הבטחתי במאמר הקודם שאם יהיה ביקוש אכתוב על היתרונות הגדולים של הפריפריה.

לכל דבר יש מחיר, ולרוב אחד השלבים החשובים במשא ומתן זה "כמה זה עולה"?
כמובן, השאלה תמיד היא - מי קובע את המחיר? התשובה היא: השוק.

הקב"ה ברא לנו עולם נפלא עם חוקי טבע. מה שפוליטקאים (ולא רק הם) נוטים להתעלם ממנו זה שגם לכלכה יש חוקי טבע שלא ניתנים כמעט לשינוי. אחד החוקים האלה הוא ההיצע והביקוש. מחיר השוק, הוא לרוב קרוב לנקודת שיווי המשקל בין ההיצע והביקוש.




רגע רגע, אז למה בפריפריה המחירים של הדברים שונים מבמרכז? התשובה היא שיש השפעה למקום הרכישה על ערך המוצר (וכמובן גם על עלות הייצור שלו, כי יש הובלה. שימו לב שלרוב יש הבדל בין עלות הייצור למחיר, כי מישהו צריך להתפרנס באמצע).

ניתן דוגמא.

יש לי חממת פלפלים במושב בערבה. נניח שהחממה גדלה ויש לי ביציאה ממנה טון פלפלים.
ערך הפלפלים ביציאה מהחממה שונה מערכם במרכז ירושלים. למה?
קודם כל: הצרכנים -הרוכשים -הם שונים. למשל אם אני סוחר שרוצה למכור את הפלפלים לחו"ל, ערכם בערבה גדול מערכם בירושלים - כי הם טריים יותר, ואני אעדיף לקנות אותם בשער החממה במחיר מסוים.

אם אני קונה פלפלים בירושלים - זה לא עוזר לי לקנות טון. הוא יתקלקל הרבה לפני שאכין ממנו מטבוחה. מה שעוזר לי - זה פלפלים בקילו.
למעשה, לא רק פלפלים בקילו. כדי להכין מטבוחה אני צריך עגבניות, ופלפל חריף, ותבלינים ואולי גם מחבת (ומקווה לטבול אותה)

6190112752_dd126b347e_c.jpg

פלפל בחממה. יש לו ערך אחר מבסופרמרקט.

אז... אני מוכן לשלם קצת יותר בשביל לקנות בסופר-מרקט שיש בו את כל אלה ביחד. אבל אם החקלאי יציע לי טון אני אגיד לו תודה, אבל אין לי מה לעשות עם זה...

אותו דבר בכל מוצר - יש מחיר שונה במרכז העיר ובאזור תעשיה, ומחיר שונה לרהיטים ממחסן במושב לרהיטים בחנות יוקרה במרכז העיר, או לרהיטים שצריך להרכיב בבית... כי המוצר שונה.

עכשיו, מה שיפה במנגנון ההיצע והביקוש הוא שהוא דואג שלא יהיה מחסור במוצרים (כל עוד אין התערבות במנגנון המחירים מטעם הממשלה או משהו). אם מחיר של מוצר מסוים עולה, כולם יודעים שמי שיצליח להוזיל את המוצר- ירוויח את ההפרש. כלומר, איפה שאנחנו רואים מחירים יקרים, יזמים רואים הזדמנות להיכנס לשוק.

(לכן, אגב, פיקוח מחירים ממשלתי הוא כשלון ידוע מראש: אם המחיר שהממשלה קובעת הוא נמוך מדי היא בעצם כופה את היצרנים למכור מוצר מתחת לעלות ייצורו, ובכך היא עושה מעשה לא מוסרי. לחילופין: המחיר הנמוך גורם ליצרנים לא לייצר את המוצר. כמו כן, כמובן שבמחיר נמוך לשחקנים חדשים אין אינטרס להיכנס לשוק ובכך נוצר מחסור.

אם המחיר המפוקח הוא גבוה יותר מעלותו בשוק החופשי, אז למה צריך פיקוח מחירים? למדינה פתרונים.)


פעם חשבו שהסופרמרקטים הגדולים יחסלו את המכולות הקטנות. הם אכן חיסלו חלק מהמכולות, אבל לא את כולן. למה? כי הערך של מוצר מתחת לבית הוא ערך שונה מאשר הערך שלו בסופר הגדול שממוקם בקצה אזור תעשיה, ובעצם החלב במכולת והחלב בסופר הם מוצר אחר מבחינת הרוכש (והמוכר).

אבל מה קורה כשיש שתי מכולות או שני סופרים זה ליד זה?
יש תחרות.
ותחרות מורידה את המחירים.

