס טוב יותר לנעליו של הלקוח שלי
להבין את ההלם, הבלבול, הפחד
מתהליך משמעותי לא מוכר
המכיל פרטים כה רבים ולא ידועים
מונחים זרים,
עומס מישורים הדורשים טיפול
הרגשתי כ"כ קטנה, מבוהלת ולא יודעת
וחיפשתי מקום בו אוכל להרגיש יציבות והנהגה
וב"ה גם מצאתי!
ה' הוביל אותי ל @חגית קרמר המקסימה
שמהרגע בו דיברנו לראשונה,
הרגשתי שאני רוצה להתקדם איתה בתהליך
חגית נתנה לי תחושה של בטחון
של ליווי מלא לאורך כל הדרך.
ופתאום הוקל לי,
כי הרגשתי שיש מי שנושא את משאי
ומסיר ממני את העול הבלתי ידוע.
את התוצאה תוכלו לשפוט בעצמכם
אני מרוצה מעל ומעבר...
רותי וינברג, תכנון חללים חכמים
ולמה כתבתי את כל הבלה, בלה הזה?
כי למדתי מהתהליך הזה הרבה מאד
מה שמשליך ישירות על עבודתי המקצועית
למדתי את תחושות הלקוח שלי
למדתי איך ניתן לתת לו בטחון
שירגיש שיש גב מאחוריו
שנותן לו בטחון, תמיכה וליווי
ומנחה אותו בדרך לא מוכרת בה הוא הולך לצעוד.
מלבד הרמה האנושית- מוסרית,
בה אנו רוצים לגרום לאחרים להרגיש שלמים עם עצמם
מיותר לציין שלקוח בטוח הוא לקוח מרוצה
לקוח שירצה לחזור אלינו
ואם לא הוא- אז סביבתו הקרובה.
הרבה הצלחות
והרבה בטחון בתקופה חסרת וודאות שכזו