"סד עבור הממסד" האם זה מה שאנחנו עושים כשנותנים לילד ריטלין?

את תמונת הילד הזה, שרגליו נתונות ב'סד', פגשתי בתערוכה בחצר בית כנסת "אלעזמה" במרקש שבמרוקו. בית הכנסת נבנה על ידי מגורשי ספרד בשנת 1492 והוא פעיל מאז ועד היום. כרגיל, בסביבת בית הכנסת התקיימו פעילויות קהילתיות שונות, כמו מסגרת תלמוד תורה לילדים. התמונה הזו, שצולמה בשנת 1950, משקפת משהו מהווי המסגרת החינוכית - את הצד של ההתמודדות עם ילדים שלא הולכים בתלם.

עדיין לא הצלחתי לברר מה הסיפור של הילד שבתמונה. את חוסר הידיעה נותן לי חופש לדמיין שמדובר בילד שגדל בכפר בהרי האטלס, במרחבי הטבע הפראי. הוא השתובב בין הרים וגאיות, עזר מעט בעבודות אדמה, טיפל בבעלי חיים ומעת לעת גם ישב בחצר בית הכנסת, תחת אחד השיחים, ולמד בהנאה. הסתקרן, שאל, ופנה לענייניו. לימים הוריו עברו אל העיר והוא יצא ממרחבי החירות אל חוקיו המוקפדים של מוסד הלימודים השוכן בסמטאות המלאח הצרים. את החוקים שהכיר בטבע הפראי, החליפו כעת סדרים חדשים. הוא נדרש לשבת ברוגע, לא לקום באמצע הלימוד, להתרכז וכשהמורה פונה אליו ואומר לו "תמשיך מאיפה שהגענו", הוא צריך כמובן לדעת איפה נמצאים. אבל נפשו שואפת הדרור לא איוותה ליישר קו, והוא ברח. כשחזר, המלמד החליט ללמדו לקח ולשים את רגליו בתוך סד עץ. ידיו כפופות, מבטו מושפל ותנועתו מוגבלת.

כשניסיתי לברר אצל מומחים[1] על הילד ועל הפרקטיקה הזו, אחד מהם העלה זכרון-ילדות על "אבן החינוך" שתפקידה היה לגרום לו להתמקד ולא להסיט את המבט מהספר. היה עליו לכופף את הראש ולהחזיק אבן קטנה תחת הסנטר. ברגע שהוא היה מרים את הראש מהספר, האבן הייתה נופלת, והעונש היה מגיע.

הסד שימש כאמצעי שליטה ופיקוח (רש"י פסחים כח, רלב"ג איוב, כג, כז) וגם כאמצעי ענישה ותיוג. למרות שאכיפה גופנית הייתה מקובלת בימי קדם, חכמים הטילו עליה מגבלות, הן בשל הפגיעה בילד והן מתוך ההבנה שדברים צריכים לנבוע מתוך רצון פנימי (רש"י ורבינו גרשום ב"ב, כח, שרידי אש ב,מט). קשה לשפוט את העבר דרך המשקפיים של זמננו. הנורמות המקובלות וגם הצרכים של הילדים, היו שונים פעם. האם השימוש בסד נעשה על פי חכמים? האם מדובר היה ב'סד עבור הממסד' או עבור הילד כדי שיוכל לקבל סמכות ולהשתלב בחברה? כך או כך, מאז התחלפו העיתים והשתנו הטבעים. אנחנו כבר לא בזמנים ההם. לכאורה. אבל האם בעצם אנו נוקטים באותה גישה כשנותנים לילד תרופה לקשב וריכוז (ADHD)? האם ייתכן שהתרופה היא גלגול מודרני של שימוש בכח שנועד לשלוט באדם, רק שהסד והאבן הוחלפו בכימיקלים?

