הופיע כבר באיש את רעהו. אמרו שכדאי שיהיה כאן. אז הנה. קצת משופץ.



1. יואו כמה מבאס. שוב קורונה. מדיונים פילוסופיים על האם אנחנו בגל שני, ובכלל מה עוביו גדלו וצבעו של גל קורונה, נפלנו עמוק שוב לאותו הבוץ. סגרים. חולים. חרדים. הסתה. ישיבות שנהפכות למדגרות. או למסגרות. (איזה גאונות לשונית!). או גם וגם. האלו שנזהרים. האלו שלא נזהרים. אתם רוצחים. אתם הזויים. אדלשטיין הבלתי מתחשב. תראו לי שעושים סגר על תל אביב. אל תידבקו. אל תיבדקו. מה יהיה עם אומן של רבינו. מוישי תיזהר בחיידר. תלבש מסכה. תתרחק מהחברים שלך. במקביל תחלק להם טופים, שלא יחרימו איתך. אבל תשים כפפות על הידים לפני.
די!!!!!!!!!

כמו שאמר מישהו, כבר עדיף היה עוד שלוש מערכות בחירות...

2.אוקה. אז זה מרגיז. ומעצבן. ולדברים מרגיזים יש לנו פתרונות.

השלב הראשון , הוא האנטי. המשרד הבריאות. הקבינט. החכי"ם החרדים. החילונים. הציונים. זה הכל אתם. אתם האשמים, הכל בגללכם. השוטרים מחלקים קנסות רק לחרדים. ורק לחרדים עושים סגרים. את הבתי כנסת סוגרים ואת המועדונים פותחים. פפפפפ.

השלב השני, הוא ההדחקה. אין בכלל קורונה. כלומר יש, אבל היא לא הורגת. ואם היא הרגה, היא נחלשה. ואם היא לא נחלשה, היא הורגת רק את מי שלא אוכל לבונה. ושום. וכל אבקת רוכל. ואת מי שכבר היה רשום בינכהוכה בפנקס של מלאך המוות. שמעתי מהצרחן בקו הטלפוני, שהוא ראה את הפנקס. אצל הצדיק הנסתר.

והשלישי הוא הקונספירציה. הרי הקורונה זה כלום ושום ודבר. אז חייב להיות שיש מישהו שם למעלה, שנהנה מזה. אז משרד הבריאות מפנטז שהתשובות חיוביות, כדי שכל העולם יסמן את המדינה כאדומה, ואז אי אפשר לטוס לשום מקום, ואז אל על קורסת, ואז הבנדוד של יולי אדלשטיין יפתח חברה מתחרה. הוא גם בנדוד של ליצמן. מהצד השני.
שלא לדבר על ביל גייטס. והבונים החופשיים. והאו"ם. ארגון הבריאות העולמי. וכל העולם, מקצה האחד למשנהו, שנהנה להמציא לעצמו מחלה שבכלל לא מסוכנת, בשביל להקריס לעצמו את הכלכלה ולסבך לעצמו את החיים.


8qhsniqb__w643h428q95.jpg

תמונת אילוסטרציה. צילום חיים גולדברג, כיכר השבת


3. אמרה מישהי חכמה: הרי התיאוריות ההזויות, למשל, על סכנת החיסונים. קיימות כבר שנים ארוכות. למה פתאום הם תפסו תאוצה הזויה? איך אנשים שנתנו לילדים שלהם להתחסן שנה אחרי שנה פתאום "גילו את אמריקה"?

פשוט מאוד. הקורונה היא דבר כל כך מעצבן. מסכות ב35 מעלות בצל, אבטלה, לא לפגוש את הסבתא, הבית ספר נסגר, בידוד, סגר--- כך שכל מי שיסכים להושיע אותנו מהקורונה הזאת, יתקבל בברכה. גם עבודת אלילים של תיאוריות קונספירציה הזויות.


4. בימים האחרונים שמעתי את האייטם ה - 208,272,658,940 ששודר על קורונה בתקשורת. עלה לשידור אחד משלוש מאות הפרופסורים המתחלפים בתכניות האקטואליה. הפרופסורים מתחלפים, כמובן, אבל השאלה נצחית, ואידיוטית לא פחות:
"נו, אז מה דעתך על מצב הקורונה, פרופסור, המצב חמור וצריכים להכנס לפאניקה, או שככה זה המצב ונחיה עם זה, כמו תאונות דרכים?"

