הנושאים החמים
המזון, כך אנו חשים לא פעם, ממלא תפקידים נוספים, מלבד התפקיד העיקרי שלו. כשאנחנו עצובים, שמחים, עצבניים, דואגים, מרוגשים, חוגגים, ובקיצור: חווים רגש חזק כלשהו, האוכל אינו עוד מזון משביע בלבד; הוא הופך לאובייקט מנחם, מרגיע, מעודד, מחזק, מעסיק ועוד ועוד. לכך קוראים אכילה רגשית.
אפשר לראות במיוחד בחופש, שהמושג 'אני רעב' מופיע לא פעם, בדיוק מחצית השעה לאחר סיום ארוחה דשנה, ואילו באותה סיטואציה, ביום רגיל, תחושת הרעב לא היתה קיימת..
אצל מי רווחת אכילה רגשית?
מי שמגלה שהוא פותח את המקרר בהפוגה שבין מטלה למטלה, גם כשלא עברו מספיק שעות מהארוחה הקודמת; מי שמחפש 'משהו טוב' כאשר הוא מרגיש מוצף רגשית; מי שמוצא את עצמו מתקשה להתאפק לנוכח אוכל טעים, למרות שאינו רעב, ומי שנכשל שוב ושוב בדיאטות למיניהן, למרות שקיבל הדרכה תזונתית נכונה ומתאימה לנתוני גופו – כל אלו עשויים להיות תחת שליטת האכילה הרגשית, במידה זו או אחרת.
ככל שפעולת האכילה הופכת למשמעותית יותר בסדר היום, כשהיעדר אוכל זמין גורם לאדם תחושת לחץ, חשש או אפילו מעט חרדה, וכאשר אדם חש התנגדות פנימית חזקה לוויתור על מאכל כלשהו, למרות שהחליט על כך מראש - סביר להניח שהאכילה הרגשית משתלטת על חייו יותר ויותר.
האם גם אצל ילדים קיימת אכילה רגשית? איך מזהים זאת?
רוב הילדים מתפייסים בממתק או במאכל טעים כלשהו. אך כאשר מזהים שרק ממתקים מרגיעים את הילד, ואין אפשרות להרגיע אותו בדרך אחרת, זוהי נורת אזהרה בולטת המלמדת כי הגיע הזמן להיגמל מההרגל השלילי הזה. גם ללא האזהרה מומלץ להתרגל לאמצעי הרגעה נוספים.
ממה נובעת אכילה רגשית?
כבר בניסיון הראשון להרגיע תינוק בוכה, אנו בדרך כלל מציעים לו באופן טבעי אוכל; רק אם הוא אינו מתרצה אנו מחפשים סיבות נוספות לבכי, כמו כאבי בטן, עייפות ועוד. אך כאשר הנטייה הזאת מתמשכת גם כשהוא גדל יותר, אנו מרגילים אותו ואת עצמנו כמובן – לפתור כל בעיה באמצעות 'משהו מתוק'. כך מציעים לילד בוכה איגלו, "העיקר תירגע", ופל לילד שנעלב, שוקולד למי שקיבל מכה, שלא לדבר על ממתקים כפרסים וכתגמול להצלחות מכל הסוגים.
זוהי בהחלט נטייה טבעית ומקובלת, אך יש לדעת שיש לה השלכות לטווח ארוך. כאשר אדם מתרגל כבר מילדותו למצוא נוחם, רוגע, עידוד ותמיכה במה שהוא מכניס לפיו, הוא יתקשה מאוד למגר את ההרגל הזה, למרות המחירים הגבוהים שלו. כל אדם בעל משקל יתר מעוניין לעשות משהו כדי להפחית ממשקלו, אך אלו הנוטים לאכילה רגשית מרובה מתקשים בכך עוד יותר: גם אם הם יכולים להימנע מלאכול מנה אחרונה בסוף הארוחה, או להפחית את כמות הפחמימות – אין להם הרבה תחליפים להציע לעצמם, כאשר הם מנסים להירגע מיום קשה שעבר עליהם, מרוגשים לקראת מסירת הרצאה ראשונה לציבור, או נבוכים לקראת פגישה עם אדם בלתי מוכר.
האם יש לאכילה רגשית פן חיובי?
