הנושאים החמים
מאמר זה יתחלק לשתי קבוצות יעד:
לציבור המקצועי הכללי ולקהילת המאיירים והמאיירות.
ציבור כללי – שימו לב, מתחילים אתכם.
שוק האיורים החרדי, מפותח במיוחד ביעד אחד מרכזי: העסקת הילדים.
מירב יצירות הקומיקס ממוענות לגילאים 6-12, המשחקים המאוירים, מדבקות הקיר והאיורים בספרי קריאה גם הם- רובם מותאמים לגילאי ילדות. אין פלא- ילדים זו ברכה עם שם ומלכות אצלנו.
לעומת זאת בחומר המיועד לציבור בוגר יותר, לרוב לא נמצא שימוש באיורים (למעט מקרים בודדים), במגזר החרדי. בפרסומות לבוגרים, בנקים, רואי חשבון, מוסדות להכשרה מקצועית, הודעות לציבור, פוליטיקה, כמעט ולא נפגש בם.
איורים נתפסים לעתים כלא לגיטימיים לצרכי שימוש לגילאי בוגרים. הם נתפסים כילדותיים. מסיחי דעת. לא רציניים.
אני מציע, שנתחיל לחשוב על שינוי מגמה.
מחקרים הוכיחו שמאמר אשר היה מאוייר בחלקו, נזכר יותר טוב על ידי סטודנטים, ממאמרים "יבשים", ללא איורים. תוכלו לראות שאפילו בחוברות ללימוד תיאוריה, פסיכומטרי וסתם חומר אקדמאי, תמצאו ששתלו שם איורים של דמויות לסימון- "חשוב!" "שאלה" וכו.
זוכרים את אנשי המקל הכעורים של אופיס 2005? היתה להם תפוצה ענקית, בעיקר כי הם שימשו מנוף לריכוז וסוג של אתנחתא למח.
ויותר מכך, חומרים חינניים יותר, מושכים תשומת לב. גם הודעה יבשה וטכנית, המעוטרת באיור, תמשוך מלכתחילה יותר עיניים.
תחשבו על שקע ותקע, המשתייכים לתחום החשמל, תחום מבוגר ויבשושי לכל הדעות. שי צ'רקה עיצב להם דמויות שתקועות לנו בראש עד היום. חשבו על הציפור של בזק, על כל הפרסומות של פיקוד העורף, שהחלו להיצמד למגוון גדול של איורי משפחה עליזים. כל מי שביקר בסניף דואר לאחרונה ראה שהדואר עבר להסברה על ידי איורים מצחיקים של היוצרים ניר וגלי. ללא ספק הם רצו לשמור על תדמית מקצועית ורצינית, אז מדוע להכניס איור? כי בעלי המותג הבינו משהו!
בעולם הבינו, שהמבוגרים של היום, בפרט מי שמשתייך לדור ה Y (ילידי 1985-2000), באופן טבעי נמשכים לאיורים ולאמצעי עזר חזותיים, מקבלים בהבנה ובחיבה איורים, cartoons ודמויות המבוססות של איור, ולא נרתעים המהשמעות ה"ילדותית" שלהם. ולהפך. מותגים רבים מרעננים את המשמעות הכבדה של המותג שלהם, אירועים רבים יוצרים דמויות המיועדות לליווי האירוע, ולוגואים מקשרים את עצמם לאוריינטציה איורית, כדי לקבל תשומת לב ועניין. וזה עובד.
מפרסמים? קופירייטרים? מעצבים? אל תרתעו מפניה למאייר. תחשבו בגדול, ויכול להיות שהמותג שלכם יהיה הזכיר ביותר, הלוגו שלכם ימשוך יותר עיניים, הפלאייר שלכם יקבל הצצה שנייה ושלישית,
וכל זה כי הכנסתם מאייר, וחשבתם חכם ושונה.
איך בכל זאת, כן בוחרים מאייר שלאיור שלו יש אפיל בוגר ואלגנטי? תתחילו לחשוב וקטורי, ותנו הצצה לחלק ב' של המאמר – שנוגע למאיירים אך לא רק.
מאיירים! ומאיירות. הקשב (נה)!
תתחילו גם אתם לחשוב וקטורי. איורים וקטוריים פחות מקובלים היום אצל המאיירים החרדיים. לא לומדים את זה אצל מאיירים כמעט, והתכנה הכי טובה לעניין, אילוסטרייטור, נשלטת בעיקר על ידי מעצבים.
אך שימו לב- אם תלמדו לאייר ולחשוב 'וקטורי', ייפתחו לכם קהל יעד אדיר בגודלו- עולם המבוגרים!
