תלות רגשית בחבר או במורה, למה זה קורה? ואיך מטפלים בתלות רגשית?

האם תוכלו לדמיין מישהו שמשועבד לזולת באופן מוחלט ועוד נהנה מזה?
ולא רק שהוא נהנה הוא אפילו לא מוכן לנתק את הקשר שלו ולצאת חופשי!
הוא רק מחפש כל הזמן לחזק עוד ועוד את הקשר

נשמע מוזר...

תוך כמה דקות תוכלו להבין כיצד דבר כזה יכול לקרות להרבה אנשים ממנו

לא כל אדם בכל מצב עלול להגיע למצב כזה (אין לכם מה לפחד בינתיים : )



אבל אם גם אתם מתמודדים עם תלות רגשית בחבר או תלות רגשית במורה או בכל דמות אחרת אתם אמורים להכיר את התיאור מקרוב...




כדי להקל על הבנת הדברים ניתן דוגמה שבה לאדם התולה נקרא דוד ולנתלה משה

אז כמובן נתאר אותם, משה הוא בחור חרדי לומד בישיבה מצויינת ואפילו עושה שטייגען אבל חסר לו משהו רציני, חסר נפשי עמוק שתופס את כל כולו ואת כל מוחו לגמרי, וכל מעייניו בשעותיו הפנויות רק למלא את החסר הזה. בהרבה מקרים החסר הוא חום ואהבה שהוא לא קיבל מהבית מספיק ולכן מנסה למצוא אותו בכל מקום, ולפעמים מצטרף לזה גם צורך למישהו שיכיל אותו, אבל נדגיש שהחסר יכול להתבטאות בהרבה דברים שונים מאד, וכל דבר ומקרה לפי עניינו אבל עדיין זה אחד הנפוצים.
דוד לעומתו גם כן לומד באותה ישיבה אמנם וגם עושה שטייגען כמו משה אבל הוא בחור מאד חמים ולבבי בשונה ממנו, וגם אמפתיה מצויינת יש לו, גם היכולת שלו להכיל לא רעה (מה שכזכור חסר למשה).

"לפני שנתחיל" כאן המקום להבהיר שהתלות לא נוצרת רק מהחסר והוא לא הסיבה שגורמת באמת לתלות. בתת מודע של האדם הוא סתם רוצה להיות חבר של דוד כי דוד "חמוד" או "מגניב" או כל דבר אחר שמשה רוצה (- רגש) ואז התת מודע של משה מתחיל לעבוד עליו שבאמת דוד אדם מאד מוצלח ועוד כיד הדמיון הטובה (- שכל) ולכן גם כל מילה שדוד אומר למשה, משה לוקח את זה "עד הסוף" אם דוד אמר לו מחמאה הוא ממש עשה לו את היום ואם להיפך אז כמובן שזה הפוך... אבל מה שנכתוב מכאן והלאה זה רק התנאי השני לתלות.

אז משה כזכור נמצא כעת בתוך מסע חיפושים ארוך מאוד אחר מילוי החסר המשמעותי שלו והסיפור מתחיל כשבמשך הזמן כמה פעמים בא משה ושוחח מעט אפילו סתם שיחה רגילה עם חברו דוד שגילה מעט אמפתיה אליו, וכך גילה משה שמאד נוח לצרוך חום ואהבה אצל דוד רעהו, והתחיל לנסות להתחבר אליו (מלשון חבר).
בהתחלה זה היה נסיון ליצור חברות רגילה ואחר כך זה קצת התקדם עוד והגיע למצב שבו יש כמה אפשרויות המשך.
זה תלוי מאד ספציפית כל מקרה לגופו.

  • א. חברות - אם גם דוד מעוניין בקשר אז לא כמו שהרבה אנשים חושבים לא נהיית תלות הדדית כי התלות נהיית רק במצב שמשה מנסה כל הזמן להשיג קשר עם דוד ולא מצליח ואז בגלל שהרצון שלו לא ממומש, מתפתח אצלו יחס תלותי. אלא נהיית רק חברות רגילה.
  • ב. ניתוק - כלומר במקרה שבסוף משה לא מעוניין בקשר מכל סיבה שהיא ואז לא נוצרת שום חברות וכמובן גם לא יחס תלותי.
  • ג. תלות - כלומר שבמצב של אי רצון מצד דוד ליצור קשר, והמשך רצון של משה ליצור קשר, בגלל שהרצון שלו כ"כ חזק והוא לא יכול לממש אותו הוא מפתח יחס תלותי

היחס התלותי בשונה ממה שהרבה אנשים חושבים עובד על דמיון.
המוח של רוב בני האדם לא נותן להם לברוח ממציאות לדמיון, זה נשמע לו שטותי וילדותי ויותר מזה - אפילו מסוכן כי במצבים מסוימים בריחה לדמיון יכולה לגרום להתעלמות מצורך בטיפול עד למצבי הסתבכות.
אבל כאן התת מודע של משה עובד עליו וממציא לו דמות פיקטיבית שכאילו היא חברה של משה ואוהבת אותו ומכילה אותו, ואת הדמות הזו הוא "מדביק" על דוד (שיכול להיות כזה) ובעצם במילים יותר פשוטות - הוא מדמיין שדוד ממלא לו את החסר וכך בורח מהתחושה המציקה של החסר. כדי למקסם את זה, התת מודע משלה אותו שדוד הוא אדם מושלם בפני עצמו. וכן שדוד באמת ממלא לו את החסר, ולכן בדוד צריכים להיות כמה תכונות כגון יופי חיצוני, הופעה מרשימה, הצלחה בלימודים, ועוד. בגדול הוא יכול להיות אפילו דמות שאמורה באמת להיות למשה דמות לחיקוי (מדריך וכדו').

אז בעצם המצב כעת הוא שבכל פעם שדוד עובר ליד משה, משה שוב "נזכר" בזה שדוד "אוהב" אותו ושוב בורח לדמיון ולכן מנסה משה ליצור כמה שיותר קשר ואינטרקציה עם דוד או סתם לשהות בחברתו, שמא דוד ירצה להתחבר אליו, או סתם יתן לו יחס.
אחת ההגדרות היותר מוצלחות של התלות זה שבכל רגע אפשרי חושב הנתלה על התולה ומחפש את קרבתו.
אבל כמובן שצריך להיזהר מאד בנושא, לא כל חברות היא תלות, רוב החברויות גם לא יגיעו לזה אז לא לפחד סתם.



