"אבא", געיתי בבכי, "אל תעזוב את הבית".

התהפכתי במיטתי נדוד שינה, הרוח הירושלמית שרקה מנגינה מעוררת אימה, לחישות רמות ומפוחדות בקעו מחדר האורחים, כל כמה רגעים נשמעה קריאת קרב מהדהדת בהרים ותכף אחריה נזדעזע הבית מרעם עז. היו אלו אילי הברזל הרומיים שנגחו בחומה ללא הרף.

הרעב הציק לי, החלטתי לעלות אל עליית הגג לחפש פירורי אשישה או שמרי יין להירגע מעט. שליבות הסולם חרקו שיני עץ תחת רגליי, כלי חרס שבורים למחצה הפזורים על הרצפה הקשו עלי את המעבר אל מחצלת הקנים שלי הפרוסה בפינת העלייה, שם נח נאד חלב ישן שמילאתי בנוצות ויצרתי ממנו כר.

ירח מלא האיר את עליית הגג באור לבן ורך. ליד החלון הקמור עמדו קדרות אבן מאובקות מטילות צלליות אנושיות על התקרה המתעגלת, בתוכן נחו אגרות ישנות ובגדים בלויים. לכאן עליתי מינקותי כשרציתי לברוח ולשקוע בהרהורים.

בימים כתיקונם הייתה זו תצפית נהדרת על החומות ועל בית המקדש, מכאן ראו את עשן המזבח מיתמר בקו ישר, מכאן הריחו את ריח הקטורת ואת ריח הקרבנות והמנחות, לכאן הייתי עולה כדי לצפות בעולי הרגל הרבים הצועדים בשיירות ססגוניות מכל עבר, כשאחי יוסף היה קטן הוא טען שהוא אפילו שומע מכאן את שירת הלוויים.

בימים אלו ריח הקרבנות התמזג בריח מלחמה, זה שלשה חודשים שירושלים במצור, מעבר לחומה בנו הרומאים מקלעי בליסטראות המטילים את חיתתם על אנשי ירושלים. מן החלון ניתן להשקיף על אינספור החיילים הצובאים על החומה ואנשיו של אבו סיקרא שהודפים אותם שוב ושוב.

מלחמות הבריונים ושרפת מחסני המזון הותירו אותנו, אנשי העיר, ברעב מצמית. בכל יום שמענו על עוד מכרים שמתו ברעב, גם כאלו מהמשמרת שלנו. אבא, שהיה מחשובי הכוהנים במשמרת, היה הולך מבית לבית לחזק את ליבותיהם של השכולים והמפוחדים, והיה מדבר על לבם שישימו מבטחם בבורא עולם, וימשיכו להקריב את קרבן התמיד.

נזכרתי פתאום שמחר -יז' בתמוז- הוא היום בו אני מתחיל להניח תפילין, בעוד שלשה חודשים אני כבר אהיה בר מצווה ואצטרף אל אחיי בעבודת בית המקדש. "אתה כבר גדול וחכם", החמיא לי אבא כשמדדנו את הרצועות, ואחד מחכמי הסנהדרין שהיה בביתנו ליטף את לחיי בדמעות. חיוך ננסך על פניי ונרדמתי על המחצלת.

רעש איום טרף את שנתי, הבית רעד בחוזקה והוטחתי אל הקיר כשעליי נערמים שברי כלים ואבנים, לא הבנתי מה קורה, היכן אני? זעקות שבר וטפיפות רגליים נשמעו מן המבוי.

שמעתי את אבי פותח את דלת הבית ומכניס את הכהן שצווח בהיסטריה, "רבי, אין בבית המקדש כהנים להקרבת התמיד כולם יצאו להלחם ונטמאו למת, מה יגן עלינו עכשיו?"

"זו הסיבה שרעדה העיר. זהו יום דין", שמעתי את אבי לוחש, "זהו היום בו שבר משה את הלוחות הראשונים כשראה את מעשה העגל, אנו צריכים רחמי שמים מרובים ביום זה, הישאר כאן, לא בטוח להסתובב בחוץ".

ניערתי מבגדיי את הטיח ואצתי אל החלון, גג ההיכל עדיין בוהק בתפארתו, אך עשן התמיד איננו, הרגשתי מחנק בגרוני, הנחתי את ראשי על ברכיי ובכיתי, הפחד והצער סחטו את לבי כקורת בית הבד.