***​

רובנו משתמשים בחומרים כדי לשלוט טוב יותר בהתנהגות, ברגשות או בתחושות של עצמנו. למשל, לשתות קפה או משקה אנרגיה. לפעמים אנחנו משתמשים במשככי כאבים כדי להיפטר מכאב קל או באלכוהול כדי להשפיע על מצב הרוח. ריטלין אינו סד, הוא כלי עזר לשליטה עצמית, כמו שקפה הוא כלי עזר לעירנות. הסד שולל חופש מהאדם, היות שהוא נכפה עליו מבחוץ. אם היה מדובר בסד אורתופדי שנועד לשמור על הגוף, היינו מסתכלים על כך בצורה שונה לחלוטין, היות שהאדם הוא זה שבוחר להגביל את חופש התנועה של עצמו כדי לקבל בריאות טובה יותר. טיפול תרופתי אמנם "מרבע" את האדם ה"עגול". לכאורה הוא מגביל את החופש שלו, אך למעשה הוא מרחיב את החופש. הוא מאפשר לו לתפקד טוב ולבצע דברים שחשובים לו.

***​

עדיין, פעמים רבות מדובר בילדים צעירים שמטבע הדברים ההורים קיבלו עבורם את ההחלטה על הטיפול התרופתי. השאלה היא האם מתן התרופה הוא לגיטימי? האם לקיחת הריטלין משקפת את הרצון והצורך של הילד (כמו קפה) או שהתרופה נועדה להשתיק את הילד עבור צרכים של אנשים אחרים (כמו סד)? יש חוקרים שמציעים שההחלטה על טיפול תרופתי להפרעה משלבת בתוכה גם שיקולים של הפרט עצמו וגם שיקולים של החברה שמסביב. קשה להתעלם מטענה זו, אך גם קשה להתעלם מהעובדה הפשוטה שטיפול תרופתי משפר בצורה משמעותית את איכות חייהם של הזקוקים לו, שהוא מסייע להם לתפקד בהווה בצורה תקינה וכנראה יוצר להם עתיד יותר מבטיח. חוסר הודאות יכול להעיק על ההורים והילד.

כדי להיות שקטים ושלמים עם עצמכם, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

  • האם הילד עבר אבחון מסודר ויסודי בהתאם להנחיות משרד הבריאות המנחות לערוך בדיקה של 45 דקות לפחות, שתיעשה ע"י רופא ילדים/משפחה המומחה לקשב וריכוז או נוירולוג או פסיכיאטר?
  • האם התרופה מביאה לשיפור בתפקודו או באיכות חייו של הילד? במידה שהתשובה היא שלילית, יש לחזור לרופא המטפל. לפעמים גם לתרופה עצמה יש מחיר (כמו תופעות לוואי), האם התועלת גדולה מהנזק? לטיפול התרופתי יש יתרונות וחסרונות, גם להימנעות ממנו. יש להיות קשובים לדיווחים של הילד ולעמדתו בעניין, ולדון בכך עם הרופא או איש מקצוע. מומלץ לקיים מעקב רפואי אחת לשנה.
  • האם המינון של התרופה מוצדק, או שהוא גבוה מידי בגלל שאתם מסתמכים רק על התרופה ולא פונים לקבלת יעוץ והדרכה? זכרו שאדם הולך על שני רגליים, "רגל" של הגוף ו"רגל" של הנפש. אם אתם מסתמכים רק על הטיפול התרופתי, אתם שמים משקל גדול מידי על רגל אחת. המלצת גורמי הרפואה לשלב טיפול תרופתי יחד עם הדרכה/טיפול רגשי, בדגש על מעורבות פעילה של ההורים.
  • כיצד אתם תופסים את הטיפול התרופתי? תרופה יכולה להיתפס כ"תיקון קלקול שיש בו", או בצורה שונה לחלוטין: חלק מסט הכלים שעומדים לרשות הילד ובעזרתם הוא שולט בהתנהגותו. כדי להבין ולהטמיע תפיסה זו, כדאי להשקיע את הזמן ללמוד את הנושא ולקבל הדרכה כאמור בסעיף הקודם.
בסיכום, תהליך האבחון והמעקב, הם לא רק אמצעי לקבל תרופה, הם חשובים מאוד לביטחון של ההורים בהחלטה לסייע לילד בעזרת תרופות להפרעה. לצד הטיפול התרופתי, קבלת הדרכה מעמיקה שתסייע לילד ולהורים להבין את ההתמודדות, למצוא בה משמעות חיובית ולקבל כלי התמודדות – היא חשובה לאין ערוך. ההבנה של ההורים והילד שהטיפול התרופתי אינו כח חיצוני ששולט בילד, אלא עוד כלי מתוך רבים בעזרתם אדם מנהל את חייו - הם אלו שיכולים לעשות את ההבדל בין סד שולל חופש, לבין תרופה מרחיבת חופש. אם נחזור לילד שבתמונה, האם התרופה היא זו שמביישת ומשפילה או דווקא לא לתת לו תרופה הוא מה שיעשה את זה?





