שיווק אגרסיבי

תמונה.jpg


שיווק אגרסיבי
או - על נצלנות

יהורם הוציא את ספרו הראשון על תולדות הקהילה היהודית בפרוגרסובה שבליטא. וזה נהדר. הרי ההיסטוריה הזו כמעט ולא היתה ידועה. עולם הספר היהודי התעשר מספרו של יהורם לאין שיעור ואין קץ. גם כל מי שעזר וסייע בעריכת הספר, כתיבתו, הגהתו והבאתו לביה"ד (לא בית הדין) – שכרו הרבה מאד, על פי פעלו כמובן.

אבל איך כל זה קשור לחזרתו של יהורם על פתחי שכניו לספסל השטיבלאך, ספרו המכורך יפה יפה – בידו הרוטטת מהתרגשות, ובפיו תביעה בלתי מתפשרת, הגם שהיא מוסווית היטב בשאלה התמימה שהוא מציג במקומה: שמא תרצה אולי לקנות את הספר החדש שלי?

• • •​

לא תמיד יסתפק יהורם בהצעה חפוזה ובלתי מנומקת שכזו. עת תנוח עליו הרוח, יבאר לשמעון, בן השיח המנומס, באר היטב 'שיש פה את כל הסיפורים, גם אלה שלא הודפסו במהדורה השניה של ליבוביץ''. לאמור: שמע ידידי, אמנם אינך חייב כמובן וכברור לרכוש מאתי את הספר, אלא שבה במידה גם אינך חייב למשל לאכול, או לשתות משהו להרוות את צמאונך. 'הנה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע, ובחרת בחיים'.

עתה אשאלכם: שמעון הלא ידיד של יהורם הוא מתמול שלשום, וחפץ להישאר כזה גם מחר. איזו ברירה חוקית, לגיטימית ומנומסת הותיר יהורם בתרמילו של שמעון, כשהציע לו בפנים מאירות להנות מצוף הדבש המטפטף מכתביו הטריים. זה האחרון יכול כעת, או להשליך את יהורם, את ספרו ואת החברות/מכרות מלבבת הנושנה ביניהם אל הצפרדע של ההיסטוריה; או לרכוש את הספר ולשלם את מחירו (קרי, המחיר המיוחד שנוקב בו יהורם עצמו, שמי כמו נחתום יודע להעריך אל נכון את המסתתר בין קפלי אוצרו הבלום. לא מחירו בשווקים ובחנויות המסחריות) תקילין ולא טבין.

לחילופין, יכול שמעון בכשרון שלא בטוח כלל שיש לו להסביר ליהורם במתק שפתיו כי ינעם לאזניו, כי הוא כעת בכלל טרוד בקורותיה של עיירה אחרת, רחוקה מפרוגרסובה כמה פרסאות. או בכלל לא מתעסק בהיסטוריה, או אינו מבין בתיעוד הדקדקני הלז - שנשגב מהשגתו הדלה המתעניינת לרוב בסיפורים פשוטים ואין בלתם. לעזרתו יכול להחיש שמעון גם טיעונים שקריים לרבע ולמחצית אודות אותו ארנק ידוע שנשכח בבית, והמזומן שאף פעם אין לו (מה הבעיה – מאגף יהורם בג'נטלמניות נדיבה ומבעיתה - אתן לך בהקפה...) והמצב הכלכלי שדוחק אותו בתקופה האחרונה עקב כמה מאורעות ביש.

כל ההתפתלות ואי הנעימות ולחץ הדם העולה והיעדר המוצא מהסבך הזה, נכפו על אותו שמעון - שעד אותו רגע חייך ושוחח עם כולם כאחד האדם - על ידי יהורם, שבבואו לשווק את מרכולתו לא שם לב בכלל - ולא חלילה מרוע - אל רגשותיו של היושב מעבר לקו; אל הלחץ אשר הוא לוחץ אותו; אל התחושה המזדחלת בין איבריו לנוכח האילוץ התקציבי הבלתי מתוכנן. איך העמיד ברגע אחד את הדילמה האכזרית בפניו של שמעון: האם ירשה לעצמו כך להפגין זלזול ואדישות לנוכח ספרו המרתק של יהורם. או לא ירחיק לכת כל כך.

