שעת מנחה בבית הכנסת שכונתי , גם אלו המאריכים בתפילת שמו"ע סיימו כבר את תפילתם, החזן מסיים בנגינה את המילים האחרונות של הקדיש, ומילות 'עלינו לשבח' עומדים כבר על קצה הלשון, כולם עוקבים אחר אותו אחד שהתקרב לארון הקודש הוציא בוקסה ונגן מכיסו והחל להשמיע בקול גבוה, תזמורת רעשנית של שמחת נישואין, הנוכחים היו בהלם ולא הבינו מה מתרחש, היה אחד שאף החל בצעקות: ''כבוד ביהכנ"ס ! כבוד בית הכנסת !!"
המרעיש הזדרז לכבות את הנגן וביקש סליחה על ההפרעה באמצע התפילה. תוך כדי התנצלותו, הוא הסביר שהוא בא לאסוף מעות עבור הכנסת - כלה יתומה שאין לה אפילו את המינימום להוצאות החתונה...

מה נראה לכם על ה'שיטה' שלו להגדיל את התרומות, האם היא יעילה?

האם פרובוקציה הולכת יחד עם מכירות?

פרובוקציה היא אמצעי להתבלטות ומשיכת תשומת - לב, אך פרובוקציה מתריסה היא גם פוגעת ברגשות הסובבים, הלקוחות סולדים ממנה וסביר להניח שיזדרזו לנתק כל מגע עם המוכר הפרובוקטור.

פרובוקציה מאוזנת
כלי זה הוא מאוד חשוב בפרסום, כי בפרסום אנחנו חייבים לעורר מעט מהשגרה.
כדי לנצל את ההשפעה של ה'פרובוקציה' בצורה נכונה, שתביא תועלת ולא נזק. עלינו ללמוד לעשותה במידה מאוזנת, קצת להתסיס אך לא להרגיז.
כשתרצו לנוח עם חומר קריאה מגוון, תבחרו בקריאת מודעות לוח מהעיתון? או שמא תבחרו בקריאת טורים של שמות וכתובות בספר טלפונים?
סביר להניח, שעבור זמן המנוחה שלכם, תעדיפו רפרוף בפרסומות צבעוניות עם כותרות שמעוררות מחשבות, מאשר קריאה של מידע אינפורמטיבי יבש וחדגוני.
כשהקורא הממוצע מוצף בכל כך הרבה אינפורמציה, אין ברירה וכדי לזכות לתשומת ליבו צריך להבליט את הפרסום שלך, ולזה אחד הדרכים הוא השימוש בפרובוקציה, אך בתנאי שהיא תהיה במידה הנכונה, בלא לפגוע ברגשות.

מיקוד
חשוב מאוד שיהיה מסר לפרובוקציה, והוא ייתן איזה אינפורמציה ומידע עם ערך עבור הצרכן.
מאוד חבל לראות לפעמים פרסומים שבאמת יצרו פרובוקציה באזור התחום של המוצר, ואנשים מסתקרנים כבר לקרוא ולהבין את המסר, אך לא ברור מה המסר שביקשו להעביר.

***

נסיים בהקשר לעניינא דיומא, יש דברים שצריך להצניע ויש דברים שהפרסום יפה להם, מצוות הדלקת נר חנוכה טעמה כדי לפרסם את הנס. כאשר יש לך בשורה מיוחדת שתוכל להועיל לאנשים, ואתה מעוניין להרחיב את מעגל הלקוחות שלך, הפרסום הוא זה שיחבר אותך לקהלים חדשים.
מעניין שכבר בגמרא מצאנו שיטת פרסום בכלים שהיו נהוגים בזמנם, הגמרא מספרת על מוכר היין שהיה משלם ל'כרוז' שיסתובב בשוק להכריז על מרכולתו.