[1] תודה לדודי רבי אליהו ביטון מח"ס נתיבות המערב – מנהגי מרוקו, לד"ר דוד ביטון, גבאי בית הכנסת מר איזאק אוחיון, אוצר התערוכה ומנהל מוזיאון יהדות מרקש, מר קובי יפרח.
  • ילד סד מרוקו.jpg
    ילד סד מרוקו.jpg
    KB 204.4 · צפיות: 2,102
על המחבר
ח
ד"ר חיים דיין, עו"ס קליני מטפל בילדים, נוער ומבוגרים ומדריך הורים 050-6219912
החלה הרשמה לתכנית "מצליחים אונליין" הרצאות + סדנאות

הכלה וסמכות הורית, כישורי חיים לילדים, דגש על אתגרי קשב וריכוז.
לפרטים והגשת מועמדות: https://lp.smoove.io/opx3

להצטרפות לרשימת התפוצה בלבד: https://lp.smoove.io/oxnj

תגובות

התמונה הזו, שצולמה בשנת 1950,
הבנתם? לא ככ מזמן, הוא כנראה עוד חי איתנו!
בעיקרון, אם השתמשתם פיזית[סד או תרופה וכו', לא משנה מה] סימן שכאן הגעתם לגבול הכשרון/היכולת שלכם לשכנע במילים

וגם הצרכים של הילדים, היו שונים פעם.
מי פתי יאמין???

-העיקר שנזכה כלנו לנחת אנושית שלווה.
מבלי להתכחש למקרים מועטים ממש שאין שום דרך אנושית חילופית
 
מאמר שממש חבל שנכתב.
כאחת שעובדת עם כאלו ברמה שחייבות ריטלין, כבר המון שנים.
ולא רק טיפול מול הפרעות קשב, אלא ממש איתן כמה שנים ועוקבת אחריהן במהלך החיים.
רואה איך המתכחשות לריטלין הורסות לעצמן את החיים בידיים - ולא רק במוסד הלימודים!!!!!!!!!!
בכל דבר בחיים!!
ואיך הבנות שלוקחות, ממש נבנות ומתקדמות ומצליחות בחיים בצורה מדהימה!

חבל שמשהו שראה עכשיו את המאמר ובדיוק נמצא בהתלבטות אם לתת - לא יתן.
נכון וצודק שחייב איבחון נכון ואמיתי, ולא כל אחד שאומרים לו לקחת צריך לקחת מיידית.
ורק מי שבאמת צריך ריטלין שיקח - אבל מכאן ועד להשוות את הריטלין לקשירת ילד עם סד בהשפלה נוראית מול כל התלמידים?
באמת! מוגזם!
 
מאמר שממש חבל שנכתב.
כאחת שעובדת עם כאלו ברמה שחייבות ריטלין, כבר המון שנים.
ולא רק טיפול מול הפרעות קשב, אלא ממש איתן כמה שנים ועוקבת אחריהן במהלך החיים.
רואה איך המתכחשות לריטלין הורסות לעצמן את החיים בידיים - ולא רק במוסד הלימודים!!!!!!!!!!
בכל דבר בחיים!!
ואיך הבנות שלוקחות, ממש נבנות ומתקדמות ומצליחות בחיים בצורה מדהימה!