איורים וקטוריים הם אלגנטיים יותר, משתלבים היטב במשרדים "רציניים", בפרסומות של גדולים, ובספרי הדרכה, פלאיירים, דמותגים, ומה לא. סרטי אנימציה ישמחו להשתמש בדמויות וקטוריות, יותר זול להנפיש אותם.
עד היום לא היתה מגמת לימוד אילוס באף בית ספר לאיור דיגיטלי, ורוב המאיירים לא התמחו בכך.
בפרוג, החליטו לתת פינוק מיוחד לתלמידי מסלול איור, והסיפו קורס לתוכנות אילוסטרייטור בדגש על איור וציור בה. תלמדו לשם לא רק להשתמש בשלל אספקטים של התכנה, אלא גם לחשוב שונה, יצירתי יותר ואלגנטי יותר. איזה כיף.
ועכשיו - לדוגמאות:
איור לפרסומת לפסטיבל פיקניק:
דוגמה די נפוצה - לסגנון שאפשר להשיג באינטרנט ברוב אתר מאגרי התמונות. אך תחשבו מה אפשר לעשות עם זה באוריינטציה חרדית דתית!
פרסומת לחשיבת יצירתית. (ראו וידאו בצורה שונה)
מישהו רוצה להתנדב ליצור את זה עם צילום? יא.
פרסומת לחברת פאבר קסטל, חברת חומרי האמנות הגדולה. אמנם הם מקושרים חזק לעולם האמנות, אך עדיין השימוש במחק וברישום יוצר את האמירה:
החיבור בין התצלום לבין הרקע המאוייר יוצר אוירה תזזיתית שמשתלבת עם המסר (שהוא לא מעודן מי יודע מה.) אבל תראו כמה אקשן:
פרסומת לבתי אבות - בטכניקה מאוד פשוטה באילוסטרייטור:
פרסומת לבנק שויצרי:
מדפסות:
גם כאן האיור ברקע נותן אוירה קולעת וחכמה לצילום:
תרשים להסבר על תהליכים תעשייתיים.
אגב, הרבה מפות משתמשות באיורים , זה נקי יותר ונגיש יותר:
וגוגל, הו הבאנרים של גוגל, שנעשים בטכנית וקטורית מהממת של מאיירם עולמיים, בעיקר של owen davey
לציבור המקצועי הכללי ולקהילת המאיירים והמאיירות.
ציבור כללי – שימו לב, מתחילים אתכם.
שוק האיורים החרדי, מפותח במיוחד ביעד אחד מרכזי: העסקת הילדים.
מירב יצירות הקומיקס ממוענות לגילאים 6-12, המשחקים המאוירים, מדבקות הקיר והאיורים בספרי קריאה גם הם- רובם מותאמים לגילאי ילדות. אין פלא- ילדים זו ברכה עם שם ומלכות אצלנו.
לעומת זאת בחומר המיועד לציבור בוגר יותר, לרוב לא נמצא שימוש באיורים (למעט מקרים בודדים), במגזר החרדי. בפרסומות לבוגרים, בנקים, רואי חשבון, מוסדות להכשרה מקצועית, הודעות לציבור, פוליטיקה, כמעט ולא נפגש בם.
איורים נתפסים לעתים כלא לגיטימיים לצרכי שימוש לגילאי בוגרים. הם נתפסים כילדותיים. מסיחי דעת. לא רציניים.
אני מציע, שנתחיל לחשוב על שינוי מגמה.
מחקרים הוכיחו שמאמר אשר היה מאוייר בחלקו, נזכר יותר טוב על ידי סטודנטים, ממאמרים "יבשים", ללא איורים. תוכלו לראות שאפילו בחוברות ללימוד תיאוריה, פסיכומטרי וסתם חומר אקדמאי, תמצאו ששתלו שם איורים של דמויות לסימון- "חשוב!" "שאלה" וכו.
זוכרים את אנשי המקל הכעורים של אופיס 2005? היתה להם תפוצה ענקית, בעיקר כי הם שימשו מנוף לריכוז וסוג של אתנחתא למח.
ויותר מכך, חומרים חינניים יותר, מושכים תשומת לב. גם הודעה יבשה וטכנית, המעוטרת באיור, תמשוך מלכתחילה יותר עיניים.