• • •​

יש בה במלאכת השיווק, מרוב ההתעסקות של המשווק במוצר ובלקוח ובשאיבת כספו בטכניקות מגוונות, הסחת דעת כמעט מוחלטת מהאינטרס הצנוע של הלקוח הפוטנציאלי. איך נשמור על פרטיותו, על כבודו ועל זכותו לבחור לבד כיצד להשתמש במעות שחנן אותו בהם הבורא יתברך.

בית האבל הוא מקום כאוב, מלא יבלות גלויות וסמויות, המון המבקרים עושה בדרך כלל - למצער משתדל לעשות - את המאמץ המינימלי הנדרש כדי "להקטין חיכוך", לסיים את הביקור בהקדם האפשרי, במילים מדודות לנסות להשאיר חותם חיובי, חלילה לא ההיפך. להיות 'מענטש' ולהבין קצת לליבם הדווי של יושבי השבעה, קרועי הבגדים וחסרי השינה.

בא אחיסלע, הלא הוא אחיו הבכור של יהורם מיודענו אל הבית. מתיישב על הכסא הגבוה ומביט אל האבלים הנמוכים במבט מלא יגון עמוק. אחר שתיקה ארוכה ורבת משמעות, פותח אחד האבלים ושואל לנוכח הפרצוף הבלתי מוכר: 'הכרתם אותו?'. 'לא' עונה אחיסלע בשפל קול. עברתי פה ונכנסתי/הכרתי את אחיו/את שכניו/את בני דודיו/אני מגיע לכל ניחום אבלים/התבלבלתי בשם.

בני בניו של אברהם אבינו ע"ה מהדרים יפה במצוות הכנסת אורחים, ואיש כמובן לא יסלק את אחיסלע הנכבד מהמושב אליו נדבק. אבל ההתארכות של שהותו הכפויה בשטח, ללא ספק היתה כבר לזרא בעיני כל הנוגעים בדבר. פיו שופע מרגליות גולמיות הישר מן המכרה, לא משויפות ולא מעובדות כלל, סיפורים שאינם ממין העניין ועובדות קודש שאינן ממין הראיה. טוב.

סוף טוב הכל טוב. אחיסלע קם ממקומו, מנער את שולי גלימתו בכבידות, ואז רוכן אל אחד האבלים, כשידו האחת מושטת אל כיס הגלימה המנוערת. מה? וודאי רוצה להעניק איזה מתת לאלמנה החשובה. או לשתף בגזיר עיתון שקשור למאורע.

בתנועות ידיים מהירות שולף אחיסלע את כרטיס הביקור שלו. דוחף אותו אל ידו המושטת של האבל, ומשסיים את המשימה, ממהר להסתלק מהזירה. מה מתברר? האיש משווק לוחות שיש נאים למצבות ושלטי זכרון. חי מזה, וכך הוא עושה את פרנסתו, ברווח או שלא ברווח. כנראה שאיש לא לימד אותו על האמצעים והמטרה, ומה מקדש את מה. מבחינתו שיווק זו המטרה, כל מה שמסביב אלו חיילים על הלוח, ועכשיו תורו.

לומר שהוא לא צודק? שאין לו את הזכות, את היכולת? לא. יש הכל והוא כמובן חייב פרנסה וזו העבודה שלו והוא עושה אותה והכל יפה ושריר וקיים. אבל שוב, אם יתבונן אותו אחיסלע יקר בתורת השיווק שלו, ובסעיף שחסר בה. אותו סעיף שמתבונן בלקוח באור אחר, בחייו האישיים, לא חייו הציבוריים כלקוח. אם היה שם לב לתחושותיו ולרגשותיו של הלקוח, אולי היה מניח את כרטיס הביקור בתיבת הדואר של המשפחה, או פונה בנימוס לאחר השבעה כדי להציע את שיש לו להציע. ואולי... אולי אוי לו לזה שאומנותו וכו', ויתכבד אחיסלע לעסוק באומנות שאין עמה בתי אבלים על תלאותיהם.

• • •​

'משולם!', טופח אחיברוש על שכמו של המשולם התורן 'מחר אני עוקר מכאן, ועובר דירה לעיר אחרת. תוכל לבוא מחר בארבע לעזור לי קצת' פניו המתכרכמות של משולם, לא תוקעות מקל בגלגלי שטף דיבורו של אחיברוש 'רק צריך לראות איך מרימים את התנור מהפינה שלו. להגליש ביחד את המקרר במדרגות, רק ארבע קומות. ואז לסחוב כמה קרטונים צ'יק צ'אק'.