חבל שמשהו שראה עכשיו את המאמר ובדיוק נמצא בהתלבטות אם לתת - לא יתן.
נכון וצודק שחייב איבחון נכון ואמיתי, ולא כל אחד שאומרים לו לקחת צריך לקחת מיידית.
ורק מי שבאמת צריך ריטלין שיקח - אבל מכאן ועד להשוות את הריטלין לקשירת ילד עם סד בהשפלה נוראית מול כל התלמידים?
באמת! מוגזם!
@עפה ברוח
תודה על המשוב הכנה
אשמח שתקראי את השורה הסופית של המאמר
מי הילד הכבול, זה שלוקח או דווקא זה שלא לוקח כדור?

החלטה על טיפול רפואי מבוססת על הבנה טובה של הצדדים השונים, לכן אחריותו של איש המקצוע לשקף את המציאות על מורכבותה

מתחבר למה שכתבת לגבי התועלת בטיפול תרופתי בכלל ולבנות בפרט, העלתי על זה טור נפרד.
 
קראתי את המאמר עד הסוף עם כל מילה.
אבל הגישה כולה של המאמר של השוואת הריטלין לתמונה המזעזעת המצורפת,
פשוט מחרידה!
ומספיק כמה הורים שלא יתנו (לרוב אם הילדים צריכים, הרבה פעמים זה מגיע מההורים עם קושי בריכוז בעצמם)
בגלל ההשוואה של התמונה למאמר!
שזה בעצם הקטע הכי בולט פה!

וגם - בקשר למה שכתוב על כך שצריך פסיכיאטר התייעצות וכו',
יש צדק לגמרי כשזה משהו קבוע!
ואני לא באה לשלול את זה בכלל!

אבל לפעמים לקחת ריטלין פה ושם לתלמידה שהיא בסך הכל בסדר אבל קשה לי קצת להתרכז,
והיא לוקחת ע"י רופא משפחה בתקופת מבחנים- זה לא כזה נורא.

או תלמידה שהייתה לי שהסתדרה בלי הריטלין, והצוות בא לקראתה לעזור לה להתמודד בלי (אפילו שהיה מאד לא קל)
דווקא בימים של חוסר שיגרה כמו מחנה ופעילות היא לקחה - על אף שזה בעצם יום מאפשר,
אבל אחרי פעם אחת שהיא לא לקחה במחנה ועל כן איבדה שליטה לגמרי, והתנהגה בצורה מביישת אותה, הרסה וכו' בחוסר שליטה,
היא למדה, שבשגרה, בכללים, עם מורות בהיכון - היא מצליחה לשלוט על עצמה,
בימים שהם יותר קלילים - דווקא שם היא נופלת - והיא המפסידה, לא כי דרשו ממנה - היא התביישה קשות מהתנהגותה,
אז בימים אלו, בלי פסיכיאטר וכו',
במרשם רופא היא לוקחת ריטלין - והיא ממשיכה להיות החברהמנית, המובילה והמגניבה, אבל עם שליטה!

אני חושבת שצריך להחדיר כמה ריטלין זה בעצם כמו משקפיים,
כמו שתדרשו מילד שלא רואה טוב, להצליח לקרוא מהלוח.
זה לא פייר וזה לא יכול להיות!
ככה יש כאלה שחסר להם החומר במח לקשב ריכוז, שליטה, אימפולסיביות ועוד ועוד המוווווון בעיות,
שכל כך בקלות זה יכול לפתור את זה!

וזה בעיות שיכולות להשליך לגמרי על כל החיים! לא רק בלימודים!
 
