מדור עם כיתוב78.jpg

עבודה המכבדת

כמה פעמים חשבתם על גודל הכבוד הנסוב לכם מהמשרה בה אתם עובדים? כנראה שיש אנשים שהעיסוק שלהם מצטייר בפני אחרים כפחות ערך. אולי זו העת להתוודות...
נכתב ע"י רות גולדבלט · ‏26/9/19 ·
  1. רות גולדבלט
    אני כותבת בשם בדוי כדי שלא יזהו אותי אבל אני אחת מכם, אחת שכואב לה.

    הכל התחיל ממש מזמן, עוד מימי בית הספר הרגשתי שכולן צועדות קדימה ורק אני נשארת מאחור, תמיד- תמיד מאחור, גם במקומות הישיבה, גם בערבים החברותיים מעולם לא הצלחתי להיות בקדמת הבמה.


    לא הייתי עצלנית וגם לא היה חסר לי שכל, אולי קצת שקטה יהיו כאלה שיאמרו, חיוורת, ורק בפנים הכל תסס.

    איכשהו בגרתי, סיימתי סמינר, התחתנתי, אח"כ הגיעה הנחת ב"ה. ועבודה? אל תשאלו, לא! לא מצאתי "משהו", התגלגלתי ממטפלת במעון לקופאית למוכרת בחנות ולא מצאתי את מקומי.

    ותוך כדי החיים הדוהרים קדימה, הנה כבר עברנו לשלב הבא והחלו להגיע ההזמנות לבר המצווה של הבנים הבכורים.

    הנסיך הראשון שהתברמ"ץ היה בנה של חני. חני המוצלחת, חני התוססת, חני תמיד היתה תמיד מספר אחת בהכל, והנה הגיעה זמנה של הנחת הנוצצת הראשונה שלה להגיע למצוות.

    בתאריך המיועד התכנסנו באולם כל החברות כמובן בלבוש שהולם את האירוע מכובדות ומחויטות, התיישבנו לשולחן עגול לפטפט ולהחליף חוויות והנה הגיעה השאלה שממנה פחדתי: " נו ,מה איתך היום? מה את עושה?" הלב שלי התחיל להלום, הסתכלתי סביבי: מימיני מירי החברמנ'ית של הכיתה מספרת שהיא רכזת חברתית בסמינר נודע לתהילה במרכז, ולידה - לאה החרוצה רואת החשבון הבכירה, ועוד מעצבת גרפית ועוד אחת מאיירת, ועוד כמה מורות ומטפלות רגשיות ואישה עלובה אחת שרועדת מאימת הדין, דינה של החברה.

    הרגשתי נכשלת, אני מתוודה. הרגשתי פחותה מכולן, לא העזתי לספר על העבודה שלי, לא הצלחתי לפתוח את הפה מאימה.

    מה אני אגיד? "היי, אחרי שנים רבות של לימודי מקצוע מפרכים, הנה אני, המטפלת של 'מעון הקטנטנים'. מתמחה בניגוב אפים והרמת תינוקות מייבבים. מגרגרת איתם ומחליפה להם טיטולים..."

    אני לא צריכה אישור שמדובר בעבודת קודש. אבל אני יודעת היטב שההסתכלות החברתית על מי שנמצאת שם - היא כחסרת השכלה לימודית, או סתם אחת שבחרה להישאר באזור הנוחות האימהי, ופשוט לטפל בתינוקות וילדים.

    אולי אני טועה. אבל זה מה שהרגשתי. ועם רגשות - לא ניתן להתווכח.



    shutterstock_595983464.jpg


    את נאום הפתיחה המגומגם שלי, קטעה בשלום חביב ומתנגן רחלי, שמעגלתה מציצה תינוקת גדולה מידי, עם עיניים מלוכסנות וחיוך גדול, "תכירו זאת נעמה המתוקה" התפארה רחלי. "נעמה תגידי שלום לחברות של אמא!" נעמה נופפה לשלום לכולן כנדרש, אך רגע לאחר מכן השתחלה מעגלתה והלכה לבדוק מה קורה לשולחן ערוך יפה בכוסות זכוכית גבוהות וארוחת גורמה כשמושכים ממנו את המפה.

    בום.

    איך לא ידעתי שלרחלי יש ילדה מיוחדת?!

    רחלי רדפה אחריה, התנצלה בנימוס, הסבירה ומזערה נזקים, לאחר מכן התיישבה לידי מותשת ולחשה: "אין לך מושג כמה כוחות אנחנו צריכים לאזור בשביל נעמה שלנו וכמה כוחות ממסגרת האנרגיות מתבזבזים בעיקר על ההצגה לסביבה: 'לא, מה פתאום, הכל בסדר, אנחנו מסתדרים מעולה, בוודאי' רק לך ולאנשים כמוך אפשר לספר את האמת ועדיין לצאת בסדר, לא להיחשב כ'מסכנה', כזו ש 'רחמנות עליה, תאמינו לי עם מה אנשים היום מתמודדים, נאבעך' .