משולם העדין וההססן, שלא ממש יודע להשיב בשלילה להצעה חביבה כל כך מחבר חביב כמו אחיברוש. משולם שתכנן "מחר בארבע" לנוח על מיטתו בשלווה השמורה למי שאינו עובר דירה, להחליף כח, החליף חיש מהר את תוכניותיו במקום להחליף כח. הוא הזיע למחרת כמו שלא הזיע מימיו. עלה שוב ושוב בגרם המדרגות הצר והשבור שמוביל את מעונו של אחיברוש, עלה בידיים ריקות. ולסירוגין הידרדר במורדם כשידיו נקרעות תחת העומס, גבו הולך ומתעקם, אבל מה זה משנה. הכי חשוב – הבית, דירתו הקודמת של אחיברוש, הלך והתרוקן.

'תודה' חייך אחיברוש אל משולם 'טוב לדעת שתמיד אם צריך עזרה אפשר לסמוך עליך, אה?' הפטיר בערבו של יום וליבו של משולם צנח בקרבו. מתנחם פעם נוספת על שהסכים והסכין להירתם למלאכה.

• • •​

שלא תהיה טעות. ובוודאי תהיה טעות אם לא נבהיר. חסד הוא דבר חשוב, ולא רק דבר חשוב אלא אחד משלושת עמודי העולם, וגמילת החסד עם הזולת היא התכונה של בני העם היהודי עוד מימות אברהם עליו השלום.

מקום טוב צפון למשולם ולכל מי שירכוש ספרים מיהורם הי"ו ויחזיק אותו או את אחיסלע שיחי'; שמור בגנזי מרומים עם הצדיקים, ופירותיהם בעולם הזה. מצווה על כל איש מישראל לעזור בכל יכולתו לכל יהודי, להחזיקו ולחיותו ולפרנסו ולדאוג שיהיה לו כל צרכו. לקנות מחבריו ומחברי קהילתו, ולהעדיף היכן שרק אפשר את סחורתם על פני הסחורה המתחרה.

ואם תראה את חמור שונאך רובץ תחת משאו - עזוב תעזוב עמו! על אם הדרך, כשהדבר משבש את כל התוכניות הקודמות ואת סדר היום, בשמש היוקדת, עם הגב הכואב, ועם השונא הכי גדול.

כל האמור הוא מהמפורסמות שאינם צריכות בכלל להיכתב כאן. אבל אין בין זה ולא כלום לבין נצלנות פשוטה של בן אדם שמציע לחבירו הצעה כשהוא יודע שהנ"ל לא יכול לסרב לה, וגם לא מוכן לקבל סירוב. כי הוא צריך אותו כעת, נזקק לכספו או לעזרתו, ומשתמש בו כשם שמשתמשים בספריי לחלונות או במגב לספונג'ה. רוצה משולם מדעתו החופשית לסייע – מה טוב ומה נעים. אין נעלה ואין נפלא מזה. אל תחליט עבורו מה יעשה ומה יפעל, כשאתה משאיר לו כביכול את הפתח להימלט מהצעתך, ואת זכות הבחירה נוסח סוריה להבדיל.

אם באנשים אחים ענייננו, היינו: אחיסלע עובר דירה ומבקש עזרה מאחיברוש – החרשנו. טבעי הדבר שיסייע אחיברוש לאחיסלע וטבעי שיבקש אחיסלע מאחיברוש. ולא זו בלבד, אלא אילו היה אחיברוש עובר הדירה הנזקק לחסדי אחרים, וודאי היה אחיסלע הנרתם לעזרת אחיו.

אבל עסקינן באחיברוש ובמשולם, שלא קשר דם קושר אותם, ולא קשר ידידות או חברות או מכרות קרובה. רק קשר של נצלנות טיפוסית של מי שכנראה יסייע לך ומידותיו – ארכו ורחבו מתאימים בדיוק לצרכיך העדכניים. לכשיצטרך מישהו עם מידות אחרות במקצת, וודאי ימצא אחיברוש את "החבר" המתאים.