המילים "תאונות דרכים" ניקרו לי בראש. ברשותכם, אנקר גם לכם בראש, לפי חוק הניקור המדבק (????).


5. ובכן, תאונות דרכים, הם לכאורה נשקם הגדול של מתנגדי ההגבלות. הנה. אנשים מתים מתאונות דרכים. ולא שמענו שעושים סגר על כל התחבורה, ואז לא יהיה שום תאונות דרכים. רק הקורונה, משום מה, ירדה לעולם עם תשעה קבים של פאניקה מיותרת.

אז הלכתי על תאונות דרכים.


6. אי שם במעמקי ההיסטוריה, אחרי שהנרי פורד התחיל לייצר סוסים ממונעים בשיטת הסרט הנע, קלט לו האדם המודרני, שסוסים ממונעים עלולים להיות קטלניים. מאוד קטלניים. ואז התחיל תהליך אבולוציוני גדול. אנחנו הגענו בסוף, ואנחנו אפילו לא קולטים עד כמה התהליך הוא משמעותי.

במחילה מזקני הפורום, אבל חוץ מהם, נולדנו כולנו אל המאה העשרים. לכן אנחנו אפילו לא קולטים, עד כמה דבר כל כך פשוט ובסיסי כמו צורה של רחוב, מושפעת מהמאבק בתאונות הדרכים.
בעיירה של אבותינו, רחוב היה עשוי או מחצץ. המהדרים שמו אספלט.
ופתאום באה תבהלת תאונות הדרכים, ומאז, בכל מקום על פני הגלובוס, חילקו את כל הרחובות והדרכים, בחלוקה גסה, בלתי שוויונית ומעצבנת: מדרכה - וכביש. לרכבים הכביש, והמדרכה לאיש. או משהו כזה. ואין אחד מסיג את גבול רעהו.
וזה עוד לפני מערכת מטורפת שלמה, של תמרורים, וחוקים, וקנסות. מעברי חציה מרומזרים, מעברי חציה בלתי מרומזרים, נתיבים מקבילים, ומה עוד.
ואביזרי בטיחות. אבותינו, גם בעלי הרכבים, הסתדרו יופי(?) בלי חגורות בטיחות. ובוסטר. ומובילאי. וכריות אוויר. למרות זאת, כל שנה מוסיפים עוד ועוד אביזרי בטיחות, לתוך החיים שלנו. בעלות גבוהה. ועוד מחייבים אותנו.
ואם דיברנו על נהיגה. לימוד נהיגה. וטסטים. שלא לדבר על מיסוי מטורף (על הרכב והדלק), שפשוט מטרתו למנוע מאיתנו לרכוש רכבים!. וזה עוד לפני הנהיגה עצמה, שהמדינה, מזעזע לחשוב על זה, פשוט מנהלת אותנו! על כל צעד ושעל. כאן תיסע מהר, כאן תיסע לאט, ימינה, שמאלה, לאותת, רמזור אדום, רמזור ירוק. מאז הגן, לא דרשו מאיתנו צייתנות כזו: אדום -תעצור! כתום - תניח על הדוושה! ירוק - תיסע! מהרגע שנכנסים לרכב, הופכים לעבד נרצע של השלטונות. הציוניים. ואם טיפה סטינו - קנסות. נקודות. שלילות.
לא נחה דעתם של מבהילי הקורונה, סליחה, התאונות, ועד כדי שהקימו, תשמענה אוזנכם, משטרה שלמה רק בשביל התאונות! משטרת התנועה.
ומשרד ממשלתי מיוחד: משרד התחבורה והזהירות בדרכים.