הרבה פעמים התלות נהיית הדדית, והאמת שכל תלות שלא מטפלים בה נהיית הדדית בסוף כי זה נחמד לכל אחד שיש מישהו שרוצה בקרבתו.
ובמיוחד אם גם לדוד יש חסר משמעותי שמשה יכול למלא לו, ואז גם הרבה יותר מסובך לטפל בזה, כי גם אם משה רוצה לנתק דוד יכול להמשיך לרצות בקשר או להיפך. לכן מאד חשוב לטפל בנושא בהקדם ולא לדחות את הטיפול.

המצב הזה לא ממש נח באמת למשה כי הוא גוזל למשה את האישיות שלו והעצמאיות שלו שחשובה לכל אחד. אבל התת מודע שלו משלה אותו כאילו שזה נח לו. ברור לכולם שזה לא המצב האידיאלי.
משה שתלותי בדוד קם בבוקר - חושב על דוד, אוכל א.בוקר - חושב על דוד, לומד - חושב על דוד, וכן בכל דבר שעושה - חושב על דוד.
מה גם שהתלות גורמת למשה לרצות בקרבה כמה שיותר לדוד, ועם הזמן מתחשק למשה לחבק ולנשק את דוד (- על כל הטוב שעשה אתו כביכול) אבל זה לא מתאים ולא מקובל אז הוא מתחיל "להשתגע" כי הוא מאד רוצה משהו ולא יכול לעשות אותו.
וגם דוד לא אמור לחשוב על רעיון כזה שמשה מעוניין בזה, אז הוא לא יציע את זה למשה בהזדמנות שהם יהיו לבד ולמשה לא נעים לבקש את זה מדוד כי זה נשמע מוזר (לפחות במצב שהתלות עוד לא הדדית - במקרה שהיא הדדית יהיה למשה נח לבקש כל דבר מדוד) וזה אחת הסיבות שתלות הדדית יותר קשה לנתק - כלומר יותר קשה ככה לרצות לנתק כי באמת מקבלים צומי אחד מהשני.



הצילו, אז מה עושים

אתם בטח רוצים גם לדעת מה לעשות עם זה, אז ככה... זה קצת מסובך, זה מאד תלוי כל איש לגופו כך שאין על זה ממש תשובה ברורה אבל בכל מקרה יש כמה דברים שממש מומלץ לעשות הנה כמה מהם


א. פונים ליעוץ בקווי הסיוע השונים או אצל איש מקצוע שעוסק בגיל ההתבגרות או מחנך, רובם מכירים טוב את התופעה ומודעים לדרכי הטיפול בה.
ב. אם אתה לא מעז להתייעץ, נסה לחשוב ע"פ הכתוב למעלה וע"פ הכרותך את עצמך האם ניתוק יועיל לך או שרק יקשה עליך להתנתק באמת והמוח שלך יעשה "דווקא" ויותר תחשוב עליו.
ג. חייבים כמובן באמת למלא את החסר הזה בצורה טובה, אחרת אין סיבה שזה לא יחזור שוב עם מישהו אחר.


רק לסיום עצה כללית לזמנים כאלה, בגלל שכאמור עיקר הבעיה נובעת מזמנים פנוים, נסה כמה שיותר להמנע מזמנים פנויים ועסוק בדברים שאתה אוהב...

אשמח אם תוכלו לענות על סקר קצר בנושא
רוצים לקרוא עוד תוכן שלי? בקרו בבלוג שלי.

לחלק ב' של המאמר:
על המחבר
י
אני חזקי .ט כותב וסופר.
מנסה כמה שיותר לגעת בסוגיות האמיתיות של החיים.
מבלי להתחמק מאף אחת מהן...

ניתן להכנס לצפיה בתוכן נוסף שלי באתר מילים. בונות. עולם.


ואם אפילו איש אחד, פעם אחת יעזר אפילו בדבר קטן במשהו אחד שכתבתי, יהא זה שכרי.

ניתן ליצור איתי קשר באמצעות טופס "צור קשר" באתר הנ"ל.
"אני מעדיף ביקורת מאשר פירגון כי ביקורת גורמת לך להתקדם. לעומתה הפרגון משאיר אותך באותה הנקודה בה היית.

תגובות

ממש יפה
אבל אני הכרתי בישיבה (בפתח תיקווה) תלות שתיים על אחד כלומר משה על דוד ואברהם על דוד אבל משתי כיונים דהיינו משה רוצה את דוד אבל לא רוצה את אברהם בתמונה וכן אברהם רוצה את דוד ולא רוצה את משה בתמונה
ושלשתם מודעים מהמצב בו הם קיימים
ואפילו שכך התלות נשאר ועוד התחזק אצל שניהם כלפי דוד
רק אחרי שהם התחתנו התלות נחלש
אולי יחזקאל הגאון יש לך מה לשתף אותנו במצב כזה
אני לא חושב שיש הבדל האם יש שניים על אותו אחד או רק אחד על אחד
בהרבה מקרים באמת יש איש אחד (למשל דוד) שהרבה אנשים מתוסבכים עליו כי כזכור יש תנאים מסוימים גם לתולה כך שמי שמאד חזקים אצלו המאפיינים האלה יכולים להיות הרבה שתלויים בו.

ודאי שמשה ואברהם לא רוצים זה את זה בסיפור (אם מצלצל לך מהנביא אולי "צרות זו לזו" דהיינו כשיש לאדם שתי נשים הם נקראות בשם צרות ( - מה שאומר שזה הכינוי הוא שזה לא יכול להיות אחרת וזה המציאות ) בכל מקרה יש הרבה מה להרחיב בדרכי הטיפול של כזה מקרה משום שכאן הם נכנים למעיין תחרות מי ישיג את דוד ויהיה מאד קשה להוציא אותם מזה.