מן החומות עלו קולות מלחמה עזים ולמול עיניי המצועפות הקרועות לרווחה נבקעה החומה. שאגות רומאים וקול צחצוחי חרבות נשמעו יחד עם זעקות שבר של הפצועים והמגנים הנסוגים מן החומה.

"רק לא אל בית המקדש", זעקתי מעומק לבי ומגרוני יצאה אך יבבה, נחיל החיילים צועד בצעדי ברזל לכיוון הר הבית, רומס רוצח ובוזז כל שבדרכו, הם לא ירפו עד שיחריבו הכל.

"אנא ריבונו של עולם תעצור אותם עכשיו, אנא", נשכתי את ידיי שלא ישמעו הרומאים את בכיי, "אני רוצה לעבוד בבית המקדש, אני רוצה לעבוד אותך ולשרת אותך, אנא אל תעזוב את ביתך"

______________________
דור שלא נבנה בו כאילו נחרב בימיו.
הקדישו כמה דקות לתפילה מעומק לב שנזכה ויבנה במהרה בימנו.
מצו"ב תפילה נוראה על שבר הגלות מרבי בנימין הלוי תלמיד תלמידי האריז"ל.
(ההורדה בצד שמאל תחת הבאנרים)
על המחבר
ש
כתיבה חדה ומקצועית לכל מטרה - תסריטאות - קופירייטינג
ahron5727 @ gmail.com

תגובות

צודק, תוקן.

יוסיפון כתב שהמאורעות חפפו, שבאותו היום לא הוקרב קרבן התמיד כי לא נמצא כהן טהור.

מגיל מצוות היו בני הכהנים (בכינויים "פרחי כהונה") מתחילים את עבודתם בבית המקדש כגון להעיר את הכהן הגדול בליל יום הכיפורים אם הוא מתנמנם. בשמחת בית השואבה - הם היו מטפסים על עמודי עזרת הנשים כדי למלא את המנורות שבראשיהן בשמן ולהדליקן. והם היו אחראים על ניקוי מערכת השיתין במקדש.
אירוע ביטול התמיד היה בזמן מלחמת הורקנוס ואריסתובולוס. עשרות שנים לפני שהרומאים החלו את המצור על העיר.
הכתיבה באמת מיוחדת!! העיסוק בפרטים לא באמת חשוב.
כשהפרטים משדרים אמינות, הטקסט נוגע בלב.
 
שבוטל התמיד בי"ז בתמוז?
תענית כ"ו ע"א-ב'
כתוב שבוטל התמיד אך לא כתוב שזה הסיפור עם הורקנוס ואריסטובלוס מהגמ' בב"ק פב ב והעמוד האחרון בסוטה. רש"י במקום כותב שבוטל התמיד בגזרת מלכות. המקום היחיד שראיתי הסבר למה בוטל ביז בתמוז הוא ביוסיפון שכ' שבוטל בשל חסרון בכהנים שיקריבו או בשל טומאתם או בגלל המלחמה ובתפארת ישראל כ' שביום שהובקעה העיר בטלו כל הקרבנות ובכללן התמיד.
 
מדהים, מעורר, מכניס לאווירה.
הערב חשובה בקשר לנשק הבליסטראות: ראה בספר של ההיסטוריון גרשון בר-כוכבא על החורבן השני: נשק הבליסטרא העצום שאנו מכירים מציורים וכו' ושדגם שלו ניצב ליד מצדה, עדיין לא הומצא באותה תקופה. וא"ת מחז"ל בגיטין שמזכירים את הבליסטראות- גרשון מסביר שם שבאותו זמן כן היה קיים נשק דומה, קטן בהרבה, אבל בהחלט קטלני והאבנים שהיה משליך הביאו לתוצאות הרות אסון. אבל זה לא מתקרב לאבני הענק של הבליסטרא העצומה שרובנו מכירים.

ה' יקום דם אבותינו! וישיב במהרה שכינתו לציון.
 
כתיבה חדה, מנוסחת ברמה גבוהה.
באמת שהיום זו הדרך היותר מועילה להתחבר קצת לצער החורבן ולגלות הארוכה, אחר ששיחות וספרי מוסר ככל שיהיו חדלו להשפיע על רובנו (השפעה אמיתית שתיגע בלב ותגרום תחושת עצב והרהורי אבלות וצער השכינה).
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכא

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:ב עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:ז יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:ח יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
נקרא  17  פעמים

לוח מודעות

More from שיילה

שתף את המאמר

למעלה