ריטלין זה באמת כמו משקפיים, אבל בגלל שזה מגיע ממקור חיצוני ולא מהמטופל בעצמו- אנשים נוטים לתת לזה פן אכזרי יותר, אבל זה נתון למחלוקת בדיוק כמו סוגיית הצמחוניים-טבעוניים, ועוד כל מיני סוגיות של אנשים שמחפשים את עצמם.
בגדול ריטלין הוא מתנה לילד, ולחברים שסביבו. הוא מאפשר לו לנצל את ימי הנערות ללמידה וגם לתקשורת נכונה (!) בין החברים, למקם את עצמו בסולם ערכים גבוה ולא להיות ליצן הכיתה.
ועדיין תמיד יהיו את אלו שלא ירצו לתת, עד שגם הילד שלהם יחזור שוב ושוב הביתה באמצע יום הלימודים וכבר לא תיהיה ברירה אלא לתת.
בסופו של יום הכיתות לימוד שלנו בנויות מאווירה משותפת וכל ילד נותן את הצליל, אנחנו לא יושבים בשדה ולא בכרם ואין פה מה להתפלסף על חופש ודרור.
מי שלא מוכן בשופו"א - הדלת פתוחה ותמיד אפשר ללמוד בבית
זו המציאות כיום- אם אתה לא הולך כמו כולם, אתה מוציא את עצמך מהכלל מבלי לנקוף אצבע
 
בתור אחת שלוקחת ריטלין אני מסכימה באופן חלקי עם המאמר.
כן, ריטלין הוא לפעמים בשביל הממסד, וכבר פגשתי במורות מדהימות שהסכימו להתאמץ ולמצוא פתרונות אחרים חוץ מריטלין לתלמידות שלא רצו לקחת\ לא הסתדרו איתו.
א-בל, אני רואה סביבי אנשים שהתאבחנו בגילאים מאוחרים וממש אוכלים את עצמם על כל השנים המבוזבזות. זו הרגשה טיפשית ומתסכלת לדעת שלכל השנים הקשות כולל כל מה שהן כוללות היה פתרון במרחק בליעת כדור...
אל תעשו את זה לילד שלכם!!
אולי הריטלין הוא בשביל הממסד, אבל הוא גם ובעיקר בשביל חיים חדשים ויפים.
 
קראתי את המאמר עד הסוף עם כל מילה.
אבל הגישה כולה של המאמר של השוואת הריטלין לתמונה המזעזעת המצורפת,
פשוט מחרידה!
ומספיק כמה הורים שלא יתנו (לרוב אם הילדים צריכים, הרבה פעמים זה מגיע מההורים עם קושי בריכוז בעצמם)
בגלל ההשוואה של התמונה למאמר!
שזה בעצם הקטע הכי בולט פה!

וגם - בקשר למה שכתוב על כך שצריך פסיכיאטר התייעצות וכו',
יש צדק לגמרי כשזה משהו קבוע!
ואני לא באה לשלול את זה בכלל!

אבל לפעמים לקחת ריטלין פה ושם לתלמידה שהיא בסך הכל בסדר אבל קשה לי קצת להתרכז,
והיא לוקחת ע"י רופא משפחה בתקופת מבחנים- זה לא כזה נורא.

או תלמידה שהייתה לי שהסתדרה בלי הריטלין, והצוות בא לקראתה לעזור לה להתמודד בלי (אפילו שהיה מאד לא קל)
דווקא בימים של חוסר שיגרה כמו מחנה ופעילות היא לקחה - על אף שזה בעצם יום מאפשר,
אבל אחרי פעם אחת שהיא לא לקחה במחנה ועל כן איבדה שליטה לגמרי, והתנהגה בצורה מביישת אותה, הרסה וכו' בחוסר שליטה,
היא למדה, שבשגרה, בכללים, עם מורות בהיכון - היא מצליחה לשלוט על עצמה,
בימים שהם יותר קלילים - דווקא שם היא נופלת - והיא המפסידה, לא כי דרשו ממנה - היא התביישה קשות מהתנהגותה,
אז בימים אלו, בלי פסיכיאטר וכו',
במרשם רופא היא לוקחת ריטלין - והיא ממשיכה להיות החברהמנית, המובילה והמגניבה, אבל עם שליטה!

