הפגנה, לא חשוב על מה, העיקר היציאה

פתגם עתיק ידוע חוזר על עצמו שוב ושוב אומר כך: 'הפגנה לא חשוב על מה' פתגם זה בא ללגלג על אותם אנשים שיוצאים להפגנות ומחאות תמידין כסדרן, ובעיקר על העומדים בראשם והמארגנים למיניהם. כלומר, זה לא משנה מה המדינה תעשה הם תמיד ימצאו על מה להפגין, האנשים האלה קמים בבוקר ואומרים לעצמם היום יוצאים להפגין, ורק לאחר מכן בא הסיבה, אם האוכל בא התיאבון.

הארץ גועשת ורועשת. יולי אוגוסט, אין לאן לצאת לפוש, שדה התעופה בן גוריון סגור, אין טיסות, ורבים מיושבי הארץ נמצאים בחל''ת, מצב ביש, המון זמן פנוי, מה עושים? מפגינים.

מצד אחד נפגעי הקורונה מאידך מחנה 'רק לא ביבי' אלו ואלו יחד מוציאים את כאבם כל מפגין בדרכו, אחד מאלתר שלט קטן השני בא עם מגאפון, והמהדרין - מהדרין בפרובוקציה שיצדיק את היציאה אך כולם לדבר אחד מכונים, המטרה: הפגנה, לא חשוב על מה, העיקר היציאה.

בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה, אי אפשר למנוע מלהפגין, והזכות לכל אחד ואחת לעשות זאת, אך, האם פרובוקציות תורמות למאבק שלשמה התכנסנו, הרי ברור לנו שאם יקום יום אחד אדם גבר או אישה ויבצע אקט פרובוקטיבי לעיני כולם, הוא ייעצר ואף ייקנס. אולם בשם הדמוקרטיה ובאיצטלא של הפגנה – והפגנת שמאל הכל מותר.

הפרופ' והמרצה דן אריאלי מביא בספרו 'לא רציונלי לא במקרה', מחקר וניסוי מעניין שעשה יחד עם עמיתיו באוניברסיטת mit הניסוי עסק בנושא 'האם מצב רגשי וכדו' משפיע על בן אדם לקבל החלטות', התוצאות היו ברורות, פער גדול בין החלטות במצב רגשי, למצב נורמטיבי, על פי המחקר אנשים פועלים אחרת - ולא מתוך היגיון כאשר הם במצב רגשי.

ברוח 'הפגנה לא חשוב על מה, והעיקר היציאה', שמתקיימת בימים אלו על יד בית ראש הממשלה בבלפור, קמה אחת המפגינות באמצע ההפגנה (זאת הייתה אחת ההפגנות הראשונות, ואין ספק שזו השפיעה רבות על אופי הפגנות) והתנהגה בפרובוקטיביות מחאתית, סביר להניח שבשעת מעשה לא חשבה למה היא עושה זאת, היא פעלה מתוך רגש, ולא מהמוח, המעניין הוא שכאשר שאלו אותה למחרת לאחר שזה קיבל באזז תקשורתי והביקורת לצידה, היא ענתה שזו הייתה כוונתה, שידברו מזה, לדבריה, רק ככה אנשים יקשיבו לה.

אנו רגילים בעולם הפרסום שתעמולה אינה חוזרת ריקם, כל פרסום מבורך. פרק מיוחד מוקדש על פרסום פרובוקטיבי, לא כל אחד מתחבר לזה, יש שטוענים שאנשים אפילו נרתעים מזה. יחד עם זאת, גם אלו שבוחרים לפרסם בדרך זו מציבים לעצמם גבולות, פרובוקציה לבד לא, פרבוקציה עם תוכן, כן. פרסום פרובוקטיבי ככל שיהיה, חייב להיות מאחורי זה מסר כלשהו, אי אפשר להציג מיצג של אביזרים ושלל דברים פוגעניים כשאין אמרה - והאמרה היחידה הוא שידברו ממני.