על כן, מן הראוי היה, שייגש אחיברוש אל משולם יקירו, ויסיח לו 'משולם יקירי, מחר אני עובר דירה'. יספר על תלאותיו ועל מצוקתו, על הילדים שגרים רחוק והשוויגער שבבית חולים, על הכסף שאין לו לשכירת סבלים והבנק שנושף בעורף. אם לא יעמוד ליבו הגדול במעמסת החמלה, יוכל משולם מעצמו להציע את עזרתו. אפשר אפילו לרמוז על העזרה הנחוצה ועל העוזר הנחוץ. רק לא לגשת לגופה של שאלה, שתציב את משולם בדרך ללא מוצא.

בקדמת דנא, היה השיח בין האנשים ישיר יותר. האמת שלטה בכיפה יותר. ואנשים השתדלו לשפוך זה לזה את אשר על ליבם, וחלילה לא את אשר לא על ליבם כלל – כפי שנהוג היום. היום כאמור, פני הדברים שונים בתכלית השינוי. עולם השקר נעשה מקום שקשה למצוא בו מחסה של יושר ואמת. אדם שמודה לחבירו על חסד כביר אשר עשה עמדו זוכה מיד למענה הבנאלי 'אין בעד מה', בעוד מוחו של בעל החסד זומם בקדחתנות תחבולות איך להשיב למודה כגמולו הרע על שהודה לו בשפה כה רפה ולא מספקת.

אנשים, וזה נושא ליריעה נפרדת לגמרי, מדברים בדרך כלל את מה שהם סבורים שמצופה שהם יגידו, מה שמקובל להגיד ומה שנעים להגיד. נדיר למצוא את אלו שיתעלמו משלושת הכללים הללו, ופשוט יאמרו דברים כדורבנות.

האם הדבר חיובי ומלמד על ההתקדמות של בני האנוש, שנעשים יותר בעלי טאקט ורגישות, אולי גם יותר מנומסים. או שההתפתחות היא שלילית, אין לדעת. דבר אחד ברור, זו המציאות. בהתאם אליה, גם מי שלא מכבד את מנהג המקום ונשאר לדבר בשפה העתיקה והישירה, עליו להכיר בכך שבן שיחו כן מדבר סחור סחור. ואיננו מסוגל לענות לאויל כאיוולתו, לסוחר כסחורתו ולמבקש הסיוע במטותא – כרצונו.

אם קשה מדי להכיר בזה ולהתנהג ברגישות. ואם כולך שוצף כעת וקוצף על חילול הקודש ועל הפגיעה בך שמבקש לזכות את הרבים ואת היחיד בגמילות חסדים טובים עם יהודי יקר כמוך. לא אמרתי כלום. אינני מבקש להפוך להיות האויב שלך, לא מספר אחד ולא בכלל. הערתי בסך הכל הערה, זכותך לקבל אותה. רק הפניתי את תשומת ליבך הרגיש.

אם לא מצאתי חן בעיניך, תקרא ותשליך מיד לפח.
About author
מ
בגליון האחרון תוכלו לצפות כאן או כאן
כדי להירשם לקבלת הגליון באופן קבוע -
לחצו כאן או שלחו מייל לכתובת register @ideal-m.com


פרטי יצירת קשר:
כתובת: ת.ד. 2232 בני ברק
דואר אלקטרוני: magazine @ideal-m.com
פקס: 07731-79-0-79

תגובות

וואו, אני באמת כל-כך נגעל מזה שאנשי מכירות מנצלים לרעה, זאת אומרת- לטובת עצמם, את זה שהלקוח נחמד אליהם... דוחקים אותך לפינה, עד שכשאתה ניצב פתאום כעמוד שיש ואומר להם שאתה לא מעוניין, הם פתאום 'נעלבים' לך.
אני לא נותן מקום למניפולציות, אלא אם כן זה מתאים לי. גם למניפולציות של סתם אנשים מתמסכנים. יש הבדל ברור מאוד בין נצרך לחסד לבין מניפולטור.
הצרה שלהם היא, שיש מניפולטורים שהם אפילו לא כמו פרעה, שידע שהוא עושה מניפולציה לעם ישראל. יש כאלה שעושים כזו, ולא מודעים לכך, ומתפלאים ונעלבים למה הסביבה לא נענית למניפולציות שלהם.... אל תתביישו מפניהם. אתם בסדר גמור.
 

לוח נדל"ן | למכירה והשכרה

לוח מודעות | קניה מכירה

Article information

נכתב ע"י
מגזין אידיאל
צפיות
266
תגובות
1
Last update

More in תעסוקה ועסקים

למעלה