מדור עם כיתוב3.jpg

רצון טבעי

בתוך ההכנות לשבת, קחי פסק זמן של חמש דקות, לקבל העצמה אימהית. והפעם- על הרצון הטבעי שלנו.
נכתב ע"י פסי דבלינגר · ‏1/6/18 ·
  1. פסי דבלינגר
    אני אוהבת את הילדים שלי ואני לא מוותרת על אף אחד מהם, אני רוצה עבודה ולא רוצה למצוא את עצמי מחוסרת עבודה או מפוטרת חלילה.

    אני גם רוצה לקטר מידי פעם, ואני רוצה שתשמעי שאני בקושי נושמת ושאני עובדת קשה, אני רוצה את הכל.

    לא רוצה שתגידי לי "תשמחי שיש לך עבודה" לא רוצה לשמוע : "תשמחי שיש לך ילדים"

    כי אני שמחה שיש לי עבודה ואני שמחה שיש לי ילדים, ואני שמחה שיש לי את הפרוילגיה להתלונן על זה.

    אומרים שמי שמתלונן על בעיות כספיות סימן שאין לו בעיות בריאותיות, אז אני שואלת אותך, לא חבל לנצל את זה שאני ב"ה בריאה, כל בני המשפחה בריאים, ופשוט להתלונן על הדברים הפשוטים?

    זה שאת באה ואומרת לי "תשמחי שיש לך ילדים", לא בדיוק עוזר לי בשעת לילה מאוחרת שאני בסך הכל מנסה לעצום עין אבל שנתי מופרעת ע"י הצרחן התורן כמה פעמים , גם לא כששני ילדים מתקוטטים על משהו לא ברור ומקימים זעקות ברורות יותר מידי ופשוט קשה לי להתעלם מזה. זה גם לא עוזר לי כשאני מגלה שהתעוררתי מאוחר וצריכה "להטיס" את כולם למקומות לימודיהם ואת עצמי לעבודה בלי להספיק לקחת משהו לאכול, וגם לא דקה אחרי הדלקת נרות שמתפצפצים לי מתחת לכפכפים פרורים מהדוריטוס או הצ'יפס שנשרו מה"פעקאלאך" וכבר לא נשאר זכר מהספונג'ה והבית הנקי מלפני דקה.

    מה כן? אני רוצה להגיד לעצמי "תשמחי שיש לך ילדים!" דווקא מתי שכן נעים וטוב, כשכולם רחוצים וריחניים בערב, או בבוקר שיוצאים בשלווה, כל אחר מנעליו לרגליו וסנדויצ'ו לתיקו. בשבת בה הצלחתי להדליק נרות בנחת והקטן לא בדיוק משך לי בחצאית. כן, יש זמנים בהם אני ממש מרגישה נחת רוח, נעימות ושמחה, ברגעים האלו את לא לידי, ואני לא מדברת איתך עליהם, ובעצם לא מדברת עליהם עם אף אחד, חיה לי את רגעי הנחת לבד בתוך הלב. אז, אני רוצה להגיד לעצמי את המשפטים הללו שמשום מה את אומרת לי בדיוק כשאני לא בקטע לשמוח.

    את מבינה, יש בי משהו קיצוני כשאני כן ככה מרוצה ושמחה ב"ה, אני לא מבינה על מה הסער לפעמים, ואיך קורה שאני לפעמים מתבלבלת ומתבייכנת. וכשאני עיפה ומתוסכלת אני לא מבינה איך בכלל ממשיכים עם כל ספור הזה. יש לי כזו מן ניגודיות , אני רוצה ולא רוצה באותו רגע את אותו הדבר.

    אז אל תקחי אותי בכזו רצינות כשאני בוחרת להתמסכן קצת באוזנייך, אני יודעת שהצרות שלי הן לא הרות גורל, אני יודעת שהקב"ה מכניס בכל אשה את הרצון ללדת ילדים, והוא גם נותן בילד חן מיוחד ואהבה ענקית בלב של אמא שלו כדי שהיא תעשה בשבילו הכל, הילד כ"כ חסר אונים, והאמא מתמסרת לגמרי, ולא נמאס לה!

    רק תקשיבי לי כשאני פורקת את הלחצים היומיים כדי להמשיך הלאה, כי אני רוצה ילדים ואני רוצה עבודה ובסך הכל יש לי צרות של עשירים!


    פסי דבלינגר
    03-6192194
    0504127928
    pid38a@gmail.com

    תגיות מאמרים

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. wald
    כמה מוכר.

    רק מה? הגעתי למסקנה שה"היא" לא קוראת את זה.
    צריך למצוא את מי שלא מגיב ככה, ואליו לשפוך.
    ול"אלה" לספר דברים אחרים.
    אחרת מתאכזבים ומתעצבנים כל פעם מחדש.
  2. מוצרלה
    פוסט מקסים!