הנושאים החמים
נתחיל מזה שנמאס לי מהכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
העניין הוא כזה, ברבות השנים אספתי סביבי קולקציית ילדים, בגדול הם מהממים, מוכשרים, גאונים, דומים להורים שלהם, אין מה לאמר הם נ ד י ר י ם.
אממה
תמיד בעסקים בסגנון הזה יש אפ ודאון.
אי אפשר לצפות מהקולקציה שניסית לעצב, שתשאר כמו התכנון.
לפעמים היא זזה מהשורה, לא עומדת כמו חיילים.
הפלא הגדול שהיא לעיתים גם מדברת, מביעה דעה, וגם מצפה שיתחשבו בדעה שלה.
הזוי, פשוט הזוי.
איזה דור מוזר.
היה שלב שבו עברתי לטקטיקה מעשית, הצעתי לבעלות קולקציה אחרות לנסות החלפות, שטחתי את טיעוני הצודקים והפעלתי את כל כישורי השווק הבולדוזרים שלי
את האמת?
היו כמה שהסכימו לנסות, אבל בסוף הקולקצייה התנגדה בעדינות ואני חזרתי לתוכנית המקורית, לנסות לעצב אותה שוב.
עכשיו שלהי אוגוסט, חלק כבר מקופסלים עמוק ונחזה בקצה אפם רק אחרי יום כיפור, חלק עדיין עוקבים אחרי החדשות והצבעים של הערים וממשיכים לגרד את הטמבור מהקיר.
ברחובות ניתן לחזות בשאריות מאוגוסט , ניתן לזהות אותם על פי העיניים הטרוטות, הכיסים הקרועים, ואסופת ילדים שמחבקת אותם בידיים משוקלדות מהוופל בלגי האחרון שהם סחטו שוב בקרימינליות.
אני לא מתלוננת, שמעתם פה נימת תלונה?
אני לא מקטרת, אני רק תוהה לאן נעלמו כל האגודות למען שלום ההורים כשצריך אותם.
הימים האלה היו כאלה שגם פגישה עם לקוחות בתוך המכונת כביסה היתה נשמעת לי לגיטימית, על הר כביסה עם כוס קפה ובנחל שנוצר ממי השטיפה בחצר, ל ג י ט י מ י הבנתם?
הגיע הזמן שמישהו יאמר את זה בקול, להורים יש זכויות במדינה הזו, בסיסיות, אלמנטריות, הגיע הזמן שמישהו ילחם על ה'נסקפה' הרותח שלהם אחרי הקרב, או על ישיבה על ספה שהיא ריקה מעוד אלמנטים, ר י ק ה וכן גם ששיחת טלפון עם השוויגר תהיה בינה לבינה וזהו.
גם צ'ופרים קטנים מדי פעם כמו עגלת סופר מרופדת ושהולכת ישר, או פרסונה שתחכה בתורים האינסופיים ובו זמנית תלמד לקח את הישראלים המתורבתים מסביב שדוחפים.
זו קריאה לדגל לכל ההורים וההוֹרוֹת
לא תהיה קריאה נוספת מסיבות מובנות.
תודה וביי
אתי קצבורג- יועצת ומלווה עסקית, עתונאית, מרצה ליזמים ותקשורת בינאישית, אמאאאאאאאאאאאאא
העניין הוא כזה, ברבות השנים אספתי סביבי קולקציית ילדים, בגדול הם מהממים, מוכשרים, גאונים, דומים להורים שלהם, אין מה לאמר הם נ ד י ר י ם.
אממה
תמיד בעסקים בסגנון הזה יש אפ ודאון.
אי אפשר לצפות מהקולקציה שניסית לעצב, שתשאר כמו התכנון.
לפעמים היא זזה מהשורה, לא עומדת כמו חיילים.
הפלא הגדול שהיא לעיתים גם מדברת, מביעה דעה, וגם מצפה שיתחשבו בדעה שלה.
הזוי, פשוט הזוי.
איזה דור מוזר.
היה שלב שבו עברתי לטקטיקה מעשית, הצעתי לבעלות קולקציה אחרות לנסות החלפות, שטחתי את טיעוני הצודקים והפעלתי את כל כישורי השווק הבולדוזרים שלי
את האמת?
היו כמה שהסכימו לנסות, אבל בסוף הקולקצייה התנגדה בעדינות ואני חזרתי לתוכנית המקורית, לנסות לעצב אותה שוב.
עכשיו שלהי אוגוסט, חלק כבר מקופסלים עמוק ונחזה בקצה אפם רק אחרי יום כיפור, חלק עדיין עוקבים אחרי החדשות והצבעים של הערים וממשיכים לגרד את הטמבור מהקיר.
ברחובות ניתן לחזות בשאריות מאוגוסט , ניתן לזהות אותם על פי העיניים הטרוטות, הכיסים הקרועים, ואסופת ילדים שמחבקת אותם בידיים משוקלדות מהוופל בלגי האחרון שהם סחטו שוב בקרימינליות.
אני לא מתלוננת, שמעתם פה נימת תלונה?
אני לא מקטרת, אני רק תוהה לאן נעלמו כל האגודות למען שלום ההורים כשצריך אותם.
הימים האלה היו כאלה שגם פגישה עם לקוחות בתוך המכונת כביסה היתה נשמעת לי לגיטימית, על הר כביסה עם כוס קפה ובנחל שנוצר ממי השטיפה בחצר, ל ג י ט י מ י הבנתם?
הגיע הזמן שמישהו יאמר את זה בקול, להורים יש זכויות במדינה הזו, בסיסיות, אלמנטריות, הגיע הזמן שמישהו ילחם על ה'נסקפה' הרותח שלהם אחרי הקרב, או על ישיבה על ספה שהיא ריקה מעוד אלמנטים, ר י ק ה וכן גם ששיחת טלפון עם השוויגר תהיה בינה לבינה וזהו.
גם צ'ופרים קטנים מדי פעם כמו עגלת סופר מרופדת ושהולכת ישר, או פרסונה שתחכה בתורים האינסופיים ובו זמנית תלמד לקח את הישראלים המתורבתים מסביב שדוחפים.
זו קריאה לדגל לכל ההורים וההוֹרוֹת
לא תהיה קריאה נוספת מסיבות מובנות.
תודה וביי
אתי קצבורג- יועצת ומלווה עסקית, עתונאית, מרצה ליזמים ותקשורת בינאישית, אמאאאאאאאאאאאאא