למרבה הפלא, כן! כאשר מתמודדים בחזיתות שונות בחיים, לא תמיד קל ופשוט להתגבר על הקשיים ולהתמודד מולם באומץ לב. למאכל טעים וערב יש סגולת המתקה, והוא בהחלט יכול לסייע להעלאת המורל ולהקל על המאמצים להשאיר את הראש מעל המים. לא תמיד צריך ללכת 'ראש בראש' ולהילחם בדחף לאכול משהו טוב, ופעמים רבות אפשר להפיק מכך תועלת.
אך יש לזהות מתי התופעה הופכת לבעיה: אם כל דבר טוב זקוק לאיזון, על אחת כמה וכמה האכילה הרגשית, שהשלכותיה יכולות להזיק בטווח הקצר והארוך. מלבד הנזק הבריאותי המצטבר לגוף, ומלבד המשקל העולה והדיאטות הנכשלות, נפשו של האדם מתרגלת להתעלם מרגשות קשים ומכאיבים. כך במקום להתמודד עם הבעיות שהוא נתקל בהן, ולצאת מחוזק יותר - הבעיות שלו גדלות והוא מתקשה יותר להתמודד עמן.
איך יוצאים מזה?
השלב הראשון הוא זיהוי וניטור מדוקדק של כל הנכנס לפינו. מה אכלתי, כמה אכלתי, מתי, מה הרגשתי, ומה קרה קודם שגרם לי לאכול. חשוב לדייק ולא לעגל פינות, גם אם זה לא כל כך מחמיא... בשלב הבא, כשיש לנו בידיים נתונים ברורים, יהיה קל יותר להכין תכנית פעולה מדוקדקת. ליווי מקצועי יועיל להוביל את התהליך בהצלחה, בצורה מאוזנת ומתונה, ובעיקר מותאמת אישית.
וכמו כל תהליך, גם תהליך הגמילה מאכילה רגשית אינו קצר. אך אם יש רצון עז, סבלנות, עקביות ונחישות – אפשר אי"ה לצלוח אותו בהצלחה ובסיפוק רב.
גולדי גרוס | פסיכותרפיסטית | טיפול רגשי לנשים ולנערות בירושלים | 052-765-9623
דימוי עצמי | חרדות ופחדים | אכילה רגשית | כעסים | טראומות | דיכאון | שיקום מערכות יחסים
אפשר לראות במיוחד בחופש, שהמושג 'אני רעב' מופיע לא פעם, בדיוק מחצית השעה לאחר סיום ארוחה דשנה, ואילו באותה סיטואציה, ביום רגיל, תחושת הרעב לא היתה קיימת..
אצל מי רווחת אכילה רגשית?
מי שמגלה שהוא פותח את המקרר בהפוגה שבין מטלה למטלה, גם כשלא עברו מספיק שעות מהארוחה הקודמת; מי שמחפש 'משהו טוב' כאשר הוא מרגיש מוצף רגשית; מי שמוצא את עצמו מתקשה להתאפק לנוכח אוכל טעים, למרות שאינו רעב, ומי שנכשל שוב ושוב בדיאטות למיניהן, למרות שקיבל הדרכה תזונתית נכונה ומתאימה לנתוני גופו – כל אלו עשויים להיות תחת שליטת האכילה הרגשית, במידה זו או אחרת.
ככל שפעולת האכילה הופכת למשמעותית יותר בסדר היום, כשהיעדר אוכל זמין גורם לאדם תחושת לחץ, חשש או אפילו מעט חרדה, וכאשר אדם חש התנגדות פנימית חזקה לוויתור על מאכל כלשהו, למרות שהחליט על כך מראש - סביר להניח שהאכילה הרגשית משתלטת על חייו יותר ויותר.
האם גם אצל ילדים קיימת אכילה רגשית? איך מזהים זאת?
רוב הילדים מתפייסים בממתק או במאכל טעים כלשהו. אך כאשר מזהים שרק ממתקים מרגיעים את הילד, ואין אפשרות להרגיע אותו בדרך אחרת, זוהי נורת אזהרה בולטת המלמדת כי הגיע הזמן להיגמל מההרגל השלילי הזה. גם ללא האזהרה מומלץ להתרגל לאמצעי הרגעה נוספים.