אני חושבת שצריך להחדיר כמה ריטלין זה בעצם כמו משקפיים,
כמו שתדרשו מילד שלא רואה טוב, להצליח לקרוא מהלוח.
זה לא פייר וזה לא יכול להיות!
ככה יש כאלה שחסר להם החומר במח לקשב ריכוז, שליטה, אימפולסיביות ועוד ועוד המוווווון בעיות,
שכל כך בקלות זה יכול לפתור את זה!

וזה בעיות שיכולות להשליך לגמרי על כל החיים! לא רק בלימודים!
כאמא לילד שלוקח כדור (דווקא סוג אחר מריטלין) וחייו השתנו לטובה (ואין הגדרה נכונה מזו), אני רואה בכל מילה בכתבה שיקוף יפה ונכון של המציאות האמיתית, של ההתלבטויות שליוו אותנו לפני ושל המסקנה הברורה והבלתי נמנעת- כבודו וחירותו של הילד יקנו דווקא עם נטילת התרופה.
לא הכרתי את הכותב- אך מתוך הכתבה למדתי על מקצועיות, אנושיות והכרת העולם של הפרעת הקשב על בוריו.
יישר כח על השיקוף ועל העלאת הצדדים, אין ספק בכלל שאם אכן ריטלין היה כלי עזר למוסד ולאנשי החינוך ולא לילד ולאיכות החיים שלו- הרי שההמשלה לסד הינה נכונה מאין כמוה!
שנזכה תמיד למצא את הדרך לעזור לילדינו ולנחת יהודית אמיתית !
 
לא לתת ריטלין ?????

זה ברור שילד שזקוק לריטלין באמת זה פשוט פשע הלא לתת לו,
אבל לסמוך רק על הריטלין ולא לבדוק מה קורה עם הילד ולמה הוא בכלל צריך את התרופה ובד"כ יש עוד תחומים שעליהם התרופה לא משפיעה או לא קשורה אבל הילד כן צריך את העזרה שלנו , אז מה אם לא מקבלים כבר תלונות מהמוסד על התנהגות הילד, הפכתם אותו לילד מתוכנת ובמילה אחת "רובוט" בבוקר הוא ילד טוב ירושלים ובערב "יהושע פרוע"
אי אפשר רק לסמוך על תרופה טובה ככל שתהיה בלי לבדוק את כל הדברים מסביב.

ושימו לב לכך שללא בדיקה טובה ואיכותית אפשר לטעות בדברים הדומים לבעיית קשב ולתת ריטלין. איכות שינה/חסר בתזונה/תנודות סוכר/בעיות בריאות שונות/בעיות רגשיות נראות לפעמים בדיוק אותו הדבר!
מסקנה מי שנותן לילד ריטלין ולא בודק מסביב הוא פשוט ....
 
להגיב לכל הנאמר זה מידי מורכב
במיוחד שיש כאן מאמרים נכונים וצודקיםב100%
אבל אני רוצה להסתכל על הנושא בזוית אחרת...
תלמיד הזקוק לתרופה ודאי שחייבים לתת ולא לפשוע בו
אבל השאלה היא למה הוא זקוק ומה התרופה (הרטלין) עושה אם זה רק ילד שקופץ הרבה לא מסוגל לשבת הוא זקוק להמווווווון יחס וצומת לב!!! אולי אפשר לנסות לשלב אותו בכתה קטנה יותר, ולא לדחוף לו את הרטלין כדי יהיה שקט לרב שיוכל להעביר שיעור! רק מה שהרבה הורים פוחדים על החינוך של המוסדות ההם אז מנסים בכל מחיר שישאר בכתה ויאלץ להתמודד ואז הוא חייב רטלין! אבל אני חושב שאם הציבור החרדי לא יפחד ויפתחו מוסדות טובים!!! לתלמידים מתקשים ובזה יתנו יחס חם וצמוד לתלמידים
אז לסיכוםף
אם התלמיד חייב רטלין, אז לתת לו ולא לחשוש ולהזיק לו
אבל אם הנתינה זה רק בשביל שיהיה שקט בכתה ונוח יותר לרב אז יכול להיות שזה עול לתלמיד

אבל אני לא כופה דעתי אלא זוית למחשבה
 
אני מבינה שקריאת תגר על ריטלין זה הדבר שמתחזק לך בתכלס את העסק-
אבל אולי אין מקום לתמונה הקשה והמזעזעת הזאת, או לפחות אזהרת טריגר. גם אין קשר.

