סיפורו של בצל. לקרוא ולדמוע.

ב"ה.


בראשון לחודש האחרון, הוכה העולם בתדהמה: חברת קלוגס העולמית הוציאה לשוק הדרום-קוריאני דגני בוקר בטעם בצל ירוק.

שמעתם על כך? אין ספק. הרי כל העולם הזדעזע. אז מה הלך שם בעצם?



10070167010001009801387no (Copy).jpg

ירקרק, ירוק שבירוקין. צילום: REUTERS

***

תחילת הסיפור, לפני 16 שנה.

חברת קלוגס, יצרנית הקורנפלקס העולמית, מנסה לשווק את דגני הבוקר שלה בדרום-קוריאה המתפתחת בקצב של סמארטפון. כמה עפרונות נכססו, כמה צלוחיות קימצ'י נושנשו, כמה דפי ממו כודררו לסל וחסל - והנה נהגה הקופי המוצלח, המצחיק - לא סתם קורע, דרום קורע! - והגאוני:

בחרו טעם חדש לקורנפלקס שלכם! סקר כלל ארצי דרום קוריאני: במה תבחרו, שוקולד או בצל ירוק?

את כל אחד מהצדדים ליוותה דמות קריקטורית מתאימה. צ'אקי המשוקלד, יפה העיניים, עדין הנפש והמומלץ - מול צ'אקה הבריון הירקרק והמתלהם.

מה חשבו במשרד הפרסום? כמובן, כולם יבחרו שוקו ושלום על הדרום.

מה חשב כל אזרח ממוצע כשראה את זה? ברור. בצל ירוק.

הטרולים לא שמו ירוק קצוץ על כוונת המפרסם וניצחו בגדול. צ'אקה גרף את מרב הקולות.

בקלוגס לא ידעו מה לעשות. נכנסו לפקעת עצבים. צמחו להם גבעולים מהמצח. בצל להם, הם הפסיקו את ההצבעה והכריזו על ניצחונו של השוקולד - שדגניו כבר היו מוכנים במחסנים לשיווק, החלבה וגריסה.

אוהדיו השרופים או המטוגנים של הבצל הירוק מחו ברשת המקוונת ובאירועים יזומים, כתבו שמדובר ב"לוחם חופש טבעי", החרימו את דגני החברה שאינם בטעם בצל ירוק, ופרסמו "ממים" בכיכוב הדמות הירוקה של צ'אקה, הדמות שנודף ממנה ריח של בצל מכל מקום חוץ מהפה.

והקופירייטר הנ"ל? יושב בכלא בצפון קוריאה, אוכל את הלב. ובצל ירוק.

***

16 שנה לקח להם לפתח את הטעם הזה.

(זבוב על הקיר מדווח: רוב הזמן הצוות ישב ומלמל "מתי הם ישכחו מזה כבר. נו מתי כבר").

רק כעת, בעיצומו של וירוס ירקרק ומקורנן, יצאה מהדורה מוגבלת של הבצל הירוק המובטח. נרשמה הסתערות על המדפים עד שקלוגס הבטיחה להאריך את זמן ההגבלה המתוכנן משלושת-חודשי-הגבלה לחמישה.

כך הופכים בצל לבצלדה.


_113180190_hi062208906.jpg

זו לא בדיחת רשת, זו רשת סופרמרקטים. צילום: REUTERS/DAEWOUNG KIM

***


מסקנות? בבקשה:

1. אל תקפוץ לקמפיין שיש בו שתי אפשרויות, כשבכיס שלך יש מענה רק לאחת מהן.

הטעות הגדולה הראשונה של הקמפיין, הייתה הנחה "מובנת מאליה". ברור שכולם יבחרו בשוקולד. מה שברור לכם, לא ברור לכל אדם בעל ראש קרימינלי. למעשה, רוב האנושות. או לפחות דרום קוריאה. בטח האכפתים שבהם.

2. שמור על אמון הלקוחות שלך.

הטעות הגדולה השנייה של הקמפיין, הייתה התבהלה שגרמה להם לגנוז את ההצבעה באמצעה ולנסות להעלים את התוצאות. נטייה טבעית של כל אדם כשמתרחשת "פאשלה" לנסות להעלים ראיות ולטאטא מתחת לשטיח.

גם בזה הם שגו. אולי דווקא אם היו משאירים את ההצבעה הייתה מגיעה התוצאה הרצויה? אולי הטרולים היו מגיעים לסיפוקם מעצם זה שהצליחו בשלב כלשהו לגרוף מספר גדול יותר של קולות?

גם הודאה יפה בטעות הייתה יכולה להועיל. חוסר השקיפות הזה רק ליבה את המחאה העממית, עד לחום של 40 מעלות. בצל, כמובן.