בהצלחה
 
יש בהחלט כזאת תלות שמנהלהת במחשבה משיכה מיופי חיצוני בחור כריזמטי וכד' אבל לפעמים זה מה שיכול לגרום שימישך לתלות הרבה יותר עמוקה (לרצות לגרום לקשר להתחזק)
אני אישית מכיר מישהו שהיה לו תלות על מישהו בצורה חזקה ביותר הוא הפסיק לדבר איתו חודשיים וזה ירד ממנו אבל עבר לאנשים אחרים
בעצם לדעתי הפתרון האמתי זה לחזק את הביטחון העצמי של הנתלה שיכיר (זה מה שעזר במקרה הזה בסיוע של איש מקצוע)
בדרך כלל כשמפסיקים לדבר אחד עם השני, שבוע לאחר מכן החבירות חוזרת ובגדול שא"א לנתק כמעט
לכן לא הייתי ממליץ לנתק קשר בכלל אלא להוריד מינון בהדרגה
בפרט כשהניתוק נהיה בגלל שהמשגיח/משפיע התערב אז התשוקה גוברת,
משום שכשהמשגיח שם לב למשהו לא כשיר ביניהם, קוראים לבחור אחד וגורמים לו לשנוא את השני,
אבל מה שקורה לאחר מכן, שבעוד לפני כן למשגיח היה השפעה מסוימת על הבחור, הרי שעכשיו הוא עיבד את ההשפעה,
משום שהבחור מרגיש שהוא לא יכול, ובאמת לא ידברו שבוע ואפילו שבועיים, אבל אז, הבחור חושב לעצמו שהמשגיח נגדו, שעשה לו שטיפת מוח ולא רוצה בטובתו, ומכאן הדרך סלולה.......
 
נערך לאחרונה ב:
עד כמה שאני מבין בזה
לא מדובר בתלות אלא במשהו אחר

תפנה אלי בפרטי, הכתובת שלי רשומה למעלה בתמונה של המאמר
היי, אני מעוניין מאד לדבר איתך בפרטי,
דא עקא אני לא מנוי פרימיום
כך שאין לי דרך לגלות את הכתובת שלך מכאן.
תגיד לי מה לעשות, רצוי מהר. שבת שלום.
 
יחזקאל קיבל ממני לייק עצום על עצם זה שהעלה את הנושא,
אך יש נקודות שחשבתי שהניסוח לא מדויק או לא מבטא דיו את העניין.

ולכן, אני כותב סיפור בדיוני אך סיפור חיים היכול לקרות- וקורה.
אשתדל לפרט כמה שיותר ועד היכן שמתאפשר לנו...
אבקש שתשימו ליבכם לפרטים הקטנים, ליחס המשתנה של התולים, להרגשת תלות גם ללא תולה, ולתוצאה של תלות ש"הצליחה".

משה
לא יודע בדיוק היכן נקודת המפנה. בכיתה א' זה לא היה. גם לא ב', וכן לא לאורך כל הכיתות הנמוכות. בכיתות הנמוכות הוא היה ילד אהוב ברמה בדמוגרפיה הכיתתית, בקרב החברה הוא לא פחד כלל להשמיע את קולו, ומסביבו תמיד נראו מספר חברים, לא מלך כיתה, וגם לא בכיוון הזה, אבל בהחלט ילד אהוב שהחברה לא מהווה עבורו בעיה. חדות לשון לא רגילה היתה לו, ואולי היא העלתה את קרנו בחברה, על אף שכשרונו הכללי לא היה מיוחד, לפחות בשלב הזה. הוא לא היה צו"ל מידי וגם לא ה"פתוח", סתם ילד נחמד, שלפעמים מקשיב בשיעורים ולפעמים פחות, בסה"כ בסדר.
חבירו הטוב היה שמשון, לא היה בכך ספק, חבירות בריאה וקרובה, שמשון ידע עליו הרבה דברים ש"אסור לו לספר" וכן להיפך, אבל לא את האישיים מידי, חברות טובה המוכרת לכולנו.
אבל איפשהו בכיתה ה' או ו' הוא שם לב שהוא בוהה יותר מידי ביצחק. יצחק היה ילד נחמד מאד ומצליח בחברה, היה לו הרבה מאד חן על הפנים, מוכשר יותר ממשה, אמנם פחות משקיע בלימודים ובקניית רמה אבל בחברה למי זה מפריע. ומשה אהב. לא היה מסובך מידי לאבחן את זה, הוא לא רק בהה בו, הוא גם חיפש את קירבתו. זה היה ברור לשניהם, לא היה ספק בכך. אם עד היום הקשר שלהם היה רגיל ומטה, פתאום הם נהפכו לסוג של חברים. לא רגילים, ידע משה, הוא ידע שזה שונה מהסוג חברות שהוא הכיר עד היום, אבל לא בדיוק ידע מדוע, אך גם לא התעמק בכך יתר על המידה, הוא רצה את יצחק וזהו. יצחק מצידו לא הראה סימן חריג כלשהו, הוא היה מסוג האנשים שטוב להם בחיים אז הם לא חושבים ומתעמקים, הוא ידע טוב מאד עם מי הוא "בסדר" ואת מי הוא לא סובל, בערך בכך הסתכמה ההבנה שלו בחברה. את משה הוא קיבל יפה, אמנם זה לא הגיע למקום שלו משה ציפה אבל הם בהחלט התיידדו יותר ממה שהיו פעם.
אבל חבירו הטוב של יצחק הוא שלמה, כבר הרבה שנים, והוא פחות התחבר לליקוקים של משה סביב חבירו, ויום אחד פשוט הטיח בו במהלך משחק: " נכון ממש במקרה אתה ביקשת להיות עם יצחק בקבוצה?!".
משה נפגע עד עמקי נשמתו, הוא באמת חיפש את יצחק. נכון. הוא לא כ"כ יודע למה, אבל זו עובדה. אבל יש כאן עוד עובדה, יש לו כבוד עצמי גבוה. גבוה מאד. ככה פתאום התגלה לו. הוא לא יכול לתת לעצמו מכאן והילך את ההתחנפות החשופה הזאת. אבל הנה, שלמה שם לב.
בלילה משה היה פחות בקטע של להירדם, הוא חשב על שני דברים לסירוגין: על יצחק, ועל כבודו שנפגע.
בכך שחשב על יצחק אין חידוש גדול, הוא כל לילה חשב עליו. ואולי אין זה מדויק לומר חשב עליו, כי הוא לא חשב על אישיותו. אלא דמיין אותם ביחד, חברים טובים שאינם מסתירים זה מזה מאומה. מאומה. גם לא את מה שהוא מסתיר מפני שמשון.
אך הלילה לאחר הטראומה שעבר מבחינתו במשפט של שלמה, חשב באמת על מה שעובר עליו, ולא בדיוק הגיע למסקנא, אבל זה מוזר. זה הוא יודע. הוא לא הבין מדוע ליצחק הוא מרגיש "מתחנף", ואילו בראשית דרכו עם שמשון ידע שזה הולך לכיוון של חברות טובה אך לא הרגיש כל לחץ או צורך "לרדוף" אחריו.
למחרת לא דיבר עם יצחק מטוב עד רע, גם השתדל לא ללכת בסביבתו, וכל פעם שיצחק עבר לידו דאג להיראות טבעי ככל האפשר, מבלי לייחס לו מבט כלשהו, וסרק את סביבתו כל הזמן לבדוק שלא מסתכלים עליו כמוזר. מכאן והלאה הקשר הלך וירד יחסית מעצמו- כי משה לא טיפח אותו מחמת החשש, ויצחק התנהל כמימים ימימה.
אבל זה כאב, לילות שלמים הוא בכה במיטתו והרהר ביצחק שזה האחרון לא הראה אות חיים לידידות ביניהם.
למעשה, לקראת סוף התלמוד תורה הם כן התיידדו לידידות חזקה ובריאה, זה כבר קרה מעצמו, לא כמו הפרשה הקודמת שלהם, משה מגדיר את זה כידידות "כמו עם שמשון". לימים כשיהרהר משה בדבר, ישים לב שזה קרה לאחר תחילת ההתבגרות שלהם. נקודה למחשבה.