7. ותחשבו על שלום. ילד בן 8.5. ילד של חיידר, טהור עיניים ומסולסל פאות זהובות. חוזר מהחיידר מלא מרץ, והתחיל לפרק את הבית על יושביו לגורמים.
במרחק 10 מטר אווירי (בני ברק, מה לעשות), נמצא הילד המקביל שלו. ידיד נפש. הפתרון היחיד יהיה להצמיד את שניהם יחד, ואז הם ישחקו טאקי עד הלילה, והייתה נפשנו לשלל.
הבעיה שיש כביש מפריד בין שני הבתים שלהם. ואין בבית מי שירד עם הילד ויעביר אותו את הכביש. ופקיד אפור שיער ממשרד הבריאות, או מקבינט הקורונה, או משהו, החליט שרק מגיל 9 חוצים לבד. חסתי עליכם, ולא תיארתי את הנזקים הנפשים, הרוחניים, והפיזיים, שגרם אותו פקיד, במשך התקופה שהילד נאלץ להשאר בבית יום יום, ולפרוק את תסכוליו על אחיותיו.

cnvj3rpa__w643h428q95.jpeg

גם אילוסטרציה. גם גולדברג.



8.
והנה סיכום מעצבן:
קורונה זה כמו תאונות דרכים. כלומר, תופעה מסוכנת, שאורבת לנו בחיי היומיום, ואין לנו שום פתרון קסם (עד שיבוא החיסון המושיע או סתם נס חביב). והזהירות מקורונה תיראה, כמו הזהירות בדרכים.
כמו בזהירות בדרכים, אנחנו לא נסגור את עצמנו בבתים לנצח.
כמו בזהירות בדרכים, אנחנו לא נכניס את עצמנו או את אחרים, לפאניקה ולהיסטריה.
כמו בזהירות דרכים, אנחנו כן נגביל את עצמנו באלף זהירויות והגבלות, בשביל לשמור על החיים שלנו.
כמו בזהירות בדרכים, ההגבלות יפגעו בחיים שלנו. בפרנסה. ביכולת להתנייד.
לא כמו בזהירות בדרכים, אם הזנחת נניח את הכריות אויר ברכב שלך, אתה מסכן רק את עצמך, בקורונה אם אתה נדבק יש תמיד סכנה סביבתית.
כמו בזהירות בדרכים, הניהול של המערכת יופקד בידים פקידותיות, של כל מיני פקידים במשרד ממשלתי כלשהו. או איזה קבינט קורונה. אנשים שאין להם רוח הקודש. ולא שאר רוח. ולא תמיד הרבה שכל. אבל הרבה טעויות. ועדיין אנחנו נהיה מוכרחים להתנהג לפי החוקים הללו. לא בגלל שאנחנו תמימים ומפגרים שחושבים שכל דבר שהם אומרים זה קדוש קדוש קדוש. בגלל שצריכים להלחם בקורונה, והמלחמה נמצאת בידים שלהם.
כמו בזהירות בדרכים, המדינה החוצפנית הזו תכריח אותי לעשות טסט שוב ושוב, אפילו שחוץ מהבלמים, מה זה עניינם אם יש לי חגורות בטיחות או כריות אוויר. תנו לבנאדם להחליט לבד איך וכמה הוא שומר על החיים שלו.
כמו בזהירות בדרכים, תמיד יהיו אויבער חוכמים, שיגידו שמהירות גבוהה בכלל לא מסוכנת, וחגורות בטיחות זו המצאה של יזם ערמומי שעושה על זה כסף. תמיד יהיה להם גם איזה מומחה שהם מצאו ביוטיוב, שיתמוך בטענות שלהם. ותמיד הרוב יישאר שפוי, ויגיד שלמרות שיתכנו טעויות, אז כל עוד לא הוכחנו אותם למעלה מכל ספק, אנחנו נשמע לרשויות המוסמכות. גם אם לא נהסס לבקר אותם כשנראה לנו משהו שצריך לתקן, בסוף הם הקובעים.
כמו בזהירות בדרכים, מפגרים לא צריכים להיות, ובמקרי צורך אמיתיים, מותר לעגל קצת פינות, כשיודעים שבפינות הללו אין סיכון (אם ב12 בלילה ירדה המשפחה הגרעינית לחורשה ריקנית ושכוחה, להתאוורר ולאכול קצת אבטיח עם גרעינים וגרעינים ללא אבטיח, ואתם שם לבד, אז לא חייבים באמת לשים מסכות. אפילו שיש לחלוטין חובה חוקית, ותיאורטית אם שוטר משועמם יחליט גם הוא לבלות בחורשה שכוחה ב12 בלילה, תוכלו לגמור את הסיפור עם 200 ש"ח * משפחה גרעינית, כלומר מתקפה גרעינית לחלוטין על הכיס שלכם...).
כמו בזהירות בדרכים, אנשים שמזלזלים ימצאו המון תירוצים. אם הם חילונים, הם ימצאו תירוצים חילוניים, אם הם חרדים, הם ימצאו תירוצים חרדים. ועדיין הסיבה היחידה תהיה, שהגבלות פשוט מרגיזות. ומחניקות.
כמו בזהירות בדרכים, אלו ששומרים יצילו את אלו שלא שומרים. ואז מישהו יכנס לצומת ברמזור כתום, ומכיוון שכולם חוץ ממנו נזהרו, לא קרה לו כלום. והנה לכם ראיה אמפירית שברמזור כתום זה לא מסוכן.
אה, וכמובן, כללי הזהירות לא יעזרו במאה אחוז גם לאלו שנזהרים (בפרט כשיש הרבה שמזלזלים). ואז תהיה גם טענה מוחצת, מוכחת, אמפירית, שהכל שטויות: שכן שלי נסע תמיד 10 קמ"ש מתחת למותר, ובסוף מת בתאונת דרכים. וואלה.

