הנושאים החמים
נכנסתי בהיסוס למבנה בית הספר. המבנה היה עתיק יומין. לא יאומן שבשנות האלפיים ילדים מצליחים להיכנס בשמחה למבנה שגם הסבתא שלהם למדה בו.
המנהל הזמין אותי לעצב את קירות בית הספר. התקציב כמובן דל. ואנחנו צריכים לעשות כמעשה הבריאה וליצור יש מאין.
"אני רוצה קיר על האדמו"רים שלנו, קיר על הנושא השנתי וקיר עם האמרה 'הוי עז כנמר'. אני רוצה שתציירי שם את כל בעלי החיים המתאימים והכל שיהיה יפה".
ככה הוא אמר לי.
אני מצידי הבאתי את דפי תכנית העבודה שהדפסתי, כתוב שם איך עובד התהליך שלב אחרי שלב, נפרדנו עם צ'ק מקדמה, ויצאתי לדרך.
הבאתי מודד, שלחתי סקיצות, המנהל אישר, ציירתי, עיצבתי, הכנתי לחיתוך, הדפסנו, תלינו ואיזה יופי!
אבל לא. זה לא עובד ככה!
אני קוראת לקירות בבית הספר - נדל"ן חינוכי.
שימו לב, כל דבר שנמצא על הקיר זה כמו מורה שמחנך את התלמידים. לא שלושת רבעי שעה וגמרנו, אלא כל יום, כל היום! הילדים רואים את העיצוב שעשיתי, יום אחרי יום. זה דבר עצמתי וחובה להשקיע בו מעבר ל"עיצוב יפה". חובה גם להשקיע במסרים הסמויים שהוא מעביר.
מכירים את זה שכתוב "אין כניסה" וכל הילדים נכנסים?
ככה גם כשאנחנו מעצבים קיר שכתוב עליו "מצווה גדולה להיות בשמחה", אבל הקיר משדר דיכאון.
איך הקיר משדר דיכאון, אם כתוב עליו "מצווה גדולה להיות בשמחה"? בקלות! הצבעים כהים, הצורות נוקשות וזוויתיות, הקומפוזיציה מזכירה מלחמה והחומרים הם מתכת ושיש.
אז זה לא משנה כמה גדול נכתוב את המילה "שמחה" וכמה סמיילים נוסיף. העיצוב ימחק לכולם את החיוך מהפנים.
ולכן הדבר הראשון, השני והשלישי שאני שואלת את המנהל הוא: "מה המסר שאתה רוצה להעביר בנדל"ן החינוכי שלך? מה הערך המרכזי שאתה רוצה שיגיע לתלמידים?"
ולפי זה אני בוחרת קונספט ייחודי מתאים ובונה את העיצוב!
לדוגמא, מנהלת יקרה שהייתה לי הזכות לעבוד איתה, ביקשה שהבנות ירגישו תחושת שייכות, זכות עם מחויבות.
גילאי קהל היעד- בנות בכיתות ד'- ו'.
תכננתי עבורה קונספט בסגנון 'שאבי שיק' עם נגיעה של נסיכה וזהב.
הקונספט הזה משדר תחושה של זכות ומחויבות, מדבר בשפה של הבנות והן מתחברות אליו.
אחרי שבחרנו את הקונספט, עבדנו על התאמה של כל קיר עם התוכן שלו לקונספט הכללי.
הצלחנו להעביר תוכן בכמות של מרכז למידה בצורה חוויתית ומרתקת.
הנה הקירות לדוגמא:
לעומת זאת מנהלת נהדרת נוספת מבית ספר בנות אחר שביקשה לשים דגש דווקא על השמחה.
לעשות את בית הספר צבעוני ועליז אבל לא עם צבעים חזקים מידי.
כאן הלכתי על פלטה של צבעים מתוקים ועדינים ואפילו את יעדי בית הספר עיצבנו בסגנון הזה:
בירור המסר המרכזי מסייע לנו לבחור בקונספט המתאים ביותר עבור הפרויקט.
