אמנות הנפש

  1. פנינה

    היא מחזיקה במשרה חשובה, הבית כמו לקוח מקטלוג, והילדים מטופחים ומעורבים היטב בחברה. כשחלומות לא באמת מתגשמים- אילת בריטמן, במדור שהולך לסחוף אתכם כל שבוע מחדש.
  2. אני לא שווה כלום?

    מה הופך אמא ל'שווה'? ומהי הצלחה אמתית באימהות, לעומת כישלון? היכנסו למאמר המעצים ביותר של פסי דבלינגר, שייתן לכן פרספקטיבה נכונה על התפקיד.
  3. מתי את חיה את החיים שלך?

    האם החיים הם לשבת לשעת סיפור עם הילדים, או דווקא טיול בין ההרים? פסי דבלינגר- מתמחה בהעצמה הורית, מעוררת בנו את נקודות הכוח להצלחה.
  4. ממלאת מקום

    יש ימים שיכולים להסתדר בלעדייך,עובדה! מי ממלא את מקומך כשאת יוצאת לנופש? מי מטפל בילדייך/בקריירה שלך- כשאת בבית החלמה? אז מה בכל זאת? היכנסי למאמר של פסי דבלינגר, ותקבלי המון כוח...
  5. גיטה- חלק א'

    "את יודעת גיטה", אני מתחילה בזהירות, "בשביל תקשורת, צריך תמיד שניים. הבן שלך לא נמצא כאן ואת יודעת בוודאי שאם להצליח לשנות מישהו זה תמיד, תמיד, רק את עצמנו." בחדר השיח של אילת בריטמן.
  6. אמא כמקצוע

    "מה, סתם להיות אמא? אם את כן מרגישה גאווה בהיותך 'רק אמא' את מרגישה סיפוק שמחה מימוש עצמי, אז נהדר לך ואשרייך! אבל אולי תוכלי באמת להסביר איפה, ובמה מתבטא הסיפוק שלך?" פסי דבלינגר שואלת, וגם רוצה תשובות...
  7. יוכבד- חלק ב'

    "אין ילד רע. יש ילד שרע לו. כמה פעמים שמענו את המשפט הזה. בשיעורי הפסיכולוגיה בסמינר, במדורי הייעוץ בעיתון, במפגשי הנחיית הורים. בטח שאין ילד רע, בטח ובטח לא הילד שלנו. אז מה עושים באמת כשהילד שלנו, שלנו! מקבל ביושר את תווית המזיק השכונתי"...? כלבנה להאיר, עם יוכבד, בפרק ב'.
  8. הרצון לתשומת לב והערכה

    '"'אתה לא יודע מה הלך פה עד שהגעת!' את מנסה את מזלך ומסבירה לבעלך שמגיע הביתה אחרי ששככה הסערה של שעת הערב הביתית". פסי דבלינגר, במאמר מעצים!
  9. גיטה- חלק ב'

    "את גיטה אני לוקחת הביתה. אני עסוקה בה ואני גם יודעת למה. היא מחייבת אותי לעבוד קשה, להזיז הצדה כל כך הרבה תפיסות עולם שלי, כל כך הרבה דעתנות, כל כך הרבה ביקורת ופשוט, להניח לה להיות שם".
  10. ליהנות מהדרך

    מתי יהיה לך זמן לשבת איתם ורק ליהנות? לצחוק, לחוות, בלי להיות טרודה, בכל כך הרבה משימות טכניות, שמנתקות אותך מחווית החיים עצמה? בואי נהנה מהדרך...
  11. לא עשיתי כלום!?

    פירור ועוד פירור... מי בכלל מחשיב אותם, כשבקופסה, ביסקוויטים שלמים? לפעמים מטלות קטנות-קטנות, כמו רכיסת קפוצ'ון, סלסול הפאות, סידור הכיפה ומזיגת חלב על קורנפלקס, נראות לנו מיניאטוריות ולא נחשבות. שלא לדבר על כך, שאיננו מעריכות דיי, את ההקלה שהן מסיבות לילדנו. היכנסי להבין את הגודל....
  12. יוכבד

    הפנים שלה משתנות בבת אחת. "מה כואב לי?" היא שואלת, הקול שלה נחלש. "מה קרה פתאום? אגיד לך: הוא חוזר הביתה כל ערב בשעה שש. לפני כמה ימים שמתי לב שכשהשעה מתקרבת מתחיל לי מן כיווץ בבטן רק מהידיעה שעוד חצי שעה הוא נוחת כאן. את מבינה? אני! מצטערת שילד שלי מגיע הביתה? מייחלת שיאחר?"...
  13. פנינה/ פרק ב'

    "מישהו מבחוץ יכול להאיר לנו את הדרך, להזכיר לנו את כל הדברים הטובים שלנו ששכחנו, את מי באמת אנחנו, את כל מה שאיבדנו בדרך". אילת בריטמן, השבוע, בפרק ב'.
  14. חלי/ א'

    "תראי", היא שוב מסבירה לי בסבלנות. "ילדים קטנים צריכים שאבא ישב לידם עד שהם נרדמים אבל כשהם גדלים, אחרי שהם יתחתנו, הוא הרי לא יבוא להשכיב אותם. אז ככה זה יעבור גם לה!" היכנסו להכיר את חלי, ותצאו עם דמעות.
  15. פנינה/ פרק ג'

    שוב נעצרות המילים בפנים. "אני אעזור לך", אני אומרת. כמו אישה בוגרת ששמה את ידה הגדולה בתוך כפה הקטנה של ילדה. רק לחצות אתה את הכביש. היא יודעת את הדרך הרי, אחר כך תמשיך כבר לבד. פנינה, איתנו בפרק נוסף.
טוען...