    על כל החברות כאן צריך לעשות רושם ורק איתך אפשר להרגיש באמת בנח, כי את כזו טובה, פשוטה כזו, אמיתית".

    טבעה של האמת הוא, שהיא מדברת בעד עצמה ויכולה לתת אור חדש על המתבונן, אור חדש של סליחה וגאולה, גאולה ממה יאמרו עליו וכמה באמת הוא שווה, אך האור הזה לא ניתן לי בקלות, הוא הגיע אחרי הרבה הרהורים שהחלו בזכות נעמה.

    מדוע ריבונו של עולם סובב שהייתה צריכה רחלי להביא איתה את נעמה לבר המצווה? מה היה חסר לה, לו היא הייתה נשארת בבית, במיטתה. תחת השגחתו של אביה?

    "מצחיקה אחת" עונה לי השכל ואליו מצטרף גם הלב הגדוש. "הרי את יודעת שנקודת המבט הנמוכה שלך על עצמך, ההסתרה וההשפלה העצמית שאת עושה לעצמך - הם העונש הכי גדול בסיפור! תראי איך רחלי גאה בבת ה'מיוחדת' שלה!!"


    אני מודה. לוקח לי זמן רב להשתחרר מהתפיסות שתפסתי את עצמי בהתאם למה שחשבתי שהאחרות חשבו עלי אבל זה היה שווה, כי פתאום נהפכתי לשווה, שווה בפני עצמה, שווה באמת. ו... כן. אני עדיין לא יוצרת או עצמאית ואפילו לא מזכירה של מפעל נעליים. אני מטפלת בתינוקות עם ישראל. הקדושים והטהורים. ביד רחומה ובלב גדוש אהבה. ואני בטוחה בעצמי, שגם אתם יודעים את הערך של המשרה שלי. ומי יודע, אני מסכימה לשתף שיש בי עדיין משאלה קטנה, שאולי יום אחד יקרה כאן מהפך שיתן לתפקיד הנעלה הזה, את הכבוד הראוי לו.