ומה קורה בעיר פריפריה קטנה?
אין תחרות בין הסופרים, כי יש מקום בשוק רק לסופרמרקט אחד.

הדבר הזה קורה גם ביישובים חרדיים קטנים (וכל אחד מכיר סיפורים), אבל גם ביישובים חילוניים. ואז המחירים יקרים, כי אין תחרות על המוצר. לא מזמן אחד מחברי הכנסת גילה להפתעתו שבפריפריה אין תחרות, והמחירים יקרים.

אז כן. אם היה לומד כלכלה היה יודע: איפה שאין תחרות, הנקודה בה ההיצע פוגש את הביקוש היא גבוהה יותר - אנשים מוכנים לשלם יותר כשזו האפשרות היחידה שיש להם.

מה כן זול בפריפריה? הדיור. למה הדיור זול? כי יש לכל משפחה סכום מרבי לכל ההוצאות יחד, ואם יש הוצאות שהן יותר יקרות בפריפריה (מזון וכד'), אז הדברים האחרים "מסתדרים" בהתאם. וגם, פחות אנשים רוצים לגור בפריפריה, אז המציעים (=בעלי הדירות) צריכים להוריד את המחיר, כי אין תחרות על הדירה מצד הרוכשים - כי הדברים האחרים יקרים.

אז מה תעשה עיר פריפריה טובה?
א. תצמח דמוגרפית, שיהיה בה מספיק קהל לתחרות בין העסקים.
ב. תצמח גיאוגרפית: תתיר לאנשים להקים שטחים מסחריים על הקרקע שלהם (או דרך מנהל מקרקעי ישראל), ככה שתהיה תחרות.

(כמובן, שאם יקרו שני הדברים האלה - הפריפריה תהפוך שוב למרכזית יותר, ואז יהיה לה בעיות של מרכז: פקקים, צפיפות וכד'. אבל זה עניין אחר).

יש גם דברים שיותר זולים בפריפריה. הקרקע.
כאמור, בגלל שיש פחות ביקוש לקרקע בפריפריה, ויש גם יותר היצע, הפרירפיה טובה לכל מי שצריך הרבה קרקע. מי שיש לו הרבה ילדים ורוצה בית עם גינה, למשל.

מי שרוצה נחל, הר קירח, יער עם שבילים ליד בית המלון/צימר לתיירות,
מי שרוצה אוויר פתוח,
מי שרוצה לגדל פרות במרעה, או שדות אינסופיים,
או להקים מפעל גדול שדורש הרבה שטח,
או כל דבר אחר שהקרקע היא עלות מרכזית בו.
Ramat_Beit_Shemesh_A.jpg

קרקע מסביב לבית שמש. צילום: צביקי ולדמן, תחת רישיון GFDL

יש עוד דברים שזולים בפריפריה. וזה, למשל כח העבודה. אם אני משלם פחות על דירה, וקצת יותר על דברים אחרים, וכמובן - יש פחות מעסיקים שרוצים אותי, אז אני מוכן לעבוד תמורת פחות שקלים לשעה. כולם יודעים שעוזרת בית בתל אביב עולה יותר מבייביסיטר בביתר עלית, על אף שלשתי העבודות האלה (בלי לזלזל) לא צריך השכלה אקדמית - המקום גורם למחיר שונה, וגם זה שבתל אביב מנקה יכולה לעבוד בעוד מיליון מקומות ובעבודות מכניסות אחרות או מכניסות פחות אבל יותר נוחות.

אז לכן, אם אני צריך משהו שצריך הרבה שטח וכח עבודה - הפריפריה היא בשבילי.
אם אני צריך הפוך, המרכז הוא בשבילי כיזם,
וזה מכתיב את כל המסביב ומערכת המחירים שמסביב - ביחד.

אז תחשבו: אתם צריכים הרבה קרקע לתעסוקה שלכם? למשפחה שלכם? בכלל?

ו-למה שאני לא ארוויח מפער המחירים בין כמה שעולה עבודה בפריפריה לעבודה במרכז?

האם הממשלה צריכה משרד מיוחד לענייני פריפריה?
ולמה שהממשלה תסבסד את הפריפריה, אם בעצם הכל כבר מתומחר במחיר של לגור בפריפריה, והאם בכלל יש טעם להילחם בחוקי הכלכלה שאומרים - אם יש פחות חקלאים ופחות מפעלים עתירי תעסוקה, צריך שפחות אנשים יגורו בפריפריה?

(השאלה היא כמובן שאלה ערכית ולא כלכלית, אבל השאלה הערכית היא -כמה ערך כלכלי אנחנו מוכנים/יכולים/רוצים להשקיע בערך מסוים?)

אז...
למחשבה.