ומה קורה בתחום העבודה?

איפה מה שטוב לך בתחום הזה?

תגידי,

את זו שיצרת את החל"ת?

מה אשמים כל תושבי ישראל והעולם שלא התחברת לעבודה?

מה התלהבת על החופשה ללא תכלית?

חופשה ללא תפוקה (רק הרגשה דפוקה..) וללא תאריך תפוגה?

יש כאלו שכן אוהבות את העבודה שלהן, זו סתם התעללות.

את מאושרת מהחל"ת ,

אולי כי זו הייתה הזדמנות חייך להגיד בשקט שכל מה שהרס לך את החיים זו העבודה?

לקחת את החל"ת כהזדמנות, להסתכל אחורה, הוא הגיע ועצר הכל, ונהייה לך טוב,

נהיית טובה, כל הסביבה מעידה עלייך את מה שאת מרגישה.

למה?

פתאום מבריקה לך הארה, ככה העבודה שחקה אותי? איך שרדתי את זה יומיום? ברגע של חל"ת ישבת עם עצמך וקלטת כמה היה לך קשה, כמה לא נהנית,

כמה בתקופה הזו, ירדה לך אבן גדולה מהלב, כמה ברכה שורה על האימהיות שלך, החברות שלך, ההספקים שלך

לֶמה חיכית? למה לא אתמול?

באמת בקורונה רוב האוכלוסייה המחולת"ת התגעגעה נואשות לחזור לעבודה.

ורק את זו שמעדיפה לעשות הכל

אבל הכל, חוץ מהעבודה שלך...

מזדהה? איפה את נמצאת ביחס לעבודה?

כיום כולם רגילים לצאת לעבודה לממש את הפוטנציאל הרצוי שלהם על התעסוקה המצויה...

ולא בהכרח עם זיקה ישירה לפוטנציאל. (כלומר בהכרח שלא...)

ואם כל זאת את מאמינה שיש עובדים שרצו לחזור?

בגלל העבודה!

בגלל הכיף שהיא נותנת להם,

כלומר -

הם רצו לעבוד את העבודה שלהם.

לא כי כבר שיעמם להם,

לא כי לא היה להם כח לאלתר ארוחות, לקייטן תעסוקות וכו'

הם פשוט נהנים מהעבודה עצמה.

מאמינה שיש חיה כזו?

אם אצלך המציאות הקשה היא - בעבודה: השעה 9:30 את סוגרת את העיניים לחמש דקות וזה עדיין 9:31!

זה הזוי.

זו העבודה שלך?

כך את מרגישה?

אצל מי את עובדת? לא הבנתי

אם אין לך סיפוק,

את/ה מפחד/ת מכל שיחה עם הבוס, עם רואת החשבון שלך, הלקוח

רחוק מהתחום שחלמת לעבוד בו, חלום שנגוז.

שעות שיש לך עליהם ביקורת - זה לא השעות שלך,

צוות לא מרנין,

משכורת / רווח לא מתגמלת,– את רואה את מספרי השקלים בתלוש / בבנק כציון לא עובר

נכתוב בגדול, שונאת את העבודה.

הלוואי שיש מיותר, מחקי אותו,

אבל אפילו על אחד שלא מחקת

למה את עדיין שם?

רגע אל תכעס/י, (לא לאבד עשתונות) המשיכי לקרא זה בשבילך,

למה לא מגיע לך לחיות?

למה על הילדים שלך נגזר לאכול אותך?

למה לא מגיע לך לנהל את הזמן שלך עם אנרגיות???

ואם חשבת שזה בסדר, שתמרחי עוד יום, תסחבי עוד תחושת אפס, סחבה, מין מבצע כזה של לשרוד כל יום מחדש

חשבת כך

עד ש..

נפגשת עם עצמך במראה של המעלית, המסיעה אותך הביתה,

ומה ראית,

יו, פגישה אישית מלחיצה, לא נכון - ככה אני נראית?

כן.

כך את נראית כשאת לא מסופקת ולא אוהבת את העבודה שלך,

תודי

כשאת עם אנרגיה חיובית, מפוצצת באדרנלין. ב – 20 דק' תספיקי, מה שלא תעשי ביום חופש אחד מהבוקר עד הלילה.

להיפגש עם האנרגיות האלה, מאותו עולם מושלם הנ"ל

פתאום בא לך לעשות את זה, להחמיא, לזרום, להישמע ברקיע, להקרין טוב שכיף להרגיש אותו. פתאום בא לך על זה:

טוב לך בחיים, את עושה את מה שטוב לך, וזה מקרין.

על המשפחה

על העבודה,

ועל גמילות חסדים :)

ממש על כל תחומי החיים

את כבר מוצאת את הנישה שלך, שבה טוב לך-

איזו אגדה איזו הקלה.

תביני.

זה אנרגיה שממלאה אותך ומייצרת הספקים מדהימים.

אז למה את לא נותנת את זה לעצמך?

בגלל איזו עבודה שלא התחבר לך איתה?

בגלל שלא תעזבי עבודה: מסודרת, קרובה, שווה...?

בגלל שלא נעים לך לבקש תחום אחר שאת אוהבת?

בגלל שאת הבוסית, וקשה לך העול הטכני, (את לא אוהבת אותו) ואת לא משחררת כלום מהכתפיים שלך, את לא סומכת על אף אחד מלבדך?

שחררי

מגיע לך לעשות את זה, להמשיך לדברים שטובים לך יותר.

ויותר מזה,

את חייבת לעשות את מה שטוב לך,

כי:

בעבודה, עשה את הדבר אותו אתה נהנה לעשות. (לאו טסה)

תחשבי על זה, המקום שהכי צריך לכוון בו בנתנה תוקף - "בנפשו יביא לחמו" - שלא נביא לחם על חשבון הנפש שלנו.

אז בואי תעשי את זה

קחי רגע אחד בו תהיי ברורה עם עצמך.

ותתחילי לחזור מיום עבודה עם סוללה מלאה +

התוצאה - תהיה ההוכחה שעשית את הדבר הנכון.