אנחנו רואים, אם כן, כמה חשוב לתכנן נכון את הקונספט. כי המסרים הסמויים שלו עצמתיים הרבה יותר מהתוכן הכתוב.
אני לא צריכה לספר את זה לאנשי מקצוע כמו הפרוגיסטים. שלומדים על לוגו ועל בריף ועל הקשר בין העיצוב למסרים הסמויים שמועברים דרכו.
זה מזכיר את המזוזה שעומדת בפתח הבית. הכיתוב בה מוסתר לגמרי. אבל עצם זה שהיא תלויה מול עינינו כבר מספיקה.
גם בציור, זה עובד בדיוק כך.
פעמים רבות טמונה השקפת העולם של הצייר בתוך הנושא הגלוי של הציור ויחד עם הנושא הגלוי והברור עוברים מסרים סמויים רבים. אם זה ריחוק מהאובייקט המצוייר, או זלזול, הערכה או הזדהות. לפעמים סתם אלימות או שלוות נפש.
המסרים הללו הם סמויים ולפעמים אף היוצר לא ידע להגדיר אותם במילים אבל השפעתם רבה.
לדוגמא, אם אבקש מכם לצייר את המאכל שאתם הכי אוהבים. ולידו לצייר את המאכל שאינכם מסוגלים לאכול. ככל שהאמן טוב יותר, הוא יעביר בציור את הרגש שלו כלפי האובייקט המצוייר. ואתם, המתבוננים, תוכלו לחוש בכך.
לכן אני מזמינה אתכם לבדוק איזה תמונות תלויות אצלכם בסלון? מי צייר אותם? צייר ירא שמיים או גוי שמצייר יודאיקה קלאסית? (ויש רבים כאלו...) ומה המסר הסמוי שעולה מהם? שיהדות זה היסטוריה חשוכה או הווה ועתיד מבטיח ומאיר? צפו להפתעות...
בברכה לסביבה מרחיבה דעת,
רבקה.
המנהל הזמין אותי לעצב את קירות בית הספר. התקציב כמובן דל. ואנחנו צריכים לעשות כמעשה הבריאה וליצור יש מאין.
"אני רוצה קיר על האדמו"רים שלנו, קיר על הנושא השנתי וקיר עם האמרה 'הוי עז כנמר'. אני רוצה שתציירי שם את כל בעלי החיים המתאימים והכל שיהיה יפה".
ככה הוא אמר לי.
אני מצידי הבאתי את דפי תכנית העבודה שהדפסתי, כתוב שם איך עובד התהליך שלב אחרי שלב, נפרדנו עם צ'ק מקדמה, ויצאתי לדרך.
הבאתי מודד, שלחתי סקיצות, המנהל אישר, ציירתי, עיצבתי, הכנתי לחיתוך, הדפסנו, תלינו ואיזה יופי!
אבל לא. זה לא עובד ככה!
אני קוראת לקירות בבית הספר - נדל"ן חינוכי.
שימו לב, כל דבר שנמצא על הקיר זה כמו מורה שמחנך את התלמידים. לא שלושת רבעי שעה וגמרנו, אלא כל יום, כל היום! הילדים רואים את העיצוב שעשיתי, יום אחרי יום. זה דבר עצמתי וחובה להשקיע בו מעבר ל"עיצוב יפה". חובה גם להשקיע במסרים הסמויים שהוא מעביר.
מכירים את זה שכתוב "אין כניסה" וכל הילדים נכנסים?
ככה גם כשאנחנו מעצבים קיר שכתוב עליו "מצווה גדולה להיות בשמחה", אבל הקיר משדר דיכאון.
איך הקיר משדר דיכאון, אם כתוב עליו "מצווה גדולה להיות בשמחה"? בקלות! הצבעים כהים, הצורות נוקשות וזוויתיות, הקומפוזיציה מזכירה מלחמה והחומרים הם מתכת ושיש.