הבדל אחד כן יש. הקורונה היא חדשה. ולא רק שהיא חדשה, גם הייתה לנו פנטזיה שהיא תלך מהר, אז סירבנו לאזְרֵחַ אותה בתוך הרגלי חיינו. ותאונות הדרכים הם עסק ישן. ומאות החוקים וההגבלות וההוראות, הפכו לחלק בלתי נפרד מריתמוס החיים (ביקשו להוסיף מילים לועזיות. הנה הוספתי.)

9. וסיפור מצדיקים, סגולה לבריאות ולכל דבר.
כשיהודי היה מגיע אל הרבי מבעלז זצ"ל לקבל את ברכתו על קניית רכב, היה מצווה עליו שני דברים: א. שישמור את חוקי התנועה כמו עשרת הדיברות. ב. שיכניס אורחים לרכב שלו (מה שקוראים טרמפים).

אז אולי לא ביררתי מספיק את ההיסטוריה התחוקתית של המדינה, אבל מלמעלה, חוקי הזהירות בדרכים, גם בזמן הרבי מבעלז זצ"ל, לא נקבעו על ידי חברי שלושת מועצות גדולי התורה. הם נקבעו על ידי פקידים אפורים ומחוקקים ציוניים מלאי קנאה תאווה וכבוד וזוללי חרדים לתיאבון ולהכעיס. כן כן, הסבות והסבתות של שרי קבינט הקורונה ופקידי המל"ל של עשרים עשרים.
אין לי הזכות לפרשן צדיקים, אבל מכיוון שאת המשל המצמרר הזה הוא אמר, כנראה שהוא התכוון: למרות שלהבדיל ריבי ריבואות מעשרת הדיברות, החוקים הללו מלאים חורים, ופגמים, שכן הם אינם מעשה אלוקי אלא מעשה אנוש, שתַּחְבּוּלוֹתָיו מְזִמָּה, שִׁבְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה, אף על פי כן צריך לקיים את החוקים הללו. מה לעשות.

10. לשם האיזון הקדוש. טיפ קטן לאלו שצועקים חמס על העולים לאוטובוס ללא מסכה. במקום לצעוק, פשוט תקנו עוד כמה מסכות בכמה פרוטות, תגשו אליהם בנימוס, ותציעו מסכה. תשעים אחוז שהם יבינו את הרמז, ויוציאו את המסכה שלהם מהכיס. ואולי הם יקחו את המסכה בשמחה, אבל אם חבישת המסכות חשובות עד כדי להלבין פנים ליהודי, הם שוות גם את הכמה פרוטות הללו.
אממה, בשונה מלצעוק, מה שמציג אתכם כקדושים ואותם כרוצחים, אז לגשת בנימוס ולהציע מסכה, יכול להוציא דווקא אתכם אפעס טיפה פתטיים, מול פרצוף תמה או מגחך של האובייקט.
ואף על פי כן. נוח לו לאדם שיעשה עצמו אפעס פָּתֵטִי, ואל ילבין פני חבירו ברבים.