אני לא בעד לדחוף תרופות לילדים סתם
וכן המערכת החינוכית בצורתה היום באמת לא בנויה להתמודד עם חריגויות משמעת, או עומס. באמת זאת המערכת. אז? נתכחש למציאות?
זה לא סותר שזה צורך מהותי הרבה מהפעמים.

מניסיון אישי זה משנה חיים.
שמעתי על כמה הורים שמנעו טיפול תרופתי מהילד כדי שהמורה ילמד "להתמודד". או כי למה לסמם אותו, והילד המשיך לסבול, והפערים הלכו וגדלו. האמון בעצמו נקבר, בעיות התנהגות קשות, הוא בכלל לא זוכר מה זה חווית הצלחה. אפס כישורי חברה או קריאה או כתיבה, סבל. אין לו חיים, אין לכיתה שגרה, הוא מתוסכל ואימפולסיבי- אבל מה- רק לא ריטלין!!!

אני אומרת- נכון "כימיקלים". לא אידיאלי. יש תופעות לוואי.
אבל מה עדיף- ילד נטול כימיקלים ומת נפשית? או ילד "מסומם" כביכול אבל חי, מצליח, מאמין בעצמו. משתלב!
ולפעמים זה רק לתקופה, שהילד משתקם וחווה הצלחה. ואז מורידים מינון עד להפסקה.
ואגב זה לא סם ממכר. תרופה נרקוטית היא תרופה שכמה שצורכים ממנה הגוף מתרגל, ואז צריך כל הזמן יותר להעלות מינון כי הסם כבר לא עובד. וגם התופעות גמילה קשות פיזית. מה שלא ככה בריטלין. ריטלין הוא לא ממכר, אין עלייה כל הזמן במינון עד לאבדון. זאת פשוט תרופה שמסייעת לתפקודי המוח בצורה מדהימה.
משקפיים.
תודה על המשוב
אני לא קורא תיגר על ריטלין, אני תומך בשילוב של הדרכה לצד טיפול תרופתי (כשצריך)
אני חושב שצריך להציף את הדאגות האמיתיות והצודקות של ההורים ולתת להן מענה
כשהורה נותן תרופה והוא לא מבין למה זה עושה לו כאב בטן (ולא רק לילד) הוא לא מעביר מסר נכון לילד וזה פתח לצרות
החלטה על טיפול תרופתי מצריכה הבנה של המשמעויות, של הדאגות, של החששות. כשהורה לוקח את כל המכלול בחשבון, הוא יכול להיות שלם עם ההחלטה ולהעביר לילד מסר מרגיע ומחזק.
תחשבו עלזה שריטלין יכול להתפרש כ"אתה מקולקל - מתקנים אותך" או כ"אתה משתמש בכלי שעוזר לך להפעיל את הריבוע שלך". ההבדל הוא תהומי.
 
וואו!
מאמר מדהים שגורם להעלות מחשבה בדברים שאנחנו מקבלים כמובן מאליהם
בפעם הראשונה ששמעתי מקרוב על תופעות הלוואי של הריטלין נחרדתי
התלמיד סיפר לי שמהבוקר הוא אכל רק חצי פרוסה
באמת זה המצב בכל סוגי הכדורים?
מצד שני, אם זה מה שיש זה מה יש
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ש'

קסא שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם (ומדבריך) וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי:קסב שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב:קסג שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי:קסד שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:קסה שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:קסו שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יי וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי:קסז שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד:קסח שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

בעלי חיים בראשי תיבות • אתגר 134

לוח מודעות

More from חיים דיין -מכון הקשב

שתף את המאמר

למעלה