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. כלטוב
    רותי נהניתי מאוד מהנושא אותו העלית.
    אני מייחלת לימים הללו בהם האישיות ולא ההישגים החומריים יקבלו את הבמה המועדפת. אבל בינתיים אודה ולא אבוש אני שייכת לחלק הזה שמתלהב מהישגים חיצוניים במידה שאני בהלם ממנה ושאינה משביעה את רצוני.
      רות גולדבלט מודה על התגובה.
  2. מוריה עובדיה
    היי,
    אני שמחה לקרוא שבסופו של דבר הכרת את מקומך החשוב שאפילו הייתי אומרת הפוך: שלא כל אחת יכולה להיות מטפלת.
    גם אני מטפלת בגן ואני יודעת בדיוק מהן הדרישות ואני יכולה להגיד לך שלטפל באמת בילדים זה דורש המון המון המון ומי שבאמת אכפת לה מהילדים ורוצה בטובתם באמת ולא אחת שבאה רק לעשות כסף, ממש לא כל אחת יכולה להיות כזו ולצערי רואים מציאות בשטח כמה אלמויות יש בגנים כי פשוט אין להם עצבים לילדים אני יכולה להגיד לך שאת יכולה להיות גאה בלב שלם בעבודה שלך,אני בחיים לא חשבתי שיש לי סבלנות לכל כך הרבה ילדים ולא חלמתי להיות בגן אבל המציאות היא שאני לא בנויה ללימודים בכל צורה שהיא אפילו אין לי רישיון כי אני לא מסוגלת ללמוד את התאוריה! אמיתי! עד כדי כך, לכן מצאתי את עצמי איכשהו בגן מדהים יחיד כזה בעולם שגם אני הייתי בו ביחד עם הגננת שהייתה גם היא שלי נהינת כל יום מחדש מלתת ולהשקיע את כל כולי בילדים למרות המשכורת המינימום והתת תנאים בקושי אבל מסתבר שיש לי כל כך הרבה מה לעשות שם שקשה להסביר את זה זה פשוט לגדל דור חדש ומדהים,אז נכון שזה דורש ימבה סבלנות ואני באה הביתה היישר למיטה בלי יכולת לזוז ואני יודעת שכל אחת אחרת היתה מזמן בעבודה אחרת אבל אני ממש לא בתכנון לצאת משם בכל מצב בלי נדר למרות שהייתי צריכה להיות עשירה עם כל השעות נוספות שאני עושה שם בחינם אפילו שכאני שם אני לא חושבת על כלום חוץ מהם...
    טוב אני מתנצלת על האורך ועל כל מה שלא קשור אבל הייתי חייבת להגיד לך שתהיי גאה בעצמך לא כל אחת יכולה לעשות מה שאת עושה ותכל'ס יש הורים ששמים אצלך את הילדים כי אין להם כח ועצבים לעשות את מה שאת עושה...
      חיבה יתרה, הכי בעולם ו-רות גולדבלט מודים על התגובה.
  3. מכלה
    כל הכבוד לך את עובדת עבודת קודש!!!מי כמוני מזדהה איתך!!
    עבודה ממש קשה ולא מתגמלת בכלל בשכר!!בעז"ה תקבלי את השכר המגיע לך מהשמים ושתהיה לך שנה מתוקה ומאושרת!!
      חיבה יתרה, הכי בעולם ו-רות גולדבלט מודים על התגובה.
  4. הכי בעולם
    בכלל היום מטפלת:
    זה נחשב משהו מכובד...
    מטפלת- היא מטפלת רגשית.
    מטפלת- היא מטפלת התינוקות.
    מטפלת- היא פסיכולוגית שמקשיבה לבעיות...
    מטפלת- זה מילה נרדפת לסידור בעיות...
    נתקעת?- קחי מטפלת
    בנאדם סיעודי- מטפלת
    בנאדם נכה- מטפל
    על זה הדרך!!!
    השאלה מתחילה איך אנחנו מרגישים מבתוכו!!!
    ואיך משקפים את זה לאדם שמולנו!!!
    וכמה אנחנו משווקים אותנו
    איך אנחנו נתפסים בעיני עצמנו
    ואיך אנחנו מפרשים לעצמנו את תגובת הבנאדם!!!
    גם שפרשנו כך . באותו רגע, וזה היה נשמע כך, נשנה לעצמנו את התפיסה נהיה שלמים עם עצמנו וממילא הסביבה תקלוט את זה ככה
    בהצלחה
  5. רבקי100
    ולי נכנס לראש משפט נוקב מהספר "הנורמאלי האחרון" של רותי קפלר.
    הכושים יושבים במעגל ומדברים ש: "איזה מוזר האדם הלבן. הוא הולך לעבוד למישהו אחר
    ותמורת כסף משאיר את הילדים אצל מישהי שעובדת בלגדל את ילדיו.."
    לא זוכרת בדיוק את הנוסח. בעצם כל אמא היתה אמורה לגדל את ילדיה זה באמת מוזר שהמציאות לא כזאת.
    אז לפחות נסתכל בהערכה על מי שממלאת את מקומנו..
      Indigo Art, הכי בעולם ו-רות גולדבלט מודים על התגובה.
    1. רות גולדבלט
      כמה נכון ונורמלי
      רבקי100 מודה על התגובה.
  6. מבריקון 1
    וואו
    זה עצוב כמה אנשים התבלבלו וחושבים שהחיים זה לפתח קריירה....
    שוכחים שהדבר החשוב באמת זה לגדל את הדור הבא.....
  7. אופססס ;)
    אני כ"כ מזדהה...לפני כמה שנים עבדתי כסייעת בגן, אני עצמי די נהניתי מהעבודה אבל ידעתי איך החברות שלי מסתכלות על זה. באיזה שלב עשו אצלינו מפגש כיתתי לרגל x שנים לסיום הסמינר והביאו מישהי מבחוץ לאיזו פעילות בסגנון מודעות אישית, היא פתחה את התוכנית בצורת סבב של איפה כל אחת גרה, כמה ילדים יש לה ובמה היא עוסקת. אני די התביישתי בעבודה שלי ליד המתכנתות היועצות מס והמנהלות משרד למיניהן וכו' אבל כשהסתכלתי סביבי וישבה איתנו חברה עוד לא נשואה, ועוד אחת בלי ילדים וכו' אמרתי לקב"ה תודה שזה החוסר נעימות שלי.....

    ( ואם אתן שואלות...תקופה לא ארוכה אח"כ מצאתי עבודה מאד נחשבת וב"ה אני מצליחה בה מאד...)
      פרי העט ו-הכי בעולם מודים על התגובה.
  8. RD
    אמיתי, נוגע ללב - על זה התפללנו "תהילה ליראך" בר"ה
    להעריך את הדברים האמתיים
      הכי בעולם ו-רות גולדבלט מודים על התגובה.
  9. כיף של חויה
    רות,
    את כותבת ממש אמיתי וכנה.
    נהנתי לקרא.
    את לא לבד!
    רק שלא כולן אומרות מה מרגיש להן.
    זוהי תופעה,
    שנשים שלא עובדות ב... הן לא שוות!
    אך, זכרי!
    ערך עצמי, את בונה לעצמך.
    איך שאת משווקת את עצמך ומה את מאמינה שאת!
    שנה טובה ומבורכת.
    מלאת סיפוק עצמי שמה שתעשי.
      bracha5, הכי בעולם ו-רות גולדבלט מודים על התגובה.
    1. רות גולדבלט
      את צודקת בכל מילה
      בגדול, זה סיפור החיים של מישהי אחרת, אמסור לה...
  10. bracha5
    חברות יקרות,
    בואו לא נשלה את עצמינו, הלאמנו מרצון את חינוך ילדינו :(

    אני רואה שמשנה לשנה שהחומר האנושי בחינוך הולך ויורד.
    ככל שהתגמול יהיה חסר פרופורציות לעבודה, המצב רק יילך ויחמיר.

    המטפלות היום יכולות להקים "לובי" כמו נהגי האוטובוסים, ופשוט לשתק את המדינה.
    כל המשק עובד עליהן...