אז זה לא משנה כמה גדול נכתוב את המילה "שמחה" וכמה סמיילים נוסיף. העיצוב ימחק לכולם את החיוך מהפנים.
ולכן הדבר הראשון, השני והשלישי שאני שואלת את המנהל הוא: "מה המסר שאתה רוצה להעביר בנדל"ן החינוכי שלך? מה הערך המרכזי שאתה רוצה שיגיע לתלמידים?"
ולפי זה אני בוחרת קונספט ייחודי מתאים ובונה את העיצוב!
לדוגמא, מנהלת יקרה שהייתה לי הזכות לעבוד איתה, ביקשה שהבנות ירגישו תחושת שייכות, זכות עם מחויבות.
גילאי קהל היעד- בנות בכיתות ד'- ו'.
תכננתי עבורה קונספט בסגנון 'שאבי שיק' עם נגיעה של נסיכה וזהב.
הקונספט הזה משדר תחושה של זכות ומחויבות, מדבר בשפה של הבנות והן מתחברות אליו.
אחרי שבחרנו את הקונספט, עבדנו על התאמה של כל קיר עם התוכן שלו לקונספט הכללי.
הצלחנו להעביר תוכן בכמות של מרכז למידה בצורה חוויתית ומרתקת.
הנה הקירות לדוגמא:
לעומת זאת מנהלת נהדרת נוספת מבית ספר בנות אחר שביקשה לשים דגש דווקא על השמחה.
לעשות את בית הספר צבעוני ועליז אבל לא עם צבעים חזקים מידי.
כאן הלכתי על פלטה של צבעים מתוקים ועדינים ואפילו את יעדי בית הספר עיצבנו בסגנון הזה:
בירור המסר המרכזי מסייע לנו לבחור בקונספט המתאים ביותר עבור הפרויקט.
אנחנו רואים, אם כן, כמה חשוב לתכנן נכון את הקונספט. כי המסרים הסמויים שלו עצמתיים הרבה יותר מהתוכן הכתוב.
אני לא צריכה לספר את זה לאנשי מקצוע כמו הפרוגיסטים. שלומדים על לוגו ועל בריף ועל הקשר בין העיצוב למסרים הסמויים שמועברים דרכו.
זה מזכיר את המזוזה שעומדת בפתח הבית. הכיתוב בה מוסתר לגמרי. אבל עצם זה שהיא תלויה מול עינינו כבר מספיקה.
גם בציור, זה עובד בדיוק כך.
פעמים רבות טמונה השקפת העולם של הצייר בתוך הנושא הגלוי של הציור ויחד עם הנושא הגלוי והברור עוברים מסרים סמויים רבים. אם זה ריחוק מהאובייקט המצוייר, או זלזול, הערכה או הזדהות. לפעמים סתם אלימות או שלוות נפש.
המסרים הללו הם סמויים ולפעמים אף היוצר לא ידע להגדיר אותם במילים אבל השפעתם רבה.
לדוגמא, אם אבקש מכם לצייר את המאכל שאתם הכי אוהבים. ולידו לצייר את המאכל שאינכם מסוגלים לאכול. ככל שהאמן טוב יותר, הוא יעביר בציור את הרגש שלו כלפי האובייקט המצוייר. ואתם, המתבוננים, תוכלו לחוש בכך.
לכן אני מזמינה אתכם לבדוק איזה תמונות תלויות אצלכם בסלון? מי צייר אותם? צייר ירא שמיים או גוי שמצייר יודאיקה קלאסית? (ויש רבים כאלו...) ומה המסר הסמוי שעולה מהם? שיהדות זה היסטוריה חשוכה או הווה ועתיד מבטיח ומאיר? צפו להפתעות...
בברכה לסביבה מרחיבה דעת,
רבקה.