3. מסר ברור מדי, מעורר אנטגוניזם.

כשאתה משווק דמות אחת בתור "הרע המוחלט", ודמות אחרת בתור "הטוב הגמור" - אנשים מרגישים שמאכילים אותם בכפית, ולא דגני בוקר. הטבע האנושי מתקומם ומעוניין להוכיח שגם ברע יש טוב וגם בטוב יש רע.

קשה לדעת בבירור, אך יתכן שאם הקמפיין היה מציג אותם כשווים, אולי דווקא מהלל את הבצל - המצביעים היו מאזנים לטובת השוקולד, או אפילו, יש לקוות, חושבים מה באמת טעים יותר. וכאן נכנס לתמונה גם הארט דיירקטור. אי אפשר להאשים את הקופי בכל דבר.

4. ועוד אחת, בקטנה: למדינה שמנצחת כל דבר, כולל קורונה, אין משהו אחר לריב עליו חוץ מטעם של דגני בוקר.




לא זול בכלל. מי יקנה? צילום: REUTERS/ DAEWOUNG KIM

***

לקינוח, אחרי שאכלתם כל כך הרבה דגני בוקר בצל ומעוניינים לסיים במשהו מתוק, הנה תגובה נבחרת למאמר בנושא באתר BBC, מאת קוראת לונדונית:
אני אוהבת בצל בהמבורגרים שלי, אני אוהבת טבעות בצל, אבל לעולם לא הייתי מנסה דגני בצל. בצל הוא ירק ודגני בוקר הם ארוחת בוקר רגילה נחמדה שאני אוכלת כל יום. אז אני לא מבינה מה הולך כאן. אולי הם רצו להפוך אותו לבריא יותר מכפי שהוא או ניסו לנצח את השיא העולמי בארוחת הבוקר המגעילה ביותר. אין לי מושג אבל אני כן יודעת שלא אנסה את הדגנים האלה.
תודו שיש לתגובה הזו טעם של תה.




נ.ב.
חוש הצרכן הנבון מתעורר בחשד: המאמר הזה נועד לפרסם את קלוגס! ובכן, סיפור קצר:

אי פעם, בישיבה, הוצאנו עלון שבועי. באחד השבועות השבועיים נשאר לנו בעלון עמוד ריק. מה עושים? הבריק אחד הגאונים: בואו נכניס פרסומת לקוקה קולה. הם יראו את זה, ייהנו וישלמו.

משום מה הם לא יצרו קשר עד היום.
About author
מ"ם
סוֹפֵר, קוֹמִיקְסַאי, פִּזְמוֹנַאי, תַּסְרִיטַאי, מַחֲזַאי
פְּסִיכוֹאָנָלִיטִיקַאי, שַׁחְמְטַאי, אַלְכִּימַאי וּבַדַּאי

תגובות

מעולה!
יפהפה!
מדהים!
מטורף!
טעים? לא.
מה שהמאמר הזה מראה זה בעיקר שהפרסומת והקופירייטינג לא תמיד מנצחים. שאתה מנסה לשווק מוצר כלשהו, תחשוב בראש של המדינה, של התושבים ושל התרבות. היה ברור מלכתחילה שהבצל ילך, כי זה הסגנון הפיקנטי של סין ושכנותיה.
מרתק, כמיטב המסורת של מ"ם ידידנו.
 
זה וודאי יותר טעים מבמבה נוגט.
כתבה מעולה.
היי, עד לבמבה נוגט!
בתחילת דרכו היה החטיף בטעם גבינה, אולם שיווקו לא נשא רווחים משמעותיים. באפריל 1965 שווק חטיף הבמבה בחמישה טעמים: בוטנים, גריל, קורן, קימל וגבינה. (מתוך ויקיפדיה.)
בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלה אסם לייצר ולשווק במבה בסין. הבמבה המשווקת מלוחה יותר מהחטיף המיוצר בישראל כדי להתאים לטעם המקומי בסין.
 
נערך לאחרונה ב:
אין ספק שגם אני הייתי מפחד לא לבחור בצ'אקה הבריון הירקרק והמתלהם.

"ממים" בכיכוב הדמות הירוקה של צ'אקה, הדמות שנודף ממנה ריח של בצל מכל מקום חוץ מהפה.
אהמ... מ"ם, אהמ...

בצל הוא ירק ודגני בוקר הם ארוחת בוקר רגילה נחמדה שאני אוכלת כל יום
ובכן, גברת לונדונית, יש כאן תרגיל חיסכון מבריק. במקום להתלבט עד רעב מה לאכול בארוחת בוקר: דגנים או סלט ירקות, החליטו חברת קלוגס לפתור את הספק האלמותי הזה...


