הנושאים החמים
יש דבר אחד שמרבית האנשים אוהבים לתת ובשפע. עצות.
כאן האנושות הופכת להיות נדיבה באופן לא מידתי...
אנחנו מקבלים כל כך הרבה עצות וידע, טיפים, מדריכים והמלצות...
עצה? תובנה? קבל ובשפע.
איפה אנחנו בתוך כל זה? איך עודף המידע והטיפים משפיע עלינו?
האם אנחנו מחפשים את העצות ומאמינים שהם יכולים לעזור לנו ולאפשר לנו לחיות טוב יותר?
מה שאנחנו יודעים בראש ומה שאנחנו עושים בפועל
אנחנו חיים בתוך הצפה של מידע.
אנחנו יודעים המון ויש לנו יער של חומרים מקצועיים ועצות זמינים ונגישים.
אבל בפועל? לא מתרחש שינוי
ככל שאנחנו צוברים יותר ידע הפער בין המציאות הקיימת לבין הידע רק הולך ומעמיק, הולך ויוצר תסכול, חוסר אונים ותחושת החמצה ואולי אפילו ייאוש.
אני אלמד אתכם איך, אבל אני לא מצליח לעשות זאת בעצמי!
התחושה הזו מסתכלת הכי שאפשר.
אם אני יודע לתת לאחרים תפריט דיאטני מומלץ, למה אני לא מצליח לאכול כמו שנכון לי וטוב?
אם אני יודע לתת לכולם עצות בחינוך ילדים, למה אצלי משהו, אממ, חורק מולם?
אם אני יודע להסביר איך לנהל סדר יום, למה היום שלי נמרח ובורח לי בין האצבעות?
אם אני מסביר בטוב טעם איך לשפר מערכות יחסים, למה אצלי האווירה עכורה?
אם יש לי את הידע, למה זה לא קורה?
התסכול הזה גדול כל כך, אבל ההסבר פשוט מאוד:
כדי ליישם בפועל - הידע התיאורטי והעצות הערטילאיות - לגמרי לא מספיקות.
כי אנחנו אנשים ולא רובוטים שמסוגלים לפעול מתוך מידע.
הידע הוא רק השלב הראשוני בתהליך שלנו.
יש לכל אחד מאתנו הרגלים ישנים ועקשניים, יש לנו פחדים וחששות משינויים, סגלנו לעצמנו אמונות מגבילות או תפיסות לא מדויקות שמנהלות אותנו בלי שנשים לב!
איך בדיוק הידע התיאורטי יוכל לנצח את כל אלו?
תהליך פנימי ליצירת שינוי במקום עוד טיפ או עוד עצה
כדי שהשינוי יתרחש חשוב להיות מודעים לעובדה שלכל אדם יש מבנה אישיות משלו, נתונים מולדים כמו גם אירועי חיים שמרכיבים את המכלול הגדול שלו. והדרך שלו לשינוי הוא תהליך אינדיבידואלי ומסוים כל כך, והוא צריך לעבור את זה בסבלנות, בהדרגה ובהבנה למה שמעכב אצלו ולמה שמאפשר לו. כדי להשיג את היעד.
אז מה, באתם לתת לנו עוד עצות?
מאמנים אישיים לא נותנים עצות.
מה הם כן עושים?
הם חותרים להכיר את המתאמן שמולם
את החזון שלו, את הערכים ואת המשאבים שלו,
את התפיסות, את החסמים ואת המפריעים שלו.
בתהליך לא לומדים מה צריך לעשות.
בתהליך מתחילים לעשות ופשוט עושים.
צעד אחר צעד, בקצב מותאם אישית.
בתהליך המתאמן סולל לעצמו את הדרך המדויקת שלו להשגת היעדים שלו. מה עובד לו, מה מניע אותו, מה מונע ממנו ומה יאפשר לו לפעול ממש כמו שהוא רוצה.
בשורת הקואצ'ינג
אם אנחנו לפעמים מרגישים שיש לנו בעיה, חווים התמודדות עם כאבים ומוגבלויות. הקואצ'ינג בא לגלות לנו שאנחנו לגמרי אנושיים. וככאלה אנחנו צריכים לבחור לאן לקחת את עצמנו.
לכל אחד יש את המשאבים ואת הכוחות שלו, לכל אחד יש את הדרך ואת התהליך שלו. הכלים המקצועיים מאפשרים להביט על כל זה במבט מפוכח במטרה להגדיר יעדים, להחליט על צעדים ולהשיג את המטרות.
אז במקום לחפש עוד עצות, צריך פשוט להתחיל לעבוד עם עצמנו בקצב שלנו
ולהשיג את היעדים!
