קודם כל: התרגשתי מאוד מהתגובות למאמר הקודם. חשבתי שבאתר של מעצבים גרפיים לא אקבל כל כך הרבה תגובות על עירוניות, תעסוקה ומה שביניהם, ושמחתי לראות שזה מעניין גם את אנשי פרוג.
אשמח לשמוע את האדריכלים/מעצבי הפנים שבאתר: כיצד ואיך התכנון השכונתי משפיע על תכנוני הבתים שלהם.

ניתן לקרוא את המאמר פה.

מה זה פרבור, בעצם?

פרוור (פרבור) זה תופעה שבה אנחנו עוברים לגור מחוץ לערים. ביישובים שקטים שדורשים לנסוע אליהם ברכב הפרטי (כי מי רוצה להפעיל תחבורה ציבורית ליישוב קטן? זה לא כדאי כלכלית).

הפרוורים הם שכונות עשירות (לרוב) מחוץ לערים, שבהם אין כמעט שום דבר: לא סופרמרקט, לא תעסוקה ולא כלום -רק בתים פרטיים. הם נוצרו מתופעה אחרת שנקראת נימב"י (מאנגלית - Nimby "Not In My Back Yard" ) - ובתרגום חופשי: לא בחצר האחורית שלי. כולם רוצים רכבת קרוב לבית, אף אחד לא רוצה שהיא תעיר אותו בבוקר. כולם רוצים אוטובוס בדרך לעבודה, אף אחד לא רוצה שהאוטובוס יעשה מנוחת צהריים מתחת לבית שלו. לכך נוצרו הפרברים – שכונות עשירות, לא צפופות בכלל (ברובם אין בניינים!) עם כבישים רחבים, בתים עם גינה וחניה ו... הבנתם. כל מה שטוב להיות בו בחופשה אבל ממש לא טוב לגור בו כי צריך להקפיץ את הילדים לכל מקום. בקיצור, בפרברים אין שום דבר. רק אנחנו והרכב שלנו ומכולת קטנה. אז נוסעים לעבודה – ברכב, ולבי"ס -ברכב, והכל בעיר הסמוכה. זה המצב ברוב היישובים הקטנים בישראל, ובוודאי בפריפריה.

התוצאה המיידית של הפרבור – היא פקקים. בהמשך לפרברור, גם בעלי העסקים לא רוצים לנסוע לעיר ומקימים את העסקים שלהם... מחוץ לעיר. ואז התעסוקה מתפזרת החוצה, וגם מי שגר בעיר צריך לנסוע ולפקוק אותה כדי להגיע לעבודה, וגם הפרדת שימושים כי בפרברים לא ראוי, לא נאה ולא יאה למפעל או אפילו משרד להיות יחד עם הוילות בעלות 2 החניות והבריכה בחצר.

Los_Angeles_-_Echangeur_autoroute_110_105.jpg

פרבור בלוס אנג'לס: אפילו הבתים הסמוכים לכביש הם נמוכים מאוד, שדורש משאבי שטח עצומים ונסיעות מרובות ברכב פרטי (ראו מחלף). בישראל הצפיפות ליד כבישים ראשיים בינעירוניים גדולה יותר במרבית הערים (למשל, נתיבי איילון). קרדיט: Remi Jouan, ויקפידיה האנגלית.



ברוך ה', במגזר החרדי התופעה הזו כמעט ולא קיימת. כשבכל משפחה יש הרבה אברכים והרבה ילדים, החרדים לרוב "מתפשרים" כביכול על ה"תענוג" להקפיץ את הילדים לכל מקום ומעדיפים שכונות צפופת המרושתות בתחבורה ציבורית, שטיבלאך, מוסודת תורה וחסד ועוד. עם זאת, עדיין קיים נימב"י גם במגזרנו, אבל לא כאן המקום להאריך בזה.

גם הקמת שכונות חדשות היא פרבור בדרך כלל, כשהן מוקמות בצורה לא נכונה. מה זה אומר לא נכונה? דמיינו את העיר כרשת כבישים הנפגשים כל הזמן אחד עם השני. השכונות ה"ירוקות" והפרבריות לא רוצות שיעבור בהם מי שאינו מהשכונה שלנו, ובטח שלא שיסעו דרך השכונה "שלנו" לשכונה אחרת. התוצאה? בונים ומתכננים שכונות עם מעט כניסות, ועדיף: כניסה אחת בלבד. לשכונה שיש לה רק כניסה אחת, אוטובוס נאלץ לעשות סיבוב מעגלי בשכונה (כי הוא נכנס ויוצא מאותה כניסה), מה שמאריך את זמני הנסיעה שלו והופך אותו ללא רלוונטי. כשנבנית שכונה נוספת באותה מתכונת קווי האוטובוס נעשים עוד יותר רחוקים, יותר מפוצלים, ועוד פחות תדירים – והרכב הפרטי חוגג כי האוטובוס לא תדיר, כשהוא כן נוסע הוא ארוך באופן בלתי נסבל ו... הבנתם.

upload_2020-1-2_12-50-59.png

פרבור בישראל: נווה ים בראשון לציון. מרבית הבתים מחוברים לכביש ללא מוצא (או סיבובי), והשכונה כולה - שצמודה לאזור תעשיה (משאל) צריכה לצאת עד הכביש הראשי (441) כדי לפנות בו מיד ימינה לאזור התעשיה או לרדת לנתיבי איילון. בשכונה אין אפילו מרכז מסחרי. צילום מתוך Google Maps

לעומת זאת, המשך בניה אורגנית של שכונה קיימת (רחובות נוספים בשכונה קיימת, תוך התחברות רבה ככל האפשר לשכונה הסמוכה) יוצרים שכונה שנחמד ללכת בה ברגל (כי *קצר* ללכת ברגל מכל מקום לכל מקום בצורה כזו – לא צריך ללכת עד היציאה מהשכונה ואז ללכת למקום אחר...), התנועה ממותנת – כי יש הרבה צמתים, ונעים ללכת ברחוב בלי חשש שהרכב יעלה על המדרכה כי הוא נוסע מהר. גם הבניה כזו לרוב צפופה יותר (הקרקעות והמגרשים קטנים יותר), מה שאומר: בתים יותר קרובים למדרכה שעושים צל בקיץ, ומגינים מפני הרוחות והגשם בחורף – אידאלי מאוד.


upload_2020-1-2_12-55-54.png

חלק מרמת אביב: חיבור של כל השכונה לכביש אחד (שדרות לוי אשכול), וגינה שמפרידה בין השכונה לכביש ראשי תדיר-אוטובוסים שיכל להקל עליה מבחינה תחבורתית. רבים מהרחובות לא מובילים לשום מקום. אוטובוס שיכנס לשכונה רק יאריך את הדרך שלו, שכן הוא צריך להיכנס ולצאת משדרות לוי אשכול. תמונה מתוך Google Maps

לשכונה כזו גם לא צריך לבנות תשתיות חדשות: אפשר ללכת ברגל לשכונה הסמוכה, ולצרוך ממנה את כל השירותים שצריך. עם אוטובוס קצר אפשר לנסוע למרכז העיר, ולהנות מהיתרונות של מרכז עיר ותיקה (כמו רחובות המסחר בשכונת גאולה בירושלים, למשל) – ככה שבתוצאה המחיר של הבניה הוא יותר זול. החסרון: הקבלנים מעדיפים קרקע גדולה, רחבה ועם גינה גדולה מחוץ לעיר, ועל זה בפרק הבא – מה הופך את הפרברים הישראלים לכל כך גרועים, ואיך זה ישפיע על הפקקים של כולנו?