כתיבה משובחת ומרדימה תיאבון!
תודה רבה!


נ.ב.
זה וודאי יותר טעים מבמבה נוגט.
מישהו פעם אמר לי שאני לא מבין באוכל. אני רואה שאני בחברה טובה.
 
וואו איזה רעיון גאוני
קמפיין כל כך מצחיק
סתם בשביל הרעיון שנותנים לך 2 אפשרויות רגיל ומשהו חדש, משום מה תמידדדדד מנסים משהו אחר
אני מאוד מבינה את אלו שכעסו על החברה, כי אחרי הכל היה להם חלום לטעום משהו חדש שלא יצא לפועל :p
אהבתי את המאמר כתוב בטוב טעם
המשפט הכי חמוד זה-
>זבוב על הקיר מדווח: רוב הזמן הצוות ישב ומלמל "מתי הם ישכחו מזה כבר. נו מתי כבר" < :rolleyes::rolleyes:
המסקנות בסוף כל כך נכונות ומתאימות
שאפו
 
כתבה מגניבה!
רעיון מגניב!
אגב, תכלס הם רק הרוויחו מזה, לא? כאילו זה עשה להם פרסום ענקקקק בכל העולם, שום קמפיין אחר לא יכל לתת להם, אז למה זה פשלה? אם הייתי יכולה להיות בקוריאה עכשיו נראה לי הייתי גם כן רצה בהסטריה לחפש במדפים ת'בצל הירוק.
 
קראתי בשקיקה...
כתיבה משובחת!
נהניתי מאוד!

אגב, אם זה היה כאן בארץ (וכשר...) הייתי בטוח קונה חבילה אחת כדי לטעום איך זה!
ככה אני, אוהבת לנסות דברים חדשים...

זה וודאי יותר טעים מבמבה נוגט.
הפ, הפ, הפ
ע---ד כאן בבקשה...
למרות שהבנתי שבקטע הזה העולם מתחלק לשנים.
אבל מה שבטוח, יותר נכון לומר- בטוח יותר טעים מצ׳יטוס גבינה (!!!)
 
זה גדול!
כתיבה מדהימה... קראתי ברתק!

שאפו על הכותרת.

אבל משום מה לקחתי איתי את הסוף-
ההוא ניחן בחוש מסחרי, אין מה לומר.


אי פעם, בישיבה, הוצאנו עלון שבועי. באחד השבועות השבועיים נשאר לנו בעלון עמוד ריק. מה עושים? הבריק אחד הגאונים: בואו נכניס פרסומת של קוקה קולה. הם יראו את זה, ייהנו וישלמו.

משום מה הם לא יצרו קשר עד היום.
 
מעולה!
יפהפה!
מדהים!
מטורף!
טעים? לא.
מה שהמאמר הזה מראה זה בעיקר שהפרסומת והקופירייטינג לא תמיד מנצחים. שאתה מנסה לשווק מוצר כלשהו, תחשוב בראש של המדינה, של התושבים ושל התרבות. היה ברור מלכתחילה שהבצל ילך, כי זה הסגנון הפיקנטי של סין ושכנותיה.
מרתק, כמיטב המסורת של מ"ם ידידנו.
בסין לא אוהבים מאד מתוק.. זו ככל הנראה הסיבה שלא עפו על השוקולד.
 
בסין לא אוהבים מאד מתוק.. זו ככל הנראה הסיבה שלא עפו על השוקולד.
קוריאה.
בשקלים זה בערך 17 שח
לפי הניתוח הוויקיפדי היה נשמע דווקא שלדרום קוריאה יש אחלה כלכלה.
מניין הניתוח החשבונאי הנ"ל?
קראתי בשקיקה...
כתיבה משובחת!
נהניתי מאוד!

אגב, אם זה היה כאן בארץ (וכשר...) הייתי בטוח קונה חבילה אחת כדי לטעום איך זה!
ככה אני, אוהבת לנסות דברים חדשים...
ככה כולם. עוד תכסיס שיווקי.
גם ה 'מילקי פסקזמן שטעמת וגילית שהוא לא טעים חזר למדפים! יאאאששש!'
והצ'יפס פופסים, שהוא בערך אותו דבר כמו צ'יפס קידס.
והצ'יטוס באריזה המוזרה הזאת, שאתה מגלה מה יש עליה רק בשמש.
וכולי וכדומה ---
ו... גומר, תשכחו מזה.
 

לוח נדל"ן | למכירה והשכרה

לוח מודעות | קניה מכירה

Article information

נכתב ע"י
מ"ם
צפיות
3,319
תגובות
47
Last update

More in כתיבה וסיפורת

למעלה