הדיונים סביב אומן-ראש-השנה-תשפ"א, דומים באוזניי כשיח חרשים, כמו דיונים רבים שהצדדים בהם, לא בקיאים בנושא דיים.

אתן דוגמה כהתרשמות שלי, כמי שלצורך עבודתי שהיתי באולמות של בתי דין רבניים.

לעתים, הסדרי גירושין לא נעשים בצורה הדדית, והעסק מתפתח לתביעות כספיות וכדו'. ואז התובעת, במקרה זה האישה, לשם דוגמה, מתחילה לתאר מסכת חיים אומללה, ונסתפק בהגדרה זו.

אני זוכר, כי בראשית ימיי בבית הדין, הייתי מסתכל במקרה כזה על הבעל, ועיניי רושפות אש. כיצד עומד כאן כזה אדם XXX מידות, וכזה איש XXX מעללים? כיצד אינו מעז לראות פניו.

ואז ניתנה רשות הדיבור לאיש, שהחל לדבר בקול שבור ועיניו זולגות דמעות, ופתאום העיניים נפערות מתדהמה. אתה מקבל תמונה אחרת מול העיניים, ואיך אומרים מסתבר שלכל מטבע יש שני צדדים, ומסתבר שלפעמים הבעל הוא האיש הטוב, ולפעמים אתה כבר לגמרי מתבלבל ולכן לא אני הדיין...

במה דברים אמורים?

חסיד ברסלב, בא לאוויר העולם עם תשוקה אדירה לרבי נחמן ולתורתו. הוא גדל על ברכיו, הוא מתלהב מאמרותיו, הוא דבק באורחותיו. אתו הוא קם בבוקר, אתו הוא נושם, אתו הוא לומד, אתו הוא עושה עסקים, אתו הוא מתבודד. כל החיים שלו זה רבי נחמן מברסלב שמקשר אותו לבוראו.

ואוח... הנסיעה לאומן לראש השנה. החשיבות שחסיד ברסלב מהשורה מייחס לזה, תובן רק למי שחסיד ברסלב! חד משמעית! אם אתה לא חסיד ברסלב, אם לא גדלת על ברכי ברסלב, לעולם לא תבין את הצד שלו. לעולם לא תבין את השתוקקותו.

ואז באים אנשים, שלא שומעים בכלל את הצד שלהם, לא מתחילים להבין את מה שברסלב אומרת - ומחליטים בשבילם שמדובר במסיבות, בדבר לא קדוש, במשהו שהוא לא חובה ולא ראש השנה.

עזבו לרגע את התחלואה הגוברת ומה שנכון לעשות. אבל עצם העניין שאתה ניגש לעניין מתוך פטרונות והתנשאות - מוכיח שאתה לא ראוי לקבל החלטה בשבילם. כי גם אם ישבת איתם ימים ולילות, לא היית מגיע לנקודה. לאותו משפט מטלטל של רבי נתן: בברסלב בוערת אש, הבער אותה בלבבי.

קל וחומר, אם לא ישבת אתם מעולם, לא ירדת לסוף דעתם, לא חשבת שאתה צריך לעשות כך. ברור שזה ייראה לך מסיבה, בדיוק כמו שאותו בעל נראה לי אז כאדם אכזר עד שהוא פתח את פיו והפך לגגגגגגגגגגגגגגמרי את התמונה.

*

ולעצם התחלואה.

עזבו אתכם מההשוואה להפגנות בלפור שבאמת זועקת לשמים.

בישראל ממזמן לא שולטים על שרשרת ההדבקה. הקורונה נמצאת בכל מקום, בערים אדומות, ירוקות, צהובות ואפילו ורודות. אין שום הגבלה בשום מקום. אין אכיפה בשום מקום. יש תפילות המוניות בבתי כנסת, להבדיל יש חופי ים מלאים, השווקים הומים אדם, רחובות הערים המרכזיות נראים עמו עדרי נמלים עמלניות וחרוצות - מה נתפסתם שם למעלה לאומן?

המונים טסים ליוון, לקרואטיה, להונגריה, אוכלים במסעדות, לנים במלונות. הייתם פעם בערים מרכזיות באירופה, בכיכרות המרכזיות בהן מבקרים התיירים? הם לא נראים אחרת מרחוב פושקינה באומן בימי ראש השנה! המוני אנשים ברחוב הולכים הלוך ושוב כמו איזה סרט מקולקל...

אה, סליחה יש הבדל!

באומן, יש גוף שרוצה לקחת על עצמו את האחריות. ליצירת מתווה לבניית קפסולות ולשליטה על העסק.

גמזו, ידעת בכלל שאין חובה - גם מבחינת ברסלב - להיכנס לציון של רבי נחמן בימי ראש השנה?! קהילות שלימות מגיעות לראש השנה באומן, קופצים לקבר לעשרה פרקי תהלים להתרפקות, ולאחר מכן סגורים במתחם שלהם כל ה-ראש השנה, ולאחר ראש השנה באים להיפרד בציון, ידעת מזה גמזו?

אז מה כל כך קשה לתחום עשרים אלף איש בשכונה שלימה בימי חג, וליצירת מתווה לשמירת מרחק? בתל אביב, במסיבות הלילה, אין עשרים אלף איש?

אלא מה? אתה לא רוצה לשמוע! וכשאתה לא רוצה לשמוע את הצד השני, הברסלבי הוא האיש הרע בעיניך!

רק תודה שעוררת אותנו לומר: גמזו לטובה.

ואתם חסידי ברסלב, אל ייאוש, עוד תהיו באומן. תלכו רק לאומן שעשאכם, תתפללו אליו, ותראו רק ישועות.