כאן האנושות הופכת להיות נדיבה באופן לא מידתי...
אנחנו מקבלים כל כך הרבה עצות וידע, טיפים, מדריכים והמלצות...
עצה? תובנה? קבל ובשפע.
איפה אנחנו בתוך כל זה? איך עודף המידע והטיפים משפיע עלינו?
האם אנחנו מחפשים את העצות ומאמינים שהם יכולים לעזור לנו ולאפשר לנו לחיות טוב יותר?
מה שאנחנו יודעים בראש ומה שאנחנו עושים בפועל
אנחנו חיים בתוך הצפה של מידע.
אנחנו יודעים המון ויש לנו יער של חומרים מקצועיים ועצות זמינים ונגישים.
אבל בפועל? לא מתרחש שינוי
ככל שאנחנו צוברים יותר ידע הפער בין המציאות הקיימת לבין הידע רק הולך ומעמיק, הולך ויוצר תסכול, חוסר אונים ותחושת החמצה ואולי אפילו ייאוש.
אני אלמד אתכם איך, אבל אני לא מצליח לעשות זאת בעצמי!
התחושה הזו מסתכלת הכי שאפשר.
אם אני יודע לתת לאחרים תפריט דיאטני מומלץ, למה אני לא מצליח לאכול כמו שנכון לי וטוב?
אם אני יודע לתת לכולם עצות בחינוך ילדים, למה אצלי משהו, אממ, חורק מולם?
אם אני יודע להסביר איך לנהל סדר יום, למה היום שלי נמרח ובורח לי בין האצבעות?
אם אני מסביר בטוב טעם איך לשפר מערכות יחסים, למה אצלי האווירה עכורה?
אם יש לי את הידע, למה זה לא קורה?
התסכול הזה גדול כל כך, אבל ההסבר פשוט מאוד:
כדי ליישם בפועל - הידע התיאורטי והעצות הערטילאיות - לגמרי לא מספיקות.
כי אנחנו אנשים ולא רובוטים שמסוגלים לפעול מתוך מידע.
הידע הוא רק השלב הראשוני בתהליך שלנו.
יש לכל אחד מאתנו הרגלים ישנים ועקשניים, יש לנו פחדים וחששות משינויים, סגלנו לעצמנו אמונות מגבילות או תפיסות לא מדויקות שמנהלות אותנו בלי שנשים לב!
איך בדיוק הידע התיאורטי יוכל לנצח את כל אלו?
תהליך פנימי ליצירת שינוי במקום עוד טיפ או עוד עצה
כדי שהשינוי יתרחש חשוב להיות מודעים לעובדה שלכל אדם יש מבנה אישיות משלו, נתונים מולדים כמו גם אירועי חיים שמרכיבים את המכלול הגדול שלו. והדרך שלו לשינוי הוא תהליך אינדיבידואלי ומסוים כל כך, והוא צריך לעבור את זה בסבלנות, בהדרגה ובהבנה למה שמעכב אצלו ולמה שמאפשר לו. כדי להשיג את היעד.
אז מה, באתם לתת לנו עוד עצות?
מאמנים אישיים לא נותנים עצות.
מה הם כן עושים?
הם חותרים להכיר את המתאמן שמולם
את החזון שלו, את הערכים ואת המשאבים שלו,
את התפיסות, את החסמים ואת המפריעים שלו.
בתהליך לא לומדים מה צריך לעשות.
בתהליך מתחילים לעשות ופשוט עושים.
צעד אחר צעד, בקצב מותאם אישית.
בתהליך המתאמן סולל לעצמו את הדרך המדויקת שלו להשגת היעדים שלו. מה עובד לו, מה מניע אותו, מה מונע ממנו ומה יאפשר לו לפעול ממש כמו שהוא רוצה.
בשורת הקואצ'ינג
אם אנחנו לפעמים מרגישים שיש לנו בעיה, חווים התמודדות עם כאבים ומוגבלויות. הקואצ'ינג בא לגלות לנו שאנחנו לגמרי אנושיים. וככאלה אנחנו צריכים לבחור לאן לקחת את עצמנו.
לכל אחד יש את המשאבים ואת הכוחות שלו, לכל אחד יש את הדרך ואת התהליך שלו. הכלים המקצועיים מאפשרים להביט על כל זה במבט מפוכח במטרה להגדיר יעדים, להחליט על צעדים ולהשיג את המטרות.
אז במקום לחפש עוד עצות, צריך פשוט להתחיל לעבוד עם עצמנו בקצב שלנו
ולהשיג את היעדים!
זה מוכח 
