הנושאים החמים
בסייעתא דשמיא.
שיר לערב סוכות תשפ"א
כמידי שנה בחג הסוכות,
מבלים אנו שעות ארוכות,
בחיפוש אחר אטרקציה מתאימה,
ושלא תדעו, קשה המשימה.
צריך מקום עם סוכה במתחם,
מקום עם צל, שלא יהיה חם.
עדיף שיהיה בלי הליכה רבה,
ושיהיה כיף, ככה סתם, בלי סיבה.
אחרי שעות של בירורים וחיפושים,
נופל הפור, נבחר היעד המקסים.
מתארגנים מהר, ההתלהבות בשחקים,
אורזים תרמילים, שקיות ותיקים.
נסחבים באוטובוס עם כל עם ישראל,
כי אם נידחס יחד, יחד גם נגאל.
הנסיעה מתארכת, כולם כבר יגעים,
אבל אל תדאגו, מיד מגיעים!
מגיעים למקום, אחרי נסיעה ארוכה,
לא רוצים לחכות אפילו עוד דקה.
זהו פארק או גינה או מסלול הליכה,
אך המקום לא מתאים לכל המשפחה.
הבנות עייפות, השמש קודחת מידי,
הבנים מחפשים אקשן, למִרצם אין די.
אמא מנסה בין הרבים להשלים,
ואבא נשאר לסחוב את התרמילים.
אחרי כמה דקות, פחות או יותר,
צצה בעיה והיא ממאנת להיפתר.
הילדים רעבים, רוצים לאכול,
אבל למצוא סוכה אף אחד לא יכול.
המפה כדרכה בלתי אפשרית לקריאה,
ימינה או שמאלה? רק לא ליציאה!
בסופו של דבר הסוכה נמצאת,
אך ברגע שנכנסים, רוצים כבר לצאת.
מכרינו מהאוטובוס נמצאים שם כמובן,
עם עוד מאה מאתיים לבושים שחור לבן.
פוגשים את השכן, יחד עם כל השבט,
מחפשים מקום כדי שנוכל לשבת.
לא נמצא דבר כזה בסוכה הפצפונת,
מברכים 'לישב' על כסא בלי משענת.
באמצע הביס החוצה נדחפים,
פוגשים את שאר המשפחה, אבלים וחפויים.
לא הספקנו לאכול, בצער מקוננות הן,
ולנו לא נותר אלא להסכים ולהנהן.
פוגשים שוב את השמש הלוהטת,
פיסות של צל משפחתינו מלקטת.
רוצים לענג את חולו של מועד,
אך נראה שננחל אכזבות לעולם ועד.
כי כולם כבר עייפים, רעבים גם צמאים,
ולא רוצים להישאר במקום שלא מתאים.
בתחושה נאכסית הביתה שבים,
השנה היתה חזרה של אשתקד, חושבים.
כעת לא רוצים שוב, השנה,
אבל נראה שזה פשוט בלתי נמנע.
אך ראו מה נפלא, השנה יש לנו הזדמנות,
'כעין תדורו' לקיים בהידור והצטיינות.
זמן עם המשפחה בלי לצאת מוקדם,
לשבת בסוכה כמו אחד האדם.
לא צריך לחפש סוכה ללא תוחלת,
תהיה לנו אחת ממש מחוץ לדלת.
לא צריך לצאת מהבית, גם אי אפשר,
נראה שזו לא החלטה של ח"כ או שר.
ה' הניח אותנו במצב הנוכחי,
בואו ננצל אותו, זה פשוט הכרחי.
שבוע שלם של חול המועד זה מיוחד,
נפיק את המירב כל אחת ואחד.
לתוספת לימוד תורה, להרבות בתפילה,
חסד בתוך המשפחה גם בלי שם ותהילה.
או פשוט לשבת בצילא דמהימנותא, בנחת,
השנה, בלי לטרוח בתפקיד המארחת.
ליישב את דירת הארעי, שכל שנה מיותמת,
על הכיסאות והשולחן להשאיר חותמת.
להנות מהקישוטים היפים שהכנו לבד,
לאכול המוציא ומזונות ולא 'שהכל' בלבד.
השנה, אחרי החודשים המתישים שעברנו,
ה' רוצה ללמד אותנו משהו, לבטח הבנו.
לקבל את מה שהוא נותן באהבה, ולמקסם,
אני יודעת שאנסה, מקווה שגם אתם!