תחשבו על שקע ותקע, המשתייכים לתחום החשמל, תחום מבוגר ויבשושי לכל הדעות. שי צ'רקה עיצב להם דמויות שתקועות לנו בראש עד היום. חשבו על הציפור של בזק, על כל הפרסומות של פיקוד העורף, שהחלו להיצמד למגוון גדול של איורי משפחה עליזים. כל מי שביקר בסניף דואר לאחרונה ראה שהדואר עבר להסברה על ידי איורים מצחיקים של היוצרים ניר וגלי. ללא ספק הם רצו לשמור על תדמית מקצועית ורצינית, אז מדוע להכניס איור? כי בעלי המותג הבינו משהו!
בעולם הבינו, שהמבוגרים של היום, בפרט מי שמשתייך לדור ה Y (ילידי 1985-2000), באופן טבעי נמשכים לאיורים ולאמצעי עזר חזותיים, מקבלים בהבנה ובחיבה איורים, cartoons ודמויות המבוססות של איור, ולא נרתעים המהשמעות ה"ילדותית" שלהם. ולהפך. מותגים רבים מרעננים את המשמעות הכבדה של המותג שלהם, אירועים רבים יוצרים דמויות המיועדות לליווי האירוע, ולוגואים מקשרים את עצמם לאוריינטציה איורית, כדי לקבל תשומת לב ועניין. וזה עובד.
מפרסמים? קופירייטרים? מעצבים? אל תרתעו מפניה למאייר. תחשבו בגדול, ויכול להיות שהמותג שלכם יהיה הזכיר ביותר, הלוגו שלכם ימשוך יותר עיניים, הפלאייר שלכם יקבל הצצה שנייה ושלישית,
וכל זה כי הכנסתם מאייר, וחשבתם חכם ושונה.
איך בכל זאת, כן בוחרים מאייר שלאיור שלו יש אפיל בוגר ואלגנטי? תתחילו לחשוב וקטורי, ותנו הצצה לחלק ב' של המאמר – שנוגע למאיירים אך לא רק.
מאיירים! ומאיירות. הקשב (נה)!
תתחילו גם אתם לחשוב וקטורי. איורים וקטוריים פחות מקובלים היום אצל המאיירים החרדיים. לא לומדים את זה אצל מאיירים כמעט, והתכנה הכי טובה לעניין, אילוסטרייטור, נשלטת בעיקר על ידי מעצבים.
אך שימו לב- אם תלמדו לאייר ולחשוב 'וקטורי', ייפתחו לכם קהל יעד אדיר בגודלו- עולם המבוגרים!
איורים וקטוריים הם אלגנטיים יותר, משתלבים היטב במשרדים "רציניים", בפרסומות של גדולים, ובספרי הדרכה, פלאיירים, דמותגים, ומה לא. סרטי אנימציה ישמחו להשתמש בדמויות וקטוריות, יותר זול להנפיש אותם.
עד היום לא היתה מגמת לימוד אילוס באף בית ספר לאיור דיגיטלי, ורוב המאיירים לא התמחו בכך.
בפרוג, החליטו לתת פינוק מיוחד לתלמידי מסלול איור, והסיפו קורס לתוכנות אילוסטרייטור בדגש על איור וציור בה. תלמדו לשם לא רק להשתמש בשלל אספקטים של התכנה, אלא גם לחשוב שונה, יצירתי יותר ואלגנטי יותר. איזה כיף.
ועכשיו - לדוגמאות:
איור לפרסומת לפסטיבל פיקניק:
דוגמה די נפוצה - לסגנון שאפשר להשיג באינטרנט ברוב אתר מאגרי התמונות. אך תחשבו מה אפשר לעשות עם זה באוריינטציה חרדית דתית!
פרסומת לחשיבת יצירתית. (ראו וידאו בצורה שונה)
מישהו רוצה להתנדב ליצור את זה עם צילום? יא.
פרסומת לחברת פאבר קסטל, חברת חומרי האמנות הגדולה. אמנם הם מקושרים חזק לעולם האמנות, אך עדיין השימוש במחק וברישום יוצר את האמירה:
החיבור בין התצלום לבין הרקע המאוייר יוצר אוירה תזזיתית שמשתלבת עם המסר (שהוא לא מעודן מי יודע מה.) אבל תראו כמה אקשן:
פרסומת לבתי אבות - בטכניקה מאוד פשוטה באילוסטרייטור:
פרסומת לבנק שויצרי:
מדפסות:
גם כאן האיור ברקע נותן אוירה קולעת וחכמה לצילום:
תרשים להסבר על תהליכים תעשייתיים.
אגב, הרבה מפות משתמשות באיורים , זה נקי יותר ונגיש יותר:
וגוגל, הו הבאנרים של גוגל, שנעשים בטכנית וקטורית מהממת של מאיירם עולמיים, בעיקר של owen davey
