אמנות הנפש

  1. הרצון לתשומת לב והערכה

    '"'אתה לא יודע מה הלך פה עד שהגעת!' את מנסה את מזלך ומסבירה לבעלך שמגיע הביתה אחרי ששככה הסערה של שעת הערב הביתית". פסי דבלינגר, במאמר מעצים!
  2. חלי / פרק ג'

    "בתוך רגע חלי שוקעת לתוך עצמה. היא מרוכזת, רק שעכשיו עוטף אותה משהו רך, נינוח. כשהיא קשובה לקולות שעולים מתוכה היא מזכירה לי אפרוח שנוקש בעדינות, מבפנים, על גבי קליפת הביצה". חלי איתנו, בפרק ג'.
  3. הטענה יומית

    "חלק מהתפקיד שלנו, הוא למלא את עצמינו בכוחות רעננים, הילדים שלך זקוקים לאמא מלאת כוחות וסבלנית. טעינה יומית יכולה לסייע לאוורור קל לפני שאת עוברת לדבר הבא" היכנסו לטור הקבוע לפני שטף ההכנות לשבת.
  4. חלי / ב'

    "אני מושיטה לחלי מספריים והיא נענית. קצת מסתבכת, קצת נקרע לה הדף, אבל בסופו של דבר זה מצליח, הלב גזור, פעור בתוך מעמקי בטן הארנבת" חלי המתוקה, קורעת את ליבנו בפרק ב'.
  5. אמא כמקצוע

    "מה, סתם להיות אמא? אם את כן מרגישה גאווה בהיותך 'רק אמא' את מרגישה סיפוק שמחה מימוש עצמי, אז נהדר לך ואשרייך! אבל אולי תוכלי באמת להסביר איפה, ובמה מתבטא הסיפוק שלך?" פסי דבלינגר שואלת, וגם רוצה תשובות...
  6. חלי/ א'

    "תראי", היא שוב מסבירה לי בסבלנות. "ילדים קטנים צריכים שאבא ישב לידם עד שהם נרדמים אבל כשהם גדלים, אחרי שהם יתחתנו, הוא הרי לא יבוא להשכיב אותם. אז ככה זה יעבור גם לה!" היכנסו להכיר את חלי, ותצאו עם דמעות.
  7. לא עשיתי כלום!?

    פירור ועוד פירור... מי בכלל מחשיב אותם, כשבקופסה, ביסקוויטים שלמים? לפעמים מטלות קטנות-קטנות, כמו רכיסת קפוצ'ון, סלסול הפאות, סידור הכיפה ומזיגת חלב על קורנפלקס, נראות לנו מיניאטוריות ולא נחשבות. שלא לדבר על כך, שאיננו מעריכות דיי, את ההקלה שהן מסיבות לילדנו. היכנסי להבין את הגודל....
  8. יוכבד- חלק ב'

    "אין ילד רע. יש ילד שרע לו. כמה פעמים שמענו את המשפט הזה. בשיעורי הפסיכולוגיה בסמינר, במדורי הייעוץ בעיתון, במפגשי הנחיית הורים. בטח שאין ילד רע, בטח ובטח לא הילד שלנו. אז מה עושים באמת כשהילד שלנו, שלנו! מקבל ביושר את תווית המזיק השכונתי"...? כלבנה להאיר, עם יוכבד, בפרק ב'.
  9. לא לפספס!

    הזמן בורח לנו בין האצבעות: הניו-בורן הקטן הופך לתינוק עגול לחיים, השפה הילדותית המעוותת, מתיישרת ונעלמת, שיער החלאקה ניגזז והם נישאים לגובה ויום אחד, את מגלה אותם אנשים עצמאיים בעולם... היכנסו להיזכר, מה חשוב שלא נפספס בתקופה היפה הזו...
  10. יוכבד

    הפנים שלה משתנות בבת אחת. "מה כואב לי?" היא שואלת, הקול שלה נחלש. "מה קרה פתאום? אגיד לך: הוא חוזר הביתה כל ערב בשעה שש. לפני כמה ימים שמתי לב שכשהשעה מתקרבת מתחיל לי מן כיווץ בבטן רק מהידיעה שעוד חצי שעה הוא נוחת כאן. את מבינה? אני! מצטערת שילד שלי מגיע הביתה? מייחלת שיאחר?"...
  11. ממלאת מקום

    יש ימים שיכולים להסתדר בלעדייך,עובדה! מי ממלא את מקומך כשאת יוצאת לנופש? מי מטפל בילדייך/בקריירה שלך- כשאת בבית החלמה? אז מה בכל זאת? היכנסי למאמר של פסי דבלינגר, ותקבלי המון כוח...
  12. פנינה/ פרק ג'

    שוב נעצרות המילים בפנים. "אני אעזור לך", אני אומרת. כמו אישה בוגרת ששמה את ידה הגדולה בתוך כפה הקטנה של ילדה. רק לחצות אתה את הכביש. היא יודעת את הדרך הרי, אחר כך תמשיך כבר לבד. פנינה, איתנו בפרק נוסף.
  13. אני לא שווה כלום?

    מה הופך אמא ל'שווה'? ומהי הצלחה אמתית באימהות, לעומת כישלון? היכנסו למאמר המעצים ביותר של פסי דבלינגר, שייתן לכן פרספקטיבה נכונה על התפקיד.
  14. פנינה/ פרק ב'

    "מישהו מבחוץ יכול להאיר לנו את הדרך, להזכיר לנו את כל הדברים הטובים שלנו ששכחנו, את מי באמת אנחנו, את כל מה שאיבדנו בדרך". אילת בריטמן, השבוע, בפרק ב'.
  15. רצון טבעי

    בתוך ההכנות לשבת, קחי פסק זמן של חמש דקות, לקבל העצמה אימהית. והפעם- על הרצון הטבעי שלנו.
טוען...