קרדיט: @ליאורהA
שיר לערב סוכות תשפ"א
כמידי שנה בחג הסוכות,
מבלים אנו שעות ארוכות,
בחיפוש אחר אטרקציה מתאימה,
ושלא תדעו, קשה המשימה.
צריך מקום עם סוכה במתחם,
מקום עם צל, שלא יהיה חם.
עדיף שיהיה בלי הליכה רבה,
ושיהיה כיף, ככה סתם, בלי סיבה.
אחרי שעות של בירורים וחיפושים,
נופל הפור, נבחר היעד המקסים.
מתארגנים מהר, ההתלהבות בשחקים,
אורזים תרמילים, שקיות ותיקים.
נסחבים באוטובוס עם כל עם ישראל,
כי אם נידחס יחד, יחד גם נגאל.
הנסיעה מתארכת, כולם כבר יגעים,
אבל אל תדאגו, מיד מגיעים!
מגיעים למקום, אחרי נסיעה ארוכה,
לא רוצים לחכות אפילו עוד דקה.
זהו פארק או גינה או מסלול הליכה,
אך המקום לא מתאים לכל המשפחה.
הבנות עייפות, השמש קודחת מידי,
הבנים מחפשים אקשן, למִרצם אין די.
אמא מנסה בין הרבים להשלים,
ואבא נשאר לסחוב את התרמילים.
אחרי כמה דקות, פחות או יותר,
צצה בעיה והיא ממאנת להיפתר.
הילדים רעבים, רוצים לאכול,
אבל למצוא סוכה אף אחד לא יכול.
המפה כדרכה בלתי אפשרית לקריאה,
ימינה או שמאלה? רק לא ליציאה!
בסופו של דבר הסוכה נמצאת,
אך ברגע שנכנסים, רוצים כבר לצאת.
מכרינו מהאוטובוס נמצאים שם כמובן,
עם עוד מאה מאתיים לבושים שחור לבן.
פוגשים את השכן, יחד עם כל השבט,
מחפשים מקום כדי שנוכל לשבת.
לא נמצא דבר כזה בסוכה הפצפונת,
מברכים 'לישב' על כסא בלי משענת.
באמצע הביס החוצה נדחפים,
פוגשים את שאר המשפחה, אבלים וחפויים.
לא הספקנו לאכול, בצער מקוננות הן,
ולנו לא נותר אלא להסכים ולהנהן.
פוגשים שוב את השמש הלוהטת,
פיסות של צל משפחתינו מלקטת.
רוצים לענג את חולו של מועד,
אך נראה שננחל אכזבות לעולם ועד.
כי כולם כבר עייפים, רעבים גם צמאים,
ולא רוצים להישאר במקום שלא מתאים.
בתחושה נאכסית הביתה שבים,
השנה היתה חזרה של אשתקד, חושבים.
כעת לא רוצים שוב, השנה,
אבל נראה שזה פשוט בלתי נמנע.
אך ראו מה נפלא, השנה יש לנו הזדמנות,
'כעין תדורו' לקיים בהידור והצטיינות.
זמן עם המשפחה בלי לצאת מוקדם,
לשבת בסוכה כמו אחד האדם.
לא צריך לחפש סוכה ללא תוחלת,
תהיה לנו אחת ממש מחוץ לדלת.
לא צריך לצאת מהבית, גם אי אפשר,
נראה שזו לא החלטה של ח"כ או שר.
ה' הניח אותנו במצב הנוכחי,
בואו ננצל אותו, זה פשוט הכרחי.
שבוע שלם של חול המועד זה מיוחד,
נפיק את המירב כל אחת ואחד.
לתוספת לימוד תורה, להרבות בתפילה,
חסד בתוך המשפחה גם בלי שם ותהילה.
או פשוט לשבת בצילא דמהימנותא, בנחת,
השנה, בלי לטרוח בתפקיד המארחת.
ליישב את דירת הארעי, שכל שנה מיותמת,
על הכיסאות והשולחן להשאיר חותמת.
להנות מהקישוטים היפים שהכנו לבד,
לאכול המוציא ומזונות ולא 'שהכל' בלבד.
השנה, אחרי החודשים המתישים שעברנו,
ה' רוצה ללמד אותנו משהו, לבטח הבנו.
לקבל את מה שהוא נותן באהבה, ולמקסם,
אני יודעת שאנסה, מקווה שגם אתם!
קרדיט: @ליאורהA
ברוך שכיוונתי - ראיתי ש @3333ציפי העלתה שיר עם קונספט דומה, רוצו לקרוא!