מפה לשם הגיע משה לסיום כיתה ח' ועלה לישיבה קטנה, ישיבה טובה המיועדת לרציניים. את עצמו הוא כבר הכיר, וגם שכלו קצת התפתח. עם כניסתו היה לו חבר חדר בשם אלי, אלי לא הגיע איתו מהתלמוד תורה, אך עשה רושם של בחור בוגר שחבריו אוהבים ומעריצים מאד. אלי היה בחור יפה. לא היה על כך עוררין, לא שזה היה נושא, אך משה במקרה או שלא שם לב לכך מיד. על פי המסתמן אלי היה פחות מוכשר ומפותח ממשה, משה השקיע הרבה בלימוד בסיום דרכו בת"ת ובדרכו בישי"ק, אלי היה פחות משופשף חברתית ולימודית, אהוב כן, מאסטר-לא.
בשונה מיצחק שהיה די בריון חברתי, אלי היה טיפוס יותר עדין, בשונה מיצחק שהיה "גבר גבר" ואפשר לומר אף חסום רגשית, אלי היה מטבעו יותר פתוח ורומנטיקן.
משה שהכיר קצת את עצמו, חשב קצת על אלי, וכבר בימים הראשונים להיותם יחד- החמיא לעצמו על כך שאינו מרגיש משיכה ותלייה באלי. לא היה להם קשר מיוחד, אך משה כנראה הבין, לפחות בתת מודע- שאלי הוא פוטנציאל תלייה עבורו.

ואכן לאחר כחודש זה התחיל. משה מצא בתוך עצמו רצון להתקרב לאלי, אך באופן טבעי הדבר לא אירע. חברותא הם לא היו, וגם החדרים כבר הספיקו להתחלף פעמיים. כל אחד חי בבועתו. וכמו שהזכרנו למשה יש כבוד עצמי, הוא לא הולך להתחנף אליו, זה ברור. אך הלב לא יושב בשקט.
כל מאמציו הסתכמו בתפילה מתמדת לקבל את אלי כחבר.
הזמן עבר, משהו כמו שנה שבה לא התקדם משהו מיוחד בעניין. ומשה החליט לפעול. הוא קבע להם חברותא, שעליה קפץ אלי, שכן משה נחשב ליותר מוצלח ממנו בלימוד ואף במיקום חברתי. ומשם העסק התגלגל.
בהתחלה רק למדו. אך משם זה התגלגל לחבירות "איתנה" ששניהם תמכו בה. שיחות נפש והתייעצויות היוו את סדר יומם יחדיו, בחופש יצאו רק שניהם יחד לטיול, שגם הוא היה שונה בתכלית מהטיולים שהכירו עד היום. הם פשוט ישבו על סלע כלשהו בתחילת הדרך ופיטפטו כשלוש שעות שיחות מעמיקות ומשתפות.
זה היה כיף? תלוי. משה מאד נהנה כל פעם להגדיר את אלי כ"חבר הכי טוב" ומהמחשבה על כך. אך אם אלי לא ענה לו בטלפון פעם אחת, הוא הרגיש נבגד עד עמקי נשמתו, ולא תאמינו אבל "נקם" בו על כך ובפעם הבאה שאלי התקשר הוא גם לא ענה לו פעם אחת. כמובן לא אמר לו על כך, הם הרי מכובדים ולא דיברו מעולם על הקשר שלהם אחד עם השני. אבל זו היתה נקמה מצידו - שניהם ידעו זאת טוב מאד.
הקשר העיק, זה היה ברור בכל משהו שביצע חשב משה רק כיצד יגיב אלי, הציבור האחר פחות עניין אותו, אף שמעמדו בחברה הכללית לא ירד מאום. אך כמות האכזבות שהיו למשה לא היו רגילות, מכל דבר קטן נפגע וחש בודד ורק כשזה בא מצד אלי, מאחרים לא היה נפגע במהירות. רגעים קטנים של אושר היו כשאלי הפגין במשהו קרבה שלא היתה עד עכשיו, אז הוא היה יוצא מגדרו בהתרגשות וכמובן לא דיווח על התרגשותו לאלי.
עד סוף שיעור ג' התנהלו הם כך. ולצערם הגדול לא הלכו שניהם לאותה ישיבה גבוהה.

משה נכנס לישיבה גבוהה. ישיבה טובה ורצינית שאלו המתקבלים לשם שמחים בחלקם והם אינם שוברים את מידותיהם בשביל לשמוח על כך...
כניסתן לישי"ג דמתה כמעט לחלוטין לכניסתו לישי"ק. הוא ידע מראש שמן הסתם יהיה לו אובייקט חדש, לא ששמח מכך אבל הכיר את עצמו טוב כדי להבין שזה לא בשליטתו.
הוא הרגיש טמבל מוחלט כשמצא את עצמו לאחר כחודש שם עין על בחור משיעור מעליו. הוא נלחם עם עצמו בכל הכח לא להתחיל עם הסבל הזה שוב, אבל- זה לא בשליטתו במאום.
הבחור המדובר היה מוצלח מאד בחברה - זה משה ידע, איך הוא בלימוד, אישיות וכו'? לא יודע!
אבל... יפה הוא היה.
משה עבר זמן ארוך של סבל והתקרבנות עצמית מבלי יכולת להתקרב כלל לאותו הבחור, שכן קשר בין בוגרים לצעירים לא היה נהוג בישיבתם כלל.
זמנים ארוכים של בכי היסטרי ואבוד עברו עליו, ורק אז הוא הבין מדוע זה כ"כ נורא: הוא בוכה על זה שאין מי שיגש אליו כשהוא בוכה.
ולאחר כחצי שנה החליט קצת לחקור את העניין. מה קורה עם עצמו.

