בעולם בו הצד הויזואלי ממלא מקום מכובד ביותר בחיינו, בין אם בהתפתחות תחומי הפרסום, העיצוב ואפילו התקשורת הבין אישית, ללא ספק המדיום שתופס את מלוא תשומת הלב הוא הוידאו. לא ניכנס לסיבות הגורמות לכך, או להשלכות של המציאות הזו, רק נציין שכשלוקחים בחשבון את התפתחות הטכנולוגיה המאפשרת למומחים ליצור כמעט יש מאין, האפשרויות הן בלתי נגמרות.

בחלקו השני של הסרט מונח, כמעט בצל, הסאונד. אם תשאלו את רוב העם, ואפילו את היוצרים בעצמם, מה יותר חשוב בסרט, תקבלו תשובה של מחשבה ראשונה וכמעט אוטומטית- הויזואל כמובן.

הדמויות, התפאורה, הלוקיישנים, ההבעה, המשחק, התכנון, הקומפוזיציה...
כל כך הרבה מחשבה ותכנון טמונים בכל פריים ופריים!

הכל נכון

אבל לגמרי לא מדויק.

מחקרים מוכיחים שהסאונד משמעותי ביותר מ-50% מהסרט, והשפעתו על הצופה היא מכריעה וחשובה ולפעמים בעיקר משום שהוא לא מודע להשפעה של הסאונד עליו.

המאמר הזה לא בא לשכנע שהסאונד בסרט הוא יותר חשוב, וגם לא להתחרות עם הויזואל הנכבד, הרי כולנו מבינים שבלי תמונה אין סרט, נכון?

אז בשביל מה כל זה?

פשוט. להכניס קצת. אבל רק קצת למודעות (אז אפשר להירגע בבקשה) מהו עיצוב סאונד ולמה חשוב להשקיע בו.
מי שהבין את זה כבר, נהנה בוודאי מאיכות אחרת של יצירה ושם מקצועי, וחשוב לדעת שהדברים פונים לכולם, אך אין כאן כוונה להכללה של יוצרי הסרטים.

קודם כל ננסה להבין: למה מוותרים על הסאונד כל כך בקלות?

תפיסה שגויה- הויזואל הוא העיקר, עם הסאונד 'נסתדר כבר'.

מודעות- מי שלא עובד עם סאונד, לא מבין עד כמה העולם מלא ברעש, אם תשבו רגע בשקט ותתרכזו בערוץ ה'שמיעתי' שלכם, תוכלו לשמוע את המחשב, החשמל (למשל פלורסנט), המנועים (מקרר), מזגן, מכונית חולפת בחוץ, וכל קול שהקירות, הדלתות והתקרה לא הצליחו לסנן. נסו להקשיב לכל רעש בנפרד, לכיוון ממנו הוא מגיע, ולכל הקולות ביחד. לא חשבתם על זה, נכון? ואם אתם לא יושבים באולפן הקלטות, אז מסתבר שתגלו שהסביבה שלכם מלאה ברעש.

אם תבצעו את התרגיל הזה במקומות שונים (רחוב, משרד, אוטובוס וכן הלאה), תבינו מה אנשי סאונד שומעים בדרך קבע, מבלי להתאמץ, ומה המיקרופון שומע כשהוא במצב הקלטה.

לנו יש אוזן סלקטיבית שבוחרת מה לשמוע, ומתעלמת מהמיותר, ואילו המיקרופון קולט כל מה שבטווח הקליטה שלו, בלי יכולת לסנן ולדעת מה חשוב ומה לא. באולפן הקלטות נעזרים בחומרים אקוסטיים יקרים כדי לבודד את רעשי החוץ, ובכדי למנוע מתדרים מיותרים להסתובב בחדר וללכלך את הקלטה. בנוסף, המוקלט צמוד למיקרופון, והאות (Signal) שנכנס, חזק מספיק כדי להתגבר על הרעש-חדר (Room Tone) שנותר. מלבד זאת, הטכנאי מכוון את עצמת הקליטה, ומוריד את רמת הרעש לחלוטין.

אולם, בתהליך הפקה של סרט הדברים שונים לחלוטין בהנחה שאין איש סאונד בשטח.

ראשית, ההסרטה לא נערכת באולפן, ולכן סביר להניח שרעש הרקע הוא משמעותי.
שנית, מסתפקים במיקרופון טוב שיעשה את העבודה, ושוכחים שיש לכוון אותו, לבדוק כמה רעש נכנס ומה ניתן לעשות.
ולבסוף, המיקרופון לא יכול להיות צמוד לשחקנים כדי שלא יראו אותו, וככל שהם רחוקים ממנו כך נקלט יותר Room Tone.

אז למה לא נעזרים באיש סאונד מקצועי וזהו?

כאן מגיעים לסיבה השלישית:
תקציב- להחזיק איש סאונד זה סיפור יקר. ולצרף איש מקצוע נוסף שיסתובב בשטח, זה גם כאב ראש גדול. והוא יהיה 'נודניק', כי הוא שומע את מה שאתם לא שומעים. איש הסאונד קשוב לרעשי הרקע בעזרת אוזניות מקצועיות ומוניטור שטח, ובודק את מצב הרעש הנכנס מהמיקרופון לאורך כל התהליך. הוא גם יעצור את ההסרטה בכל פעם שיקרה משהו הדורש התייחסות, בדיוק כמו שהבימאי יעצור אותה כשמשהו לא בסדר בויזואל. הוא לא יגיד 'נסתדר כבר' נכון?