ממה נובעת אכילה רגשית?
כבר בניסיון הראשון להרגיע תינוק בוכה, אנו בדרך כלל מציעים לו באופן טבעי אוכל; רק אם הוא אינו מתרצה אנו מחפשים סיבות נוספות לבכי, כמו כאבי בטן, עייפות ועוד. אך כאשר הנטייה הזאת מתמשכת גם כשהוא גדל יותר, אנו מרגילים אותו ואת עצמנו כמובן – לפתור כל בעיה באמצעות 'משהו מתוק'. כך מציעים לילד בוכה איגלו, "העיקר תירגע", ופל לילד שנעלב, שוקולד למי שקיבל מכה, שלא לדבר על ממתקים כפרסים וכתגמול להצלחות מכל הסוגים.
זוהי בהחלט נטייה טבעית ומקובלת, אך יש לדעת שיש לה השלכות לטווח ארוך. כאשר אדם מתרגל כבר מילדותו למצוא נוחם, רוגע, עידוד ותמיכה במה שהוא מכניס לפיו, הוא יתקשה מאוד למגר את ההרגל הזה, למרות המחירים הגבוהים שלו. כל אדם בעל משקל יתר מעוניין לעשות משהו כדי להפחית ממשקלו, אך אלו הנוטים לאכילה רגשית מרובה מתקשים בכך עוד יותר: גם אם הם יכולים להימנע מלאכול מנה אחרונה בסוף הארוחה, או להפחית את כמות הפחמימות – אין להם הרבה תחליפים להציע לעצמם, כאשר הם מנסים להירגע מיום קשה שעבר עליהם, מרוגשים לקראת מסירת הרצאה ראשונה לציבור, או נבוכים לקראת פגישה עם אדם בלתי מוכר.
האם יש לאכילה רגשית פן חיובי?
למרבה הפלא, כן! כאשר מתמודדים בחזיתות שונות בחיים, לא תמיד קל ופשוט להתגבר על הקשיים ולהתמודד מולם באומץ לב. למאכל טעים וערב יש סגולת המתקה, והוא בהחלט יכול לסייע להעלאת המורל ולהקל על המאמצים להשאיר את הראש מעל המים. לא תמיד צריך ללכת 'ראש בראש' ולהילחם בדחף לאכול משהו טוב, ופעמים רבות אפשר להפיק מכך תועלת.
אך יש לזהות מתי התופעה הופכת לבעיה: אם כל דבר טוב זקוק לאיזון, על אחת כמה וכמה האכילה הרגשית, שהשלכותיה יכולות להזיק בטווח הקצר והארוך. מלבד הנזק הבריאותי המצטבר לגוף, ומלבד המשקל העולה והדיאטות הנכשלות, נפשו של האדם מתרגלת להתעלם מרגשות קשים ומכאיבים. כך במקום להתמודד עם הבעיות שהוא נתקל בהן, ולצאת מחוזק יותר - הבעיות שלו גדלות והוא מתקשה יותר להתמודד עמן.
איך יוצאים מזה?
השלב הראשון הוא זיהוי וניטור מדוקדק של כל הנכנס לפינו. מה אכלתי, כמה אכלתי, מתי, מה הרגשתי, ומה קרה קודם שגרם לי לאכול. חשוב לדייק ולא לעגל פינות, גם אם זה לא כל כך מחמיא... בשלב הבא, כשיש לנו בידיים נתונים ברורים, יהיה קל יותר להכין תכנית פעולה מדוקדקת. ליווי מקצועי יועיל להוביל את התהליך בהצלחה, בצורה מאוזנת ומתונה, ובעיקר מותאמת אישית.
וכמו כל תהליך, גם תהליך הגמילה מאכילה רגשית אינו קצר. אך אם יש רצון עז, סבלנות, עקביות ונחישות – אפשר אי"ה לצלוח אותו בהצלחה ובסיפוק רב.
גולדי גרוס | פסיכותרפיסטית | טיפול רגשי לנשים ולנערות בירושלים | 052-765-9623
דימוי עצמי | חרדות ופחדים | אכילה רגשית | כעסים | טראומות | דיכאון | שיקום מערכות יחסים