משה קרא מאמרים, שמע על תלות ולא בדיוק הבין את פירושה ואם זה מה שיש לו.
כן, הוא שם לב לכמה פרטים. יצחק, אלי, והבחור מעליו- לא היו דומים כלל בסגנון. אז יש משותף ביניהם? או שמא הוא לוקח מה שיש?
המשותף היחיד שמצא ביניהם זה: יופי, חן עמוק, ויכולת חברתית לפחות ממוצעת.
הוא הבין שהרבה פעמים זה מגיע מחסכים מהילדות. מתקבל עליו שכן הוא עבר מסכת חיים לא פשוטה עם אחיו הגדולים שהענקת אהבה לא היתה הצד החזק שלהם.
אבל: שאלה מרכזית אחת יש לו.
מה זה?
תלות, חבירות לגיטימית, או... תאווה שאינה במקומה???



מצפה לתגובות.
 
יחזקאל קיבל ממני לייק עצום על עצם זה שהעלה את הנושא,
אך יש נקודות שחשבתי שהניסוח לא מדויק או לא מבטא דיו את העניין.

ולכן, אני כותב סיפור בדיוני אך סיפור חיים היכול לקרות- וקורה.
אשתדל לפרט כמה שיותר ועד היכן שמתאפשר לנו...
אבקש שתשימו ליבכם לפרטים הקטנים, ליחס המשתנה של התולים, להרגשת תלות גם ללא תולה, ולתוצאה של תלות ש"הצליחה".

משה
לא יודע בדיוק היכן נקודת המפנה. בכיתה א' זה לא היה. גם לא ב', וכן לא לאורך כל הכיתות הנמוכות. בכיתות הנמוכות הוא היה ילד אהוב ברמה בדמוגרפיה הכיתתית, בקרב החברה הוא לא פחד כלל להשמיע את קולו, ומסביבו תמיד נראו מספר חברים, לא מלך כיתה, וגם לא בכיוון הזה, אבל בהחלט ילד אהוב שהחברה לא מהווה עבורו בעיה. חדות לשון לא רגילה היתה לו, ואולי היא העלתה את קרנו בחברה, על אף שכשרונו הכללי לא היה מיוחד, לפחות בשלב הזה. הוא לא היה צו"ל מידי וגם לא ה"פתוח", סתם ילד נחמד, שלפעמים מקשיב בשיעורים ולפעמים פחות, בסה"כ בסדר.
חבירו הטוב היה שמשון, לא היה בכך ספק, חבירות בריאה וקרובה, שמשון ידע עליו הרבה דברים ש"אסור לו לספר" וכן להיפך, אבל לא את האישיים מידי, חברות טובה המוכרת לכולנו.
אבל איפשהו בכיתה ה' או ו' הוא שם לב שהוא בוהה יותר מידי ביצחק. יצחק היה ילד נחמד מאד ומצליח בחברה, היה לו הרבה מאד חן על הפנים, מוכשר יותר ממשה, אמנם פחות משקיע בלימודים ובקניית רמה אבל בחברה למי זה מפריע. ומשה אהב. לא היה מסובך מידי לאבחן את זה, הוא לא רק בהה בו, הוא גם חיפש את קירבתו. זה היה ברור לשניהם, לא היה ספק בכך. אם עד היום הקשר שלהם היה רגיל ומטה, פתאום הם נהפכו לסוג של חברים. לא רגילים, ידע משה, הוא ידע שזה שונה מהסוג חברות שהוא הכיר עד היום, אבל לא בדיוק ידע מדוע, אך גם לא התעמק בכך יתר על המידה, הוא רצה את יצחק וזהו. יצחק מצידו לא הראה סימן חריג כלשהו, הוא היה מסוג האנשים שטוב להם בחיים אז הם לא חושבים ומתעמקים, הוא ידע טוב מאד עם מי הוא "בסדר" ואת מי הוא לא סובל, בערך בכך הסתכמה ההבנה שלו בחברה. את משה הוא קיבל יפה, אמנם זה לא הגיע למקום שלו משה ציפה אבל הם בהחלט התיידדו יותר ממה שהיו פעם.
אבל חבירו הטוב של יצחק הוא שלמה, כבר הרבה שנים, והוא פחות התחבר לליקוקים של משה סביב חבירו, ויום אחד פשוט הטיח בו במהלך משחק: " נכון ממש במקרה אתה ביקשת להיות עם יצחק בקבוצה?!".
משה נפגע עד עמקי נשמתו, הוא באמת חיפש את יצחק. נכון. הוא לא כ"כ יודע למה, אבל זו עובדה. אבל יש כאן עוד עובדה, יש לו כבוד עצמי גבוה. גבוה מאד. ככה פתאום התגלה לו. הוא לא יכול לתת לעצמו מכאן והילך את ההתחנפות החשופה הזאת. אבל הנה, שלמה שם לב.
בלילה משה היה פחות בקטע של להירדם, הוא חשב על שני דברים לסירוגין: על יצחק, ועל כבודו שנפגע.
בכך שחשב על יצחק אין חידוש גדול, הוא כל לילה חשב עליו. ואולי אין זה מדויק לומר חשב עליו, כי הוא לא חשב על אישיותו. אלא דמיין אותם ביחד, חברים טובים שאינם מסתירים זה מזה מאומה. מאומה. גם לא את מה שהוא מסתיר מפני שמשון.
אך הלילה לאחר הטראומה שעבר מבחינתו במשפט של שלמה, חשב באמת על מה שעובר עליו, ולא בדיוק הגיע למסקנא, אבל זה מוזר. זה הוא יודע. הוא לא הבין מדוע ליצחק הוא מרגיש "מתחנף", ואילו בראשית דרכו עם שמשון ידע שזה הולך לכיוון של חברות טובה אך לא הרגיש כל לחץ או צורך "לרדוף" אחריו.
למחרת לא דיבר עם יצחק מטוב עד רע, גם השתדל לא ללכת בסביבתו, וכל פעם שיצחק עבר לידו דאג להיראות טבעי ככל האפשר, מבלי לייחס לו מבט כלשהו, וסרק את סביבתו כל הזמן לבדוק שלא מסתכלים עליו כמוזר. מכאן והלאה הקשר הלך וירד יחסית מעצמו- כי משה לא טיפח אותו מחמת החשש, ויצחק התנהל כמימים ימימה.
אבל זה כאב, לילות שלמים הוא בכה במיטתו והרהר ביצחק שזה האחרון לא הראה אות חיים לידידות ביניהם.
למעשה, לקראת סוף התלמוד תורה הם כן התיידדו לידידות חזקה ובריאה, זה כבר קרה מעצמו, לא כמו הפרשה הקודמת שלהם, משה מגדיר את זה כידידות "כמו עם שמשון". לימים כשיהרהר משה בדבר, ישים לב שזה קרה לאחר תחילת ההתבגרות שלהם. נקודה למחשבה.