בנוסף, הוא ידרוש להקדיש זמן כדי להקליט גיבויים:
Ambience- אלו הקולות של האווירה הכללית המאפיינים את הלוקיישן (זוכרים את התרגיל?) הקלטת ה-Room Tone – רעש חדר, נדרש לצורך ניקוי רעש ולהשלמה ויצירת אחידות במידת הצורך.
Fx- אלו קולות ספציפיים יותר המלווים את ההתרחשות, ומסונכרנים למתרחש על המסך: טלפון מצלצל, דלתות, קולות הליכה, מנוע רכב, הצופר והדלתות שלו, וכל דבר ספציפי שאולי יזדקקו לו במידה ויצטרכו לשחזר את פס הקול או חלקים ממנו.

הפקת סרט בדרך כלל לא נהנית מעודף זמן ותקציב, והימצאותו של איש סאונד בשטח מאריכה מאד את התהליך ומייקרת אותו, ולכן מתעלמים מההשלכות, סותמים את האוזניים, ומוותרים על איש הסאונד ועל הסאונד כולו...

ואולי גם חושבים- מקסימום ניתן לאיש מקצוע לנקות רעשים ולסדר את הסאונד, ולא יודעים, שיש בעיות שלא ניתן לפתור כמו איכות קול ובהירות (בעיות בפוקוס אפשר לתקן?) הפרעות (דמות חצתה את הפריים!! cut ) ובשורה התחתונה- אולפן זה לא קסם! אם חומר הגלם לא מספיק טוב, אז האפשרויות שלנו מוגבלות ביותר!

יוצרים נכבדים. פניה אישית פשוטה, המלצה בשם אנשי מקצוע שעומדים בפני מצבים לא הגיוניים רק בשל חוסר תקציב ומודעות: אתם משקיעים ביצירת סרט כל כך הרבה משאבים כספים וכוחות, ומשקיעים כל כך מעט בסאונד של היצירה הנהדרת הזו, והוא נשאר מאחור.

אם הייתם יודעים איך סאונד מושקע יקפיץ את היצירה שלכם- הייתם משקיעים בו יותר.

בדוק.

אז אם הסאונד הוא חלק מהיצירה שלכם, הוא חייב להיות איכותי לא פחות מהתמונה!

ונתחיל מהעובדה הפשוטה:

פירוש- הסאונד על חלקיו מסייע בהבנת התמונה. סרט ללא דיבור, לא יובן באופן חד משמעי. מילה אחת חסרה יכולה לשנות את כל התמונה. וגם אם הדיאלוג כתוב על המסך, עדיין יש לאינטונציה הרבה מה לומר...

עומק- המרחב הקולי גדול מהמרחב הויזואלי. המוח לא יכול להשלים מידע חסר ללא כל עזרה. כך שאם דמות יצאה מהפריים, מבחינת הצופה היא לא קיימת יותר בסצנה. אם לא נראה על המסך חפץ, מאורע או התרחשות, לא נדע על קיומם.

אולם, במרחב הקולי, הסיפור שונה לחלוטין. דמות יכולה לצאת מהפריים- ועדיין נוכל לשמוע אותה ולדעת על קיומה. טלפון יכול לצלצל ולספר לנו שהחפץ הזה נמצא בחדר ואפילו באיזה כיוון שלו. דלת יכולה להיפתח או להיסגר ולספר לנו שמישהו נכנס או יצא, וקול צעדיו מעורר בנו דריכות כשהוא מתקרב. ויכוח, מפולת חפצים, קולות מהרחוב, רעמים וגשם מספרים לנו מה מתרחש מחוץ לפריים ומשלימים לנו את מה שהמרחב הויזואלי לא יכול לתת. המידע הזה הוא לעיתים חיוני ביותר בסיפור העלילה.

הקולות במרחב הקולי נחלקים לשני סוגים:
קולות הנובעים מהסרט ומהסיפור- קולות השחקנים והאפקטים הקוליים (Ambience & Fx)
קולות שאינם נובעים מהסרט- מוזיקה, קיריונים ואפקטים לא מציאותיים.

בעיצוב פסקול, בדומה ממש לעיצוב ויזואלי, כל צליל מונח במחשבה תחילה במקום בו שמו אותו, ויש לו תפקיד חשוב בבניית התמונה הכללית והשפעתה על המאזין.

בפרק הבא, נדבר על מרכיבי פסקול לסרט, ועל בעיות ופתרונות של המרכיב הראשון והעיקרי- הדיאלוג.

ועוד משהו.

נסו להשלים את המשפט הבא: "סרט עם סאונד גרוע, הוא כמו...."
המשפט הקולע, יזכה את כותבו בחוברת הדרכה בעברית לתוכנה Adobe Audition אלופת התכנות לעיבוד סאונד לסרטים.