מפה לשם הגיע משה לסיום כיתה ח' ועלה לישיבה קטנה, ישיבה טובה המיועדת לרציניים. את עצמו הוא כבר הכיר, וגם שכלו קצת התפתח. עם כניסתו היה לו חבר חדר בשם אלי, אלי לא הגיע איתו מהתלמוד תורה, אך עשה רושם של בחור בוגר שחבריו אוהבים ומעריצים מאד. אלי היה בחור יפה. לא היה על כך עוררין, לא שזה היה נושא, אך משה במקרה או שלא שם לב לכך מיד. על פי המסתמן אלי היה פחות מוכשר ומפותח ממשה, משה השקיע הרבה בלימוד בסיום דרכו בת"ת ובדרכו בישי"ק, אלי היה פחות משופשף חברתית ולימודית, אהוב כן, מאסטר-לא.
בשונה מיצחק שהיה די בריון חברתי, אלי היה טיפוס יותר עדין, בשונה מיצחק שהיה "גבר גבר" ואפשר לומר אף חסום רגשית, אלי היה מטבעו יותר פתוח ורומנטיקן.
משה שהכיר קצת את עצמו, חשב קצת על אלי, וכבר בימים הראשונים להיותם יחד- החמיא לעצמו על כך שאינו מרגיש משיכה ותלייה באלי. לא היה להם קשר מיוחד, אך משה כנראה הבין, לפחות בתת מודע- שאלי הוא פוטנציאל תלייה עבורו.

ואכן לאחר כחודש זה התחיל. משה מצא בתוך עצמו רצון להתקרב לאלי, אך באופן טבעי הדבר לא אירע. חברותא הם לא היו, וגם החדרים כבר הספיקו להתחלף פעמיים. כל אחד חי בבועתו. וכמו שהזכרנו למשה יש כבוד עצמי, הוא לא הולך להתחנף אליו, זה ברור. אך הלב לא יושב בשקט.
כל מאמציו הסתכמו בתפילה מתמדת לקבל את אלי כחבר.
הזמן עבר, משהו כמו שנה שבה לא התקדם משהו מיוחד בעניין. ומשה החליט לפעול. הוא קבע להם חברותא, שעליה קפץ אלי, שכן משה נחשב ליותר מוצלח ממנו בלימוד ואף במיקום חברתי. ומשם העסק התגלגל.
בהתחלה רק למדו. אך משם זה התגלגל לחבירות "איתנה" ששניהם תמכו בה. שיחות נפש והתייעצויות היוו את סדר יומם יחדיו, בחופש יצאו רק שניהם יחד לטיול, שגם הוא היה שונה בתכלית מהטיולים שהכירו עד היום. הם פשוט ישבו על סלע כלשהו בתחילת הדרך ופיטפטו כשלוש שעות שיחות מעמיקות ומשתפות.
זה היה כיף? תלוי. משה מאד נהנה כל פעם להגדיר את אלי כ"חבר הכי טוב" ומהמחשבה על כך. אך אם אלי לא ענה לו בטלפון פעם אחת, הוא הרגיש נבגד עד עמקי נשמתו, ולא תאמינו אבל "נקם" בו על כך ובפעם הבאה שאלי התקשר הוא גם לא ענה לו פעם אחת. כמובן לא אמר לו על כך, הם הרי מכובדים ולא דיברו מעולם על הקשר שלהם אחד עם השני. אבל זו היתה נקמה מצידו - שניהם ידעו זאת טוב מאד.
הקשר העיק, זה היה ברור בכל משהו שביצע חשב משה רק כיצד יגיב אלי, הציבור האחר פחות עניין אותו, אף שמעמדו בחברה הכללית לא ירד מאום. אך כמות האכזבות שהיו למשה לא היו רגילות, מכל דבר קטן נפגע וחש בודד ורק כשזה בא מצד אלי, מאחרים לא היה נפגע במהירות. רגעים קטנים של אושר היו כשאלי הפגין במשהו קרבה שלא היתה עד עכשיו, אז הוא היה יוצא מגדרו בהתרגשות וכמובן לא דיווח על התרגשותו לאלי.
עד סוף שיעור ג' התנהלו הם כך. ולצערם הגדול לא הלכו שניהם לאותה ישיבה גבוהה.

משה נכנס לישיבה גבוהה. ישיבה טובה ורצינית שאלו המתקבלים לשם שמחים בחלקם והם אינם שוברים את מידותיהם בשביל לשמוח על כך...
כניסתן לישי"ג דמתה כמעט לחלוטין לכניסתו לישי"ק. הוא ידע מראש שמן הסתם יהיה לו אובייקט חדש, לא ששמח מכך אבל הכיר את עצמו טוב כדי להבין שזה לא בשליטתו.
הוא הרגיש טמבל מוחלט כשמצא את עצמו לאחר כחודש שם עין על בחור משיעור מעליו. הוא נלחם עם עצמו בכל הכח לא להתחיל עם הסבל הזה שוב, אבל- זה לא בשליטתו במאום.
הבחור המדובר היה מוצלח מאד בחברה - זה משה ידע, איך הוא בלימוד, אישיות וכו'? לא יודע!
אבל... יפה הוא היה.
משה עבר זמן ארוך של סבל והתקרבנות עצמית מבלי יכולת להתקרב כלל לאותו הבחור, שכן קשר בין בוגרים לצעירים לא היה נהוג בישיבתם כלל.
זמנים ארוכים של בכי היסטרי ואבוד עברו עליו, ורק אז הוא הבין מדוע זה כ"כ נורא: הוא בוכה על זה שאין מי שיגש אליו כשהוא בוכה.
ולאחר כחצי שנה החליט קצת לחקור את העניין. מה קורה עם עצמו.

משה קרא מאמרים, שמע על תלות ולא בדיוק הבין את פירושה ואם זה מה שיש לו.
כן, הוא שם לב לכמה פרטים. יצחק, אלי, והבחור מעליו- לא היו דומים כלל בסגנון. אז יש משותף ביניהם? או שמא הוא לוקח מה שיש?
המשותף היחיד שמצא ביניהם זה: יופי, חן עמוק, ויכולת חברתית לפחות ממוצעת.
הוא הבין שהרבה פעמים זה מגיע מחסכים מהילדות. מתקבל עליו שכן הוא עבר מסכת חיים לא פשוטה עם אחיו הגדולים שהענקת אהבה לא היתה הצד החזק שלהם.
אבל: שאלה מרכזית אחת יש לו.
מה זה?
תלות, חבירות לגיטימית, או... תאווה שאינה במקומה???



מצפה לתגובות.
ב"א עם אופי תלותי צריך להילחם באופי שלו?
אופי תלותי תמיד יושב על חסר, או פשוט אופי?
האם חברות שהיא קצת תלותית יש לנתק?
האם יש אפשרות להפוך חברות תלותית לחברות תקינה?
האם חברות חזקה מאד, לא גורמת לחשוב על החבר הטוב, ועוד תסמינים שהובאו בהקשר לחברות תלותית?
 
שאלת כמה שאלות, אנסה להתייחס לכולם

א. להילחם באופי לעולם זה לא טוב, אם כי צרך לשנות אותו. בכלליות מקובל שכל עוד דבר ואפילו דבר רע אם הוא לא מזיק לתפקוד היומיומי לא צריך לעבוד עליו ועדיף להתקדם הלאה, עם זאת במקרה ואתה פנוי או חושש שבהמשך הדרך זה יצור קשיים מומלץ לטפל
ב. שאלתך במקצת שגויה, יש להבדיל בין אופי תלותי של אדם המחפש ללא הפסקה שיאמרו לו מה לעשות ויעשו בשבילו הכל אינו קשור לתלות המדוברת כאן אם כי הוא חשוף לכך יותר
ג. זה מאד דינאמי אך ככלל אם זו התחלה של תלות כדאי לעצור את זה וכל המקדים הרי זה משובח
ד. כן, בהחלט. כל טיפול מפסיק את התלות ולאחר מכן אפשר שוב לפתוח יחסי חברה תקינים אך צריך מעט יותר מודעות וזהירות
ה. חברות חזקה אולי גורמת למחשבה רבה על החבר אך גם מאפשרת מרגוע ושליטה על המחשבה כשאדם תלותי הוא כמעט ולא מסוגל להפסיק לחשוב על התולה


נ.ב תודה על כל המשוב, החכמתי רבות - "מתלמידי יותר מכולם"
 
לי מעניין לדעת
האם השני מרגיש את התלות ,החבר שגר בארץ אחרת רק מתקשר אתו מידי פעם ??

אני מרגיש ממש ככה כמו שאתה מספר שם שהחבר טופס אותך כל היום ....בוקר צהריים ערב...
אשמח ליצור איתך קשר, אם תשאיר כאן את כתובת המייל שלך.
יש לי הרבה מה לומר בנושא.
 
שלום רב,
בראש תודה על פתיחת הנושא, ועל האומץ לעשות זאת בפומבי
בהקשר לשאלה מה הדרך לפיתרון, רק אציין שאני ליוויתי ככזה סיפור מקרוב, בתלות דו צדדית חמורה, שאמנם קשר טוב מביא המון תועלת, אך זה היה מאוד מוגזם וגרם לנזקים רבים. כמו כן יש לציין שגם כשזה משני הצדדים מאוד מצוי שפעם אצל אחד זה חזק יותר ופעם אצל השני, וכו'. בסוף הם נפרדו בהחלטה משותפת וכואבת מאוד ורק בניתוק כמעט מלא של כמה חודשים הם התחילו להשתחרר בזהירות....... מה שעונה גם לשאלה אם זה יכול להפוך לחברות תקינה, שצריך המון המון זמן, סבלנות וזהירות, [קשה לקנותם ככלי זהב, וקל לאבדן ככלי זכוכית....]
לגופו של עניין כתבתי על זה פעם כמה אבחנות, אין לי כרגע את הדף ההוא. מה שכן, זה שבעצם חברות בכלל זה דבר מאוד חשוב ומועיל, וזה בטבע של הבן אדם, אצל חלק קצת ואצל חלק המון, וחום וקירבה זה דבר מאוד מושך ומשכנע. לכן זה כל כך מצוי וקורה פתאום, וצריך מאוד זהירות לקלוט איפה נמצאים ומה המניעים של כל דבר.
תודה רבה.​
 
שלום רב,
בראש תודה על פתיחת הנושא, ועל האומץ לעשות זאת בפומבי
בהקשר לשאלה מה הדרך לפיתרון, רק אציין שאני ליוויתי ככזה סיפור מקרוב, בתלות דו צדדית חמורה, שאמנם קשר טוב מביא המון תועלת, אך זה היה מאוד מוגזם וגרם לנזקים רבים. כמו כן יש לציין שגם כשזה משני הצדדים מאוד מצוי שפעם אצל אחד זה חזק יותר ופעם אצל השני, וכו'. בסוף הם נפרדו בהחלטה משותפת וכואבת מאוד ורק בניתוק כמעט מלא של כמה חודשים הם התחילו להשתחרר בזהירות....... מה שעונה גם לשאלה אם זה יכול להפוך לחברות תקינה, שצריך המון המון זמן, סבלנות וזהירות, [קשה לקנותם ככלי זהב, וקל לאבדן ככלי זכוכית....]
לגופו של עניין כתבתי על זה פעם כמה אבחנות, אין לי כרגע את הדף ההוא. מה שכן, זה שבעצם חברות בכלל זה דבר מאוד חשוב ומועיל, וזה בטבע של הבן אדם, אצל חלק קצת ואצל חלק המון, וחום וקירבה זה דבר מאוד מושך ומשכנע. לכן זה כל כך מצוי וקורה פתאום, וצריך מאוד זהירות לקלוט איפה נמצאים ומה המניעים של כל דבר.
תודה רבה.​

א. תודה על המשוב
ב. המאמר לא מתיימר לומר שחברות היא עניין רע, אדרבה - אני תומך בחברות טובה וחזקה

נ.ב לפני העלאת המאמר הרגיש הזה התייעצתי עם אנשי חינוך מקצועיים, והוא נכתב מתוך תשומת לב ומחשבה רבה על הציבור והשקפותיו.
 
תודה רבה!
רציתי לדעת האם יש גם תלותיות כזאת שבו אין קשר ביניהם כלל לא שיח ולא שום דבר אחר רק משיכה כזאת להיות קרוב אליו
-מה שאני מכיר מקרוב- וממה זה נובע?
תודה רבה!​
עד כמה שאני מבין בזה
לא מדובר בתלות אלא במשהו אחר

תפנה אלי בפרטי, הכתובת שלי רשומה למעלה בתמונה של המאמר
האמת, שמעתי על התופעה לא מזמן.
חברה שלי סיפרה לי שהיא מכירה כמה כאלו.
המתוסבכת סתם הולכת מתחת לבית של מי שהיא מתוסבכת עליה.
מתקשרת מחסום רק כדי לשמוע אותה עונה 'הלו'.
אם היא רואה אותה במקרה, היא מתרגשת בהיסטריה.
משהו הזוי!!!
אני עדיין בטראומה...
 
האמת, שמעתי על התופעה לא מזמן.
חברה שלי סיפרה לי שהיא מכירה כמה כאלו.
המתוסבכת סתם הולכת מתחת לבית של מי שהיא מתוסבכת עליה.
מתקשרת מחסום רק כדי לשמוע אותה עונה 'הלו'.
אם היא רואה אותה במקרה, היא מתרגשת בהיסטריה.
משהו הזוי!!!
אני עדיין בטראומה...
לטראומה ודאי לא צריך להיכנס.
כולנו נחשפים למושג (המכובס לחלוטין לדעתי) שנקרא תלות אי שם בגיל ההתבגרות.
התופעה נהיית לכל הדעות מסוג של בלבול- המחלוקת היא היכן נמצא הבלבול באיזו נקודה ברגש. אבל זה בלבול כלשהו שמתבגר שרק עכשיו קיבל מנה חדשה של רגשות בוגרים יותר- טבעי שבהתחלה יתבלבל. נכון?

תאוריה רחבה יש לי בעניין אבל היא מתאימה לפורום מצומצם יותר... בכל מקרה מי שיקרא את הסיפור שלי ל ע ו מ ק, ייתכן שישאל את עצמו את השאלות הנכונות שעולות מהסיפור ואולי יגיע ויסכים עם דעתי... ואולי לא.

אני שב ומדגיש ועוד פעם שב ומדגיש, ל ד ע ת י (כלומר מנסיון אישי לא יותר!) אין פיתרון אמיתי לעניין, כלומר יכול להיות פיתרון נקודתי בין x ל y, אבל x ימשיך לסבול אח"כ ממשיכה כלשהי לz, כי המשיכה היא טבעית ולא בעייתית. זו הבשורה הרעה.
הבשורה הטובה היא שאחר החתונה זה עובר בתשעים וחמש אחוז מהמחשיבים עצמם תלותיים, אז נמשוך ונמשוך עד שנתחתן. יאללה?
 
סתם בשביל שתדעו [תמיד כדאי לדעת].
"קצת" חקרתי את הנושא ויש דבר אחד שרוב מקרי התלות נובעים ממנו וזה חוסר בחום ואהבה מהבית ומההורים.
ולכן בשביל שהבן שלכם [וכן, גם האח שלכם] לא יהיה תלותי ולא יימשך וייצמד לבחורים או חברים אחרים תשתדלו לתת ולהרעיף עליו את המקסימום חום ואהבה בבית.
בהצלחה.
 
סתם בשביל שתדעו [תמיד כדאי לדעת].
"קצת" חקרתי את הנושא ויש דבר אחד שרוב מקרי התלות נובעים ממנו וזה חוסר בחום ואהבה מהבית ומההורים.
ולכן בשביל שהבן שלכם [וכן, גם האח שלכם] לא יהיה תלותי ולא יימשך וייצמד לבחורים או חברים אחרים תשתדלו לתת ולהרעיף עליו את המקסימום חום ואהבה בבית.
בהצלחה.

נכון אמנם שישנם מחקרים שמקשרים את התלות לחוסר בחום בבית,
מחקרה של רנה ספיץ תורם לזה רבות. (-הרחבה בעזרת השם במאמר הבא)

בעז"ה אני מתכנן לכתוב מאמר המשך שיותר נוגע ל"למעיישה" ושם ארחיב.

אבל בהחלט, ולא רק בגלל זה...
כדאי שיהיה חום בבית והמשפחה!
 
תלויי יתר של קודא זו דרך מדהימה, מכיר אישית כמה וכמה שעשו שם שינוי עצום לטובה. כמו כל קבוצות AA SA GS וכו', זה מתאים בעיקר [אולי: רק] למי שהגיע למצב שהוא לא יכול יותר.
לאחרונה נפתחו קבוצות נפרדות לגברים ונפרדות לנשים
[אם כי הרבה רבנים מתירים לכתחילה לשבת בקבוצה מעורבת, הרבה חרדים ממש יושבים בקבוצות מעורבות או בזום מעורב. ואכה"מ להאריך בזה. כ"א ישאל את רבו]
 
סתם להוסיף את המידע שצברתי מרב בישיבה שנתן שתי אינדיקציות לחוששים מתסבוך לבדוק אם הקשר בריא או לא.
א. נסה לדמיין את הקשר ביניכם ברמתו המקסימלית. מה הוא? ובמילים אחרות מה השאיפה הכמוסה שלך מהקשר הזה.
ב. אם אתה עושה דברים שאינך רוצה לעשות אותם והסיבה היחידה שאתה עושה אותם היא בגלל/בשביל החבר, כנראה שהקשר לא בריא.
בהצלחה.
 
שימו לב.
ובעיקר עין...

פורסם חלק ב' של המאמר
מצורף קישור
הקישור חסום,
יש לכם אפשרות להעלות בפרוג את מאמר?
 
מקוה שהתכוונת להגיב לי? ;)
את האמת שלא, אבל אני רואה שמגיע לך, את הנה תגובתי לך
קוראים לזה...
דיוק!!!!!
כל מילה במקום, כל תיאור נכון, כל סיטואציה, אכן קיימת.
והגישה, לא שיפוטית, אך לא מקבלת...
גופם של דברים, איך שזה, ככה זה.
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכא

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:ב עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:ז יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:ח יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
נקרא  17  פעמים

לוח מודעות

More from חזקי . ט

שתף את המאמר

למעלה